מאת נילי ארנועם

היום היינו בארגנטינה. לא בזום ולא סתם ארגנטינה, אלא ב"נפלאות הגריל הארגנטינאי".  בעידן הניו אייג' הטרנדי ממליצים לנו להיות "כאן ועכשיו" אבל אנו נסענו כדי להיום "שם" ו"אז". מה שהיה פעם. כשטיילנו. להעלות זיכרונות וטעמים מארגנטינה. לשם מה אנו נוסעים כל כך רחוק, אם לא חיים ונהנים אחר כך גם מהזיכרונות? למה אנו משקיעים כל כך הרבה זמן, כסף ומאמץ הכרוכים בנסיעה ארוכה ורחוקה, אם חוזרים מיד לשגרה וכבר מתחילים לתכנן נסיעה אל היעד הבא? מדוע בלי תכנון מראש נקפוץ על הדיל הראשון שמתפרסם בעתון?! נראה כי הרי אנו בקדחת של נסיעות, קדחת של החמצות. אין זמן ליהנות מהזיכרון.

היום, בקדחת של הקורונה, ישבנו בגריל ארגנטינאי בעמק האלה, בקרבת העיר בית שמש, בחצר של קיבוץ שנקרא נתיבהל'ה, ליתר דיוק, נתיב הל"ה, לזכר נפילת ל"ה הלוחמים ונפילת גוש עציון במלחמת העצמאות. הקדמנו וטיילנו בפארק בריטניה, עלינו לתצפית מקיפה מתל עזקה על עמק האלה, על מקום הקרב בין דוד וגוליית. עלינו למצפה משואה לראות מאופק עד אופק את שפלת החוף ממנה הגיעו גויי הים, הפלישתים. את אשדוד, קריית-גת, אשקלון ועוד. הדרך נוחה להגעה בכבישים סלולים ומסודרים. אם כי בתל עזקה יש לעלות לראש התל בדרך עפר לא ארוכה במדרגות עם מעקה ברזל בטיחותי. בקיצור, גם לעצלנים ומפונקים.

לכל הטרחה הזאת הייתה סיבה בעלת ערך מוסף. נסענו כדי להגיע לארגנטינה. לחזור אל הזיכרונות, אל הטעמים. בפעם הראשונה הגענו לארגנטינה בשתי הפלגות רצופות שנמשכו חודש. ההפלגה הראשונה יצאה ממיאמי דרך תעלת פנמה אל האוקיינוס השקט, לאורך חופי קולומביה, אקוודור וצ'ילי . משם ההפלגה השנייה המשיכה דרומה לאורך חופי צ'ילי, דרך מיצרי מגלן אל הכי קרוב לאנטארטיקה. דרך מראות טבע מרתקים. גליישרים, קרחונים וארץ האש הקיפה את כף הורן, חזרה מהפסיפיק אל האוקיינוס האטלנטי לאורך חופי ארגנטינה, אורוגוואי אל בואנוס איירס. ההפלגה התקיימה בחודש דצמבר, לקראת הכריסמס ובכל נמלי העגינה התנהלה פעילות מואצת של האוכלוסייה הנוצרית דתית לקראת החג. דצמבר באירופה זה חורף. זה כריסמס לבן משלג. בדרום אמריקה זה אמצע הקיץ והחום. למרות זאת קישוטי החג כללו מזחלות שלג, פתיתי שלג ותאורה של פתיתי שלג וסנטה קלאוס עם מעיל אדום זקן ארוך ומצנפת לבנים. עקב ים סוער שלא איפשר ירידה לחוף הקדמנו להגיע לאושוואיה, העיר הדרומית ביותר בכדור הארץ, שם הוצע לנו טיול יבשתי, כולל ארוחת אסאדו. טיפוסית. פטגוניה במיטבה. הגענו למעבה היער לבקתה שלידה היו תלויים בשלמותם מי שהיו פעם בעלי חיים ועתה הפכו לארוחה. ישבנו לשולחן עם זוג תיירים קנדיים, שברנו את השיניים בלדבר אנגלית, אכלנו בפה סגור, היינו מנומסים ולא התנפלנו על ערימות הבשר, למרות שכל כך רצינו, כי אנו שגרירים של המדינה, עד שהסתבר לנו באיחור, שהם ישראלים-יורדים. דוברי עברית. מאז נשארתי מתוסכלת מאותה תאוות בשרים שלא מומשה, עד שנודע לי על הגריל הארגנטינאי הישראלי.

בפעם השנייה הגענו לארגנטינה בהפלגה טרנס אטלנטית שנמשכה כ-3 שבועות, שיצאה מאיטליה לאורך חופי הים אל האוקיינוס האטלנטי, האיים, ברזיל, אורוגוואי ובואנוס איירס. בעודנו מטיילים ברחובות העיר מדברים עברית, עצרה לידינו אישה ששמעה את העברית ופנתה אלינו בעברית טובה. מסתבר שהיא יהודייה בתפקיד בכיר בקהילה, שגילתה התעניינות וחביבות רבה. לבקשתנו המליצה לנו על ארוחת אסאדו במסעדה הכי טובה וגם כשרה. כמובן שקיבלנו ממנה הרבה מידע, הזמינה לנו מקום במסעדה ודאגה שנקבל יחס מיוחד וארוחת בשרים שלא תישכח. לא פלא, אם כך, שמיהרנו להתקשר ולהזמין שולחן כדי להיזכר בנפלאות הגריל הארגנטינאי (054-5987231)

הארוחה במסעדה הנעימה כוללת בר סלטים ובו גם נקניקיות צו'ריסו חריפות וכנפי עוף ברוטב מתקתק נפלא ומנה עיקרית של גריל ארגנטינאי, אסאדו, סינטה ושייטל וכו'. לפי הבשר נקבע מחיר הארוחה כולה. הכוללת לחם חם מצוין ורוטב צ'ימצי'רו טעים, מים מינרלים ולימונדה. קינוחים, בירות ויינות מוגשים בתשלום נפרד. המסעדה פועלת בהתאם לתקנות התו הסגול. הצוות חובש מסכות, מן המזנון החופשי אי אפשר לקחת לבד, מלצרית מאיישת את המזנון ומגישה (כמה שרוצים ורוצים שבים וממלאים) לא יותר מ-50 איש ביחד ב-3 משמרות. 12.30, 14.30 ו-16.30 (לפי הנחיות התו הסגול באותו יום) אם כי נראה שאם תגיעו בכל שעה שהמסעדה אינה מלאה, תתקבלו בברכה. גם מוזיקה דרום אמריקאית במקום מוזיקה ישראלית תתקבל בברכה ואולי קצת אלמנטים שיתנו את האוירה המתאימה. נראה כי יש רצון אמיתי לתת תמורה נאותה להשביע את רצון האורחים שיצאו שבעים וגם מרוצים.
ואנחנו - נזכרנו וחזרנו אל חוויות הטיול בארגנטינה, מכאן, לא רחוק מהבית.

10/07/2020