20.04.2018
 
ניו יורק מחליפה צבעים מסתיו לחורף

 

 

ניו יורק מחליפה צבעים מסתיו לחורף 

 

מאת אתי ישיב

צילם אוריאל ישיב

חודש אוקטובר הפתיע השנה (2013) את הניו יורקים ב"מיני" קיץ ודחה את הסתיו ואת השלכת הנלווית אליו בכמה שבועות. אבל הנה הוא הגיע ובתוך שבועיים של סתיו שינתה העיר את צבעיה והיא עכשיו זוהרת בקשת צבעים מדהימה - מרהיבה שבין ירוק, צהוב, כתום ואדום. העלים נושרים ורוקדים ברוח לפני שהם מגיעים אט אט אל המדרכות. עוד מעט יגיע גם החורף ואתו השלג מקפיא העצמות והרחובות המתרוקנים מהולכי רגל. אבל לא לטעות, גם בחורף החיים יימשכו כאן בלי הפסקה ועדיין, עם מעילים, צעיפים ומגפיים, לא יהיה רגע משעמם.

 

החורף הוא זמנם של המוזיאונים הגדולים

במוזיאון גוגנהיים, המבנה המתפתל יוצא הדופן שתיכנן האדריכל פרנק לוייד רייט ( Wright), מוצגת תערוכה רטרוספקטיבית של האמן האמריקאי העכשווי, יליד שיקגו, כריסטופר וול (Wool). בחלל העגול של המוזיאון ובגלריה סמוכה, מוצג פרי יצירה של שלושים שנה ובו מבחר עשיר של ציורים, צילומים ועבודות על נייר. בקומה העליונה נמשכת תערוכה קטנה ונפלאה של וסילי קנדינסקי עם עבודות משנותיו של האמן בפריז בשנים 1934-1944.

במוזיאון לאמנות מודרנית (Moma) נמשכת התערוכה המדוברת של האמן הבלגי רנה מגריט (Rene Magritte) עם 80 ציורים, קולאג'ים וחפצים משנות עבודתו המוקדמות (1938-1926). כמו החיים עצמם, המציאות הריאליסטית של מגריט מנוקדת בפרטים בלתי צפויים שלא מהעולם הזה. למרות התור האטי (על מנת למנוע צפיפות מול העבודות) בכניסה לתערוכה, כדאי לא להחמיץ אותה ובוודאי לא את כל המוזיאון הידידותי על אוספי האמנות המודרנית הנפלאים שבו, גן הפסלים המרהיב ואפילו פינות הקפה הקטנות. המוזיאון פתוח שבעה ימים בשבוע ובכל יום שישי, בין השעות 16:00 - 20:00, הקהל מוזמן להיכנס ללא תשלום. התורים בשעוחת אלה אמנם ארוכים, אבל הציפייה משתלמת.

בניין פלטאיירון, הבניין הגבוה ביותר בעולם עד 1909

 

במוזיאון היהודי שבשדרה החמישית מספר 1109 נמשכת (עד 2 בפברואר 2014) תערוכת מארק שאגאל "אהבה, מלחמה וגלות". אוסף נפלא של ציוריו המרגשים. הם תמיד חודרים לנשמה ולא חשוב כמה פעמים כבר ראינו אותם,.

מוזיאון המטרופוליטן שבשדרה החמישית ורחוב 82 כה גדול, עד שלפעמים הוא נדמה למחסן אמנות עצום. אבל ב"מחסן" הזה אפשר תמיד למצוא משהו מעניין וזו גם הזדמנות לחלוף על פני האוספים המוכרים כמו למשל אלה של יוון ורומא או אפריקה. הפעם נהנינו במיוחד מתערוכת מיניאטורות מודרניות של האמן האיראני, אימראם קורשי (Imram Qureshi) שמצייר מחאה מודרנית בטכניקות מסורתיות איראניות. בעת ביקורנו גג המוזיאון היה עדיין פתוח (הסתיו שאיחר לבוא היה אחראי לכך) והנוף ממנו, כתמיד, יפהפה ממש. אימראם קורשי צייר פרחים שחורים על כל רצפת הגג ושפך עליהם צבע אדום כדם - המחאה הפרטית שלו נגד האלימות בעולם. מרגש ונפלא. גם בחורף, בימים יפים, כדאי לעצור בכניסה למוזיאון וליהנות מאמני הרחוב , בדרנים -ליצנים - מוזיקאים - רקדנים, המופיעים בתחתית המדרגות ואולי גם לחטוף משהו מהמזנונים הניידים הרבים המציעים בייגלאך, נקניקיות, פירות, שתיה ודברי מתיקה.

