מאת נילי ארנועם

לא, לא התכוונתי להאיץ בכם לרוץ לרכוש דירה במגדלים היוקרתיים העומדים להיבנות בקצה הדרומי של שרונה, אלא לסיור במושבת הטמפלרים הותיקה העומדת להיסגר למבקרים, עקב עבודת שימור ושיקום יסודיים. טיולים מודרכים רבים יוצאים בימים אלה, וביום ששי האחרון, שלאחר גשמי הזעם והסערה שבתחילת השבוע, היו בקריה פקקי תנועה של קבוצות שניצלו את ההזדמנות האחרונה, בטרם הסגירה. לדברי בשמת כוכב, מדריכת קבוצות של החברה להגנת הטבע וגם באופן עצמאי, שיחק לנו המזל והצלחנו לבקר גם בבית הבד, במרתפי היקב ובאתרים נוספים שיסגרו עוד מעט למבקרים. עבודות הפיתוח כבר החלו. טרקטורים חופרים, עצי פיקוס אדירים צמרתם מונחת כבר על הקרקע, גדרות ושערים חוסמים מעברים, מבנים טרומיים נהרסים, האקשן כבר מורגש באוויר.

המושבה שנבנתה בשנת 1871, עוד לפני היות תל-אביב, מוכרת כיום יותר בשם "הקריה". הקריה הצבאית והקריה האזרחית, בה התמקמו משרדי הממשלה השונים, מיד לאחר קום המדינה. קדמו להם הבריטים שהפכו את המקום לקריה השלטונית, לאחר גירוש הטמפלרים הגרמניים מן הארץ, אך אל נקדים את המאוחר.

הטמפלרים, כת של נוצרים מגרמניה שהאמינו בהתיישבות חקלאית בארץ-ישראל,  לקראת ביאת המשיח. הם , הקימו בארץ מספר מושבות. המושבה הגרמנית בחיפה, המושבה הגרמנית בעמק רפאים בירושלים, בית לחם הגלילית, ווילהלמה. הגדולה מכולן היא שרונה, שנקראה כך כיוון שהאמינו כי היא נמצא בשרון. תחילה הם התיישבו ביפו, במקום ההתיישבות של האמריקאית שנתקלה בקשיים רבים והתפרקה. הטמפלרים רכשו שטחים חקלאיים בין הכפרים הערביים סומייל, שייך מוניס, סלמה ויפו והקימו מושבה מודרנית על גבעות הכורכר שמעל נחל המוסררה, מה שהיום נתיבי איילון ודרך פתח-תקוה/רחוב בגין לבין רחוב אבן-גבירול במערב, שדרות שאול המלך בצפון ורחוב הארבעה/השוק הסיטונאי מדרום. הרחוב הראשי של הקריה היום הוא רחוב קפלן החוצה אותו, בזמנו "דרך הים", החוצה את הקריה ממזרח למערב. בין החלק הצבאי לבין החלק האזרחי.

האזור התיירותי עליו אנו מדברים היום משתרע על שטח של כ-50 דונם והוא כולל כמה עשרות בתים, חלקם בחלק הצפוני, הצבאי, הסגור למבקרים ויתרתם בחלק הדרומי, שמתוכנן להיות הלהיט התיירותי הבא של תל-אביב. עשרות מיליוני שקלים הושקעו, מושקעים ויושקעו בשימור ושיקום השכונה שעומדת להיות הפנינה התיירותית של העיר. חמישה בניינים שעמדו בצידו הדרומי של רחוב קפלן, כבר הוזזו על מנת לאפשר הרחבת הכביש וזרימת התנועה בציר שבין מגדלי עזריאלי לרחוב אבן-גבירול.

הטמפלרים היו חלוצים בהרבה מובנים. הם הביאו עימם ציוד חקלאי מודרני, משאבות, מנועים, גנרטורים ומכונות חקלאיות שונות. הם היו גם חלוצים בתחום הבניה. האוניות שיצאו את התוצרת החקלאית שלהם, הגיעו לארץ עם חומרי בנין מתקדמים, כמו למשל רעפי מרסיי הידועים. הם בנו בתים בני שתי קומות, עם מרתף, מים זורמים, מטבח ושירותים בתוך הבית. הם הקימו שכונה מודרנית עם כבישים רחבים גם במונחים של היום. כשהגיע לארץ  משה מונטיפיורי שרכש את אדמות הפרדסים הסמוכים, הידועים  כ"שכונת מונטיפיורי" וחלוצים יהודים ראשונים, הם ראו בהצלחת ההתיישבות הגרמנית הוכחה לכך שניתן לעשות זאת, כנגד כל הסיכויים. הטמפלרים ייצאו מן הארץ תוצרת חקלאית כמו תפוזים, יינות ושמן זית. הם הקימו יקב משוכלל שייצר יין, קוניאק ועראק. אך מאחר ומוסלמים אינם שותים יין והיהודים אינם שותים יין נסך שהוכן ע"י גויים, יוצאה רוב תוצרתו לחו"ל, עוד בטרם פעל כאן הברון רוטשילד ופיתח את תעשיית היין. בית הבד המודרני, שציוד תקין והוא פועל כמו חדש, עיבד זיתים שלא גדלו באזור, אך הגיעו לשרונה מהמושבה ווילהלמה (ע"י לוד) שנודעה גם בתוצרת החלב שלה.   

