שירות חדשות תיירות

לקראת פתיחתו של בית הנסן (לשעבר בית המצורעים) בירושלים לציבור הרחב כבית לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה, תוצג התערוכה "קרנטינה". תוכנה של התערוכה נרקם בהשראת סיפור המקום בו חיו חולים שהיו מבודדים מסביבתם. היא נוגעת בחווית דיירי המקום ומרחיבה לרבדים העמוקים והעדינים של חווית הבדידות והנתק, המוכרת לכל אדם. המושג קרנטינה נתבע בימי הביניים עת הוחזקו בתנאי בידוד ספינות שהגיעו ממקומות נגועי מגפת הדבר מחוץ לנמלים במשך ארבעים ימים.

בתערוכה יוצגו עבודות וידאו וסאונד עכשוויות של יוצרים ישראליים מובילים בסצנת האמנות בארץ ובעולם. העבודות, חלקן נוצרו במיוחד למקום (site specifique) יוצגו ברחבי המבנה וייצאו ממסגרת "חלל התצוגה הקונבנציונאלי". במהלך החיפוש אחריהן ימצא עצמו המבקר מסייר במבנה המסתורי ומגלה אותו בהדרגה .

בין העבודות שיוצגו: עבודת סאונד של ליהיא חן השתולה בתוך תצוגה היסטורית של חפצים וכלים רפואיים ועבודת וידאו של מיכל חלבין המקרינה דימוי מהפנט וקסום של תנועה רפטטיבית ללא משמעות תכליתית.

האמנים המשתתפים: נלי אגסי, אורי גרשט, גל ויינשטיין, מיכל חלבין, ליהי חן, עפרי כנעני, אייל סגל, עינת עריף גלנטי, יאן טיכי, עמית ברלוביץ ולי ינור.

אוצרת: נטע גל-עצמון.

נטע גל-עצמון, אוצרת תערוכת "קרנטינה": "בילדותי, גרתי בסמוך למתחם הנסן. המקום תמיד סקרן אותי והסעיר את דמיוני. בכל פעם שעברתי לידו בדקתי אם השער פתוח, אולם תמיד הוא היה נעול וחתום. מששמעתי כי בית החולים נסגר ובמקומו מוקם מרכז תרבות ואמנות, מצאתי הזדמנות טובה להתייחס לגלגולו הקודם של המבנה ולסיפורם של דיירי הבית, דרך חווית הנתק והבדידות שחוו בו בודאי. פניתי לקבוצת אמנים משובחת וקיבצתי עבודות שונות מאד האחת מהשנייה, שבכולן אני מוצאת תחושה עדינה זו, שאצל חולי בית הנסן קיבלה ביטוי ממשי קיצוני מעצם ניתוקם מסביבתם, אולם במינונים שונים, היא מוכרת לכל אדם. התערוכה הזו עבורי היא מחווה לשכנים המשונים והעלומים שלי שליוו אותי בדממה בשנות ילדותי ונעורי ".

התערוכה תתקיים בין התאריכים 24.10-24.12.13, ותהיה פתוחה בימים שני וחמישי בין השעות 16:00- 20:00. ובימים רביעי ושישי בין השעות 10:00-13:00. הכניסה ללא תשלום.

כתובת: רח' מרכוס ירושלים.

אתר האינטרנט: http://www.jda.co.il/template/?Pid=107.

מדי יום שישי, בשעה 12:00, ייערך במקום מפגש אמן/סיור עם האוצרת.

בימים אלה מבצעות הרשות לפיתוח ירושלים ועיריית ירושלים בשיתוף המשרד לירושלים והתפוצות עבודות שיפוץ ושימור במתחם, לקראת הפיכתו של מתחם הנסן לבית של עיצוב, מדיה וטכנולוגיה. המקום יאכלס, בין היתר, קבוצות אמנים העוסקות באמנות וטכנולוגיה, תכניות לתארים מתקדמים באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ביניהם התכנית ללימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי עם דגש טכנולוגי, חללי תצוגה לתערוכות מתחלפות, אולם הקרנות, תערוכה היסטורית, אמצעים אינטראקטיביים מתחום המדיה החדשה, מעבדת פאבלאב ובית קפה.

