20.04.2018
 
גיאורגיה - חלק ג′

 

 

גיאורגיה ארץ גיזת הזהב של צאצאי בני נוח ( חלק ג')

 

מאת אתי ישיב

 

ביקרנו כבר במזרח גיאורגיה, במערבה ובדרומה ועכשיו אנחנו חוזרים מזרחה, לבירת המדינה, טיבליסי.

טביליסי, בירתה של גיאורגיה, היא משהו אחר לגמרי מכל מה שראינו עד כה. אם ארבעה מיליון תושבים חיים בגיאורגיה כולה, הרי קרוב לשניים וחצי מיליון מתוכם חיים בטביליסי הצפופה ועדיין הם מהגרים אליה כל יום מהפרובינציות בחיפוש אחר פרנסה וריגושים של עיר. פירוש שמה הוא "מקום חמים" ולידתה באגדה בת המאה החמישית המספרת כי המלך ואחטאנג גורגאסאלי יצא לציד ורדף אחרי איל (בגרסה אחרת זה היה דווקא פסיון). האיל נפל לתוך מעיין ולהפתעת המלך התבשל בתוכו. כך נמצאו בדרך מקרה המעיינות החמים הגופריתיים המבעבעים במקום עד היום והמלך החליט לייסד סביבם עיר. טביליסי מוקפת הרים משלושה צדדים ובנויה על הגבעות המשתפלות אל שתי גדות נהר מטקבארי, עם עיר עתיקה מלאה סמטאות צרות וסבוכות, כנסיות יפהפיות ואלפי בתים היסטוריים, חלקם משופצים ואחרים חורבות במצב מתקדם; עם שכונות עוני ולעומתן שכונות עשירות ובתי אוליגרכים, גדולים ומטורפים ; עם שדרה ראשית על שם המשורר הלאומי רוסתאבלי אבל גם עם רחוב על שם הנשיא האמריקאי ג'ורג' דאבל יו בוש; עם מסעדות חינקאלי וחצ'אפורי ולעומתן קפה "אלוויס" הנוצץ עם מזון מהיר ועם פסל אלוויס והגיטרה.

 

אמא גיאורגיה מאלומיניום

מאז ייסודה במאה החמישית לספירה, הייתה העיר תחת שלטון אימפריות זרות ורק לתקופות קצרות זכתה בשלטון עצמאי. כך, ב-1122 כבש אותה המלך דוד הבנאי מידי הפרסים, העביר אליה את מושבו מקוטאיסי והפך אותה לבירת הממלכה הגיאורגית המאוחדת. במאה השנים הבאות פרחה העיר העצמאית ושגשגה. בשנים היפות של שלטון המלכה תמר, עבד בעיר המשורר שותה רוסתאבלי שכתב את האפוס המכונן של גיאורגיה "עוטה עור הנמר". ואז הגיעו המונגולים והפרסים ועברו עוד מאות שנים עד אמצע המאה ה- 18, לפני ששוב זכתה לעצמאות קצרה עד שנכבשה ונהרסה בידי הפרסים. ב- 1800 סיפחה האימפריה הרוסית את גיאורגיה לעצמה ובנתה מחדש את טביליסי, הפעם בדמות עיר רוסית עם ככרות ענקיות, שדרות רחבות, בתי ספר ותיאטראות. המשטר הסובייטי קיבל אותה בירושה ורק באפריל 1991 הוקמה גיאורגיה העצמאית שבירתה טביליסי. היום חיות בעיר כמאה קבוצות אתניות שונות בהן גיאורגים, רוסים, ארמנים, אזרים, אבחזים, אוקראינים, גרמנים, כורדים, אשורים ומי לא.

