לטייל עם נכדים באמסטרדם
כתבה: אתי ישיב
צילומים: אוריאל ישיב
איך מטיילים עם שלושה בני מצווה באמסטרדם, עם 165 התעלות שלה שזיכו אותה בתואר "ונציה של הצפון", עם הפארקים המרהיבים, הבניינים הנהדרים, המבחר העצום של מוזיאונים ותיאטראות, ההיסטוריה והתרבות העשירות, המסורת של חופש וסובלנות, מזג האוויר שלה המתעתע והמפתיע, החנויות העכשוויות והכיפיות, אופניים יותר מתושבים והמון, המון הפרחים.
בשעה טובה הגיעו עוד שלושה מנכדינו למצוות. נעה בת 12 מרמת השרון, גיא ותומר, בני 13, תאומים מלונדון. ואנחנו, סבא וסבתא, מספיק משוגעים לארח שלושה בני עשרה מתוצרת המאה ה-21, לטיול בר/בת מצווה. ולמה דווקא אמסטרדם? אז ככה: הילדים של היום הינם תיירים מגיל אפס ונוסעים עם ההורים בכול העולם. בדקנו, ומצאנו שכול השלושה טרם היו באמסטרדם, שהיא גם אחת מבירות אירופה הקלאסית וחביבה עלינו במיוחד. חשבנו שזו הזדמנות מצוינת להכיר להם את העיר המקסימה הזאת, מה גם שהיא נמצאת במרחק טיסה סביר גם מנתב"ג וגם מלונדון. חמישה הימים של הטיול ברוטו (כולל הטיסות) שעמדו לרשותנו בתוך שנת הלימודים, העסיקו אותנו ארוכות, בניסיון להרכיב תוכנית בילוי שתהיה מקובלת על שלושת הדעתנים המתבגרים. "תזרמו איתם" יעצו לנו ההורים. הכנו איפוא תוכנית מסגרת, שבה נראה להם כול יום משהו מהעיר וביתר הזמן נהנה ביחד, והעיקר - שנוכל לחרוג ממנה ולזרום...
אחת מהכיכרות היפות של אמסטרדם
ברווזים במים
דבר ראשון, איפה גרים? החלטנו להפתיע אותם ולא לשכור חדרים במלון או דירה, אלא לנצל את המיוחד בעיר וגם להגשים פנטזיה ישנה נושנה שלי: לגור בסירת מגורים, אחת מ-2,500 בתי-הסירות העוגנים בתעלות, חלקם משמש מגורי קבע לבעליהם ואחרים מוצעים להשכרה למבקרים כמונו. בדקנו (באינטרנט, כמה חודשים טובים מראש) כמה סירות, ומצאנו את האחת שתהיה מושלמת עבור חמשתנו ומקום עגינתה בתעלה קטנה ושקטה ולא באחת התעלות הראשיות, שכל היום משייטות בהן סירות התיירים הגדולות. כשהגענו אל הרחוב הצר והציורי Lijnbaansgracht (לא אנסה אפילו לכתוב את השם בעברית) שבצדו האחד בתי מגורים ובצדו האחר תעלת המים, שלכול אורכה עוגנות סירות מגורים. השלושה, שחשבו שאנחנו עומדים להתגורר בדירה, ניסו לנחש לאיזה בית מועדות פנינו וכשהגענו אל הסירה האדומה "שלנו" ואמרנו: "זה כאן", הוכו כמעט בהלם. ההפתעה הייתה מושלמת! אני מעדיפה לא לנחש מה חשבו באותו רגע על סבתא וסבא שלהם. למזלנו, פגש אותנו שם ג'פרי, בעל הסירה החייכן, שגילה לנו את כול צפונות הסירה המרוהטת בסגנון כפרי נינוח. מצאנו בה שני חדרי שינה, ארונות אחסון גדולים, סלון עם ספה נפתחת למיטה זוגית (כול המזרונים היו מעולים), טלוויזיה, פינת אוכל, מטבח מרווח מצויד כהלכה, ששימש אותנו לארוחות בוקר דשנות וארוחות קלות אחרות, חדר שירותים עם מקלחת והמון מגבות רכות וחלונות רחבים לכול אורכה, הנפתחים אל מי התעלה. ההלם התחיל להתפוגג וכשפתחנו את החלונות וברווזי המים הסתערו לעברנו במשט מרהיב, עלו חיוכים גדולים על פני כולם.