הקלויסטרס (Cloisters), בקצה הצפוני של מנהטן. גם מי שלא משתגע מאמנות, ייהנה מהטיול בגני פורט טריון (Fort Tryon) היפים, המוליכים לאורך נהר ההדסון אל השלוחה של מוזיאון המטרופוליטן בעלת האווירה האירופית - ימי ביניימית. מבני מנזרים, גלריות, חצרות פנימיות, רהיטים, פסלים וציורים עתיקים בני המאות ה-11 וה-13 וגולת הכותרת - אוסף שטיחי הקיר הנהדרים שדמותו המופלאה של החד קרן האגדי מככבת בהם. והפתעה. במקביל להשתתפותה של האמנית הקנדית ג'נט קארדיף בתערוכה Showtime שהוצגה בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב עד ה-23.11.13, היא מציגה באחת מגלריות הקלויסטרס עבודה דומה, בה הסאונד הוא החומר המוזיאלי. יצירה מוזיקלית-ליטורגית של המלחין תומס טאליס בן המאה ה-13 מושמעת בה דרך 40 רמקולים כשכל אחד מהם משמיע קטעים אחרים מהיצירה לאוזניים המשתאות של הצופים-המקשיבים והכל ביחד יוצר הרמוניה מופלאה. אני לא מכירה משהו יותר חדש מזה באמנות!

חד הקרן המופלא על שטיח קיר עתיק ב"קלויסטרס"

 

ה"גלריה החדשה" (Neue Galerie) של רון לאודר הנמצאת בבניין מגורים אריסטוקרטי בן מאה שנים, מוקדשת לאמנות גרמנית ואוסטרית מתחילת המאה העשרים. זה המקום לראות עבודות של גוסטב קלימט, אגון שילה, אוסקר קוקושקה, מקס בקמן, פאול קלי ואחרים בלי להתייגע.

"המוזיאון החדש לאמנות בת זמננו" (The New Museum) שבניינו החדש תוכנן על ידי משרד האדריכלים היפני המפורסם Sanaa ונחנך ב- 2007 באזור ה"באוארי" (Bowery) ב-Lower East Side, מוקדש גם הוא לאמנות אוונגארדית ורעיונות חדשניים. עד ה-12 בינואר 2014 מוצגת במוזיאון על כל חמש קומותיו וגם על חזית הבניין, תערוכתו של האמן האמריקני כריס ברדן (Chris Burden) "Extreme Measures" הבודקת את גבולות הכוח והמוסר דרך מוצגים שהשאירו אותנו פעורי פה. מומלץ מאוד. כך גם המבנה ומרפסת הגג שלו, עם הפנורמה הנהדרת הנראית ממנה.

למי שעוד לא עייף, מוצעת חוויה נהדרת גם במאות הגלריות של מערב צ'לסי, הנמצאות בין השדרות התשיעית והעשירית, ברחובות 17 - 26, שם, בחללים עצומים שבעברם היו בתי מלאכה, מחסנים, מוסכים ומה לא ועכשיו מוצגים בהם עבודות ציור, פיסול, הרבה וידאו, פופ ארט, רקמה וכל מה שעולה על הדעת. כדאי לעבור (לא בפעם אחת) רחוב אחר רחוב. חלק מהעבודות נהדרות, חלק כמובן פחות וחלק ממש מרגשות. חברים שלנו ממליצים בחום רב על סיור יוצא דופן בגלריות של צ'לסי, שעשו בהדרכתה של האמנית הישראלית ילידת קיבוץ כברי והיום תושבת וויליאמסבורג, ברוקלין, עפרי כנעני. כנעני, המגדירה עצמה כאמנית ומחנכת, הציגה כבר את עבודות הרישום, הוידיאו והמיצב שלה ברחבי העולם, כולל במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. את הסיורים המרתקים שלה בגלריות היא עורכת (בתשלום) בשפה העברית, וחברינו שנפרדו ממנה המומים הגדירו את החוויה שעברו איתה כך: "זרם המידע ששפכה באוזנינו במשך שעות על אמנות ועל אמנים היה גדול ממפלי המים הגדולים ביותר בעולם" (ofricnaani@gmail.com).

