17.12.2018
 
קפריסין, שוב מפתיעה

 

 

אחד הפסלים בפארק הפסלים על שפת הים בלימסול

 

קפריסין, שוב מפתיעה

 

מאת אתי ואוריאל ישיב*

צילומים: אוריאל ישיב

חופשת סוף שבוע בקפריסין הינה כל כך קלה ומהנה, עד שממש מפליא שלא חזרנו אליה מזמן. רק 42 דקות טיסה נוחה ואנחנו כבר שם. ולמי, שכמונו, לא היה בקפריסין זה כמה שנים נכונו הפתעות. טובות. למשל, נמל התעופה החדש. הוא אמנם כבר בן שלוש שנים, אבל נוצץ כחדש, נקי, יעיל, במבנה יפה, לא יומרני וקל להתמצאות, עם גישה נוחה לכל השירותים ולחנייה מספקת, ממש ליד המסוף. פתיחה טובה.

עם הרכב השכור, שמריוס החביב מחברת השכרת הרכב מאנוס פריווייס, שדאג לכול הניירת, הביא אותנו עד אליו ולא עזב אותנו עד שהיה בטוח שלא רק הכול מושלם בהונדה הקטנה, אלא גם שה-GPS מכוון נכון לבית המלון שלנו ועובד כמו שצריך, יצאנו לכיוון לימסול, ופתאום כל הירוק היפה שראינו לפני הנחיתה התקרב אלינו. הגשמים הטובים שירדו השנה בארץ לא פסחו על קפריסין, עוררו את כל צמחי השדה, רוב עצי הבר וכמובן את השדות הזרועים וחלקות הירקות בשולי הכפרים. התחלת האביב היא התקופה בה הצהוב משתלט על הטבע והשדות והגבעות שמסביב מלאים עצי שיטה פורחים ופרחי חרציות לוהטים. למרות הדמיון לארץ במבנה הקרקע, בצבעי האדמה, בהרים הלא גבוהים שבאופק ובצמחייה, הרי שכבר בנסיעה חשנו בשוני. אפילו ב-100 קמ"ש על הכביש המהיר התחושה, בניגוד לישראל, הייתה של רוגע ונינוחות. הכביש מעולה, השילוט ברור ויעיל, הנהגים זהירים והמכוניות מצוחצחות. אפילו מערבלי הבטון הכרסתניים. גם לנהיגה בצד שמאל התרגלנו מהר ואחרי דקות אחדות היא הייתה לנו טבעית לגמרי.

למרות שבאנו לארבעה ימים ולכאורה לנוח, "בטן - גב" לא עשינו. הרי יש לנו ים בארץ, וגם שפת ים חולית שאפשר לרבוץ עליה, כשלא יותר מדי חם. אז למה לעשות זאת בקפריסין כשיש בה כה הרבה דברים שאין לנו בארץ לראות, לגלות, להיחשף ולטעום.

במדרחוב לדרה  המלבב בעיר העתיקה בניקוסיה

 

בביקורנו הפעם, החלטנו להקדיש יום לעיר העתיקה בניקוסיה, לפקוסיה ביוונית. פחות משעת נסיעה מסנט. רפאל, המלון המצוין שלנו בעיירה אמאתוס (Amathous) הצמודה לעיר לימסול ואנחנו, בעצת אותו מריוס מחברת מאנוס, מחנים את הרכב ברחוב קטן לא רחוק מחומות העיר העתיקה ומחפשים אתרים. "שער פמגוסטה", מבנה עתיק גדול ממדים שהיה חלק מחומות העיר שנבנו במאה השש עשרה, היה היעד הראשון. כיום הוא משמש כחלל-גלריה עירונית לתערוכות מתחלפות. התערוכה התורנית הוקדשה לאירוע היסטורי אכזרי. טבח התורכים בארמנים בשנות העשרים של המאה הקודמת. מסמכים ובעיקר עשרות תצלומים גדולים קורעי לב של הרג, גופות, פליטים מבוססים בשלג, ילדים רעבים, הריסות, קצינים אימתניים. ההקשר הפוליטי ברור. בקפריסין לא שוכחים ולא נותנים להשכיח את הפלישה התורכית לאי ב-1974 ולקריעת החבל הצפוני והפיכתו לטריטוריה תורכית. זה עתה העביר הפרלמנט הקפריסאי חוק שהכחשת השואה הארמנית היא עבירה על החוק.