הגרמנים רכשו שטחים רבים, למדו מן השכנים הערבים ולימדו את הציונים. בשנים הראשונות היחסים עימם היו טובים, אך לאחר גלי העליה הראשונים, ייסוד העיר תל-אביב, גדילתה והתפשטותה מזרחה, נוצרה תחרות על רכישת אדמות והטמפלרים החלו לנטות לצד הערבים. עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה וההזדהות הרבה עימה של התושבים הגרמנים, נוצרה מתיחות עם הישוב היהודי ועם שלטון הבריטי שבתקופת המנדט. וגנר, מי שעמד אז בראש ההתיישבות הטמפלרית, וידוע בזכות מפעל המנועים שלו שב"וולהאלה" הסמוכה לשכונת נוה-צדק, היה אוהד מושבע של הנאצים. ידיד של היטלר, אירח בשרונה את אדולף אייכמן ודגלי צלב הקרס התנוססו בגאווה מעל הבתים שרבים מיושביהם היו חברי המפלגה הנאצית. אי לכך, בעקבות מלחמת העולם השנייה, בה נלחמו הבריטים בגרמנים הוגלו תושבי שרונה לאוסטרליה, בה הם חיים עד היום.

לדברי המדריכה בושמת כוכב, מתחת לשרונה קיימת רשת עניפה של מנהרות באורך של ק"מ רבים לכל אורכה ורוחבה, מקצה לקצה. אדמת הכורכר עליה היא בנויה נוחה מאוד לחציבה והביקור במרתפי היקב היה רק חלק זעיר ממה שמצוי שם מתחת לפני הקרקע. לכשיושלם פיתוח השכונה, לכשיוקמו אותם 14 המגדלים רבי הקומות המתוכננים, תהיה זו שכונה הסגורה לתנועת כלי רכב. המעברים התת-קרקעיים ינוצלו ככניסות ויציאות וכבר כיום ניתן לראות בסמוך ל"שער ויקטור" שבקריה את הפתחים למנהרות בהן תעבור תנועת כלי הרכב.  תהיה זו שכונה פסוטרלית עם כבישים להולכי רגל בלבד, אולם הבתים הטמפלרים המשומרים יוסבו לשימושים מסחריים, כמו חנויות, גלריות, בתי קפה, מסעדות ועוד. הפעילות המסחרית הזאת אמורה לממן חלק מן ההשקעה הגדולה הדרושה כדי להחזיר את השכונה לימי תפארתה.

תודות למנהרות אלה למושבה הטמפלרית גם מקום של כבוד בתולדות חיל האויר הישראלי. לקראת הסתלקותם של הבריטים מן הארץ הם ביקשו למכור 21 מ טוסים מדגם "אויסטר" שמצבם היה בכי רע. מטוסים אלה נרכשו על ידי נציגי המדינה שבדרך ובדרך לא דרך הועברו לשרונה, שם במרתפי היקב הם פורקו, שופצו והורכבו מהן מחדש 13 מטוסים שנכנסו לשימוש בימי מלחמת העצמאות וידועים כמטוסי הפרימוס, שהיו  הזרוע האוירית של צבא הגנה לישראל.

מי שיספיק להירשם לטיול מודרך, ייהנה מחוויה שאין דומה לה, אבל גם שיטוט בשכונה לבד, עשוי להעביר מקצת מן החוויה. שימו לב לשולחנות פיקניק מבטון שהוצבו במדשאות, עליהם מוטבעות תמונות מחיי המושבה הטמפלרית. שימו לב לעמודי המתכת עליהם הוצמדו לוחות שעליהם מוטבעות גלויות ותמונות המנציחות את העבר. הביטו על הבניינים הבנויים בסגנונות בניה שונים, החל מבתי איכרים גרמניים מהשנים הראשונות משלהי המאה התשע-עשרה ועד לבתים בסגנון הבאוהאוז הבינלאומי, של שנות השלושים של המאה העשרים. זהו טיול לזמנים אחרים, רחוקים, במקום שהוא כיום מרכז תל-אביב.

לפרטים על סיורים במקום: בשמת כוכב - 052-5583865

 07/11/2009