14.08.2018
 
קרנאטקה, הודו: מעיר דת לובשי הלבן לפאר העבר

 

קרנאטקה, הודו: מעיר דת לובשי הלבן לפאר העבר

 

מאת אתי ישיב*

צילומים: אוריאל ישיב*

קרנאטקה שבדרום הודו היא מדינה יפהפייה, גדושת היסטוריה ומלאה מקדשים ומונומנטים עתיקים, ערים מודרניות, טבע משובב עין , חיות בר, מפלי מים וחופים נפלאים.

היפה והחיה - נאנדי במקדש הויסאלאסווארה בהאלביד

 

מדרום המדינה אנחנו פונים צפונה ולקראת ערב מגיעים אל העיירה בעלת השם הארוך סרוונבלגולה (Sravanabelagola) שפירושו "הנזיר מהאגם הלבן" ואפילו ההודים עצמם מקצרים אותו ל"בלגולה". העיירה העתיקה היא אחד מארבעה האתרים הקדושים ביותר למאמינים לובשי הלבן של הדת הג'יינית בהודו, שנוסדה לפני כ- 2,700 שנה כהתרסה נגד הפולחנים ההינדיים ושיטת הקאסטות הקשה, והיא מאמינה בטוהר הנפש, בצמחונות ובאי אלימות. מאמיני הג'ייניזם מונים היום רק 1.4% מאוכלוסיית הודו, שרובה הגדול, 88%, הינדית.

הכניסה הראשית למקדש "וישנו היפה", המקדש המרכזי של בלור הקדומה

 

 

18 המטרים של האל גומטשווארה

העיירה מלאה מבנים, מקדשים וכיתובים עתיקים בשפות הסנסקריט, הקנאדה והמראת'י ו"הסמל המסחרי" שלה הוא פסל האל הג'ייני גומטשווארה (Gomateshvara - וזהו רק אחד משמותיו) הניצב בראש גבעה סלעית וחולש על העיירה וכל סביבותיה. מרחוק, הרבה לפני שהגענו אל בלגולה ראינו את חצי גופו העליון הענק והעירום החצוב מאבן גרניט אחת ועם 18 המטרים שלו נחשב לפסל המונוליטי הגבוה בעולם. עצרנו את המכונית ליד האגם בכניסה לעיירה והסתכלנו בפסל האל שחציו התחתון מוסתר על ידי חומה, אבל החלק הגלוי שלו כה אצילי ומרשים. הוא נחצב בשנת 981 לספירה, ביוזמתו של מפקד-לוחם בצבא שושלת גאנגה שהיה גם למדן גדול והפסל הופיע בחלומו, מושלם על כל פרטיו. באחד ממקדשי הג'יין שהספקנו לבקר בהם בעיירה טרם חשכה, מצאנו את המיתולוגיה המצויירת המספרת על אביו של גומטשווארה, הקיסר הגדול אדינאת' שהפך לאחד האבות המייסדים, הנערצים, של הג'ייניזם ועל היריבות ששררה בין שני בניו על ירושת אביהם, עד שהצעיר בהם, גומטשווארה החכם, ויתר על המלוכה, בחר בחיי פרישות ומדיטציה בראש הגבעה וזכה להארה . הגענו מאוחר מדי כדי לטפס את 614 המדרגות העולות אל ראש הגבעה (האתר נסגר ב-שש וחצי בערב) ולחלוק כבוד לאל והסתפקנו בביקור בשניים מהמקדשים הג'יינים המעניינים הפרושים בעיירה. שני המקדשים סמוכים זה לזה, כשרחבת כניסה מיוחדת משותפת לשניהם: בהנדארה באסטי ,המקדש הגדול בעיר שנבנה במאה ה-12 עם 24 פסלי התירת'אנקארס (Tirthankaras) האבות הג'יינים הקדומים ועם המיתולוגיה המצויירת על אחד מקירותיו ומאטאדה באסטי עם נישות מפוסלות, עמודים מסוגננים ובודהה לבן משיש ובשניהם חשנו קשר רגשי עמוק ואישי ביניהם ובין המאמינים שפקדו אותם באותה שעה של כמעט חשכה. ביציאה מהעיירה עצרנו שוב ליד האגם שהיה ריק ממים ובוצי ורק אנפות לבנות הסתובבו בו בין שושנות המים וניקרו מכל הבא למקורן. פנינו שוב אל הגבעה והאל היושב בה ולמרות החושך הרגשנו כאילו הוא משגר לנו ברכת פרידה ממרומים.