בני עשרה ברובע "החלונות האדומים"
התחלנו את ההיכרות עם העיר בסיור רגלי, עם קבוצה דוברת אנגלית, בלוויית מדריך מקומי שהתגלה לא רק כמלא ידע, אלא גם כסטנדאפיסט מוכשר, שהפך את הסיור המייגע בן שלוש השעות לחוויה ממש משעשעת. הסיור התחיל בכיכר הדאם, הכיכר המרכזית של העיר, שבאותו יום, ה-23 במאי, הייתה מוצפת אדם לרגל חג השבועות הנוצרי, המתקיים ביום שני השביעי לאחר חג הפסחא וכאן הוא חג ממש חשוב. המון אמני שטח בתחפושות היסטוריות ועכשוויות היו שם, מוזיקאים, דוכני אוכל (כול אדם שני החזיק בידו גביע נייר מלא צ'יפסים מטוגנים, כשהוא שולה אותם מהגביע היישר לפה ונראה שתפוחי האדמה המטוגנים האלה החליפו את דגי המקרל המסורתיים שבעבר הלא כול כך רחוק נהגו בני אמסטרדם "לנשנש" בדוכני רחוב) וצעירים רבים שניצלו את ההזדמנות להשתובב עם תחפושות משעשעות.
הסיור שלנו עבר ברובע "החלונות האדומים" המפורסם של העיר. אתם יכולים לתאר לעצמכם שהתצוגה בחלונות עוררה עניין רב אצל שני הבנים המתבגרים ומבוכה אמתית אצל "הקטנה"; התעכבנו ליד בנייני החברות ההיסטוריות "הודו המזרחית" ו"הודו המערבית" שסחרו בין המאות ה-16 ותחילת ה-19 בכול העולם; שמענו בעניין על מדיניות הסמים הסובלנית של הולנד המושכת אליה תיירי סמים בזכות מחירים זולים ונגישות קלה; ביקרנו במוסד קולינרי עממי בשם "לה פלאס" (La place) שהוא גם שוק, וגם מרכז של דוכני אוכל וקינוחים מפתים, שהלקוחות אוספים במגשים ועולים אל הקומות העליונות לאכול ולצפות אל הרחוב שלמטה, אל תעלת המים הרחבה והסירות החולפות בה ואל הבתים ההיסטוריים שעל גדתה; עוד עצרנו ליד ארמון המלוכה המרשים בן המאה ה-17, שהיה פעם המבנה הגדול ביותר בעולם ובין המפוארים ביותר, שבתפקידו הראשון שימש כבית העירייה ורק לאחר 150 שנה הוסב לארמון המלוכה המושכר עד היום למלכה ההולנדית תמורת סכום סמלי פעוט ובעצם היא בכלל לא מתגוררת בו, אלא בעיר הבירה של הולנד, האג. שלוש השעות של הסיור עברו והמבחן הראשון לסבלנות של אורחינו חלף איך שהוא בהצלחה. את סוף היום הזה חגגנו בערב במסעדה איטלקית משובחת, בה מצא לו כול אחד מאכל אהוב עליו וכולנו חלקנו במבחר המנות והטעמים שנערמו במרכז השולחן.
ביקור חובה
בוקר חדש והיום נבקר בבית אנה פראנק, שברחוב Prinsengracht מספר 263. הבית שקירותיו הדוממים מספרים את סיפור רדיפת היהודים בשנות מלחמת העולם השנייה. הבית שהוא אתר חובה באמסטרדם ואולי בית התעלה המפורסם ביותר בעיר. אף אחד מהשלושה לא העז לצייץ או למחות על הביקור הצפוי. וכולם עטו על פניהם ארשת מכובדת. למזלנו, רכשנו את כרטיסי הכניסה חודשים מראש (נכון, באינטרנט) וכך חסכנו לנו את התור העצום (החג עדיין נמשך וכולם - מקומיים כתיירים - מנצלים את הימים החופשיים של החג ומבקרים באתרי העיר), שהתפתל לאורך כמה רחובות. הבוקר היה קצת קריר וכוסות שוקו חם בבית קפה סמוך לכניסה תרמו לאווירה.