מסדר הנעלים המדהים בחנות DSW

 

ואם כבר נמצאים שם, הרי ממש מעל הגלריות, מרחוב 14 בדרום ועד צפונה ברחוב 34, נמשכת טיילת ה-High Line שהפכה כבר לאגדה בניו יורק. יוזמה של תושבים יחד עם עיריית ניו יורק וחברת הרכבות, הפכה מסילת רכבת מוזנחת לשדרה פורחת המשקיפה מצדה האחד על נהר ההדסון והמבנים המיוחדים שלידו (כמו הבניין החדש שתיכנן פרנק גרי) ומצדה האחר על רחובות השכונה. בין לבין פזורות לאורך המסלול יצירות אמנות, כמה מהן קבועות ואחרות - מתחלפות, כמו הציור הענק של הזוג ג'ורג' וג'ילברט שיום אחד פשוט נעלם לי, או הפסל הענק של האמן יליד גאנה החי בניגריה, אל אנאטסואי (El Anatsui) הידוע בפסליו הגדולים הבנויים מחומרים ממוחזרים. אנאטסואי כיסה קיר ענק ב"אריחים" עשויים פחים חלודים, מראות וקרשים, הנראים כמעין גלים וקפלים, כשהתוצאה מזכירה את אמנות אריגת השטיחים האפריקנית והנוף האורבאני הנשקף בתוכם יוצר תמונה מהממת ממש. לאורך הטיילת ניצבים ספסלי עץ, אמפיתיאטרון קטן, סככות צל, בתי קפה ודוכני גלידה. גם בחורף, בימים של שמש חורפית נעימה, מאוד מהנה לקנות בשוק צ'לסי הסמוך קצת נשנושים או קופסאות אוכל, לשבת, לאכול ולצפות אל הסביבה (מאחד העיקולים אפשר לצפות גם בפסל החירות).

צ'לסי מרקט (Chelsea Market) על השדרה התשיעית ורחוב 15, הוא לא בדיוק שוק, אלא מתחם יוקרתי המצוי במקומו של מפעל העוגיות הישן "נביסקו". המתחם שופץ והוסב לשוק סגור ובו מבחר מסעדות בסגנונות וטעמים שונים, בתי קפה טובים, בוטיק יין, מאפיות, חנויות כלי מטבח, וגם חנויות מעצבים בהחלט לא זולות והכול באווירה כביכול כפרית-ביתית, נעימה וצפופה. אפשר לאכול במקום הדחוס או כאמור, לקחת את האוכל החוצה ולאכול בטיילת המקסימה.

 

כנסיות ומוזיקה

שלא כמו באירופה, הכנסיות הרבות בניו יורק אינן יעדים מושכי תיירות. מה שבכול זאת הביא אותנו ללא מעט מהן, הם הקונצרטים הרבים והמופעים הנערכים בהן לאורך כל השנה. חלקם בתשלום, חלקם חינם. כך מצאנו את עצמנו בכנסיית גרייס (Grace Church) שליד יוניון סקוור ב-12:20 בצהריים, יחד עם עוד 10 חובבי מוזיקה מקשיבים לחצי שעה של יצירות מאת יוהן סבסטיאן באך מנוגנות בעוגב הכנסייתי. האתנחתא המוזיקלית היפה הזאת מבוצעת כול שבוע בימים שלישי-שישי באותה שעה. כן תנוגן בכנסייה לאורך החורף והאביב בימי ראשון בשעה 16:00, סדרה בת 13 קונצרטים ואני רואה בתכנייה את הרקוויאם של פורה, קטעים מהמשיח של הנדל ועוד יצירות ליטורגיות מענגות.

בכנסייה הלוטרנית אדוונט (Advent) בברודוויי 2504 ורחוב 93, בימי שני בשעה 19:30, שבעה קונצרטים לאורך החורף. שמענו שם קונצרט קאמרי נהדר מיצירות וורדי ובנג'מין בריטן, כולל היצירה המעניינת של בריטן "אברהם ויצחק".

גם כנסיית טריניטי (Trinity) בקצה וול סטריט, שבזמן בנייתה באמצע המאה ה-19 הייתה המבנה הגבוה ביותר בעיר, מקדישה השנה קונצרטים רבים לבנג'מין בריטן, לרגל 100 שנים להולדתו.

שכנות הרמונית בקתדרלת יוחנן הקדוש בהארלם - מנורת שבעת הקנים והצלב

 

הכנסייה ההיסטורית סיינט פול (St. Paul Chapel) נבנתה ב-1776 והיא המבנה העתיק ביותר בעיר הנמצא עדיין בשימוש. ב-1789 התפלל בה ג'ורג' וושינגטון אחרי השבעתו לנשיא והיא שבה והתפרסמה לאחר אסון ה-11 בספטמבר, כאשר הפכה מרכז למתנדבים ולתמיכה רוחנית לנזקקים. גם סיינט פול מארחת תוכניות של מוזיקה קלאסית ומופעים אחרים ואנחנו צפינו בה במופע מיוחד של הכוריאוגרף הדרום אמריקאי פאיול (Pajol) שללא הפסק, במשך 24 שעות ,צעד לאטו, עוטה גלימה לבנה, סביב אבן נחלים עגולה שהונחה במרכז הכנסייה ובכל חצי שעה הצטרף אליו רקדן נוסף, עד ש-23 הרקדנים צעדו במעגל ויצרו יחד מעין קירות לבנים מסביב לבאר מים עגולה. מוזר, מיוחד והכול בכנסייה!

