מאת עמי אתגר* 

בצער עמוק קיבלנו בלשכת מארגני תיירות נכנסת לישראל את הידיעה על פטירתו של ז׳ול.

אהבנו את ז׳ול. ואיך אפשר היה אחרת? ג׳נטלמן ושרמנטי, איש של דרך ארץ, שילוב מיוחד של מסורת וחדשנות, שילוב של מקצוענות וירידה לפרטים עם רוחב של ידיעות והשכלה. יהודי, ציוני, ישראלי, שאישיותו רוויה בקוסמופוליטיות, אוניברסליות, ופתיחות לעולם. אינדיבידואליות בצד סולידריות מקצועית, ענפית, וחברתית, ידע של שפות שלילידי הארץ הוא מושא לקינאה, יכולת להתמסר לעבודה ומתן שירות בצד כישורי חיים למשפחתיות, להנאות, לשמחה, לבילויים והתרגשות.

נשמת אפה של תיירות הינה סקרנות ופתיחות לעולם ולמסעות, הן מהיבט של תיירות יוצאת והן מהיבט של תיירות נכנסת. תיירות הינה מתן אפשרות לאדם לראות את האחר, לכבד את האחר להיות סקרן ופתוח אל האחר. בכל אלה הסתובב ז׳ול כנסיך אהוב בין חבריו למקצוע, עם נכונות אין סופית להיות פעיל בעבודה ציבורית לקידום התיירות לפלחיה השונים ולמציאת מכנה משותף ומאחד.

לכן, כולם, כן כולם, אהבו והעריכו את ז׳ול.

לכן במהלך אסיפות כלליות של לישכת מארגני נכנסת, פעם אחר פעם, ז׳ול היה המועמד האולטימטיבי להיבחר כיו"ר האסיפה, והוא ניהל את האסיפות בהגינות, ביד רמה, ובליברליות שנתנה כבוד ומקום גם לדעת המיעוט.

לפני כשנתיים היה ללשכת מארגני תיירות נכנסת לישראל הכבוד לבחור בז׳ול כ״יקיר הלשכה״. לא במקרה נבחר ז׳ול, כנציג ישראל, מדינה קטנה בעולם הגדול, לתפקיד נשיא עולמי של מועדון ״סקול״. זה היה בשנת 1984. שמונה שנים אחר כך, ב-1992 גם זכה לתואר הרם של נשיא כבוד עולמי של ״סקול״ לכל ימי חייו.

העולם של אתמול, החדשנות של ההווה והחזון של המחר היו שזורים בעשייתו. הדבר בא לידי ביטוי ביכולתו של ז׳ול לקדם את שליטתו בעולם המקצועי המשתנה בין היתר בתחום המחשוב, הטכנולוגיה והתקשורת לגווניהם השונים.

עבורי, כל פגישה וכל שיחה, ביום של חול ובערב חג, נסכה בי אופטימיות ותיקווה ואמונה באנשים טובים שאיתם כדאי לצעוד.

בשבילי, ז׳ול היה ״אותו האיש החפץ חיים, אוהב ימים / אוהב ימים לראות טוב / שנצר לשונו מרע / ואת שפתיו מדבר מרמה / וסר מרע ועשה טוב / וביקש שלום ורדף להשיגו.״

יהי זכרו ברוך.

_______________________________________

* הכותב הוא מנכ"ל לשכת מארגני תיירות נכנסת לישראל.

07/05/2013