15.10.2018
 
ברוכים הבאים לברלין

 

ברוכים הבאים לברלין

מאת לאה הרשר*

ברוכים הבאים לאתר הבניה הגדול בעולם. ברלין. משפצים, מרחיבים, מתקנים, קודחים, צובעים. העיר עונדת עגורנים שמגיעים לשמים, מפוספסת צינורות מים מכוערים, גסים, ורודים וכחולים. ובתוך כל זה, זורמת התנועה לאיטה. אין פקקים, לא צופרים, לא צועקים, אפילו הפלאפונים לא מצלצלים. שלא לדבר על צהלות שמחה או בכי של ילדים, אין פה כמעט ילדים. עיר קשוחה, פצועה ולמודת קרבות שפניה מועדות היום לשלום.

זאת החוויה שמזמנת לך התייר העיר הזאת, מלוא החופן היסטוריה רוחשת מתחת לצעדיך. למרות מתיחת הפנים שהעיר עוברת היא לא מנסה להסתיר את קמטיה. להיפך, היא מדגישה אותם ומראה לך את כל מערומיה. אין לה סודות היום. הנה היא לבושה זכוכית, שקופה ומנצנצת.

העיר ענקית, לא נגמרת, מתפזרת. בולעת שטחים נרחבים, רבים מהם שדות נטושים שפעם התגאו בבניינים מפוארים מהמאה ה-18 ומהמאה ה-19 שהתנוססו מעליהם והיום הם מחכים לגאולה, הרבה פעמים זוהי גאולה ישראלית...

ובשטח הענקי הזה חיים 3 וחצי מיליון תושבים ועוד 8 מיליון תיירים. ובכל זאת, העיר מרגישה לך ריקה, נינוחה, כאילו אף אחד לא יכול לה. ובאמת, אף  אחד לא יכול לה.

קלאוס ווראייט, ראש העיר של ברלין הגדיר אותה 'ענייה אבל סקסית'. בהשוואה להמבורג, מינכן או קלן היא באמת ענייה. מלוכלכת, מחוספסת אבל רוחשת ובועטת אמנות, מוזיקה, פסטיבלים והפגנות, אין ספור הפגנות, החל בשנאת הקפיטליזם וכלה בצער בעלי חיים. מארחת שועי עולם ולא מהססת לשאת על כפיים אנשים כמו הדלאי לאמה. כאילו רוצה לבלוע את העולם, הפעם בדרכי שלום.

נראה שהיא מצליחה יפה. לאחרונה החלה העיר בשיפוץ ובניה של הפנינה היפה ביותר שלה, אי המוזיאונים. אי המוזיאונים, שמשני צידיו זורם לו לאיטו נהר השפריי המבתר את העיר לכל אורכה, מהווה מסגרת לחמשת 'הגיגנטים', ענקים של אמנות שמאכלסים אותו, בהם מוזיאון פרגמון, אליו תכנסו ללא היסוס גם אם  'מוזיאונים זה לא אנחנו'.

לכו לראות את מזבח פרגמון, את שער מלטוס ואת שער אישתר, כבר יש לכם חוויה שצריך לעכל ושתעסיק אתכם עד המוזיאון הבא, הנמצא מרחק צעדים ספורים ממוזיאון פרגמון.'הגלריה הלאומית הישנה', אוסף אמנות נדיר מהמאה ה19. עלו לקומה האחרונה וחפשו את הרומנטיקנים הגרמנים. דוד קספר פרידריך צייר בדידות, כאב ומכאובי נפש. מומלץ לסיים את הערב ברובע ניקולאי בו 'מסעדת מוטר הופה' תפטם אתכם בנקניקיות שמנות, חומות ומתפצפצות בפה אותן תשטפו בבירה קרה וטעימה. ברוכים הבאים לברלין.

העיר נהרסה לראשונה במלחמת שלושים השנים במאה ה-17, חצי מאוכלוסייתה נכחדה במלחמה. היא מתאוששת לאיטה, הרבה בזכות פרידריך וילהלם 'האלקטור הגדול' שמקדם הגירה וסובלנות דתית. זהי גם התקופה בה מגיעים ראשוני היהודים לברלין מאוסטריה, ההוגנוטים מצרפת והמונים מפולין ובוהמיה. ערב רב של מהגרים על תרבותם, מנהגיהם ודתם חיים בעיר שמלקקת את פצעיה ונלחמת להשיב עטרה ליושנה. בשנת 1701 'זוכה' גם ברלין למלך, פרידריך הראשון מלך פרוסיה, שהופך את ברלין לראשונה לבירתה. במאה ה-19 משנה המהפכה התעשייתית את פני העיר שוב וברלין הופכת למרכז הרכבות  הראשי וללב הכלכלה של גרמניה.

