24.01.2018
 
האטרקציה מספר אחת של ניו-יורק

 

האטרקציה מספר אחת של ניו-יורק 

 

מאת אתי ישיב 

צילומים: אוריאל ישיב

לפני כל ביקור בניו יורק אני מתרגשת מחדש למחשבה מה מצפה לי בה הפעם. שהרי כמו בסיבוב של קליידוסקופ, בכל ביקור בה, אנחנו מוצאים את העיר התוססת והצבעונית הזו מתחדשת, משנה פנים ומציעה אטרקציות חדשות למבקרים בה. אז יש. שנת 2015 היא ללא ספק שנתו של מרכז הסחר העולמי החדש ( One World Trade Center), האטרקציה הגדולה, שהחזירה לדרום מנהטן את כבודו, יחד עם קו הרקיע הפגוע שלו, שנהרס יחד עם מגדלי התאומים ב-11 לספטמבר 2001. התצפית המרהיבה (One World Observatory) של גורד השחקים החדש, שנבנה על חורבות מגדלי התאומים ומכונה בחיבה "מגדל החירות", נפתחה לקהל רק ב- 29 במאי השנה והשעון, הסופר כל רגע את מספר המבקרים בה, מראה כבר על קרוב למיליון ואינו שובת לרגע. במגדל הזה הכל סמלי. גובהו - 1,776 רגל (5,413 מטרים) כשנת הכרזת העצמאות של ארה"ב. הוא הגבוה ביותר בניו יורק ובארה"ב ונכון להיום, הוא גם השלישי בגובהו בעולם (בטח לא לזמן רב...). על אבן הפינה של המבנה, השוקלת 20 טון של גרניט, חקוק המשפט: "נושאים ברוח החירות" ובראשו ניצבת אנטנת ענק שאלומת אור בוקעת ממנה לזכר הפיגועים והנספים וכסמל לחופש ולחירות הנצחיים.

המבנה המדהים דמוי כנפי ציפור ענקית של גג מרכז התחבורה בדרום מנהטן על רקע מגדל הסחר

 

11 שנים עברו מאז הונחה אבן הפינה למרכז הסחר החדש באתר הטרגי "גראונד זירו" ועד חנוכת הבית ב-2015. חשש מפני פיגועי תופת ודרישות ביטחון ובטיחות של משטרת ניו יורק, הביאו לוויכוחים פומביים שהתנהלו על מיקום המגדל (שהוזז למרחק 25 מטרים מהכביש הראשי ומהרחוב), על השיקום, על סוג המבנה וגם לשינויים דרסטיים בתוכניות. בראש הפרוייקט עומד הארכיטקט היהודי דניאל ליבסקינד (מתכנן המוזיאון היהודי בברלין), אבל בסופו של יום אושרה ב-2006 תוכנית סופית של המבנה, שעוצבה בידי האדריכל דייויד צ'יילדס. 20 הקומות התחתונות של המגדל (60 מטרים) מהוות בסיס המשמש קומות שירות ואילו המשרדים ממוקמים בקומות ה-21 ומעלה, קומות הטרפז המופלא המורכב משישה משולשים שמשתלבים זה בזה ויוצרים את החיבור המושלם. גם המבנים המקיפים את המבנה עוצבו מחדש ובמקום גן זיכרון הוקמה, על טביעת הרגל המקורית והמדוייקת של שני המגדלים המקוריים, אנדרטה, בעיצובו של הארכיטקט מיכאל ארד, הכוללת מעין שתי "בריכות" רבועות, שמפלי מים זורמים לתוכן ומתנקזים לתוך ריק בקרקעיתן ועל המעקות העליונים שלהן חקוקים בברונזה אלפי שמותיהם של קורבנות הפיגוע. בין השתיים - מוזיאון המשמר את ההיסטוריה של אירועי ה-11 בספטמבר, מביא עדויות אישיות ועוסק במשמעויות העתידיות של האירועים. עצי אלון לבנים, ביניהם עץ אגס אחד שנותר לפליטה לאחר האסון והוא מכונה "העץ השורד" מנקדים את השטח ומספקים נקודות צל למבקרים, שרבים מהם מניחים פרחים ליד שמות הנספים. בשנים הראשונות היה המקום מוקף חומות וכדי לבקר בו נזקקנו להזמנות מראש, להשתרכות בתורים ארוכים ולעמידה בסידורי ביטחון נוקשים. הפעם ביקרנו במקום ב-11 לספטמבר, יום השנה לאסון. החומות נעלמו , האווירה השתנתה, המקום הפתוח נעשה פתאום שייך לכולם והמה מבקרים וניו יורקים. אלה האחרונים באים להתייחד, להניח פרחים, להרהר ולא ממהרים לעזוב. לפנות ערב, נראו שתי אבוקות אור כחולות, מפלחות את השמים, מתרוממות מעל בתי דרום מנהטן וכאילו אומרות: 'ראו, התגברנו!' העבודות באתר נמצאות בשלבי סיום, כשזוג הכנפיים הלבנות המפארות את מרכז התחבורה החדש והענק ומסמלות גם הן את הדאייה למעלה, אל החופש, כמעט גמורות ומוסיפות עוד אלמנט פיסולי, מרהיב, למקום כולו.

