שירות חדשות תיירות
פן מרכזי בהתחדשות מוזיאון ישראל הוא העריכה וההקמה מחדש של תצוגת שלושת אגפי האוסף - האגף לארכאולוגיה, האגף לאמניות והאגף לתרבות ואמנות יהודית, שהגישה אליהם מן הציר המרכזי שבבניין הכניסה החדש נוחה ופשוטה יותר היום. הראייה האוצרותית החדשה יחד עם העיצוב החדשני של התצוגות מאפשרים למבקרים לנווט בחופשיות בין האוספים האנציקלופדיים של המוזיאון ולעקוב אחר התפתחות התרבות החומרית לאורך ציר הזמן מהתקופה הפרהיסטורית במזרח-התיכון ועד לעבודות אמנות עכשווית מרחבי העולם.
האגף לארכאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן
האגף לארכאולוגיה מספר את סיפורה של ארץ ישראל העתיקה, שהיתה ביתם של עמים בעלי תרבויות ואמונות שונות, באמצעות חפצים יחידאיים מאוסף הארכאולוגיה של ארץ ישראל שברשותו שהוא האוסף החשוב בעולם. האגף המחודש ערוך בצורה כרונולוגית, למן התקופה הפרהיסטורית ועד לתקופה העות'מאנית, ומציג בשבעה "פרקים" את סיפורה של הארץ. בתוך הסיפור שזורים אירועים היסטוריים מכוננים, הישגים תרבותיים, פיתוחים טכנולוגיים והצצה על חיי היומיום של העמים שחיו באזור, והוא מלווה בתצוגה נושאית המאירה היבטים בארכאולוגיה הישראלית שמיוחדים לאזור ובהם: הכתב העברי, זכוכית ומטבעות. אוצרות מן התרבויות השכנות שהשפעתן על ישראל היתה מכרעת, כגון תרבויות מצרים, ארצות המזרח הקרוב, יוון, איטליה והעולם המוסלמי, מוצגים באולמות הסמוכים והמחברים. באולם מיוחד שבכניסה לאגף יוצגו ממצאים חדשים ותצוגות מתחלפות.
מבחר מוצגים באגף לארכאולוגיה:
♦ כתובת "בית דוד" (המאה ה-9 לפני הספירה) כתובת זאת שהיא חלק ממצבה ענקית המנציחה את ניצחונותיו הצבאיים של חזאל מלך ארם היא העדות הארכאולוגית המוקדמת ביותר שיש בידינו לקיומה של שושלת בית דוד בארץ ישראל.
♦ תצוגה השוואתית של שני מקדשים זה לצד זה (המאה ה-8 עד ה-7 לפני הספירה): אחד של עם ישראל שככתוב בתנ"ך אין בו דימויים אנושיים, והאחר - אדומי, עתיר דימויים אנושיים של מאמינים המביאים מנחות למקדש.
♦ כתובת הליודורוס (178 לפני הספירה) כתובת זאת החקוקה ביוונית באבן מספקת תובנות חדשות באשר לסיפורו הדרמטי של הליודורוס בבית-המקדש ולאירועים שהובילו למרד החשמונאים/המקבים, כפי שהוא מגולל בספר מקבים ב'. מאז הוצגה בראשונה ביוני 2007 במוזיאון ישראל, התגלו חלקים נוספים של המצבה והם מוצגים עתה יחד בפעם הראשונה מזה 2,200 שנה.
♦ בית מרחץ הרודיאני מלכותי (המאה ה-1 לספירה) בית המרחץ מארמונו של הורדוס בהרודיון על עמודיו, תמשיחי הקיר, הפסיפסים והאריחים שנמצאו בו. בית המרחץ המעוטר בנדיבות נבנה בטכנולוגיה הרומית המאוחרת והוא כולל רצפת פסיפס מורמת וצינורות חרס שהותקנו בתוך קירותיו כדי לחמם את החלל כולו.