בשטחים שבין החומות יש המון ירק. עצי פיקוס ענקים, חורשות עצי תפוז עם פירות כתומים יפהפיים בין העלים הירוקים, מגרשי משחקים- ניצול נהדר של שטחים ציבוריים.

היה משהו מוזר באוויר כשהלכנו לאטנו בסמטאות הצרות של העיר לעבר היעד הבא. אמנם היה זה יום שישי, לכאורה יום עבודה רגיל אבל הרוגע שלט בכל. מכוניות ספורות, מעט אנשים ברחובות, חלק מהחנויות סגורות, הבתים הצבועים בלבן או בצהוב בהיר וכמה מהם נראים נטושים, והנה, כך סתם ברחוב קטן- טחנת קמח. אמנם לא ציורית עם כנפים מסתובבות ופלג קטן המפעיל את הריחיים, אבל טחנה אמתית, כאשר מסרט נע נפלטים שקי קמח ומועמסים על ידי נזיר בלבוש כחול עטור זקן עבות לתוך רכב פרטי גדול ולידו נהגי שתי משאיות קטנות פורקים שקי חיטה. ממש כמו באגדה, אבל עירונית.

 פינה בשוק הפשפשים בלימסול

לא רחוק מחומות העיר ניצב ארמון הארכיבישופות האדיר של קפריסין, שנבנה ב-1960 בסגנון ביזנטיני והיה גם ביתו של הנשיא הראשון של קפריסין העצמאית, הארכיבישוף מקאריוס. מלבד פסלו המרשים, אפשר לראות בחצר שתי מכוניות שרד של מקאריוס - קדילאק ענקית ומרצדס 600 גדולה, מאוחסנות במוסך בעל חלונות זכוכית כמו מזמינות צילום. ברחבה הקטנה שליד הארמון ליד הבניין נמצאת שכיית חמדה אמתית. כנסיה קטנה, אחת היפות שראינו, ולא רק בקפריסין. הקתדרלה על שם יוחנן הקדוש (Agios Ioannis) שבנייתה ככנסיה בנדיקטינית החלה עוד במאה ה- 15. דווקא עם הכיבוש הממלוכי במאה ה-17 היא הפכה למנזר אורתודוכסי. במאה השמונה עשרה הוכרזה כקתדרלה. למרות התואר "קתדרלה", היא מבנה נזירי קטן, מאבן מקומית, עם מגדל פעמונים אחד, לא גבוה במיוחד, הנראה קצת כמו מבצר. דלת רגילה, לא מרשימה, מכניסה אותנו לתוך אולם התפילה המלבני, הקטן והמהפנט ביפי ציורי הקיר הממלאים את כל הקירות והתקרה, שהם היחידים בניקוסיה שנותרו בשלמותם מאז צוירו במאה ה-18. הציורים מתארים סצנות מהתנ"ך עם דמויות קדושים ובעלי חיים בצבעי כחול, אדום ושחור חזקים שיוצרים קליידוסקופ יפהפה. כל ציור, מעוטר במסגרת עגולה, כמו מטבע ענק. המקום מזמין התבוננות, אפילו ממושכת, מה גם שלצלם אסור שם ואנחנו מנסים להטביע את התמונות בזיכרון... מחיצת האיקונות מעוצבת עץ, מגולפת להפליא ומעוטרת ציורים דומים, נמצאת בכותל המזרח מתחת לארבע איקונות קלאסיות שעוצבו בסוף המאה ה-18. שורות שורות של מושבי עץ צרים עם מסעדים גבוהים ממלאים את החלל הצר הנראה כיער עמודי עץ אגדי. הכול כל כך צנוע ולבימת הדרשה הכומר אמור לטפס בסולם, שכעת עומד מקופל ליד הקיר. מה עושים כשהאיש כבר אינו כשיר לטפס על סולם?