גן החורף ב-Brookfields place

 

אגב, דרום מנהטן מלא פינות חמד מדהימות ואם מזמן לא ביקרתם שם (שטויות. ל- Century 21, השוכן ממש מול אתר הזיכרון, בטח עליתם לרגל בכל ביקור), הרי תזכורת קצרצרה: ברשימה שלי נמצא קודם כול הגן הקטן המופלא ליד ה-Town Hall: אחריו, ממש בצילו של מגדל הסחר, המובלעת הקטנה והמרנינה (ביחוד בימי קיץ חמים) עם מזרקת "הפרח האדום" שהאמן ג'ף קונס יצר מפלדה מלוטשת אדומה כאש לזכר הנופלים; קפלת סיינט פול, המבנה העתיק ביותר בעיר הנמצא עדיין בשימוש, שם התפלל ג'ורג' וושינגטון לאחר השבעתו ובגלל צמידותו לאזור האסון הפך למרכז תמיכה רוחנית למשפחות, לעובדים ולמתנדבים; המוזיאון ובית הקברות האפריקני שב-1991 נחשפו בו לראשונה כ-400 ארונות קבורה של עבדים, חלק מ-15,000 אפריקנים שנקברו כאן. במוזיאון הקטן יש תצוגות מכמירות לב מחיי העבדים בארץ החדשה (וגם ארונות קבורה אפריקניים) ומעבר לפינה נמצא אתר מחווה מרשים לעבדים; אם, כמוני, אתם מכורים לכנסיות, הרי גם כנסיית השילוש הקדוש (Trinity Church) תיכנס לרשימה עם מגדל הפעמונים הגבוה שלה, חלון הויטראז' המקסים שמעל המזבח והקונצרטים הנהדרים המושמעים בה; טיול לאורך ההאדסון בבאטרי פארק; הלובי הידידותי של מלון שרתון (גם הוא ממש מול אתר הזיכרון) - מקום מצוין לפגישות, למנוחה קצרה על כורסאות העור הנוחות, לצפייה אחר התקדמות העבודה על הכנפיים הלבנות של מרכז התחבורה החדש וגם (נו, אנחנו הרי רק בני אדם) לביקור ב"שירותים" בלי הרמת גבות של הקונסיירז'; שיטוט ברחובות ההיסטוריים על שמותיהם הילדותיים, המוכרים כל כך ("הקיר" למשל, או "הפנינה", או "הגשר") ולמצוא את עצמך פתאום בפינת הרחובות "דואן" (Duane) ו-"ריד" (Reade) ולפלוט בתדהמה, לא ידעתי ששם רשת הדראגסטור הפופולרית הזאת, הנמצאת בכול פינה בעיר, מורכב משמות שני הרחובות האלה...; וגם אתר מחודש אחד, שמגיעים אליו כשיוצאים מהאנדרטה וחוצים את רחוב West ההומה או במנהרה - ברוקפילד פלייס (Brookfield Place). הבניין שהיה ידוע כ-World Financial Center, נפגע בפיגועים, שוקם ונחנך ב-2014 בשמו החדש. הקומות הראשונה והשנייה של הבניין מקיפות את חצר הדקלים האקזוטית המכונה Winter Garden ונותרה שלמה ויפה כתמיד. בקומה הראשונה תמצאו חנויות יוקרה פלצניות (גוצ'י, דיאן פירסטנברג, הסיגרים של Davidoff, Hermes וכאלה) שנהדר לשטוף בהן עיניים וגם "שוק" מזון מקסים, מעוצב בסגנון אירופי. בקומה השנייה - דוכני מזון מגוונים ומשונים (איטלקי, יפני, וייטנאמי, סלטים, טאקוס, פיצות ועוד ועוד ועוד - מה שתרצו) ומקומות ישיבה נוחים ליד שולחנות גדולים ונקיים שאפשר לא רק לשבת בהם וליהנות מהאוכל אלא גם מהנוף המקסים של הנהר והיאכטות המשייטות או עוגנות בו ובטח לא תרצו לזוז משם שעות.

