20.11.2017
 
התיירות הנכנסת: על שביעות-רצון ותמורה לכסף

 

 

מאת יוסי פישר *

 

משרד התיירות מפרסם השבוע את תוצאות הסקר השנתי שלו לבחינת שביעות הרצון של התיירים המגיעים לישראל. מתוך מכלול הנתונים שעלו בסקר אני מבקש להתייחס בעיקר לשני נתונים שבאופן עקבי מראים על מגמה רב-שנתית: ארבע שנים ברציפות התיירים מדרגים את התמורה בעד כספם בציון נמוך ביותר (3.1 מתוך 5). אפשר להניח שיש קשר ישיר להתחזקות השקל לעומת רוב המטבעות בעולם וכן ליוקר המחיה הגבוה בישראל בהשוואה לארצות אירופה ובכלל לרוב העולם. סעיף זה הוא הסעיף בעל הדירוג הנמוך בכל המדד ומושך את שביעות הרצון הכוללת של הסקר כלפי מטה (שביעות הרצון הממוצעת של התיירים מהביקור בישראל עומדת על ציון ממוצע של 4.3 מתוך 5).

אם מנתחים את הסעיף לעומקו יש להניח שמרכיב מרכזי בתוך סעיף התמורה עבור הכסף הוא מחירי האיכסון והלינה, שבסקרים עצמאיים כמו זה השנתי של אתר "הוטלס" (Hotels price index) - מחירי המלונות בערי התיירות של ישראל, בדגש על תל-אביב וירושלים, מככבים בעשרת המקומות הראשונים ברשימה.

לעומת שביעות הרצון הנמוכה מסעיף התמורה בעבור הכסף, בסעיף ההדרכה יש בהחלט מקום לגאווה. מורי הדרך והמדריכים מקבלים ציון משוקלל של 4.5 מתוך 5. ראוי לציין שעל מנת להיות מורה דרך בישראל חובה לעבור קורס מקצועי רב שנתי, בחינת הסמכה וריענונים קבועים על בסיס שנתי. בחודשים האחרונים התגבשה בצמרת משרד התיירות "רפורמה", אשר אם תתממש תביא בפועל לביטול מקצוע מורה הדרך, או לשנותו באופן כזה שירוקן את מעמדו המוסמך מכל תוכן.

עיקרה של "הרפורמה", שעלתה כתזכיר להצעת החוק הממשלתית שפירסם שר התיירות, הוא פגיעה אנושה במורי הדרך המוסמכים ומתן אפשרות הדרכה ללא רישיון ל"מורי-דרך" מטעם עצמם ולמומחים מסוגים שונים. המלצתי ובקשתי מהעומדים בראש משרד התיירות: אל תשנו משהו שעובד מצוין.

בוודאי חלק ממי שקורא את הכתבה הזאת שואל עצמו: אם יש בעיה של חוסר שביעות רצון גבוה בסעיף התמורה לכסף, כיצד אם כן אנו נמצאים בתקופת פריחה יחסית בתיירות הנכנסת?

התשובה לכך מורכבת ממספר גורמים. ראשית, בישראל יש הרבה מאוד תיירות חוזרת שעיקרה תיירות אתנית (יהודים וגם לא יהודים אוהבי ישראל הבאים לביקורים חוזרים). על פי סקר משרד התיירות שערכה חברת מרטנס הופמן לאחרונה, 47% מהמבקרים בישראל בשנת 2016 היו מבקרים חוזרים. זהו נתון מדהים שיש לעבוד קשה על מנת לשמור עליו. תיירים אלו הגיעו ועדיין מגיעים למרות שחלק ניכר מהם חשים שלא קיבלו תמורה הולמת לכספם.

שנית, גורם חשוב נוסף הוא תחושת הביטחון: בסקר שביעות הרצון הכולל שערך משרד התיירות נרשמת עליה בתחושת הביטחון. אנו לא לבד בעולם. אירועי טרור במדינות רבות הביאו את התיירים למסקנה שטרור קיים כמעט בכל מקום והעולם אינו מקום בטוח. לעומת זאת, השקט הבטחוני היחסי בשנים האחרונות בישראל מתורגם גם לגידול במספר התיירים וגם לתחושת הביטחון הכללית שלהם בעת הביקור בישראל. הציון הממוצע שהתיירים שנסקרו בסקר נותנים לביטחון האישי הוא 4.3 נקודות מתוך 5. בשנת 2009 עמד הציון על 4.1 ואילו ב-2011 על 3.9.

שלישית, הוזלת והגדלת נפח הטיסות לישראל במסגרת מדיניות השמים הפתוחים הפכו את ההגעה לישראל לזולה יחסית לעבר. מאות טיסות מיעדים רבים בכל רחבי אירופה, טיסות רבות מאסיה בדגש על סין והונג קונג, מביאות הנה תיירים רבים. היכן אפשר לראות את הנתון הזה בא לידי ביטוי? אם בעבר עיקר התיירות לישראל הייתה תיירות קבוצתית, הרי שלפי הסקר של חברת מרטנס הופמן 64% מהתיירים הגיעו כבודדים ורק 8% קנו חבילות תיור.

לסיכום: מה אנו יכולים ללמוד ולהפיק מתוצאות הסקר? שאם ישראל מעוניינת להמשיך לפתח את התיירות הנכנסת אליה, עלינו למצוא באופן דחוף דרכים להוזיל את עלות המוצר התיירותי ולתת הרבה יותר תמורה עבור כספם של התיירים. אנו רואים מגמה בה הישראלים יוצאים לחו"ל בקצב גדול בהרבה מזה של הגידול בתיירות הנכנסת. הסיבה לכך דומה למה שהתיירים אומרים: גם הישראלים מחפשים תמורה הולמת בעד הכסף שהם משלמים. צריך לזכור Nothing lasts forever.

 

 

 

 

_________________________________________________

* מומחה תיירות בינלאומי ובעליה של חברת הייעוץ למלונאות ולתיירות Vision Hospitality & Travel 

 

14/08/2017