♦ ניצחון הדריאנוס: כתובת מקשת ניצחון (שנת 136 לספירה) קטעי כתובת לטינית מונומנטלית שהיתה חלק מקשת ניצחון אשר הוקמה לכבוד הקיסר הדריאנוס וכנראה נועדה להנציח את דיכוי מרד בר כוכבא. הכתובת שהתגלתה בתל שלם היא הכתובת הגדולה ביותר שהתגלתה בישראל וזו הצגתה הראשונה לפני הציבור הרחב.
♦ בסיסי זכוכית-זהב מהקטקומבות ברומא (המאה ה-4 לספירה) לוחיות זכוכית עגולות, נדירות ועתיקות, המעוטרות במוטיבים יהודיים מסורתיים ובהם התיאורים המוקדמים ביותר של סמלים יהודיים מתקופת הבית השני שהופיעו בגלות.
♦ שחזור בימות של בית-כנסת וכנסייה (המאה ה-4 עד ה-7 לספירה) הצבה חדשה ומרשימה של שני בתי תפילה העורכת השוואה בין יסודות אדריכליים של בית-כנסת וכנסייה בני אותה תקופה. התצוגה משחזרת את בימת בית-הכנסת בסוסיא ובימת כנסייה הכוללת ממצאים מ-17 כנסיות.
♦ תמשיח-קיר מסמטת הבתולה מרים שבעמק יהושפט (המאה ה-12) תצוגה ראשונה של תמשיח-קיר נדיר מן התקופה הצלבנית שהיה עיטורה העיקרי של הסמטה שנהרסה לפני מאות שנים והתגלה בחפירת הצלה של קבר מרים שליד גת שמנים.
♦ 'מיחראב' מאיספהאן, איראן (המאה ה-17 עד ה-18) ה'מיחראב', גומחה במרכז הקיר הפונה למכה והאזור המעוטר ביותר במסגד, נבנה בפעם הראשונה באולם לאמנות האסלאם שבאגף לארכאולוגיה והוא עשוי אריחי חרס מפוארים ומעוטר בפסוקים מן הקוראן.
בראש צוות האוצרים של האגף לארכיאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן עומדת מיכל דייגי-מנדלס, אוצרת ראשית לארכיאולוגיה ע"ש תמר וטדי קולק. מעצבי האולמות החדשים הם פנטגרם פרטנרס, לונדון.
אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
האגף לאמנויות משקף את אופיים הבינתחומי הרחב של אוספי המוזיאון והוא מחזיק יצירות אמנות מכל התקופות, מתרבויות המערב והמזרח כאחד. עיצובו מחדש מבליט את הקשרים בין היצירות שנוצרו באירופה במאה ה-16 עד ה-19 ובין יצירות אמנות מודרנית ובינן לבין עבודות אמנות עכשווית, אמנות ישראלית, וכן אמנויות אפריקה, אוקיאניה ואמריקה, אמנות אסיה, צילום, עיצוב ואדריכלות, רישומים והדפסים. התצוגה מדגישה את הזיקות החזותיות ואת הנושאים המשותפים בין יצירות מתקופות וממקומות שונים בעולם ומבליטה את המשותף בתרבות האנושית. במסגרת ארגונה מחדש של תצוגת הוקמה תצוגת קבע חדשה של אמנות ישראלית, הוכפל שטחה של תצוגת האמנות המודרנית, נוצרו נקודות חיבור משמעותיות בין אמנות מערבית לאמנות תרבויות המזרח וחלל בגודל 2,200 מ"ר מוקדש לתערוכות מתחלפות מאוספי המחלקה לאמנות עכשווית.
מבחר מן התצוגה החדשה:
♦ אוסף הצילום של נואל והרייט לוין ובו 125 עבודות מ-170 שנות צילום מוצג לציבור בפעם הראשונה מאז הוענק למוזיאון במתנה בשנת 2008.
♦ אוסף ז'אק ליפשיץ מוצג כ"חדר פלאות" ובו אלפי חפצים מאפריקה ומאוקיאניה, מיבשת אמריקה ומאסיה, מאמנות ימי-הביניים באירופה ומן העולם העתיק. החפצים, שאסף האמן בכל שנות חייו, מוצגים באולמות האמנות המודרנית לצד עבודות פיסול שלו ששאבו מהם את השראתן.