גורדי שחקים במבט מלמעלה

 

טוב, קצת נסחפתי, אז מספיק לכם עם הרשימה שלי. ומה עם התצפית באתר הזיכרון? אז ככה. כדי לחסוך קצת עמידה בתורים, רכשנו כרטיסים מראש, באינטרנט וכך יכולנו להגיע במועד ובשעה הנוחים לנו. אפשר גם לשנות את המועד במקום (זה בעצם מה שקרה גם לנו, כי הקדמנו לבוא בשעתיים) והמון עובדים מנומסים וידידותיים עוזרים (עם חיוך) למבקרים בכול פעולה ולא הייתה לנו שום בעיה. המחירים אינם זולים כלל: 32$ למבוגר, 30$ לגיל הזהב ו-26$ לילדים. התצפית פתוחה 7 ימים בשבוע, בין השעות 09:00 - 20:00 וכדאי לקחת בחשבון ביקור בן שעה לפחות.

התצפית המעוצבת היא גם "מלכודת תיירים" (איך לא?) ותמצאו בה, בין היתר, מסעדה-מזנון, דוכני מזכרות וצלמים, שיציעו לכם ביציאה את תמונותיכם על רקע הנופים המשגעים ובשתי גרסאות, של יום ושל לילה (עם תאורת לילה מפוארת, גם אם לא ראיתם אותה בעת ביקורכם). ובמחיר מבצע של 29.50$ לתצלום!

אבל כל זה התגמד ונשכח כשנכנסנו אל אחת מחמש המעליות המטפסות אל הקומה ה-102 בתוך 52 שניות מרהיבות, שכן קירותיהן הופכות במהלך הטיפוס המהיר ועוצר הנשימה לתצוגה משגעת, תלת מימדית, של 515 שנות ההיסטוריה של דרום האי מנהטן. ביציאה מהמעליות נפתח מסך רחב מאחוריו מתגלה הנוף האורבני המדהים של ניו יורק ומכאן 360 מעלות של העיר המהפנטת ביותר בעולם (בעיני). מתחתינו זורם, מתפתל, נהר ההדסון הכביר, בתוכו פסל החירות מרים את הלפיד, אליס, אי המהגרים, משגר למהגרים של היום תזכורת שאף פעם לא היה קל וניו ג'רסי, שמעבר לנהר, מנפנפת במגדליה שלה כאומרת היי, גם אני כאן. אנחנו מסתובבים לאט, לאט בין קירות הזכוכית בכיוון מעלה ההדסון. התמונה מוזרה. אנחנו רגילים לטייל בניו יורק ולהרים עיניים אל גורדי השחקים והנה מכאן, כול הענקים המוכרים האלה נמצאים מתחתינו ונראים לנו פתאום קטנים כול כך עם גגותיהם החשופים עכשיו למבטינו. הם כול כך יפים והם אחרת והפרופורציות משתנות. הוא אשר אמרתי - ניו יורק הישנה-חדשה עם סחרור קליידוסקופי.

 

מזרקת "הפרח האדום" של ג'ף קונס ליד אתר הזיכרון