האיקונות בכנסיה היפה היו רק הקדמה למה שחיכה לנו במוזיאון הביזנטי הסמוך. יותר ממאתיים איקונות של האמנות הביזנטית בקפריסין מהמאה התשיעית ועד המאה התשע עשרה ממלאים אולמות תצוגה גדולים ולשמחתנו, הכיתובים ליד העבודות הינם ביוונית וגם באנגלית. רובם מרתקים ואחדים אף מדהימים ביופיים או בתוכנם. בנוסף מציג המוזיאון תשמישי קדושה, בגדים , ספרים עתיקים כתובים בכתב יד מסולסל ויפהפה וכן באולם קטן מיוחד- פסיפסים וציורי קיר מהמאה השישית לספירה שנשדדו מכנסיה בצפון קפריסין (הכבוש בידי התורכים), התגלגלו לארה"ב, שוחזרו, והוחזרו לאחר כמה עשרות שנים לקפריסין, והם מחכים כאן במוזיאון, עד שאפשר יהיה להחזירם לכנסיה העתיקה בצפון הכבוש. בקומה השנייה של המוזיאון, בארבעה אולמות, מוצגות עבודות אמנות אירופית ,יוונית וקפריסאית מתקופת הרנסאנס ועד ימינו.

הטיול בסמטאות, בין בתים מסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 (התאריכים כתובים על הסורגים מעל דלתות הכניסה הישנות) הוא המהנה מכל. העיר, השכונה, הסמטה, מתגלים ונחשפים מאחורי כל עיקול ופניה.

במפה המפורטת של העיר העתיקה, שקבלנו מלשכת התיירות הקפריסאית עוד בנמל התעופה, גילינו מיקום של ארמון קטן שעורר את סקרנותנו. והנה הוא לפנינו. בית מידות בן שלוש קומות מהמאה ה-19 שהפך מוזיאון אתנוגרפי. רוב הרהיטים והחפצים המקוריים אמנם נעלמו אבל גם התחליפים העניקו את התחושה של בית איש עשיר עם חדר קבלת אורחים ענק בו ספה אדומת ריפוד לאורך כל קירות החדר, כריות צבעוניות למכביר, שטיח ענק אדום עם פסים, תמונות על הקירות, ארונות צרים מחוטבים להפליא ותקרה יפהפיה, מצויירת ומגולפת. חדר שינה רחב ידיים עם שתי מיטות אפיריון גדולות בעלות רגלי מתכת על גלגלים דווקא. וכך בכל הבית בלטו הנוחות והמרחב. סיפור הבעלים אף הוא מאלף: שמו צ'אטוגיאורקיס קורנסיוס, קפריסאי אורתודוכסי ששרת בתפקיד הגבוה ביותר של תושב מקומי תחת השלטון העות'מאני- כמתורגמן, כנציג השלטון וגם כגובה מס - תפקיד מקובל ברחבי האימפריה. הוא עשה חיל רב, התעשר, כנראה מגביית "עמלה" מתשלומי המסים שגבה, בנה את בית המידות המפואר וחי לו בטוב עד שכנראה הגדיש את הסאה ואז הותקף על ידי המון זועם. הוא התחבא בארון שהייתה לו דלת סתרים לסולם אל הגג, משם ירד למנהרה שנחפרה מתחת לבניין ונמלט לאחד הנמלים, ברח והגיע לקונסטנטינופול (איסטנבול). אלא ששם חיכו לו השלטונות התורכים, שפטו אותו על מעילה והוציאו אותו להורג.

ממשיכים בשיטוט ועוברים ליד בית קפה קטן כמעט ריק מאדם, בפתחו, ליד שולחן קטן, בעל הבית ושני אורחים עם ספיחי זקן מאפיר, חבושי כומתה ישנה, משחקים שש בש ולוגמים "קפה קפריסאי" מכוסות קטנות. בהמשך הדרך מתחבאת לה חנות עתיקות מבולגנת, עם ערמות של "ענתיקות" או סתם "יד שנייה". קשה ממש לפלס דרך בין הערמות. בינתיים, בעל החנות יושב בחוץ, משייף ומנקה קערת עץ ענקית שבקרוב תתוסף לאוסף הג'אנק העצום והציורי הממלא את חנותו . עוברים גם חמאם מסורתי שהיום שם "יום גברים", וליד המסגד הגדול שבדיוק הסתיימה בו התפילה ומאות מתפללים זרמו החוצה, התגודדו חבורות חבורות, התיישבו בבתי קפה ומסעדות, מלאו מוניות וכלי רכב שנסעו ותוך זמן קצר חוזרת הדממה לרחוב.