פסלו של סאלה הגיבור שהרג את האריה והפך לשליט

 

מבלגולה לעיר האסאן (Hassan) הדרך לא הייתה ארוכה (שעה ומשהו) וכשהגענו אליה שמחנו לעבור אותה ואת הצפיפות הבלתי נסבלת ברחובה הראשי גם בשעת לילה והמשכנו לנסוע עוד כקילומטר וחצי אל מחוץ לעיר, עד מלון הנופש הויסאלא (Hoysala) שהתגלה כמקום מפלט מקסים ושקט שכל ביתניו טובלים בירק ופרחים, החדרים גדולים ונעימים, מיטת האפיריון נוחה, סידורי פרחים על המיטה ועל השולחנות, חדרי השירותים מרווחים, ואם איזה חרק חדר פנימה, הרי הוא שייך לסביבה והתקבל בחיוך. צוות המלון ידידותי ועוזר, המסעדה טובה ואם צמד הנגנים שהנעים את הארוחה במוסיקה קלאסית מקומית החריש קצת אוזניים, הרי גם הם שייכים לסביבה... ויש גם בריכת שחיה קטנה מוצלת בעצי צאלון, במבוקים ופאלמות - כיף של מקום לנוח בו אחרי ימים של שיטוטים ונסיעות ארוכות. בעוד חודשים מעטים ייפתח בכפר הנופש עוד אגף, חדש ומפואר, שכל דירה בו מתאימה למהרג'ות ומחירה בהתאם.

מקלחת מים, יוגורט, אורז ושמן לאל וישנו

 

מבירות מפוארות לעיירות עלובות

בלור והאלביד, שתי עיירות היסטוריות קטנות במחוז האסאן בקרנאטיקה. מראן העלוב כיום אינו מסגיר את עברן המפואר כבירותיה של שושלת הויסאלא המפוארת, ששלטה בחלקים גדולים של דרום הודו במאות ה-10 עד ה-14.

בלור (Belur) היושבת על גדת נהר יאגאצ'י (Yagachi), מוקפת צמחיה עבותה ושופעת, הייתה הבירה הראשונה של ההויסאלים. שם השושלת מורכב מהמלים: Hoy שפירושה "הכה" ו-Salaשהוא שמו של מנהיג אגדי שהיה אז ממאמיני הג'ייניזם. סאלא יצא לשוח בחיק הטבע בחברת הגורו שלו.כשלפתע תקף אריה (או נמר, תלוי במספר) את הגורו. זה קרא לעבר תלמידו: "הכה! הכה!" והגיבור אכן היכה את החיה ובאבחת חרב אחת חיסל אותה. הגורו גמל לו בכוח לשלוט ושם שושלתו נקבע להויסאלא. מעשה הגבורה הונצח גם בסמל השושלת.

בשלוש מאות שנות שלטונם בנו מלכי ההויסאלא, פטרונים גדולים של ארכיטקטורה ואמנות, 1,500 מקדשים ב-958 אתרים, מהם נותרו היום רק כמאה, רובם בסגנון המיוחד של ההויסאלים. מקדשי בלור והאלביד הם הדוגמאות הנפלאות ביותר למקדשים אלה, שממדיהם אנושיים וקטנים ממקדשים ידועים אחרים בדרום הודו. הם בנויים בצורת כוכב הנשען על בסיס אבן ומלאים עיטורים מעובדים לפרטי פרטים.

מקדש הויסאלאוורה האלביד

 

 

