מוזיאון העיצוב, חולון: מבט על משקפיים
מאת אתי ישיב צילומים: אוריאל ישיב
כמעט כולנו נכנסים לקטגוריית ה"משקפופרים" בהיותנו לקויי ראיה כזו או אחרת. האם המשקפיים שלנו, על כול מגוון השימושים שלהם - לראייה, להגנה מפני השמש, כמגן בעבודות שונות או לראייה תלת ממדית - הם אביזר רפואי בלבד? או גם מוצר אופנה? או גם מכשיר לקומוניקציה? התשובה היא: גם וגם וגם. השימוש בעדשות זכוכית להגדלה ידוע עוד מהמאה השלישית לפני הספירה, אבל את המשקפיים הראשונים המציא (כנראה? אולי?) ב-1280 נזיר בשם אלסנדרו דלה ספינה מפירנצה, שהתקין עדשות קמורות לסובלים מרוחק רואי, ואולי הבכורה מגיעה דווקא לנזיר אחר בשם פרה ג'ורדאנו דה ריבלטו מפיזה. למה דווקא נזירים חיפשו פתרון לבעיות הראייה? ברור. הרי הם היו אלה שידעו קרוא וכתוב ועד מהפכת הדפוס של יוהן גוטנברג באמצע המאה ה-15, כילו את ראייתם בתאיהם החשוכים שבמנזרים, בימים ובלילות, בקריאת כתבים והעתקתם לאור נרות קלושים. בכול אופן, יש לא מעט השערות, או סיפורים, הזוקפים את ההמצאה לזכות ממציאים אחרים. מה שידוע בוודאות הוא, שיוהנס קפלר, במחקרו על "אופטיקה ואסטרונומיה" משנת 1604, סיפק הסבר ראשון ומדויק לתיקון הראייה בעזרת עדשות קמורות (לרוחק ראייה) או קעורות (לקוצר ראייה). עוד דבר בטוח הוא, שאת המושג "משקפיים" בעברית טבע בשנת 1890 המורה חיים לייב חזן מהעיר גרודנו שברוסיה הלבנה, כתחליף למלים "מראות זכוכית", רואותיים", "בתי עיניים", "כלי ראות" ואחרות...לייב חזן סיפר בזמנו, שקיבל השראה למלה החדשה מהשורש שק"ף , שפירושו בתנ"ך להביט על משהו מלמעלה, וכן מהמלה היוונית SCOPEO שפירושה "להסתכל". לימים השתמש בן יהודה ב"משקפיים" של חזן ליצירת המלה החדשה "משקפת", תחילה לטלסקופ ואחר כך למכשיר המגדיל את הראות בתיאטרון. משקפיים עוצבו בתחילה כעדשה אחת, שהיה צריך להחזיק צמוד לעין. אחר כך נולדו משקפי הצבט ( פנסנה בלועזית) שנצמדו לאף בעזרת מהדק קפיצי או לחץ על האף ואילו אלה המודרניים, עם שתי עדשות, גשר המונח על האף וידיות שנמשכות מעל ומעבר לאוזניים, פותחו ב-1727 על ידי אופטיקאי בריטי בשם אדוארד סקרלט. את העניין הפתאומי שלי במשקפיים עורר מוזיאון העיצוב חולון, השוכן במבנה יפהפה, פרי עיצובו של המעצב הבינלאומי הידוע, רון ארד. המוזיאון פתח השבוע תערוכה מקורית המוקדשת למשקפיים ולחוש הראייה, שתימשך עד ה-29 באפריל 2017. העוגן המרכזי של התערוכה הוא אוסף משקפיים ענק בן כ-400 פריטים, בהם פריט בן המאה ה-17 ואחרים מהמאות ה-19 וה-20, הזוכה עתה לחשיפה מוזיאלית ראשונה בעולם. האוסף החשוב הזה בקנה מידה בינלאומי, שייך לאופטומטריסט התל-אביבי, קלוד סמואל, איש רב