מאת יוסי פישר*
אמש התבשרנו על פנייתם הנואשת של המלונאים מאילת לשר התיירות לאשר 'יבוא' של עובדים מירדן. ברור שיבוא כזה (כמובן במגבלות של ביטחון) הוא כורח וחיוני ביותר אך נשאלת השאלה האם פיתרון נקודתי לאילת יפתור מצוקות עמוקות בשאר הארץ?
תיאור מצב: אילת הינה בירת תיירות הפנים של ישראל. בעיר אילת לבדה יש את מספר חדרי המלון הגדול ביותר לעומת שאר ערי ישראל - למעלה מ-11,000 חדרי מלון רשומים. באופן מסורתי, התפוסה השנתית באילת היא הגבוהה בישראל. בחלק גדול מהשנים - תפוסה שנתית ממוצעת של כ-80%. במשך השנים כוח העבודה באילת התבסס על משוחררי צה"ל שחיפשו את המענק וחיי החברה באילת, עולים מחבר המדינות שהתמקמו בעיר הדרומית, עובדים פלסטינאים מהגדה - שעבודתם בעיר הופסקה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000. בעשור האחרון עברה תעשיית המלונאות להעסקה מאסיבית של המסתננים האפריקאים.
עם הקמת גדר הביטחון בסיני, פיקוח קפדני של רשויות ההגירה על העסקת מהגרי עבודה ללא אישור, פינוי מרצון של המסתננים וחזרתם לארצות מוצאם, נוצר באילת מצב קשה של מחסור גובר והולך בעובדים בעיקר במקצועות משק הבית והמטבח. עם תפוסות חודשיות של 90% ומעלה בחודשים יולי, אוגוסט ובחגי תשרי, אפשר לנבא כמעט בוודאות שחלק ממלונות אילת לא יוכלו לעמוד במשימה.
אז ברור, לאילת יש אופציה של 'ייבוא' עובדים מקצועיים בעלי מוטיבציה מירדן בדגש על איזור עקבה. אלו עובדי יום שלא יתגוררו בעיר - יגיעו בבוקר ויעברו בחזרה לעקבה עם סיום משמרתם. אין כל רע בכך - להיפך. אנו נוכל באופן זה לשפר את קשרינו עם שכננו ממזרח, ונקבל עובדים טובים ובעלי מוטבציה. אך עלינו להסתכל על התמונה הרחבה. בעיית כוח האדם אינה נקודתית לאילת. מלונות ים המלח מתמודדים עם בעיה דומה. האם 'נייבא' עובדים מירדן גם לשם? ומה לגבי מלונות ת"א וירושלים? בחלק מהמלונות שמעתי על מקרים בהם מנהלי המחלקות ואף הסמנכ"לים עזרו בניקוי חדרים. אם אינכם מאמינים לי, תשאלו את מנכ"ל מלון ריץ קרלטון בהרצליה או מנכ"ל מלון המלך דוד בירושלים.
שלא תבינו אותי שלא כהלכה - אין שום פסול בכך שמנהלים עוזרים במשק בית. זה אפילו עוזר בכך שהמנהלים מבינים טוב יותר את המצוקות והבעיות של העובדים ה'רגילים', אך ברור שאין זה פיתרון משביע רצון שיכול לעבוד לאורך זמן. הבעיה רק צפויה לגדול. ככל שיתווספו בתי מלון כך תגבר המצוקה. קיימת גם 'זליגה' של עובדי משק מקצועיים החוצה לטובת הסקטור הפרטי. ככל שיהיו יותר דירות שיוצעו לשכירות לתיירים במיזמים כדוגמת AirBnb יגדל הצורך בעובדי/ות משק בית לנקות את הדירות הללו. כאשר עובדת משק בית בגוש דן מרוויחה 50 ש' ואף יותר לשעת עבודה בתוספת סוציאליות והוצאות נסיעה, לא פלא שאי אפשר לגייס חדרנים וחדרניות.
מה עשו באירופה? בברלין למשל חלק גדול מהעובדים במשק הבית הינם מהגרי עבודה ממדינות מזרח אירופה החברות באיחוד האירופי. את הכביסה של המלונות הגדולים בעיר מעבירים מדי יום למכבסות בפולין. ישראל להבדיל הינה מעיין 'אי'. אם נשלח את הכביסה לעזה, סביר להניח שבתמורה ככל הנראה נקבל רקטות קאסם. אם ניתן אישורי עבודה לעובדים מג'נין, חלקם עלול לאסוף מידע לצורך פיגועים. אלו לא בדיוק השכנים שיש לגרמנים.
אז מה הפיתרון? זוהי שאלה קשה ביותר, שבאמת אין לי תשובה לה. לדעתי מדינת ישראל חייבת לתת את הדעת למצוקה המתגברת בכוח האדם בתעשיית התיירות. ללא כוח אדם לא נוכל להתפתח. במלונאות כוח האדם הינו המרכיב החשוב ביותר במערכת כולה. לא די לבנות חדרי מלון - חייבים לתת מענה לנושא כוח האדם המקצועי במלונות, לא רק עובדי משק, אלא גם טבחים, מלצרים ועובדי קבלה. לצערי, כרגיל, הפיתרון בישראל הינו נקודתי. מעיין פלסטר המודבק על גידול. אז אמש פירסם משרד התיירות הודעה על עידוד מלונות להעסקה של עובדי מיעוטים, חרדים ואנשים בעלי מוגבלויות. האם בכך נפתור את הבעיה? האם אישה חרדית עם 10 ילדים מבני ברק תצא מביתה לנקות חדרים במלונות בת"א?
כאשר עמי פדרמן נכנס לתפקיד יו"ר התאחדות המלונות העברתי לו בשעתו נייר עמדה, בו ציינתי חמישה נושאים שחובה להתמקד בהם בקדנציה. נושא כוח האדם עמד גבוה ברשימה. חברי המלונאים חייבים להציף את הנושא ולהביא את הדיון בנושא המחסור הגובר בכוח אדם לשולחן ממשלת ישראל. אולי אפשר לניתן לטפל בבעיה (או בחלקה) באמצעות מס הכנסה שלילי, אולי העלאת שכר, אולי 'קרן השתלמות מיוחדת' שהמדינה תעניק לעובדים במקצועות נדרשים במלונאות.
_____________________________________________________________________
* מומחה תיירות, בעלי חברת VISION HOSPITALITY & TRAVEL
19/06/2014