מקלחת של מים, יוגורט ואורז

מקדש צ'נאקאסאווה (Chennakesava, "וישנו היפה") בבלור הוא המקדש המרכזי במיתחם גדול וסביבו ארבעה מקדשים נוספים, כל אחד מוקדש לאל או אישיות אחרת. הוא ניבנה לזכר ניצחון ההויסאלים על שושלת צ'ולה (Cholas) ב-1117 לספירה ובנייתו ארכה 103 שנים, בהן טרחו משפחות שלמות של אומנים מהסביבה על עבודות הפיסול והחיטוב שלו. בזכות המתחם המפואר הזה יצא שמה של בלור כ"גן העדן המודרני עלי אדמות". עד כדי כך! פסחנו על עשרות הרוכלים היושבים לאורך הרחוב עם מרכולתם - כלים ומזכרות משיש ומעץ הסנדל, השארנו את סנדלינו לפני הכניסה אל המיתחם, עברנו את הגופוראם בן שמונה הקומות ונשארנו המומים למראה המקדש השחור ירקרק העומד מולנו, מעוטר כולו כמו קופסת תכשיטים יקרה. אבן החול ממנה הוא בנוי קלה לעיבוד ובמהלך הדורות התקשתה כמו ברזל. אחת לעשר שנים מטפלים באבנים הללו עם כימיקלים ומבריקים אותן עם דונג עד שהן זורחות ממש. פעם ועוד פעם סובבנו את פלא האמנות הזה, מתבוננים בשורות הפילים, האריות, הסוסים, בתמונות מהאפוס ההינדי, בתמונות ארוטיות מהקמה סוטרה וברקדניות החושניות העשויות מלאכת מחשבת דמויית תחרה עדינה. את פנים המקדש תומכים עמודים מיוחדים בפארם ובחיטובי הפיליגרין המופלאים שלהם, בהם אחת האטרקציות הגדולות של המקום, "העלמה עם המראה" היפהפיה. בכניסה ישבו כמה כותבי בקשות, מוקפים ב"קליינטים", שכפי שעוד יתברר לנו, רושמים כאן את תרומתם לטקס העומד להיערך במקדש. ברחבה הקטנה מול "קודש הקודשים" ובו פסל האל וישנו, ישבו יחד גברים, נשים וילדים, מתפללים חרישית בלשון סנסקריט, מגישים לכוהנים מנחות אוכל, פירות או פרחים ואת הבקשות ההן, וממתינים בלי לאבד סבלנות. היום יום מיוחד. בכל יום של השנה נערכות כאן, בשעות קבועות, שלוש פוג'ות (תפילה והגשת מנחות). למזלנו, הגענו בדיוק לטקס הנערך אחת לשנה ובו זוכה וישנו לרחצה מיוחדת. בבקשות הכתובות מציינים המאמינים-התורמים כיצד הם מבקשים לרחוץ את האל. לאחר הגשת הבקשות עלה כהן חצי ערום אל פיגום גבוה ולקול תרועת סקסופונים ותופים התחיל לשפוך על ראש וישנו עשרות כדי מים גדולים שהוגשו לו אחד אחד. אחר המים הגיע תור היוגורט הלבן שנשפך מתוך כדים בינוניים, שוב מים, גרגירי אורז מכדים קטנים ושוב מים וחוזר חלילה - הכול לפי בקשות התורמים - וכל אותה עת המוסיקה רעמה והמאמינים לא ידעו את נפשם מרוב התרגשות ואנרגיות הפורצות מתוכם. חצי יום בילינו במקדש ולא שבענו ואז עברנו את 16 הקילומטרים המפרידים בין בלור ושכנתה האלביד, 16 קילומטרים של דרך כפרית שלווה, עם שדרת עצי באניאן עבותים וגבעות הניצבות בשני צדי הדרך כמו משמר כבוד.

במאה ה-12 העבירו ההויסאלים את בירתם להאלביד (Halebid) והקדישו יותר משמונים שנה לבניית מיתחם בו שני מקדשים הינדים מפוארים ושני מקדשי ג'יין בתוך גן מרהיב, על שפת אגם גדול. שתי פשיטות הרסניות במאה ה-14 של שולטנים איסלאמיים מדלהי על האלביד, השאירו את העיר הרוסה ומדממת וההויסאלים העבירו את הבירה חזרה לבלור. בהאלביד נותרו רק המקדשים המעידים על עברה המפואר.

מקדש הויסאלסווארה (Hoysaleswara) המוקדש לאל שיווה, הוא עוד דוגמא נהדרת שהשאירו ההויסאלים אחריהם ובחצי היום שבילינו בו לא הצלחנו לגלות אלא אפס קצה מאוצרותיו: העמודים המגולפים המפארים את תוכו, פסל המלך ב"קודש הקודשים" ומולו, בביתן מיוחד בחצר השור נאנדי השומר על המקדש. במאות הפסלים שעל הקירות החיצונים אפשר ממש "לקרוא" על חייהם של השליטים ההויסאלים וגם את סיפורי המהבראטה המיתולוגיים, ביניהם עשרת גלגוליו של האל וישנו שנולד כל פעם מחדש בניסיונותיו להציל את העולם מצרה חדשה, שיווה ואשתו פרוואטי חבוקים זה עם זו, ברהמה או גנישה הפיל, כל אלה ועוד מאות פסלי חיות, מוזיקאים, לוחמים, סצנות זימה וקרבות . השולטנים האיסלאמים השחיתו פסלים רבים שנותרו כרותי אף או מחוקי גוף, ועדיין נותרה כאן יצירה חד פעמית, מפעימה ביופייה. נכנסנו לראות גם את המוזיאון הארכיאולוגי שליד המקדשים, אבל האמת? היינו כה מלאים בנפלאות המקדשים שלא יכולנו להתרכז. באוסף המוצגים הנהדרים שלו.

 

 

כתבה שלישית בסדרה.

שאר הכתבות:

סודות קראנטקה

קרנאטקה, הודו: מאיסור והדרום 

קרנאטקה, הודו: על ארמונות מופלאים וערש אדריכלות המקדשים הצ'אלוקים

 

 

____________________________________________

*הכותבת והצלם היו אורחי לשכת התיירות של הודו ושל קרנאטקה