ב-1871 ברלין היא בירת האימפריה הגרמנית החדשה של אוטו פון ביסמארק, שגם חיבר את החוקה הגרמנית וקבע את מושב הפרלמנט בברלין. בניין הפרלמנט הינו אחד מהבניינים היפים בעיר היום וסיפורו ההיסטורי והארכיטקטוני הם אחד משיאי הביקור בה.

המאה ה-20 והמאה ה-21 מתחרות ביניהן מי השפיעה יותר על העיר ועל תושביה. האם המאה ה - 20, על שתי מלחמות העולם, השואה והמלחמה הקרה, או המאה ה 21 שפניה מועדות לשלום, בניה, צמיחה ושפע תרבותי על כל המשתמע מכך?

כן, העיר מדברת היסטוריה. זהו בדיוק המבדיל אותה מכל עיר אחרת באירופה. מוראות מלחמת העולם השנייה ותוצאותיה ניכרות על כל צעד ושעל, ההרס עדין פה, למרות כל השנים שעברו. במחול של שתי מאות, המאה ה 21 מראה ומנציחה את עוולות המאה ה 20. העיר מנוקדת אנדרטאות, ברחובות הומי אדם וברחובות צדדים נסתרים, בתוך חצרות בתים או על עמודי חשמל, בתחנות רכבת ובבתי ספר, אנדרטאות המנציחות את השואה גם הן הפנים החדשות של גרמניה וברלין היום. רק בברלין מוקמת אנדרטת השואה שתוכננה עי פטר אייזנמן בשדה מקביל לרחוב וילהלם, הרחוב בו שלטו כל מפקדות אדריכלי מלחמת העולם השנייה והשואה, לא רחוק מהבונקר של היטלר ובמרחק צעדים ספורים מבנין הפרלמנט.

המלחמה הקרה וחומת ברלין הן מבחינת מושג אחד. בעיר פוטסדאם, 25 ק"מ דרומית  מערבית לברלין, נקבע גורל הארץ והעיר. החלטות המנצחים הביאו בסופו של דבר לבניית החומה המפורסמת בעולם, חומת ברלין, שסיפור הקמתה והחיים בתוכה ומחוצה לה הינם פסקול נוסף המתנגן בעיר ונשמע תוך כדי שיטוט בה. 'צ'ק פוינט צ'ארלי, מוזיאון החומה, רחוב ברנאואר, מפקדת השטאזי, מגדל הטלוויזיה במזרח העיר, הבניה הקומוניסטית שאין מנוס ממנה, גשר אוברבאום, ושכונות כפרידריכסהיין, פרנצלאואר ברג ומיטה, הן הן המספרות את סיפור ברלין האדומה.

את העיר הזאת, על כל עוונותיה, עוטף יער ירוק ענק בתוכו נבלעים המטיילים לשקט פסטורלי וכמובן בירה. הרבה יערות נוספים בעיר, בהם משתזפים הגרמנים בעירום בעוד התורכים 'מנפנפים' מעל למנגלים עמוסי בשר. הרובע התורכי בברלין מאכלס את הקהילה התורכית הגדולה בעולם מחוץ לתורכיה. רובע קרוייצברג, רובע וודינג ונוי קלן הם ברלין אחרת, לא פחות מעניינת, ספוגת תרבות גרמנית ותורכית שבאה לידי ביטוי באמנות רחוב מרתקת, צבעונית, כועסת ומורדת. לא לפספס את הגרפיטי וציורי הקיר הענקים שפזורים בהם.

ואי אפשר שלא לשבח ולהתמוגג מכל חגיגת הארכיטקטורה בעיר מאז נפלו חומותיה, פרנק גרי, רנצו פיאנו, הלמוט יאן, שרלוטה פרנק, נורמן פוסטר, צבי הקר, נובל, מאייר. כל בנין מתיימר להיות ברלין בדרך זו או אחרת.

העיר הקשוחה הזאת, מבריאה לאיטה ומושכת אליה מיליוני תיירים כאילו רוצה לספר את סיפורה למי שרק מוכן לשמוע.

 

___________________________________________________________

*הכותבת היא בעלת חברת הסיורים "ברלין טורס לאה", המציעה סיורים בעברית בעיר ובסביבותיה: http://www.berlintoursleah.com/