הכנסייה האחת, שגם היא מציעה תוכניות מוזיקה, אבל הביקור בה מומלץ כשלעצמה, היא קתדרלת יוחנן הקדוש (Church of St. John the Divine) שבהארלם, הכנסייה הגדולה ביותר בארה"ב. כמו קתדרלות רבות באירופה, מעולם לא נשלמה בנייתה וגם שריפה הרסנית פקדה אותה. היא עצומה בגודל אבל ריקה כמעט מחפצי אמנות. אחד המוצגים שהכנסייה מתפארת בהם הינו אחד מפסנתריו הלבנים של המוזיקאי דיוק אלינגטון. יפה במיוחד היא חזית הכנסייה המקושטת בסגנון ביזנטי עם רוזטה ענקית, פתחים מקושתים וצריחים. בזכות קפלות התפילה שבצדיה, שכל אחת מהן מוקדשת לגל עליה אחר - מאיטליה, מגרמניה, מצרפת, מרוסיה וכו', היא מתפארת גם בהיותה כנסייה לכל הלאומים. ועל המזבח הגדול נמצאות אפילו שתי מנורות שבעה קנים - מחווה ליהודים.

מוזיקה אפשר לשמוע גם באולמות של בתי הספר למוזיקה ג'וליארד, מאנס (Mannes) ואחרים) וכמובן באולמות היוקרתיים כמו הקארנגי או האייברי פישר (Avery Fisher Hall). המטרופוליטן אופרה מציעה החורף את המבחר הקלאסי השגור וגם משהו פחות בנאלי, "החוטם", על פי המהתלה הידועה של ניקולאי גוגול על האדם שאיבד את חוטמו, עם מוזיקה של שוסטקוביץ', בניצוחו של וואלרי גרגייב. הבימוי והתפאורה היו כה מהממים, עד שאני לפחות, התרכזתי יותר בהם ופחות במוזיקה שלא הכרתי. המלצה חמה.

כשמסתובבים ברחובות מנהטן, הנראית היום יותר נקיה ויותר יפה מאי פעם, יש הרגשה שמישהו חושב שם על האנשים. בפארקים, בגינות קטנות, מתחת לעצים ברחובות ובסתם רחבות זעירות, ניצבים שולחנות מתכת קטנים ירוקים וכסאות, המזמינים למנוחה קצרה ואפילו לארוחה חטופה. באחד הקייצים האחרונים הפכה אחת מפינות טיימס סקוור הסואנת למעין בית קפה פתוח, זמני. חיפשנו בכיכר את הפינה הזאת ובמקומה מצאנו אתר חפור ומגודר. שוטר צעיר שעמד ליד האתר החפור הסביר: "אנחנו (!) עובדים כאן עכשיו כדי שיהיה לכם (!) יותר נעים"...

במדיסון סקוור פארק מחכה פינת ישיבה נעימה כזאת ליד קיוסק הנושא את השם "שייק שאק" (Shake Shack) ובכל ביקור שלי בניו יורק אני מגיעה אליו כדי לאכול את המבורגר הגבינה העסיסי והנפלא שלו יחד עם ערמת צ'יפס וכוס גבוהה של שייק פירות. יש להמבורגר הזה אוהדים רבים ובקיץ התור מתפתל לפעמים לאורך שעה ויותר. למרבה הפלא, כולם מקבלים את התור בהבנה ובאורך רוח משועשע. מפטפטים זה עם זה, מטיילים בפארק הקטן, תופסים בינתיים מקום ישיבה ליד אחד השולחנות ומחכים לזמזום השלט הקורא לאסוף את ההזמנה. מאז נחנך הקיוסק ב-2004, הוא הפך לרשת של 9 מסעדות בניו יורק מצפון העיר ועד באטרי פארק (Battery Park) בדרום מנהטן וגם ב-Mall שברחוב פולטון בברוקלין.

