מאת אוריאל ישיב
בכל משבר מקומי או בינלאומי, ובמיוחד במלחמות, מתגלים סוכני הנסיעות בגדולתם. ענן האפר הוולקני ששיבש ועצר בשבוע שעבר את כל הפעילות התעופתית באירופה, אילץ סוכני נסיעות רבים להפוך עולמות ולשבור את הראש במציאת פתרונות לחילוץ לקוחות שנתקעו כמעט בכל עיר באירופה. גם אם לא הצליחו מייד, הרי שלפחות הזיעו רבות למצוא את הפתרון - מושב בטיסה הביתה.
הסיפורים ממשיכים לזרום למערכת. חלקם ממש סיפורי הרפתקאות. הנה סיפורים אחדים שליקטנו השבוע:
ברגע האחרון מרומא
לנאוה רוטברד (סוכנות בנימין פלסקוב) היה לקוח שנתקע בדיסלדורף כשברשותו כרטיס לופטהנזה. בן משפחה בארץ נזקק לטיפול רפואי ונוכחותו של הלקוח היתה חיונית, לכן הוא הפציר בנאווה בכל לשון של הפצרה להסדיר לו טיסה ארצה.
כשלופטהנזה ביטלה את הטיסות מגרמניה, נמל התעופה בציריך עדיין תיפקד. הוא מיהר לשם ברכבת ובמקביל נאווה רוטברד הסדירה את ההזמנה. אולם כשהגיע לציריך גם סוויס כבר ביטלה את הטיסות.
האיש, שסוללת הטלפון הנייד שלו הלכה והתרוקנה, עבר למסרונים, ואלה הגיעו בזרם בלתי פוסק. רוטברד גילתה שיש טיסת אל על מרומא ומיהרה להזמין לו מקום.
הנוסע מיהר לתחנת הרכבת, עמד שעתים בתור וכשהגיע לקופה למד שאין עוד מקומות ברכבת. ידיד שלו הסיע אותו ברכב מציריך לאגם קומו שבצפון איטליה, ומשם המשיך לרומא והגיע לנמל התעופה בערב יום העצמאות, ב-10 בלילה, בעת שהנוסעים התחילו לעלות למטוס. אבל לא היה בידו כרטיס טיסה, כי למרות ההתראות של הסוכנת המנוסה הוא חשב שבאל על יכבדו את כרטיס לופטהנזה ודחה את ההצעה של נאווה להנפיק לו כרטיס אלקטרוני.
ההמשך ברור: שוב טלפון בהול ב-11 בלילה לנאווה רוטברד, שהיתה כבר בדרכה לישון אחרי היום המייגע. והיא, בזכות הידע והניסיון הרב הצליחה לעקוף את המערכת ולהנפיק כרטיס תוך כדי העלאת הנוסעים למטוס.
הנוסע בר המזל הגיע ארצה כשהוא מרעיף על הסוכנת שלו תודות ותשבחות.
מטנזניה דרך אדיס ואיסטנבול
אסתי וקסמן מבנצי ברזיל קיבלה ביום רביעי לפני שבוע זר ענק של 30 ורדים לבנים. מכל המקומות בעולם הנוסע שלה נתקע בדאר א-סאלאם בטנזניה, עם כרטיס במחלקת עסקים של סוויס. כאשר ציריך נסגרה לתנועה הפתרון הקל יחסית אמור היה להיות אתיופיאן, אבל לא היה מקום בטיסה מאדיס לתל אביב. חיפוש קדחתני הוליד את הפתרון: מאדיס המשך עם טורקיש לאיסטנבול ומשם לתל אביב.
וכך הגיע הנוסע לתל אביב ביום ראשון, ה-18 באפריל אחרי הצהריים, במקום ביום שישי. למחרת יום העצמאות שלח לאסתי את הזר המקסים.
מרדף בין נמלים נסגרים
לנוסע אחר של בנצי ברזיל היה פחות מזל. הוא היה בצפון שבדיה ואמור היה לטוס מקופנהגן דרך ציריך לתל אביב, בטיסה של סוויס. גם הוא פתח במסע ברדיפה אחרי נמל תעופה פתוח וחברה שמטוסיה עולים לאוויר. אסתי, לאה ואיריס החלו לחפש עבורו מוצא, אבל כל חברות התעופה האירופיות היו מעבר ליאוש.
כשכל האפשרויות נסגרו, הן המליצו לו לנסוע ברכב מצפון שבדיה לאנגולהם (בסך הכל 1,200 ק"מ), משם להמשיך ברכבת לקופנהגן (עוד 1,800 ק"מ, לברלין (כבר הכינו לו כרטיס טיסה משם, אבל ברלין נסגרה לטיסות), משם למינכן (הוכן בשבילו כרטיס אך השדה נסגר) ולמינכן (היה כרטיס, אבל גם שם כבר נסגר). הלקוח תכנן להמשיך ברכבת לווינה אבל העייפות הכריעה אותו והוא נשאר ללון במינכן.
