שוד השעונים המופלא - תעלומה שהגיעה לפתרונה אחרי 25 שנה
מאת חגי רוזן אילו היה זה סרט, היה בו כל מה שצריך כדי שהוא יהיה שובר קופות היסטרי: שעונים ואוצרות אמנות בשווי עשרות מיליוני דולרים, חקירת משטרה שנמשכה 25 שנה ופורץ אגדי מוכשר שמת בחוסר כול. אבל לא מדובר בסרט אלא בסיפור אמיתי שהתרחש בשנות השמונים במוזיאון האיסלאם בירושלים ועדיין מדהים חוקרי משטרה בארץ ובעולם. חלק גדול מהרכוש שדילר גנב לא אותר מעולם. לשוטרים היה ברור כי מדובר בגאון שביצע הרבה יותר פריצות ממה שהמשטרה הצליחה לחשוף. אבל הפרט המעניין ביותר הוא שאיש לא שיער שחתימתו של דילר מופיעה גם על אחת מפרשיות הפשע המסעירות ביותר בהיסטוריה של ישראל: שוד השעונים הגדול במוזיאון האיסלאם בירושלים.
ללא קצה חוט השוד במוזיאון האיסלאם בירושלים התרחש בשבת, 16 באפריל 1983. באותו בוקר נדהם שומר המוזיאון בירושלים לגלות כי אלמונים פרצו לבניין במהלך הלילה, הסתובבו במשך שעות באולם שבו הוצג אוסף השעונים המפורסם של המוזיאון ועזבו את המקום עם לא פחות ממאה שעונים עתיקים, נדירים ויקרי ערך. בין השאר נעלמו שעון בן 200 שנה שיצר אמן השעונים הצרפתי אברהם לואי ברגה עבור מרי אנטואנט, שעון ששוויו הוערך במיליוני דולרים, שעון שולחני אחר שיצר ברגה ונקרא "סימפטיק" ואקדח מוזהב עם שעון מתחילת המאה ה-19. ההשערה של המשטרה היתה כזו: לפריצה היו אחראים שלושה גנבים שפעלו בעורמה. הם החנו משאית בסמוך לקיר המוזיאון וכך הסתירו את עבודתם. הם כופפו את סורגי חלון האיוורור ונעזרו בסולם חבלים ובמזרונים כדי להיכנס. עד כאן ההסבר הגיוני. אבל איך ידעו לעשות זאת דווקא ביום שבו האזעקה היתה מקולקלת? הגנבים נכנסו למוזיאון בשעה שהשומר ישן או סרק את חצר המבנה וניגשו מיד לחדר השעונים. הם ידעו בדיוק מה הם עושים ובחרו את הפריטים היקרים ביותר באוסף. לפני שנמשיך, נפיג את המתח עם אתנחתה קומית קלילה - החוקרים הופתעו לגלות בחדר שאריות של כריכים ופחיות שתייה שהשאירו אחריהם הגנבים. רוב הגנבים ממהרים לברוח, אבל אלה פעלו בנחת ועצרו להפסקת אוכל. מהר מאוד הבינו במשטרה שיש להם בידיים תיק מאוד לא פשוט. מדובר בפריצה מושלמת - מתוכננת, מדויקת וללא כל עקבות. זו הגניבה הגדולה ביותר בתולדות ישראל עד אז, והיא עדיין הגניבה הגדולה ביותר בתולדות ירושלים. לעזרת המשטרה התגייסו גם המוסד, האינטרפול וחוקרים פרטיים מטעם חברת הביטוח. עיתונאים רבים נשבו בקסמה של התעלומה וניסו להתחקות אחר השעונים האבודים והגנבים המבריקים. פרסים כספיים גבוהים הובטחו לכל מי שימסור מידע בעניין. מדי פעם הגיעו למוזיאון רסיסי מידע - שעון אחד נראה לכאורה במוזיאון ברוסיה, אחר נתגלה באוסף סודי של שייח סעודי. המידע התברר כבלתי מבוסס, וככל שהזמן עבר נראה כי התעלומה לא תיפתר לעולם.
האלמנה מוצאת אוצר באוגוסט 2006, עורכת דין תל אביבית צעירה יצרה קשר עם מוזיאון האיסלאם וסיפרה שהיא מייצגת אישה מארצות הברית המחזיקה ב-40 מהשעונים שנגבו בפריצה, ובהם השעון של מארי אנטואנט, הפריט המפורסם ביותר שנגנב. כאשר החוקרים בדקו במחשבי המשטרה את פרטיה של האשה האמריקאית, התברר כי היא אשתו של הפורץ המיתולוגי נעמן דילר. תאריך החתונה שריצד על מסך המחשב היה מוכר להם מאוד: 16 באפריל 2003 - 20 שנה בדיוק אחרי ביצוע השוד. נתון נוסף שעלה מיד מהמחשבים גילה כי החוקרים איחרו את המועד ודילר נפטר שלוש שנים קודם לכן. האישה גילתה על דבר קיומם של השעונים כאשר פתחה את הצוואה שדילר השאיר אחריו. היא נדהמה לקרוא את פירוט הרכוש המדובר: דירות בתל אביב, חלל אחסון בהאג, קצבה חודשית של 1,368 אירו מבנק בפריז ושתי כספות בבנק דיסקונט בפתח תקווה. היא נדהמה עוד יותר כשפתחה את הכספות. נחשו מה מצאה שם? כל מי שניחש "שעונים" יכול לטפוח לעצמו על השכם ולחייך חיוך מרוצה. בהמשך, גילו החוקרים, באמצעות אמו של דילר כספת על שמו בהולנד. לבקשת משטרת ישראל פתחה משטרת הולנד את הכספת וגילתה בה שבעה שעונים, קופסאות תכשיטים מעוטרות וערכת זיוף הדרכונים ששמשה את דילר. התחנה הבאה היתה בית אשתו בלוס אנג'לס, שם גילו 26 פריטים נוספים שנגנבו, ביניהם תמונות שמן יקרות ערך של אנרי פנטן לטור ופתקיות התצוגה המקוריות שעמדו ליד כל מוצג בחלונות המוזיאון. מאוחר יותר אותרו שעונים וחפצי אמנות נוספים בכספות בנקים בצרפת. כך הגיעה לסיומה תעלומת הפריצה הגדולה ביותר בירושלים. אתם מוזמנים לבוא ולהתפעל בעצמכם מהאוסף שפרשיית היעלמותו שיגעה שוטרים וחוקרים רבים בארץ ובעולם.
ועכשיו: התערוכה תערוכת אוסף השעונים הגנוב תיפתח ב-20 ביולי במוזיאון האיסלאם בירושלים. בתערוכה יוצגו 200 שעונים, רובם מעשה ידיו של אברהם לואיס ברגה (1747-1823) - מן האנשים שהשפיעו יותר מכול על תולדות השענות המודרנית וממציאם של חידושים טכנולוגיים חשובים. בנוסף, כולל האוסף מבחר מכשירים מדעיים כגון מצפנים ברומטריים, שעוני שמש וטלסקופים מן המאות ה-17 עד ה-19, וכן קבוצה מעניינת של שעונים שיוצרו במאה ה-18 באירופה בעבור השוק הטורקי. 01/07/2009 |