מאת נילי ארנועם

כיום לא צריך לנסוע רחוק כדי להגיע לאפריקה. לא לטוס, לא  לטייל בתנאים של העולם השלישי, רק לצאת מן הבית להיכנס למכונית ולהגיע לדרום תל-אביב.

אבל ההנחיות לתייר הן כמו באפריקה. להיזהר מכייסים ומשודדים, לא לענוד תכשיטים, בלי תיקים וארנקים ואפילו בלי מצלמות. לשים לב לביטחון האישי. פעם אפריקה שלנו הייתה רק בסביבות התחנה המרכזית הישנה ונווה-שאנן,  היום אפריקה שלנו גדלה ומתפשטת על כל הסביבה. גם התחנה המרכזית החדשה, שכונת שפירא, קריית שלום וכל הרחובות הקטנים שמדרום לגינת לוינסקי, שעלתה לאחרונה לכותרות העיתונים ואמצעי התקשורת.

שכונת נווה שאנן תוכננה להיות שכונת הגנים של אחוזת בית, היא תל-אביב, שגם היא תוכננה כשכונת הגנים של יפו. כבר אז הייתה הגדרה של "צפון" ו"דרום". כל מה שצפונה ממסילת הברזל שהובילה ליפו, היום רחוב אילת, דרך יפו תל-אביב, היה יותר נחשב מאשר האזורים שמדרומה לאותה מסילה. שכונת נווה שאנן תוכננה להיות כשכונה של בתים קטנים, בעלי קומה אחת בלבד ועם משק עזר חקלאי לכל משפחה. האזור היה מוקף פרדסים וגבל בשטחים החקלאיים של שרונה, מושבת הטמפלרים שהיתה אחר כך ל"קריה". האדמה היא אדמת כורכר הסופחת מים וניתן לחפור שם בארות להשקיה בעומק לא רב. השכונה תוכננה בצורת מנורת הקנים של בית המקדש, עם רחוב אחד ראשי ורחובות קטנים יותר היוצאים ממנו במעוגל. התחלה יפה שאינה מעידה על עתידה.

התחנה המרכזית הישנה, שנבנתה בשטחים בו היה פעם יריד המזרח, הפכה את הפסטורליה החקלאית לאזור מסחרי סואן ורחוב נווה שאנן הפך להיות "רחוב הנעליים". בנייתה תחנה המרכזית החדשה, שהחלה בשנות הששים של המאה העשרים, גרמה להרס המרקם העירוני ולשינוי פני הסביבה, לרעה.

לפני כ-20 שנה התחילה התופעה של הבאת עובדים זרים לעבודות בניה, חקלאות, טיפול בקשישים ועוד. עובדים אלה נמצאים בישראל כחוק, עם אישורי שהיה ועבודה. הם התרכזו בסביבה זו והעניקו לה אווירה קוסמופוליטית בינלאומית. פועלים זרים מרומניה ומדינות נוספות ממזרח אירופה, פועלים זרים מסין, מתאילנד, מן הפיליפינים ומדינות אסייתיות נוספות שבמזרח הרחוק. תענוג היה לשוטט שם, בעיקר בסופי השבוע, עת הגיעו למקום עובדים מכל רחבי הארץ לרגל השבתון. בימי ראשון פעלו שם כנסיות, מסעדות וחנויות מזון סיפקו מזון מיוחד שאליו היו רגילים אותם פועלים. לבוש צבעוני טיפוסי, מראות אותם אפשר לראות רק בחו"ל, הכל היה כאן. דובר גם על אפשרות שעיריית ת"א תהפוך את המקום לאזור תיירותי, כדוגמת "צ'יינה טאון".  

בשנים האחרונות, מחודש לחודש, משבוע לשבוע ומיום ליום, גובר והולך זרם הזרים המגיעים תוך כדי הברחת הגבול והסתננות ממצרים לישראל. בדואים ממדבר סיני ומבריחים אחרים למיניהם מסייעים להם להסתנן לישראל. זהו ביזנס בו מתגלגלים סכומים גדולים. מחפשי העבודה, המבקשים לשפר את מצבם הכלכלי, מוכנים לשלם אלפי דולרים לאותם מבריחים על מנת שיביאו אותם אל גבול ישראל. מאחר והגבול פרוץ מבחינה זו, המצב כיום הוא שאותם אנשים מקבלים כרטיס עליה לאוטובוס המביא אותם אל התחנה המרכזית בתל-אביב. היום מדברים על כ-500 איש ביום, והזרם מתעצם הולך וגובר. נוצרת כאן בעיה.

גינת לוינסקי הפכה להיות לב העניין. אפריקאים שהקדימו אותם נותנים להם עזרה חלקית, כמו בגדים, מקלחת חמה וכדומה. כך, בשיטת חבר מביא חבר, הולכת האוכלוסייה וגדלה ומשנה את צביון הסביבה. על מדשאות הגינה מתקיים פיקניק וקמפינג המוני. שקי שינה, מחצלאות, וגם ספריה עם ספרים ב-20 שפות, הנפתחת בשעות היום.

בטיול שעשינו כקבוצה מודרכת, הוזהרנו על ידי שוטרים שהופתעו לראותנו משוטטים באזור בשעות הלילה. "נשים במרכז, גברים מסביב" הורו לנו, עקב מקרי האלימות שגברה לאחרונה. גנבות, הטרדות מיניות ועוד. תושבים ישראלים שפגשנו סיפרו לנו על הפחד לגור שם, על תושבים קשישים החוששים לצאת מפתח ביתם, על משפחות עם ילדים שנאלצים לעזוב.

"כאן שיקגו" הוסיפו אותם שוטרים. הסטטיסטיקה אינה מצביעה על גידול האלימות, אלא שגם אין מי שיתאונן, השכונה מתרוקנת מתושביה המקוריים ורק עובדים זרים ומהגרי עבודה נשארו בה. דבר דומה  קורה עכשיו בשכונת שפירא ורחובות נוספים בסביבת התחנה המרכזית הישנה והחדשה.

גם המדריכים של הסיור, המכירים את הסביבה כאת כף ידם, אמרו שאינם מעיזים לטייל בלילה ברחובות מסויימים. רחוב נווה שאנן סואן ומואר, אך רחובות כמו ארלינגר ופין הינם חשוכים והרבה יותר מסוכנים. שווה ביקור, אך במשנה זהירות. כמו במקומות דומים בחו"ל, כפי שהייתה הארלם בעידן שלפני ג'וליאני.

מסעדות, פאבים, בתי בירה, חנויות פירות וירקות, כאלה שמוכרים לזרים מארץ הולדתם. חנויות סקס, בתי זונות ומועדוני בריאות. חנויות למכירת מזון מוכן, מיני דליקטסים בסגנון עדות אפריקה והמזרח הרחוק, הרבה חנויות טלפוניה, כי קשר טלפוני בין הארץ לבין ארצות המוצא של המהגרים הוא דבר בסיסי. רוכלים מוכרים  מרכולתם, מוצרים מיד ראשונה, שניה, שלישית ורביעית. על רצפת הרחוב ובצידי המדרכות פרושה הסחורה לראווה, המקום ססגוני, סואן ורב-גוני, כמו שאפשר לראות רק בחו"ל.

סיורים מודרכים בדרום תל-אביב אפשר לתאם עם האדריכלים נעמה ויונתן, באתר ctlv.org.il

טלפון: 052-4829681       דוא"ל: naama@ctlv.org.il

26/05/2012