דלתות הבית נפתחו לפנינו בדיוק בשעה שהייתה נקובה בכרטיסים. לבית המקורי, בו ביקרתי לפני שנים רבות, נוספה בינתיים כניסה מודרנית, שם הצטיידנו בחוברות הדרכה קטנות, הנמצאות שם בכול שפה אפשרית (כולל עברית כמובן). עברנו אל הבית המקורי, בו התחבאו אנה פראנק ובני משפחתה בשנים 1944-1942 עד שהוסגרו לגסטאפו וגורשו למחנות ההשמדה, כשאנחנו עולים מקומה לקומה, עוברים את חדרי המסתור דרך תצוגות של חפצים מקוריים, תצלומים, כיתובים וסרטי וידאו, חווים דרך יומנה של אנה את השמחות הקטנות, המועקות הגדולות והפחדים של הנערה הצעירה המוכשרת, תאבת החיים, שמתה במחנה ההשמדה ברגן-בלזן שבועות מספר לפני שחרורו על ידי כוחות הברית. דרך חלונות הבית נשקף אלינו מגדל הפעמונים הגבוה (85 מטרים) של כנסיית וסטרקרק (Westerkerk), שהוקמה בתחילת המאה ה-17. בראש המגדל מתנוסס כתר קיסרי, שמשמש היום כסמל תיירותי של אמסטרדם. אולי גם אנה פראנק אהבה להתבונן במגדל המלכותי, ברגעים המעטים ביממה בהם יכולה הייתה לצאת מדירת המחבוא אל האוויר הצח. הצעירים שלנו, בפנים חתומות, הוסיפו את שמותיהם לספר האורחים וכתבו גם כמה רשמים.
פריסבי בפארק
קרירות הבוקר פינתה מקומה למזג אוויר נפלא, חמים, נדיר באמסטרדם, ואנחנו, עם המוני אמסטרדמים שעם הופעת השמש לבשו מיד את בגדי הקיץ שלהם, יצאנו אחר הצהריים אל אחד הפארקים שעל גדת נהר האמסטל, לנצל את היום היפה לפיקניק ובילוי על הדשאים הנרחבים. גיא היה עייף ונרדם על הדשא, בשמש הנעימה, לשעה ארוכה. נעה ותומר השתוללו בינתיים בין מיתקני המשחק המפוזרים בשטח וכולנו הוצאנו מרץ במשחק פריסבי נמרץ וברכיבה על אופניים שאולים. אגב אופניים, בשבילי הפארק הנסיעה בטוחה והיינו שקטים לגמרי כשמי מהשלושה נעלם לנו לרגע. לכבישים לעומת זאת, צריך להתרגל. להכיר את שבילי האופניים, לציית לרמזורים, לא לעלות למדרכות הולכי הרגל ולהזהר מהמוני רוכבי האופנים שזורמים מסביב כל הזמן - כל מה שבארץ לא כל כך מובן מאליו.
אם מותר לטפס אז למה לא, כך גם מוציאים מרץ לאחר הסיור במוזיאון ואן גוך
מבין כל המוזיאונים של אמסטרדם בחרנו לבקר בזה של ואן גוך (או פאן חוך כפי שההולנדים מבטאים את השם). תולדות חייו הקצרים והסוערים של הצייר ההולנדי בן המאה ה-19 מעניינים למדי וכולם מכירים לפחות את סיפור האוזן שחתך לעצמו אחרי ויכוח עם ידידו האמן פול גוגן. מוזיאון המודרני, רחב הידיים והמואר מזמין מאוד וידידותי למבקרים וציוריו של ואן גוך, עם צבעיהם הסוערים והעזים מושכים עין ולב. גם כאן השתרך תור ארוך מאוד לפני הכניסה וגם לכאן קנינו כרטיסים מראש (שוב באינטרנט). עקפנו את התור ונכנסנו. הילדים, שהודיעו לנו מראש שהם לא אוהבים מוזיאונים, דווקא הסתובבו בעניין מול הציורים, ביחוד מול ציורי הדיוקן העצמי של ואן גוך. לא שמענו מחאות, אפשרנו להם להתקדם בקצב (המהיר) שלהם וגם הקטע הזה של תרבות עבר את כולנו בשלום. בינתיים תקף את החבורה רעב (בני עשרה אחרי הכל) שטופל בעזרת גלידה וופלים בלגיים טבולים בשוקולד ברחבת כיכר המוזיאונים היפהפיה, שם יכלו גם לטפס בכול מקום אפשרי ולצלם ולצלם ולשלוח מיד ב"וואטסאפ" לחברים ולמשפחה.