♦ גוסטב קורבה, נוף ז'ורה עם רועה וחמור (1866 בקירוב) הוא תיאור של ז'רום, חמורו המפורסם של קורבה על רקע האזור הכפרי שהוא הרבה לצייר אותו.
♦ אלברטו ג'אקומטי, דייגו בסטודיו (1952) ציורו הראשון של צייר ופסל חשוב זה שפעל במאה ה-20 באוסף מוזיאון ישראל ובו תיאור נוגה של אחי האמן, מוצג לציבור בפעם הראשונה.
♦ אוהד מרומי, הנער מדרום תל-אביב (2001), פסל עצום ממדים של נער מתבגר אפריקני העומד בניגוד הצורם לחיי העוני המשפילים של פליט וניצב על רקע תפאורתו השלווה של המוזיאון כהיכל של תרבות. רכישה זאת משנת 2008 מוצגת בקומה העליונה של המוזיאון המחודש.
♦ קרלוס אמורלס, ענן שחור (סטודיו חבוי) (2007) מיצב מונונמנטלי של 15 אלף פרפרי עש עשויים נייר שחור. העבודה שנרכשה בשנת 2009 מוצגת בפעם הראשונה בתערוכת הפתיחה של האמנות העכשווית "פעימות".
♦ גביע בצורת ילד הנאחז בקנה לוטוס, סין (המאה ה-17) גביע זה שגולף מקרן קרנף הוא מן החפצים היפים והחשובים מסוגו בעולם. הקרנף, שנכחד בסין, נחשב שם לחיה יקרת-ערך בזכות קרנו שתכונות מיוחדות יוחסו לה, כגון און וגבריות. הסינים האמינו, כי גביעים שגולפו מן הקרן מפיגים את כוחו של רעל שנמזג לתוכם.
♦ מסכת מותניים בצורת ראש נמר מממלכת בנין, ניגריה (המאה ה-17) היא דוגמה נדירה למין תליון שענדו פקידים רמי-דרג על צדם השמאלי של המותניים תחת הנדן או החרב. המסכה, שניתנה למוזיאון לרגל חידוש האולמות, יצוקה בפליז עם מסמרות נחושת שהוחדרו אליה בתהליך מורכב המעיד על גילה המוקדם ועל מקוריותה.
בראש צוות האוצרים של אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות עומדת סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות ע"ש יולה וז'אק ליפשיץ. סטודיו דה לנגה, תל-אביב, פיקח על העיצוב מחדש של אולמות האגף ולצדו גם המעצבים אורן שגיב והלינה חמו.
האגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל
האגף לאמנות ותרבות יהודית מציג את תרבותן החומרית של קהילות היהודים ברחבי העולם מאז ימי-הביניים ועד ימינו ומשרטט תמונה רחבה של חיי התרבות היהודית על היבטיהם הדתיים והחילוניים. התצוגה ההשוואתית ערוכה בחמישה נושאים עיקריים והיא מבליטה את ערכם האסתטי של המוצגים ואת משמעויותיהם החברתיות וההיסטוריות ומשקפת את חיי הפרט והקהילה, את הקודש ואת החול, את מסורת העבר וחידושים יצירתיים מן ההווה. בתצוגה המחודשת שדרת בתי-כנסת, ייחודית למוזיאון ישראל, ובה שחזור של ארבעה בתי-כנסת על תכולתם המקורית מאירופה, אסיה ואמריקה; תצוגת מבוא דרמטית המתמקדת במחזור החיים היהודיים ובה אוצרות יחידים במינם מן האוספים הקשורים לטקסי הלידה, החתונה והמוות היהודיים; חלל תצוגה חדש ובו כתבי-יד מאוירים נדירים ועבודות אמנות ואמנות יהודית עכשוויות.
