20.01.2018
 
גרינלנד: עולם אחר בקצה אירופה

 

גרינלנד: עולם אחר בקצה אירופה 

 

מאת דן ארקין

קוראים לאי הענקי הזה, הגדול בעולם, גרינלנד GREENLAND, אבל הוא איננו ירוק כלל וכלל. להפך, כמעט כולו, יותר מ-80 אחוזים משטחו העצום הם קרח ושלג. לבן במפה. רק במעט מזעיר השטח, לאורך החופים המזרחי והמערבי, נמצאים כמה עשרות ישובים קטנים, שבהם אוכלוסיות דלילות. החל מכ-20 אלף בעיר הבירה NUUK, וכלה בישובים בני כמה מאות, ואפילו כמה עשרות תושבים.

בגרינלנד כולה כ-56 אלף תושבים מפוזרים לאורך החופים. למעט בתוך NUUK הבירה אין בגרילנד אף לא כביש סלול אחד. כל התנועה בין הישובים מתנהלת בים, בשיט בספינות, באוויר, במטוסים ומסוקים, ובחורף נעים במזחלות רתומות לכלבים.

אנו שמנו פעמינו לחוף המזרחי, אל הכפר AMASSALIK, הגדול בישובי החוף המזרחי, ובו פחות מ-1,800 תושבים.

נסיעה לגרינלנד היא נסיעה אל הלא-נודע. הדרך הקצרה ביותר היא לטוס בפינאייר מתל אביב להלסינקי, משם באייסלנדאייר לריקיאוויק בירת איסלנד ומשם לגרילנד בשילוב מטוס- מסוק. מעט תיירים פוקדים את האי הענקי (פחות מ-80 אלף בשנה), ואין תשתית למספרים יותר גדולים של מבקרים. אבל החווייה היא של NEW FRONTIERS - פריצת גבולות חדשים. אין הרבה מקומות בעולם שבהם יחוש התייר המבקר תחושה של ראשוניות מחד וכמעט-סוף-העולם מאידך. אתה נמצא צעד אחד לפני הקוטב הצפוני. הטמפרטורות בהתאם: בגרינלנד הן לעולם אינן עולות על 10 מעלות בשיא הקיץ. ואילו בעת ביקורנו בתחילת ספטמבר נעו המעלות בין 2 ל-7 ולא יותר. למותר לציין שביקור בגרינלנד מחייב להתלבש בהתאם אפילו בקיץ. חם לא יהיה שם עד שיימסו הקרחונים בגלל התחממות כדור הארץ...

גרינלנד שייכת לממלכה הדנית, ונהנית כיום משלטון בית עצמי. המטבע היא כתרים דניים (DK) ושפות הדיבור הן דנית ואינואיטית. תושבי גרינלנד המקוריים הם אינואיטים ויש להם שפה משלהם, עתון וערוצי רדיו וטלוויזיה בשפתם. אומרים שהגיעו לחלק זה של העולם כאשר יבשות אמריקה ואסיה היו מחוברות בין אלסקה לרוסיה, והאינואיטים, צאצאי תושבים במונגוליה, או בהרי אוראל, נדדו מזרחה לגרינלנד והתישבו בה.

איך מגיעים לאמאסאליק, הנמצאת 100 ק"מ דרומה לחוג הקוטב (POLAR CIRCLE)? ובכן, הדרך היחידה היא לטוס במטוס בגודל בינוני, 'פוקר 50', בחברת התעופה האיסלנדית אייסלנדאייר מנמל התעופה הבינלאומי של ריקיאוויק (KEFLAVIK) מערבה. נוחתים בשדה תעופה באי קוסולוק (KUSSULUK) בתום טיסה בת שעתיים, ומשם טסים 10 דקות במסוק של חברת התעופה AIR GREENLAND עד שמגיעים למנחת של אמאסאליק. מהטרמינל יבואו לקחת את התיירים למלון היחיד בכפר, HOTEL AMMASSALIK. המלון קטן ומשפחתי, מעניק למבקר את כל השירותים הנחוצים, השף מעולה ומדברים אנגלית.

בשעת אחר הצהרים יצאנו לסיור בכפר. צריך כושר גופני, כיוון שמדובר בכפר הררי לחוף ים, והדרכים שבו תלולות, עולות ויורדות. אין בגרינלנד בתים רבי-קומות. לכל משפחה בית משלה בנוי עץ על שכבת בטון, הבתים די קטנים ומצויידים במערכות חימום מיוחדות. בתי הכפר בנויים בדרך כלל בצורה מדורגת על מדרונות הגבעות, כדי שאגף אחד לפחות של הבית יהיה מוגן על ידי ההר מפני הרוחות והקור. הבתים צבעוניים, כחול, אדום וצהוב מועדפים. טיול קצר בכפר מלמד מה יש באמאסאליק: ובכן, יש שם בית קפה אחד, שהוא גם מסעדה, גלידה, בגדי ילדים וספרים. יש סניף דואר אחד, תחנת דלק, מוזיאון, בית ספר אחד, מרכז קהילתי ומרכז ספורט אחד ושתי כנסיות. כמו כן יש כמה בתי מלאכה של אומנים אינואיטיים, המגלפים פסלונים קטנים עשויים עץ או שיני לווייתן. כיוון שאסור היום לצוד לווייתנים, אסורה גם מכירת חפצים עשויים משיניהם, והאומנים מכינים אותם לתצוגה ולתערוכות בלבד. לא למכירה אלא לראותם בלבד. אמאסאליק נהנית מחשמל המופק במפעל הידרו-אלקטרי בפאתי הכפר.