על תעלות וגשרים
מזג האוויר שוב התחלף וכעת איים לרדת עלינו גשם. בתוכנית שלנו עכשיו היה שיט בתעלות. אבל במקום סירה פתוחה לשיוט עצמי שהתכוונו לשכור, עלינו על סירת תיירים מכוסה זכוכית ועכשיו ראינו את העיר מצד המים. שטנו בתעלות גדולות, כשאנחנו חולפים על פני מבנים מפורסמים, יפהפיים בלי להיות ראוותניים, שווקי פרחים, שדרות עצים שבחודש מאי מכוסים עלים טריים, ירוקים, גשרים היסטוריים וגשרים מודרניים, כשבתעלה קטנה אחת התגלו לעינינו שבעה גשרים בטור, שכמעט נושקים זה לזה. ואם לא ראינו את כול 1,281 הגשרים של אמסטרדם, ראינו הרבה. העיר נפרשה לפנינו כמו מגילה גדולה כשהיא נפתחת אל מראות חדשים ועוזבת אחריה את הקודמים.
התעלה שבה בית הסירה שלנו
אגב, מיקומה של הסירה שלנו היה לא רק יפהפה, אלא גם נוח מאוד מבחינת התחבורה בעיר. שתי תחנות של חשמליות נמצאות ממש קרוב וקל להגיע משם לכול מקום בנוחיות. במקום לקנות כרטיסי נסיעה בודדים, רכשנו לכולנו כרטיסי תחבורה לשלושה ימים (ניתן לרכישה ליום אחד, שניים או שלושה) וכך יכולנו להשתמש בתחבורה הציבורית ללא הגבלה, בלי לטרוח כול פעם עם תשלום. ניתן לרכוש גם כרטיס Amsterdam City Card שמעניק, בנוסף לנסיעות, גם כניסה חינם או הנחות שונות בחלק מהמוזיאונים ואתרי תיירות אחרים.
"הגאונים" של סבתא וסבא
החוויה האחרונה שהכנו לילדים הייתה גם המלהיבה ביותר בעיניהם והיא קשורה דווקא לחלק הבילוי נטו שתכננו: משחק משימות מלהיב בתוך חדר סגור ונעול (Escape Room) ממנו יש להימלט תוך שעה בדיוק, תוך עבודת צוות ואימוץ כול החושים, הכישורים והתחבולות. השעשוע הזה פופולרי מאוד באמסטרדם (יש שישה חדרים כאלה בעיר, כל אחד בסגנון אחר ועם מטרה זהה. החדר "שלנו" הופעל על ידי Time Trip), והוא מיועד בעיקר לחבורות מבוגרים. לפי הסטטיסטיקה, רק 40% מהמשתתפים מצליחים לפצח את החידות והמבוכים ולהימלט מהחדר בזמן. סבא והצעירים נכנסו לחדר (המכיל רק ארבעה משתתפים) בסגנון ימי הביניים. גלימות אדומות, חרבות שלופות והמשחק החל. סיעור המוחות הגדול הצליח ובדקה ה-59, כשהיו כבר קרובים לייאוש, הצליחה הרביעייה לפתוח את דלת המילוט. איזו התרגשות! טלפון לסבתא בסירה בישר בתרועות רמות על ההצלחה וגיבורי הערב, שנכנסו לסטטיסטיקה של 40 האחוזים, זכו בארוחה טעימה, ממיטב מאכלי הסירה, כשבין המנות גם פיתות וחומוס טעים להפליא, שקנינו במעדנייה הנקראת "סיר חומוס" ומנוהלת על ידי קרובי משפחה, שלושה צעירים ישראלים חמודים העונים לשמות גיא, ליאור ודור. המעדנייה נמצאת ברחוב Van der Helstplein 2 ליד כיכר עטורת עצים וציורית להפליא. כולנו שמחנו למעדן המוכר והרגשנו לרגע כמו בבית (גם "הלונדונים" שישראל היא ביתם השני).
השלושה עוד הספיקו לחרוש את חנויות המזכרות ברחוב Leide, רחוב הקניות הגדול וההומה, שלמרות החג היו כול חנויותיו פתוחות, ולקנות מתנות להורים ולאחים שעזבו בבית וכבר (כל כך מהר) הגיע הזמן להחזיר אותם לבתיהם ולבתי הספר... כרטיסי "איי אמסטרדם" אינם תקפים בנסיעה לנמל התעופה והדרך הנוחה והזולה הייתה מונית גדולה, שהסיעה את כולנו מוקדם בבוקר, בכבישים חצי ריקים, דרך העיר היפה ותעלות המים שלה. הלב נצבט מצער הפרידה הכפול - מהילדים ומאמסטרדם.
סיר חומוס - החנות