24.06.2018
 
מסעותי בעקבות ההרינג

 

 

מסעותי בעקבות ההרינג

 

מאת רבקה דיה

סוף חודש יוני, שמים כחולים ושחפים מלווים את האוניה הנכנסת לאיטה לנמל סטוונגר (Stavanger). כבר מסיפון האוניה אנו צופים בעיר החדשה ומצידה השני הרובע המשומר "גמלא" שבו מקבץ בתי עץ הגדול ביותר באירופה. 170 בתי עץ הצבועים ברובם בלבן מוקפים בפרחים ומטפסים ומטופחים ביד אוהבת של דיירי המקום.

על סיפון האוניה עומדים אנו, ארבעה ישראלים בני משפחה אחת שיצאו לשיט של שלושה שבועות בים הצפוני בעקבות נופי הצפון הקסומים, קרחונים, האינואיטים בגרינלנד, הגייזרים והמפלים האדירים באיסלנד, שמש חצות המסנוורת אותנו בצאתנו לסיפון האוניה גם קרוב לחצות הלילה, ונתיב ההרינגים והסרדינים בנמלי נורבגיה השונים.

כחובבי דגי מלוח, הרינגים וסרדינים, לא פסחנו על אף ביקור בשוקי הדייגים בכל נמל או פיורד בו עגנו. לאחר שביקרנו באתרי התיירות הממולצים, פנינו לעבר השוק המקומי כדי לבחון, להריח ולטעום מדגי המקום, בסיום הביקור אף רכשנו צנצנות / קופסאות הרינגים מכל מין צבע וצורה לאוסף שלנו.

אט אט התמלאו המקררים שבתאינו שבאוניה, דגים מלוחים במבחר טעמים שרבים אינם מוכרים לנו בארצנו, הרינג בפירות יער, ביין, בשמן, בחומץ, עם חרדל, עם שמיר, ברסק עגבניות, מיונז וכו', ובקופסאות סרדינים ממינים וזנים שונים. אל תשאלו כיצד העברנו את המטען ארצה בתיקי היד והמזוודות וכמה שאלות נשאלנו בנמלי התעופה בדרך חזרה ארצה. את הצנצנות הקפאנו וארזנו במיכלים ותיקים מיוחדים שלקחנו מראש למטרה זו. כשהתיקים והמזוודות נסרקו ע"י אנשי הביטחון, הם לא הבינו מה החפצים המוזרים שהם רואים בשיקוף.

העיר סטוונגר הפתיעה אותנו במוזיאון הנמצא במבנה ישן של מפעל הסרדינים המקומי הגדול ביותר בזמנו, שנסגר בעקבות נטישת העובדים שעברו כאמור לעבוד בשדות הנפט.

המבנה היפה בעל הארובה הגבוהה מכיל בתוכו את כל הציוד ותחנות העבודה המקוריות. אנו עוברים בעקבות מדריכת המוזיאון שהסבירה והדגימה לנו את כל תהליך העבודה, החל מהגעת הסרדינים ותליתם על מוטות, קיצוץ ראשי הדגים, העברתם לעישון בתנורים מיוחדים, והכנסת לקופסאות פח, שגם הם הוכנו במקום ע"י מבלט ידני. בסיום הסיור במפעל אף הוזמנו לטעום מהסרדינים שעושנו באחד מהתנורים הרבים שנשמרו והמופעל במיוחד למען המבקרים במקום.

בביקור זה נחשפנו לצד נוסף של שימורי הסרדינים - איסוף תוויות וקופסאות סרדינים. מסתבר כי בעבר הודפסו אלפי תוויות שונות שנאספו במיוחד ע"י ילדים, והיוו גם חלק חשוב בפרסום תוצרת המפעל.

להפתעתנו פגשנו באחד מחדרי המוזיאון קבוצת אנשים שהגיעו למקום מכל קצווי נורבגיה וארצות שונות בעולם, הנמנים עם אספני תוויות וקופסאות סרדינים, במטרה להחליף תוויות וקופסאות סרדינים ביניהם. זה היה מחזה די סוריאליסטי לראות את הלהט בעיניהם של האספנים, את המו"מ הערני על מנת להשיג את התוויות החסרות. מסתבר שלכל תווית או מכסה יש ערך. יש כאלה נדירים ויקרים יותר ויש גם סתם "פושטים".

זר לא יבין זאת, אך זה הרגע בו הבנו שאנו לא היחידים באהבתנו לדגי הרינג וסרדינים. יש המלקטים תוויות וקופסאות ישנות כדי להעשיר את האוסף ויש האוספים צנצנות וקופסאות הרינג וסרדינים על מנת לאכול, למצמץ בהנאה, וללקק את השפתיים.