מאת יוסי פישר*

אמש קיימה לשכת מארגני תיירות נכנסת את הכנס לסיכום שנת העבודה 2013 ופתיחת שנת 2014. בכנס הציג מנכ"ל הלשכה עמי אתגר את האתגרים בפניהם ניצבת התיירות הנכנסת.

אחת הנקודות שהעלה אתגר, הייתה שעל מנת להגיע ליעד של חמישה מיליון תיירים / מבקרים חסרים 15 אלף חדרי מלון באזורי הביקוש.

שר התיירות עוזי לנדאו, שהיה אורח הכבוד בכנס, ציין בנאומו ש-"המלונאים צריכים להוריד את מחירי המלונות".

נשאלת השאלה מדוע שהמלונאים יורידו את מחירי המלונות. האין מדובר בשוק חופשי בו מתקיימים תהליכים של היצע מול ביקוש? הרי ברור לכל מי שעיניו בראשו שבתקופות מסוימות באזורי ביקוש ספציפיים דוגמת איזור ת"א וירושלים הביקוש גבוה מההיצע. אך טבעי שבתקופות אלו המלונות יעלו את המחירים. בשוק בו התפוסות השנתיות עומדות על מעל 75% תפוסה, הגיוני שהמלונות יגבו כמה שהשוק מאפשר להם לגבות. אם אני הייתי בעלים - הייתי דורש זאת מהמנהלים שלי.

כבוד השר, חוק בסיסי בכלכלה הוא שאם אתה מגדיל את הביקוש מצד אחד על ידי חתימת הסכם שמים פתוחים עם האיחוד האירופי, היה נכון שתתן את הדעת למחסור הגודל והולך של אמצעי אכסון באזורי הביקוש.

בדוחו"ת של בנק ישראל, בדו"ח ארנסט אנד יאנג "המיתולוגי", בדו"ח הוועדה להוזלת המוצר התיירותי ובכלל, כתוב שחור על גבי לבן שללא הגדלת כמות אמצעי האכסון - בדגש על בתי מלון, לא נוכל לפרוץ את תקרת הזכוכית של 3.5 - 4 מיליון מבקרים בשנה.

חברות נדל"ן יזמיות ברובן אינן מעוניינות להסתכן בבניית מלונות - תהליך ארוך ויקר המניב תשואה נמוכה לעומת בניה של דירות או נדל"ן מסחרי. גם יזמים מחו"ל לא רוצים להסתכן, בעיקר בגלל העליות והירידות במצב הביטחוני, אשראי בנקאי הניתן במשורה ומענקים קטנים יחסית.

אז נשאלת השאלה: כמה זמן נמשיך לגלגל את הכדור מהאחד לשני? הסקטור הפרטי לריבון ובחזרה.

ובעניין הפתרונות שאני מציע, הנה מאמר דעה מפרי-עטי באתר Ynet.

_________________________________________________

*מומחה תיירות, בעלי חברת VISION HOSPITALITY & TRAVEL

15/01/2014