בינתיים השיגה אסתי מקום בטראנס אירו מווינה למוסקבה ומשם לתל אביב. וכך, בהנחייתה, המשיך הנוסע למחרת בבוקר ברכבת לווינה ומשם החל בטיסות הביתה. הנסיעה שלו אמורה היתה להסתיים ביום שישי אבל סוף ההרפתקה היה רק ביום שלישי אחר חצות. הדוא"ל ששלח לאחר שובו, בצירוף מפה (ראו בעמוד זה) ממחיש את מה שעבר עליו.
מלונדון עד לטיסה ממרסיי
לנוסע של אניטה סגל מדיזנהויז יוניתורס, שנתקע בלונדון עם כרטיס במחלקת עסקים של בריטיש, לא היתה בעיה להתקשר לאניטה כל הזמן. סוללות הטלפונים שלו לא התרוקנו. כבר ביום רביעי ה-14 באפריל החלו המאמצים למצוא דרכים להשיבו הביתה. דבר ראשון, קנתה למענו כרטיס רכבת לפריס, אבל ביום חמישי נסגר נמל התעופה בפריס. הוא ביקש מאניטה לברר כמה תעלה מונית מלונדון לדובר ומשם במעבורת לקאלה. בחצות הלילה של יום חמישי היא אפילו קיבלה הצעת מחיר למונית מקאלה למדריד או לרומא: לא פחות מ-10,000 אירו! הנוסע ויתר ונשאר לסוף שבוע בלונדון, אבל היה לו חשוב להגיע ליום הזיכרון ויום העצמאות.
אניטה, שלא חוסכת שבחים מאל על, גילתה שאל על הוסיפה טיסה ממרסיי ב-19 באפריל ב-14:00. היא השיגה את המושב וכירטסה.
כעת החלו המאמצים להסדיר הסעה למרסיי. בעזרת גורמים עסקיים בלונדון נמצא מקום ברכבת נוספת שהוצבה לפריס. גם מלון (הולידיי אין) סידרה לו ליד תחנת הרכבת גאר דה ליון בפריס, ממנה יוצאות רכבות למרסיי. אלא שכאשר הנוסע הגיע בחצות למלון, החדר היה כבר תפוס. טלפון לאניטה, שכבר ישנה, וממנה למוקד החירום של דיזנהויז, ומהם למוקד הולידיי אין - ונמצא מלון אחר בקרבת מקום.
לפני שהנוסע עלה לרכבת למרסיי הוא שלח מסרון לאניטה בבקשה לוודא שמטוס אל על אכן יהיה שם. רק כאשר ראתה אניטה שהמטוס אכן המריא מנתב"ג היא נרגעה, אבל גם לא הופתעה כאשר קיבלה מסרון מהנוסע המיוחס שלה: "יש איחור, כמה מאכזב". זאת לאחר שהגיע לנמל התעופה במרסיי והתבשר שהמטוס ימריא רק ב-.17:00.
לפחות הבונבוניירה ששלח לאניטה היתה מכובדת ויפה.
48 שעות ליד הטלפונים
טלי קלדרון מאפרת נסיעות לא יצאה מהבית 48 שעות במהלך יום הזכרון ויום העצמאות. באמצעות הטלפון והמחשב טיפלה בלקוחות שנתקעו וכאלה שהיו צריכים לצאת למחרת החג.
"הדבר החשוב ביותר היתה הנוכחות," היא מספרת. "זה שמצאו אותי וקיבלו עידכונים, זה שיכולתי להדריך, לכוון, לייעץ וגם להשיג טיסות וחדרי מלון."
לזוג אחד עם כרטיסי בונוס של אל על, שנסעו לפרנקפורט מאמסטרדם ברכב שכור, היא סידרה טיסה מרומא. הם ביררו כמה תעלה להם החזרת הרכב ברומא. כששמעו את המחיר, 1,600 אירו, שבו על עקבותיהם לאמסטרדם, החזירו שם את הרכב, עלו לרכבת שעלתה לשניהם 700 אירו ונסעו 20 שעות לרומא. "מכל תחנה קיבלתי מסרון וראיתי איך מצב הרוח שלהם הולך ודועך," נזכרת קלדרון. "אבל הסוף היה טוב. הם שבו ארצה במוצאי יום העצמאות.
שבחים לחברות התעופה
כל הסוכנים ששוחחו עם חדשות תיירות היו מלאי שבחים לתפקודן של חברות התעופה, ובמיוחד של לאל על. הנה בתמצית: כל החברות נרתמו לסייע ואנשיהן עבדו ללא הפסקה, כולל בשבת ובחג. עובדי החברות האירופיות, שהיו חסרות אונים ולא היו להן טיסות, עזרו לפחות במידע ובתמיכה.
אבל מי שהתעלתה היתה אל על. "חבל שבימים רגילים אל על לא מתפקדת כך, אמרה אחת הסוכנות. "הם ממש נתנו שירות, לא היו ראש קטן ומצאו פתרונות. הם לא התחשבו במחלקות המחירים, השיגו מושבים בטיסות שהופיעו במערכת כסגורות והיו נהדרים".
27/04/2010