מאת חגי רוזן

היום התפרסמו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנושא מלונות התיירות בישראל בשנת 2014, ושוב סתרו את ריטואל היללות הקבוע והכמעט יומיומי של המלונאים ונציגיהם בהתאחדות המלונות בסגנון "רע לי / מר לי / קשה לי / אני רק מפסיד / אכלו לי / שתו לי / עיזרו לי / עוד רגע אני מתמוטט ורץ להשקיע בברלין".

1.6 מיליארד שקלים הרוויחו המלונאים בשנת ה'צוק איתן' החולפת למרות הטענות והמענות - 19% מההכנסות, בדומה ל-2013. תראו לי עסק כלכלי חוקי כלשהו שלא יחתום בשתי ידיו על הנתונים הללו. אצל חברות התעופה למשל, שיעור רווח כזה שמור רק לתחום ההזיות החשבונאיות, המושג אך ורק באמצעות שימוש אינטנסיבי בחומרים נרקוטיים בעוצמות חזקות במיוחד.

כן, כקורא נאמן של ההודעות לעיתונות שמפיצה התאחדות המלונות חדשות לבקרים, כמו גם את נבכי ראיונותיהם של בכירי מלונאי ישראל בכלי התקשורת, אני סמוך ובטוח שלא קלים הם חיי ה-Homo Hotelius Israelus המצוי - אדם קשה-יום, המתעורר בכל בוקר שטוף-זיעה קרה במחשבה על עתידו העגום, על התיירים המדירים רגליהם מחדריו ועל הפסדי-העתק הקבועים שהוא מסב למשקיעיו, ניגש חפוי-ראש לסעוד לחם צר ומים לחץ בבופה דל בקרן-זווית במלונו, ואז לובש שק ואפר, תולה על צווארו שלט קרטון מרופט בכתב-יד (משהו בסביבות "מאכיל שבעה ילדים ממלון בוטיק") ויוצא לחזר על הפתחים, בצוותא עם כלבלב וכינור.

אלא שביקום המלונאי המקביל, זה המתרחש הרחק מעבר לתחום השמיעה של בכיים הרם והקבוע של מלונאי ישראל, דעו לכם שהשמש זורחת, הפרחים פורחים וצילצול המכונות הסופרות את המזומנים הרבים מחריש אוזניים וממריא מהלובי מעלה-מעלה - אל מעבר לסוויטה הנשיאותית ובריכת הגג, לגובה 1.6 מיליארד שקלים מעל פני האדמה. 

06/07/2015