ואם נמצאים כבר במדיסון סקוור פארק, כדאי לטייל ברגל חמש דקות עד השדרה החמישית מספר 200 ולבקר במתחם האוכל האיטלקי "איטלי" ( Eataly). בדרך, בצומת ברודוויי, השדרה החמישית ורחוב 23, עוברים את אחד הבניינים ההיסטוריים של העיר, פלטאיירן בילדינג, גורד שחקים בן 20 קומות, שעד 1909 היה הבניין הגבוה ביותר בעולם וצורתו מזכירה חרטום של אונייה גדולה. המבנה מיועד לעבור יום אחד הסבה למלון יוקרה בן 5 כוכבים ובינתיים הוא מרשים מאוד עם צורתו המקורית. עוד דקותיים וכבר מגיעים לאיטלי. הכניסה אליו מרחוב 23 בין השדרות החמישית והששית, או בין הרחובות ה-23 ו-24 והשדרה החמישית. המקום הענק הזה גדוש מדפי מזון איכותיים, פירות וירקות, כלי אוכל ובישול, דוכני קפה ומסעדות והריחות, הריחות... לגמתי ספלון אספרסו רק כדי לנוח רגע מהמסע בתוך המתחם...

 

אוכל, רכבת תחתית וקניות

ניו יורק מציעה מבחר מסחרר של מסעדות מכול רחבי העולם וכך בתוך זמן קצר אכלנו בברוקלין במסעדה איטלקית מצויינת, בצ'לסי במסעדה וייטנאמית גרועה, בטרייבקה במסעדה קוריאנית סבירה, בגריניץ' ווילג' במסעדה הישראלית מאוד "12 הכסאות" (בבאגנוש, פלאפל, סלט ירקות), בסביבת האופרה במסעדה סינית פלצנית אך בינונית, בהארלם, ביום שמש מקסים, במסעדה צרפתית בטעם אמריקני. ואת הארוחה הטובה ביותר אכלנו במסעדה הטורקית Turkish Kitchen שבשדרה השלישית מספר 386. המקום היה שקט יותר מכל המסעדות האחרות (אזהרה: רעש הסועדים במסעדות ניו יורק הוא בלתי אפשרי עד בלתי נסבל) והאוכל, תאווה לחיך. המנה הראשונה, "Imam Bayildi", התגלתה כחצילים קטנטנים שלמים ממולאים בעגבניות, בצל ועשבי תיבול ומבושלים בשמן זית והעיקרית, "Islim Kebab", נתח טלה עטוף בפרוסות חציל ואפוי, על מצע של אורז, העלה דמעות בעיני מרוב עונג.

בחורף כדאי מאוד להשתמש ברכבת התחתית כדי להגיע מהכא להתם. בתחנות חם ונעים, הרוח אינה מכה בזמן ההמתנה לרכבת ,תמיד תהיה איזו להקה או סולן, המנגנים או שרים ועוזרים להעביר את הזמן. ותחנות רבות משמשות גלריות לאמנות עם ציורים, פסלים, גרפיטי, עבודות קרמיקה ומתכת. הקרונות חדשים ונקיים והנוסעים שקטים ואדיבים ולא מעטים מציעים אפילו מקום ישיבה לקשישים או לנשים. וכמה מעניין להתבונן בטיפוסים החולקים עמנו את הקרון, כמו הגברת הזקנה עם כובע צהוב רחב שוליים שפרח אדום תקוע עליו והיא שקועה כל כולה בקריאת ספר, זוג צעירים אילמים -חרשים המתווכחים ביניהם בשפת האצבעות, הקשישה שעלתה לקרון, תפסה טריטוריה ופתחה במדיטציה שנמשכה 20 תחנות, המתרימים למיניהם והקבצנים העוברים מקרון לקרון ומנסים לשכנע מתן תרומה בכל מיני דרכים מוזרות.

ואי אפשר ניו יורק בלי קניות. אז אחרי ש"בדקנו" את חנויות המותגים הידועות (מתי בכלל אפשר ללבוש את מה שהן מציעות?) וחנויות המעצבים הנהדרות (אבל מי יכול לעמוד במחירים כאלה?) התנחמנו בזוג מגפיים מהחנות DSW שביוניון סקוור, בה מוצגים אלפי זוגות סנדלים, נעליים, מגפים, נעלי ספורט ובית לגברים ולנשים, באיכות טובה (כולל מותגים ידועים) ובמחירים נוחים להפליא ובבלייזר יפהפה של האופנאי יצחק מזרחי במחיר מצחיק מהחנות סנצ'ורי 21 הסמוכה למגדלי התאומים ז"ל, שאליה כדאי תמיד לחזור. מצאנו בה למשל את המבחר הגדול ביותר של מעילי חורף מרופדים וקלים ובמחירים מצוינים, שאין כמותם לעבור את הסתיו והחורף בשלום.