מאת חגי רוזן

ופתאום אמש, ברגע צלול אחד של מציאות מזוקקת, נקרע באחת המסווה ונחשפה ערוותה של הגילדה המכונה בציבור "התאחדות בתי המלונות". הכוונה למיצג הלא-פחות ממדהים שנחשף בחדשות 2, של המחטף של "חוק לוין" שבוצע בוועדת הפנים של הכנסת.

והרי תקציר ההתרחשויות: בשלב מסויים של הדיון בהצעת החוק, שסעיף מרכזי בה נועד לעודד פרוייקטים מלונאיים עתידיים באמצעות הטבה של מתן 20% לדירות מגורים מכל הרחבה מלונאית, הבינו עסקני התאחדות המלונות שנכחו בו, כי על השולחן מונחת ללא השגחה עצם דשנה בדמות הרחבת האישור להרחבות מלונאיות לכלל המלונות בישראל, ולא כפי שהתכוונו מחוקקיו - רק למלונות בבניה, וכל מה שעומד ביניהם לאותה בוננזה כלכלית בת מיליארדים המגולמת באותה עצם שמנה ועמוסת-בשר, הם כמה חברי-כנסת שאין ברירה אלא להגדירם קלינית כ-"רפי-שכל" (שחלקם אף הודה בדיעבד שלא ידע על מה בכלל הדיון, ורק רצה להעניק רוב אוטומטי לקואליציה), לא התאפקו ואצו-רצו להם אל השולחן - לחטוף את העצם ולברוח, מבלי שמישהו ישים-לב חלילה לנעשה.

חכו, חכו - הנה אנו מתפלשים בבוץ ומתקדמים לעומק האבוס החזירי המלונאי: רוב המלונות שנבנו במאה הקודמת (וחלק גם מהמלונות החדשים) נהנו מחוק מפעלים מאושרים, שנתן לבעליהם וליזמיהם מענקים בסדר גודל של עד 38%, ובחלק אחר 20% - 24%. אופציה נוספת היתה פטור מלא ממס הכנסה למשך 10 שנים וגם פטור ממכרז לרכישת קרקע מינהל, במידה והמדובר היה בגוף מלונאי מוכר. כך שבפועל, בעלי המלונות יזכו בעצם לקבל הטבה חריגה נוספת, בנוסף על שורה של הטבות היסטוריות שכבר זכו להן בעבר.

בסופו של דבר, לא נותר אלא להחזיק אצבעות בתקוות-שווא קלושה שהמחטף הבזוי של קרטל המלונות ייכשל בסופו של דבר בהצבעה השניה והשלישית בכנסת, עם הבנתם את גודל המחדל של אלה מחברי-הכנסת שהגרף במוניטור המחובר אליהם עדיין מראה סימני חיים, או של הפקידות המקצועית במשרד התיירות המתנגדת למהלך, שתנסה אולי להעיר את כבוד השר מהתרדמת הפתאומית בה שקע, או אולי בהשפעת ביקורת ציבורית על המחטף השערורייתי, כך או כך - סעיף ההרחבה הנכלולי יושלך אל הפח, יחד עם שאריות היושרה שמישהו אי-פעם אולי טעה לייחס לנציגות הציבורית של מלונאי ישראל.

כמדומני שהניזוקים הגדולים ביותר ממהלכיה המבישים של עסקונת המלונאים, הדואגת יפה ביומיום להמשיך ולרפד היטב את כיסי בעלי הממון השולטים בה, הם בעלי המלונות הקטנים, שהמשבר בתיירות אוכל בהם בכל פה ומדיר שינה מעיניהם. מצד אחד, הם הרי עסוקים בהישרדות היומיומית ואפילו אינם מעיזים לחשוב על הרחבות נדל"ניות גם בחלומותיהם הוורודים, ומצד שני - הציבור הרחב צורר אותם, באדיבות נציגיהם בגילדה, באותה חבילה עם טייקוני הנדל"ן המלונאי, השולחים ידיהם עמוק-עמוק לתוך הקופה הציבורית, כמו גם לכיסי הנופש הישראלי הממוצע.

נדמה שאין זמן מתאים יותר מאמש, לקרוא לאלו שנבחרו להנהגת חבורת האינטרסנטים הנדל"נו-מלונאית להניח את המפתחות על השולחן, לארוז את שאריות כבודם-העצמי יחד עם מטלטלי משרדיהם, להתכבד ולהזמין לעצמם מונית בכיוון אחד לאופק תעסוקתי מבטיח אחר. הכוונה לנשיא התאגיד, אלי גונן, שממילא מתלונן השכם-והערב שהקדשת זמנו ומרצו לעסקנות מלונאית ציבורית נוסח מפא"י בימיה הרעים, פוגעת בעסקיו הפרטיים. וכן - הכוונה גם לסנשו פנשה שלו, המנכ"ל נועז בר ניר, שדמותו עיטרה את הצילומים המבישים מאותה ישיבה נודעת-לשימצה של ועדת הפנים - סוג של שחקן רכש מבטיח שהגיע היישר ממסדרונות קופת חולים ומשרד התיירות, והתברר בסופו של דבר כהגדרה המילונית הפרסונלית המדוייקת לביטוי "מקח-טעות".

08/06/2016