מאת נילי ארנועם
לרגל חגיגות 100 שנה לתל-אביב, ולא רק בגלל, הפכה תל-אביב להיות יעד תיירותי גם לישראלים.
מי שעובר ברחובותיה אינו יכול שלא לראות קבוצות קבוצות של מטיילים, ועימם מדריך, העוצרים פה ושם במקומות שיש בהם עניין.
נראה שהשכונה הראשונה בעיר, בה החלו טיולים מודרכים לישראלים כבר לפני שנים, הינה נוה-צדק, מהשכונות היהודיות הראשונות מחוץ ליפו, שנוסדה עוד בטרם חלמו על אחוזת בית, היא תל-אביב.
מי עוד לא היה בטיול מודרך בנוה צדק? שיקום! אבל מסתבר שמה שהיה פעם אינו מה שהולך היום. מה שהולך היום אינו רק טיול מודרך, אלא שהמדריך הוא גם שחקן ובמהלך הסיור הוא לובש ופושט צורה.
סיור בנוה-צדק עם המדריכה בשמת כוכב הוא סיור מכוכב אחר. בשמת, צעירה בת 32 בלבד אך מדריכה עם ותק רב, מוסמכת מטעם החברה להגנת הטבע כבר 15 שנה. היא גם יוצאת החוג לספרות עברית וכללית באוניברסיטת תל-אביב, ובהדרכה שלה היא משלבת את שתי המיומנויות, הדרכה עם דמויות שכאילו אך זה עתה יצאו מבין דפי הספרים.
אחד הטיולים המבוקשים אצל בשמת הוא סיור בעקבות "האישה שאיתו". כפי שהיא אומרת "נכון שהיהודים יסדו שכונות מחוץ ליפו, אבל מי חי בהן? מי יצר את הווי השכונה? מי נתן לשכונה את האופי והייחוד שלה?". הגברים, לדבריה, אמנם בנו ועברו לגור בשכונות החדשות, אבל העבודה והפרנסה נשארו ביפו. חיי המסחר והמלאכה התנהלו ביפו ושם היו הגברים במהלך שעות היום. הנשים הן היו אלה שנותרו בשכונות החדשות והן אלה ש"עשו" אותן. לפיכך, סיור עם בשמת כוכב בנוה צדק, הינו יותר סיפור של הנשים בנוה צדק. המין החלש הוא שהיה שם המין החזק, שכן, לחיות אז אי שם "מחוץ לציביליזציה" של יפו היה מעשה נועז של ראשוניות ושל חלוציות.
רבות אנו יודעים על מאיר דיזינגוף, אך מה יודעים אנו על צינה, אישתו? בשמת לובשת ופושטת צורה, ונכנסת לדמותה של האישה האלגנטית שהביאה עימה את ניחוחות אירופה אל הלבנט. עם שמשיה, כובע פירחוני, כפפות ומטפחת עליה מקפידה היא להזליף מי קולון מרעננים, מספרת צינה, מפיה של בשמת, על עבודתה כמורה למקצוע שכבר עבר מן העולם. צינה דיזנגוף לימדה בבית הספר, שהיום נמצא במרכז סוזן דלאל, את מקצוע ה"היגיינה" למשל, שחובה להתרחץ כל שבוע, לפחות פעם אחת...
ליד ביתה המפואר של משפחת שלוש נכנסת בשמת לדמותה של אם המשפחה, שסירבה לעבור בתחילה לגור בסוף העולם, בין פרדסים ושועלים. משפחת שלוש הייתה משפחת סוחרים אמידה שהגיעה ליפו מאוראן שבאלג'יר. משפחה שעסקה בארץ גם במסחר בחומרי בניה, בכרך שטרם נבנה. משפחה מרובת בנים ובנות, בתקופה שכבוד הבת פנימה. בחצר הגדול התרחשו חיים עשירים. שמחות וחתונות אך גם אסונות ולוויות.
בבית קטן בן שתי קומות שממול הבית הגדול של משפחת שלוש, נראה יום אחד עולה חדש, עם מגבעת וחליפה, כמיטב האופנה האירופאית, או יותר מדוייק, האופנה של בוצאץ'. היה זה לא אחר מאשר מי שנודע אחר כך בשם ש"י עגנון, שמרומי המרפסת צפה אל אותה חצר הומייה ואף הנציח את מה שראה בספריו.
אשתו של זרח ברנט, מייסד שכונת נוה-שלום הסמוכה, שאף קדמה לנוה צדק, מספרת במבטא אנגלו-סקסי מודגש על ה"שיגעון" של בעלה. לעשות הרבה כסף באנגליה בעסקי פרוות, ולהפסיד אותו בארץ ישראל. כמעט כל שנתיים עלו וירדו, עלו וירדו ליפו, לירושלים, לפתח תקוה. ככה, בלי לקבל "סל קליטה" עלו לארץ שמונה פעמים. אל הבתים המודרניים שבנה בשכונת נוה-שלום, באויר הנקי, מחוץ לחומות יפו בה זרמו מי שופכין ברחובות, אף אחד לא רצה לעבור.
צינה, רבקה, שרה ואסתר, שמות שלא אומרים לנו הרבה, הן הגיבורות האלמוניות של שכונת נוה-צדק.
עם חוש הומור, מספרת לנו בשמת בבת-צחוק, על הימים ועל הנשים, שבחייהן לא חסרו גם קשיים ודמעות. אלו הן לדבריה, הגיבורות האמיתיות.
בשמת כוכב מדריכה גם במסלולים אחרים ביפו ובתל-אביב. בשוק הפשפשים, בקריה, היא המושבה הטמפלרית שרונה, סיורים בעקבות כתבותיו של עלי מוהר ז"ל, סיפורים על טעם ועל ריח הכוללים טעימות בשוק לוינסקי. ואם על טעמים מדובר, הסיור בנוה-צדק, מתחיל ומסתיים ליד מסעדת דלאל שבקצה רחוב שבזי פינת כל ישראל חברים. המסעדה היא חלק מקומפלקס אירוח אלגנטי הכולל גם אולם אירועים יוקרתי וקונדיטוריה בסגנון צרפתי. יש בה מעט מקומות ישיבה בפנים ופינת חמד קסומה, המרוהטת ברהיטי גן מעץ, על מרבד דשא, מעבר לכביש שרק בגללה כדאי להגיע אל השכונה. מאפים בטעמים ובאיכויות שלא מוכרים במחוזותינו. בצקים על בסיס חמאה שמשדרגים כל מיני מאפים לגבהים בלתי מוכרים. זוהי נקודת המוצא והסיום של הסיור וכאן אפשר לעשות אתנחתא נעימה על כוס קפה ועוגה ולספוג את אווירת השכונה.
"סיור מומחז" כמו זה שעושה בשמת כוכב הוא מונח די חדש, בו המדריך הוא גם שחקן, נכנס ויוצא מן הדמויות השונות תוך כדי החלפת פריטי לבוש, סגנון דיבור ותקופה. סיורים אלה אורכים כשעתיים וחצי/שלוש ומתאימים ברובם לכל המשפחה. זהו סטנד-אפ, בהליכה.
07/07/2009