בסיור בדרכי הכפר נשמע כל הזמן קול נביחת כלבים. יש בגרינלנד ישובים קטנים, שבהם מספר הכלבים גדול ממספר התושבים. לכלבים אלו חשיבות מרובה, כיוון שבחודשי החורף הארוכים הם כלי תחבורה מקובל וחיוני: רותמים אותם למזחלות השלג ונעים אתם ממקום למקום. למרות המספר הרב של אופנועי שלג (SNOW MOBILE) באמאסאליק, עדיין מזחלות הכלבים פופולאריות. בכפר יש כמה וכמה מוסכים לטיפול באופנועי השלג ובג'יפים הגדולים והכבדים, שהם כלי הרכב הממונע המקובלים בגלל תלילות הדרכים. למעשה, לרוב התושבים יש ליד הבית ג'יפ כבד, אופנוע שלג ועדת כלבים גוררי מזחלות. המבקרים מתבקשים לא לגשת לכלבים כדי ללטפם, כי אלו כלבי עבודה מיוחדים ואינם חיות מחמד.

חבילות התיור המקובלות בגרינלנד הן בנות שני לילות ושלושה ימים. מציעים למבקר שיט בספינה אל הקרחונים וטיסה במסוק מעל הקרחונים, הפיורדים והעיירה. בשיט בסירת זודיאק מהירה מקרב הסקיפר האינואיטי את יושבי הסירה אל הקרחונים, שרגליהם עמוק במעמקי הים וראשם בשמים. יצירת טבע מרהיבה, גושי קרח ענקיים או זעירים, היוצרים שפע של צורות מצורות שונות במגוון צבעי כחול, תכלת, לבן, אפור וצבע הים הירקרק.

אחר הצהרים עוברים מהים אל האוויר. לטייס האינואיטי שלנו מסוק יורוקופטר אדום, חדיש ומתקדם. הטייס מספר שלמד לטוס בדנמרק ובבלגיה, טס בכמה חברות תעופה באירופה, עד שהחליט לשוב הביתה, אל משפחתו באמאסאליק, ומאז הוא מטיס תיירים לפרנסתו. הנופים מן האוויר שובים את העין והלב. טסים נמוך לאורכו של פיורד, עד שמגיעים לפתחו של אחד הקרחונים הגדולים בגרינלנד, כזה שרוחבו כ-5 ק"מ ואורכו עשרות ק"מ. הטייס מנחית את המסוק באי-שם, על מדרון מתון של גבעה, והתיירים מוזמנים לצעוד ברגל אל שפת הקרחון כדי לראותו מקרוב. הטייס חמוש ברובה, להגנה מפני האפשרות שבמקום יופיע לו פתאום דב קוטב (POLAR BEAR). סיכוי קלוש, אבל קיים, וקרה בעבר, וממש לא מומלץ להיפגש עם דב קוטב. רק בסרטי טבע בטלוויזיה הם לבנים וחמודים...

המראה ליד הקרחון מיוחד במינו: שילוב בין אדמה חומה וצמחיה הררית דלילה עם מעט פרחים צבעוניים לבין הלובן המבהיק והמסנוור של קיר הקרחון המתנשא אל על. ומרחוק הפיורד, שאינו אלא תעלת מים ארוכה ורחבה. במים משתכשכים גושי קרח, קרחונים ננסיים זעירים.

בפתחו הרחב של אחד הפיורדים הגדולים הללו הקימו האמריקנים במלחמת העולם השניה בסיס אווירי ושדה תעופה. הרעיון היה שמגרינלנד ימריאו מטוסים לתקיפת מטרות באירופה הכבושה. אמנם נחתו בבסיס מטוסים של חיל האוויר האמריקני, אולם הוחלט לנטוש את הבסיס כיוון שהרוחות היו חזקות מידי וסיכנו מטוסים וטייסים בעת ההמראות והנחיתות. כדרכם נטשו האמריקנים את הבסיס כשהם מותירים אחריהם את כל הציוד, ועד היום מוצאים בפיורדים שרידי מטוסים, כלי רכב וחביות דלק.

מהמלון אפשר לבחור במסלולי הליכה אחדים אל סביבות הכפר. בשעת בוקר מוקדמת טיפסנו במעלה הדרך התלולה אל קצה גבעה שמעל למלון וגילינו אגם מכושף - אגמון קטן, שמימיו זרועים גושי קרח. רכסי הרים מקיפים את האגם מכל עבריו, והם חומים וקרחים מצמחיה. מפעם לפעם נשמעת צווחת ציפור, והוא בעל החיים היחיד הפוקד את המים. שקט ודממה, אין בתים ואין בני אדם לאורך חופי המים הכהים בשעת ערב. האגם המכושף.