מעשים, שנוסף לכול הוא גם צייד נאצים ופעיל פוליטי המטפל בבדואים בנגב. במשך עשרות שנים אסף סמואל כ-1,300 פריטים, בהם, נוסף למשקפיים, גם עדשות, מכשירים לבדיקת ראייה, מכשירים אופטיים, שרטוטים של משקפיים ועוד מגוון רחב של פריטים הקשורים בראייה ובשיפורה. בתערוכה מוצגים פריטים נדירים כמו משקפיים סינים מהמאה ה-17, משקפיים בעלי ידיות אחיזה, משקפי מספריים ששימשו את האצולה הפריזאית של המאה ה- 19, משקפי אסקימואים העשויים עצמות בעלי חיים, וגם משקפיים מאוספי בתי אופנה ידועים בעולם. התערוכה "מבט על", המתפרשת על פני כול חללי המוזיאון, משקפת את הדרך שעברו המשקפיים מאביזר רפואי שאנשים התביישו להרכיבם בפרהסיה, ועד להפיכתם לאביזר אופנה, מהימים בהם היו יקרים ונדירים עד שהפכו לנחלת הכלל: "העיניים שלי גדולות ואפורות, ולמרות שלמעשה הן חלשות. המראה שלהן לא מסתיר כל פגם... השתמשתי בכל משחה או תרופה כדי לא להרכיב משקפיים. כיוון שאני צעיר ונאה, הרי שבאופן טבעי אני לא מחבב משקפיים ומסרב להרכיב אותם" (משקפיים, אדגר אלן פו, 1844). ביוזמת המוזיאון וכהשלמה לתערוכתה העכשווית, מוצג בו פרוייקט מעניין ומיוחד, שותפים לו 46 מעצבים ישראלים מתחומים שונים כמו תכשיטנות, עיצוב המוצר, קרמיקה, אדריכלות ותקשורת חזותית. כול המשתתפים התבקשו לענות, דרך העיצוב, לשאלה "מה הם משקפיים" עבורם והתוצאות יצירתיות ומדהימות ממש. חלק נוסף של התערוכה נקרא "בדיקת ראייה" והוא מוצג במסדרון עגול בתוך המבנה. כאן מוזמן המבקר למסע בעקבות חוש הראייה, מסע המתמקד במיקוד, צבע ומרחק עם פרשנויות עיצוביות וטכנולוגיות לאתגרי הראייה וכן מציע דרכים חדשות לראייה, קריאה והבנה של הסביבה והעולם. סדנת העיצוב של המוזיאון מוקדשת לעתיד, או "תיקון המציאות" על ידי הפן העתידני של משקפיים ומאפשרת גם התנסות אישית חופשית במיחזור-חידוש ("מיחדוש") של משקפיים. המבקר מוזמן ליצור בעצמו דוגמאות חדשות באמצעות פירוק והרכבה וחיבורים בלתי שגרתיים, לנסח מחדש, להטיל ספק ולשאול את עצמו "מה משקפיים יכולים להיות".
הפילוסוף הרומאי סנקה גילה כבר בשנת 50 לספירה, שחפצים נראים גדולים וברורים יותר אם מסתכלים עליהם דרך כלי זכוכית מלא מים. כלי זכוכית מראשית המאה ה-19. אוסף קלוד סמואל
בגילדת המשקפיים בנירנברג, גרמניה, ייצרו סוגים שונים של זכוכית מגדלת ואת המשקפיים הנחשבים לעדות המוקדמת ביותר לחפץ בעולם ה מערבי. אוסף קלוד סמואל
מעולם לא היה מצבנו וורוד יותר...המעצב הישראלי חנן דה לנגה מאפשר לעוברי אורח לראות את העולם בוורוד.
משקפי לורנט בעלי ידית אחיזה צדדית משריון צב. סוף המאה ה-19. אוסף קלוד סמואל
שעשועים מודרניים. אוסף קלוד סמואל
25/12/2016 |