 סמטה בעיר העתיקה בניקוסיה

כשהחלטנו שמספיק לנו עם העתיקות, מצאנו עצמנו מטיילים בלב העיר העתיקה בשכונת לייקי גייטוניה (Laiki Geitonia), איזור צפוף עוד יותר מהסמטאות הצרות בהן טיילנו קודם. בתים ישנים אך מתוחזקים היטב הפכו לחנויות, בתי קפה, מסעדות ומה לא. חלקן סתמיות וחלקן ציוריות כשדוכני המזכרות לתיירים ממלאות כל חלקה ופינה. אפשר למצוא שם ממתקים מקומיים מתוקים ומסוכרים, חולצות טי כמובן, תיקי בד מצוירים, מפות רקומות וסריגים, נרגילות, מטבעות ישנים, סנדלי רצועות יפים ומה לא. המחירים זולים מאד ומשקפים את המשבר הכלכלי העובר על קפריסין שאליו הצטרפה הנפילה הגדולה בתיירות הנכנסת בעיקר מרוסיה ואוקראינה. האווירה כמו בכל מקום מפגש של תיירים ומקומיים, נעימה ושמחה. קפה אספרסו משובח וקרואסון טעים בבית הקפה נרו (Nero) במדרחוב לדרה (Lidras), רחוב הקניות המפורסם של ניקוסיה, עם תצפית על כל מה שהולך שם היו סיום חביב ליום יפה בניקוסיה.

לימסול או למסוס בשמה היווני, הייתה עבורנו הפתעה נוספת. המלון שלנו, סן רפאל, השוכן באמאתוס, 12 ק"מ צפונית למרכז לימסול זימן לנו, בנסיעות הלוך וחזור, אפשרויות אחדות להכיר את עיר הנמל היפה לימסול, השנייה בגודלה בקפריסין והמשתרעת לאורך מפרץ אקרוטירי (Akrotiri) הגדול והיפהפה. ברצועת החוף שלה חופים נפלאים מעוטרים במלונות ובתי דירות רבים , טיילת מרהיבה, פארק פסלים מקסים, חניונים בשפע ומעבר לכביש, חנויות, מסעדות וסופרמרקטים הנושאים כול מיני שמות מעניינים כדי למשוך תיירים. כך למשל, מול מלון פור סיזונס המפואר, שגם דגל ישראל התנוסס בין הדגלים שבכניסה אליו, נמצא סופרמרקט בשם 'אול סיזונס'... לאחר נסיעה רגועה ורמזורים לא מעטים, מגיעים למרכז העיר העתיקה שליד הנמל הישן. את המכונית מחנים במגרש מוסדר על חוף הים, כשהתשלום לפי שעות. המקומיים, אגב, לא כל כך משלמים. "אני לוקח צ'אנס" אמר לי מישהו עם חיוך ממזרי. בעיר, שוב בנינים קטנים ישנים, סמטאות צרות וציוריות. לב העיר הוא מצודה עתיקה מימי הבינים המשמשת כיום מוזיאון לממצאים מאותה תקופה ומראשית הרנסאנס. המצודה נבנתה במאה ה-13 על שרידי מבצר ביזנטי. האגדה מספרת שריצ'רד לב הארי, מלך אנגליה, מנהיג מסע הצלב השלישי, התחתן בשנת 1191 עם ברנגריה מנאוורה, ספרד ממש כאן במצודה. בית מלון אחד לפחות אימץ את האגדה ונקרא בשם המלכה האנגלית "החדשה". הוונציאנים שליטי הים התיכון חיזקו את המצודה אבל לבסוף ב-1570 כבשו אותה העות'מאנים והיא שימשה כמבצר אך גם כבית סוהר וגרדום. בזמן הבריטים היא המשיכה לשמש נקודת משטרה ולתקופה קצרה גם כמחנה מעצר. כיום שוכן בה מוזיאון של ימי הבינים ואפשר לראות בו לוחות אבן חרותים באמנות רבה, כלי נשק ושריונות, כלים וכדים ממתכת וקרמיקה, מטבעות ותכשיטים. שלוש קומות של ממצאים מעשירי דמיון בתוך תאים מפחידים עם קירות אבן אדירים. הפרס למבקרים העולים במדרגות עץ לגג הרחב הוא מבט מקיף על העיר העתיקה, בתי הקפה והמסעדות הרבות שמקיפות את המרובע הגדול שלה.