רקע נוסף:

בית הנסן, בבעלות הקרן הקיימת לישראל, ממוקם בשכונת טלביה בסמוך לתיאטרון ירושלים ונמנה על רשימת 110 המבנים המיועדים לשימור בירושלים. הבית נבנה ב-1887 על ידי הקהילה הפרוטסטנטית בירושלים. הבית שהוקף בחומה, נבנה הרחק מחומות העיר ירושלים, ויועד לחולי צרעת מכל הדתות. עם התפשטות העיר ירושלים והתרחבות הבנייה אל מעבר לחומות נעשה בית החולים מבודד פחות, אך תמיד אפפה אותו אווירת מסתורין. עד שנת 2000 שימש המתחם כבית מצורעים, ובשנת 2009 התקבלה החלטת ממשלה להעביר אותו לרשות עיריית ירושלים, לצורך הקמת מתחם תרבות.

ב-1950 נמכר המבנה לקרן הקיימת לישראל והועבר לניהול משרד הבריאות. בית החולים, שנקרא כעת "בית החולים הממשלתי ע"ש הנסן" (על שם מגלה חיידק הצרעת), המשיך לטפל בחולי צרעת. עם הצלחת הטיפול האנטיביוטי שוחררו מרבית החולים ולאחר סגירת האשפוז בשנת 2000, פעל המקום במתכונת של מרפאת חוץ עד לסגירתו הסופית ב-2009. מבנה בית החולים, כולל המגרש שעליו הוא ניצב, נחשב לבעל ערך היסטורי ואדריכלי, ומוגדר כמבנה לשימור. במקור תוכנן בית החולים כמשק אוטרקי, ועל המגרש נשתל גן ירק רחב-ידיים, ניטעו עצי פרי רבים ופעלו גם רפת ודיר שסיפקו חלב, צמר ולעתים אף בשר לנרפאים ולצוות. הפרות והצאן רעו בשדה הסמוך, בשטח שעליו ניצב כיום תיאטרון ירושלים.

המושג קרנטינה (המאגד תחתיו את העבודות בתערוכה), הוא מושג שנטבע על שום ארבעים הימים בהם הוחזקו בתנאי בידוד בימי הביניים ספינות שהגיעו ממקומות נגועי מגפת הדבר מחוץ לנמלים. מטרתה של הרחקה זו היתה מניעת התפשטות המגיפה שכונתה "המגיפה השחורה". מגיפה זו השמידה שליש מאוכלוסיית אירופה ונותרה עד היום כצלקת בהיסטוריה של עמי המערב.

פירוט על כלל העבודות:

עבודות שנעשו במיוחד לתערוכה:

עבודת סאונד של ליהיא חן המפתיעה את הצופה בעת שיטוטו בתערוכה היסטורית המציגה חפצים וכלים רפואיים שנמצאו במקום ומשחזרת את תפקודו ההיסטורי של המבנה כבית חולים לחולי מחלת "הנסן" (צרעת).
עבודת וידאו של מיכל חלבין (צלמת שלראשונה מציגה עבודה במדיום זה), מקרינה דימוי מהפנט וקסום של תנועה רפטטיבית , לכאורה חסרת תכלית וסדרת עבודות וידאו של עינת עריף גלנטי המדגישות את תחושת הניכור והנתק שלה מסביבתה.
עבודה של עמית ברלוביץ - אייל העומד בדריכות ללא ניע בתוך נוף מושלג ומתבונן ישירות במצלמה ורק אוזנו הזזה מראה סימני חיים ועץ "הנאבק" בסופת חול במדבר הירדני (אייל סגל).

לראשונה בארץ:

אורי גרשט - עבודה מינימליסטית שהוצגה לאחרונה במוזיאון הטייט מודרן בלונדון
נלי אגסי - עבודה שנעשתה בהשראת שיר אותו כתב אביה המנוח לזמר ששי קשת.
לי ינור - עבודות פואטיות מלאות עוצמה אותן צילמה במקומות שונים בעולם.

עבודות נוספות:

יאן טיכי - מגרש משחקים תחום בשעת הפסקה בחצר בית ספר בשכונת עוני בשיקגו.
גל ויינשטיין - טביעת האצבע של האמן הבוערת באש.
עפרי כנעני- עבודת וידאו המדמה רצף הקרנת שקופיות ישנות, בעקבות שירי ביאליק.

18/10/2013