מבחר מן התצוגה החדשה:
♦ משנה תורה לרמב"ם (המאה ה-15) עותק נדיר של החיבור ההלכתי הכביר של הרמב"ם שאויר להפליא בצפון איטליה ברוח הרנסנס והוא כולל שו"ת שחלקן לא היו ידועות עד כה. כתב-היד ניתן באחרונה למוזיאון בהשאלה ארוכת-טווח, שומר במעבדות המוזיאון והוא מוצג בראשונה בחלל התצוגה החדש לכתבי-יד לצד כתבי-יד נדירים אחרים כגון מחזור נירנברג מן המאה ה-14 והתנ"ך הספרדי מסוֹריה מן המאה ה-13.
♦ בית-הכנסת "צדק ושלום" (המאה ה-18) בית-הכנסת ששירת בעבר את הקהילה היהודית הפעילה של סורינם הצטרף לבתי-הכנסת מגרמניה, מאיטליה ומהודו ששוחזרו במוזיאון ובו הרהיטים ותשמישי הקדושה המקוריים שנוצרו במאה ה-17 וה-18 במסורת ההולנדית והועלו לישראל.
♦ סוכת פישאך ששומרה מחדש (המאה ה-19) סוכה זו, שהוקמה בבית משפחה יהודית בפישאך שבגרמניה ועוטרה בתמונות המתארות את גרמניה הכפרית ואת ירושלים, רופאה ושומרה מחדש. במסגרת זאת התגלו פרטים חדשים ומפתיעים על גלגולי הסוכה.
♦ כרכרה של החברה קדישא מהונגריה (המאה ה-19) כרכרה מלכותית עשויה עץ צבוע ומגולף ששימשה בהלוויות להובלת הנפטר והיא עדות נאמנה למסורת היהודית החשובה של כיבוד המת.
♦ רביד 'אוֹגָדֶרוֹ' וצמידים מאיזמיר, תורכיה (סוף המאה ה-19) תכשיט שהוענק לכלה בידי חתנה או אביו ושימש לקניית חלקת הקבר שלה עם מותה.
♦ שכמייה לגבר ('אכניף') מהרי האטלס (סוף המאה ה-19 עד ראשית המאה ה-20) שכמייה עם ברדס שלבשו גברים יהודים ומוסלמים בהרי האטלס. צבעה שחור ובחלקה האחורי עיטור ארוג ומורכב. היהודים לבשו אותה הפוך, צדה הפנימי כלפי חוץ, במצוות השלטונות כדי שתעיד על זהותם. רק כאשר הפשילו את שולי השכמייה אל הכתפיים נחשף העיטור במלוא הדרו.
♦ חפצי "בצלאל" מאוסף אלן וריבה סליפקה במוזיאון ישראל (ראשית המאה ה-20) חפצים שיצרו אמנים שעבדו בירושלים בתקופת "בצלאל" הראשונה (1929-1906). מנורות חנוכה ותכשיטים מן האוסף משולבים בתצוגה באולמות. תצוגה עצמאית של יצירות מפתח מוצגת בחלל המחבר את האגף לאמנות ותרבות יהודית עם האגף לאמנויות ומדגיש את הזיקה ההדוקה של רגע היסטורי זה לשורשיו באמנות אירופה של המאה ה-19 ולעולם הדימויים היהודי שהעניק את השראתו לאמנות הישראלית המוקדמת שנוצרה בראשית שנות ה-20.
♦ תצוגה של 120 מנורות חנוכה מ-15 ארצות הצבה חדשה המרמזת לחלונות שנוהגים להניח בהם את מנורות החנוכה בשמונת ימי החג. אוסף המנורות של המוזיאון הוא השלם ביותר בעולם ורבות מהן מוצגות כאן בפעם הראשונה.
בראש צוות האוצרים של האגף לאמנות ותרבות יהודית עומדת דייזי רקח-ג'יברה, אוצרת ראשית לאמנות ותרבות יהודית. סטודיו דה לנגה, תל-אביב, פיקח על העיצוב מחדש של אולמות.
04/08/2010