נעים מאוד לשוטט בסמטאות לימסול ולהשקיף על החיים הפשוטים המתנהלים ברחובות הצרים. עם בתי קפה קטנים של מעשני נרגילות ושותי קפה, ברים רבים שבערב שוקקים חיים ומוסיקה, חנויות מזכרות שבעליהן מוכנים לעשות הכול ובלבד שנכנס לחנות ואולי גם נקנה משהו, גלריות אחדות עם עבודות אמנות מתכשיטים ועד פסלים שתמיד עושים חשק לרכוש אותם. וגם מסגד. המסגד הגדול שנבנה במאה ה- 16 על שרידי כנסיה ביזנטינית ופעיל עד היום. מבחוץ הוא נראה מעניין וראוי לביקור, אך למרות שסובבנו אותו מכל עבר לא נמצא שער שלא היה נעול בשרשרת. כפיצוי נכנסנו לכנסיית איה נפה הסמוכה. כנסיה מודרנית שנבנתה בסוף המאה ה-19 על שרידי כנסיה אחרת בת המאה ה-18. בניין לבן גדול עם שורה של עמודי כניסה כמו לאולם קונצרטים, פנים הכנסייה צנוע. כמובן שיש בו את האיקונות הקבועים, בימת הדרשות, מחיצת העץ המחוטבת המפרידה בין האולם הגדול מאד לקודש הקודשים. לקראת חג הפסחא האורתודוכסי קשטו את פנים הכנסייה בענפי דקלים אבל האמת, חסרו לנו בה ההוד והמסתורין של הכנסיות הישנות, ציורי הקיר הצבעוניים ותחושת האינטימיות.

והרי בלי אוכל קפריסאי אמיתי אי אפשר אז יש לנו חדשות. מתוך כעשר מסעדות שמקיפות את המרובע של המבצר ומושכות את רוב האוכלים, הן הזרים והן המקומיים, רק שתים הגישו אוכל מקומי בלבד. כל היתר היו "בינלאומיות" עם סושי ודים סאם ופסטה. התעקשנו והגענו אל טברנת קראטלו (Karatello), השייכת לקבוצת Carob Mill ושוכנת במחסן ענק של החברה, שחציו הוסב למסעדה ענקית, מעוצבת בסגנון עכשווי עם אווירה קוסמופוליטית והעיקר - אוכל מסורתי, נפלא, המוגש על ידי מלצרים מאומנים כמו בטובות של מסעדות העולם. על הקירות מדפים עם אלפי בקבוקי יין ותצלומים ישנים מעבודה בכרמים, יקבים וכול הקשור בתעשיית היין. במקום המקסים הזה אכלנו קלאמרי צלויים, גבינת חלומי צלויה על פחמים, מוסקה מסורתית עם סלט ירקות לצדה, סרדינים כבושים בשמן זית ושום ופטריות בגריל עם שמן זית ורוטב לימונים. ארוחת המלכים הזאת, שטעמה עדיין על לשוננו, בתוספת בקבוק יין אדום מקומי, בקבוקון מים מוגזים, קפה אספרסו אחד ותשר למלצרים, עלתה לנו 65 אירו.

כל בוקר כשהשקפנו לעבר הים הכחול כחול, הנושק באופק לשמים כחולים שפיסות עננים לבנים שטות בהם ורוח קרירה מרצדת על המים ומקציפה אותם, ריחמנו מעט על האורחים האחרים במלון היפה. נכון שעונת התיירות רק החלה אבל זה עדיין לא היה מזג האוויר החם שעשרות התיירים מרוסיה, אנגליה, סקנדינביה ומקומות אחרים באירופה, חלקם עם ילדים, ציפו לו כשהגיעו לקפריסין. בשטח המלון על חוף הים המקסים משתרעת מרינה מלאה ביאכטות מעוררות קנאה ומציתות דמיון, מרחב חולי עם עצי דקל דקים, תמירים ועצי זית עבי גזע ורחבי עלוות, שמשיות, ספות שיזוף, משחקי ספורט ימי, מגרשי כדורעף, שלוש בריכות שחייה (אחת מקורה ומחוממת). המבנה עצמו מודרני, עם אטריום ספון עץ ונברשת זכוכית יפהפייה המשתלשלת מהתקרה בגובה שבע קומות ,ציור ענק מיוחד במינו על גבי הקיר המרכזי, לובי צבעוני מלבב, שני ברים, שלוש מסעדות בבניין עצמו ועוד שתיים ליד או אפילו בתוך הבריכות. חדרים גדולים ומאובזרים היטב, והעיקר צוות עובדים חביב ואדיב מאד. בקיצור כל מה שמלון נופש חמישה כוכבים מציע. בבוקר האחרון שלנו, סוף סוף פסקה הרוח, האוויר התחמם, האורחים שוחרי החום הגיחו אל המדשאות, אל חוף הים ואפילו אל הבריכה הפתוחה וסוף סוף זכו לחופשה הנכספת.

אנחנו בילינו את היום האחרון הזה בהשלמת השוטטות הנינוחה שלנו בלימסול. התחלנו בכנסיה הקתולית סנטה קתרינה, בה חגגו את יום ראשון של חג הפסחא. סוף סוף ראינו כנסיה עם אנשים ולא רק כמה תיירים משוטטים כשראשיהם מסובבים כלפי התקרה והקירות. המיוחד בכנסיה היה קהל המתפללים. רובו - כמאתיים נשים פיליפיניות שעובדות בלימסול באותן עבודות כמו בישראל. הן התפללו בדבקות ושרו את כל המזמורים בלטינית ובאנגלית. אפילו ה"גבאיות" היו בנות העדה. ליד הכנסייה ניצבו כמה דוכנים מאולתרים, שמכרו לפיליפיניות שהתגודדו סביבן חפצים שונים, אולי כתרומה לכנסיה. והיו שם גם מספרת רחוב וסלון ליופי כשהספרית והמאפרת בריאת בשר מטפלת בקליינטיות וכל היתר עומדות מסביב ומצחקקות.

ואם מזכירים חפצים הרי שבשבת, ביקרנו גם בשוק הפשפשים הגדול של לימסול, המתקיים רק יום אחד בשבוע. במגרש גדול, כמעט בלב העיר, הוצבו עשרות רבות של דוכנים, בהם נמכרו דברים שאנחנו בארץ משתדלים להפטר מהם ולהשליך. נעליים, כלי קרמיקה, מטבעות, כבלי מחשב, טלפונים ניידים שבורים, בגדים ישנים, כלי עבודה ומה לא. מציאות, או חפצים שיש להם ערך אספני, לא ראינו שם. אבל מאות אנשים חיטטו בדוכנים והיו גם שקנו. עוד מראה מקומי לזיכרון.

לסיום ביקורנו, נסענו לאתר הקדום ביותר שבאזור, האתר הארכיאולוגי באמאתוס. אמאתוס הקדומה הייתה עיר-מלוכה עצמאית. לפי המיתולוגיה היוונית, כאן היה המקום בו תזאוס, הגיבור שהרג את המינוטאור בקנוסוס שבכרתים, זנח את אריאדנה ההרה, שעזרה לו לצאת מהמבוך בקנוסוס. המקום התפרסם בפולחן אלת היופי אפרודיטה. לא לחינם נקרא קפריסין האי של אפרודיטה. אותה עצמה לא פגשנו, אבל בשטח הגדול מאד שנחשף מצאנו רחובות מרוצפים, עמודים מחוטבים, מאגרי מים וצינורות למים, גת קטנה, שרידי קירות חדרים, מדרגות, אסמים ועודממצאים קבועים. פסלים, כדים, מנורות שמן, וחפצים אחרים נשמרים במוזיאון הארכיאולוגי בלימסול וכד ענק אחד הובא אפילו למוזיאון הלובר. היום היפה, השמים הכחולים והשמש הנעימה על רקע שדה בור מלא פרגים, חרציות ופרחים אחרים המוכרים מהארץ והשקט ששרר מסביב היו סיום מושלם לחופשה נעימה. עוד נחזור.

 

 

 

____________________________________

* הכותבים היו אורחי לשכת התיירות של קפריסין.