בנסיעה לאורך הנהר בולטים בית הנשיא המתהדר בכיפה על ראשו ובעמודים קלאסיים בחזיתו, פסל המלך ואחטאנג גורגאסאלי רכוב על סוס אביר ומשקיף על עירו מצוק גבוה וגם כל הגשרים, ביניהם גשר אחד מקורה ובעל כנפיים שנחנך רק לפני שנה ובטיול עליו אפשר לראות את רוב המונומנטים היפים של העיר. עוד נוף נפלא של העיר נשקף ממרומי רכס סולולאקי המשתפל אל הגדה המערבית של הנהר, שם, לאורך דרך צרה ופתלתלה וצמחיה עבותה ובין פיסת נוף אחת לשנייה, עוברים את מבצר נאריקאלה (Narikala) העתיק, את מגדל הטלוויזיה, את מבצרו-ביתו המודרני הנראה כמו תחנת חלל של עוד אוליגרך מקומי ואת "אמא גיאורגיה" (Kartlis Deda), פסל אישה ענק מאלומיניום, יצירה סובייטית המתנשאת לגובה של 20 מטרים. בידה האחת מחזיקה "אמא" חרב ובשנייה - כוס יין והרי לכם הדואליות המושלמת של הטבע הגיאורגי: אויבים - ראו הוזהרתם, ידידים - ברוכים הבאים.

העיר העתיקה היא המרכז ההיסטורי של טביליסי והאזור המרתק ביותר שלה, עם סמטאות סבוכות שבתיהן עם מרפסות העץ המגולפות נוטים בזויות משונות והם מקיפים חצרות שכל אחת כמו עולם ומלואו- נשים מנקות אפונים, מבשלות, תולות כביסה, מרכלות עם השכנות, מנענעות בידיהן תינוקות ומדגמנות בשמחה לכבוד התיירים עם המצלמות (אנחנו). העיר העתיקה נמצאת עתה בתנופת שיפוץ הנעשית בצורה יפהפייה בעזרת אדריכלים מודרניים, עם כוונה לשמר את האוכלוסייה המקורית ולשמור על אופי השכונה. מצאנו שם תיאטרון מריונטות, מוזיאון בובות וצעצועים ובדוכן רחוב - תמונות לבד ((felt מקוריות של טיפוסים מקומיים. אחת הסמטאות הפכה לשדרת בתי קפה, מועדונים ובוטיקים לעבודות יד מקומיות ושם, בבית קפה, מתחת לסוכת גפנים המתוחה בין שני צדי הסמטה, גמענו ספל שוקו סמיך ולוהט וטעים כל כך. בדיוק מולנו גמרו שיפוץ של בית קפה אחר המתהדר בשם המתגרה KGB ובשלט, מתחת לשם, באותיות קטנות, כתובה תוספת: still watching you.... אזור מעיינות הגופרית מלא בתי מרחץ תת קרקעיים שכיפותיהם דמויות כוורת בולטות מעל פני הקרקע ותמורת סכום קטן אפשר לרחוץ בהם (גברים ונשים בנפרד) וליהנות כמו המלך ואחטאנג גורגאסאלי בזמנו. כאן נמצאים גם המסגד האחרון שנותר בעיר לאחר "טיפול" סובייטי בשנות ה- 30 של המאה ה -20 , בית הכנסת הגדול שניבנה ב-1904 וזוכה עתה לעדנה מחודשת עם צמיחתה מחדש של הקהילה היהודית הטביליסית ואין ספור כנסיות וקתדרלות. בין הכנסיות, קתדרלת סיוני (Sioni) שמאז נבנתה במאה ה- 6 לספירה עברה גלגולים רבים וצורתה העכשווית הינה מהמאה ה- 13. מומלץ לבקר בה ולצפות בציורי הקיר ובתבליטי הברונזה הנפלאים שבה, כמו גם בסלע הבזלתי המסמל את הגולגלתא בירושלים. סיוני איבדה לאחרונה את מעמדה המיוחד בעיר, כשנחנך "בית המקדש הגיאורגי החדש" כפי שמכונה כאן קתדרלת "השילוש הקדוש" החדשה, הענקית והמפוארת, שגם בה מרוכזות יצירות אמנות יוצאות דופן ביופיין. עם הסמטאות סביבה המלאות קבצנים ומוכרי נרות, נראית הקתדרלה החדשה כאילו היא עומדת שם מאז ומעולם.

 

הסוד הכמוס של טביליסי

בכיכר החירות, במרומי עמוד גבוה במרכז המזרקה, ניצב פסל מוזהב של גיאורגיוס הקדוש הנלחם בדרקון. גיאורגיוס החליף את פסל לנין שעמד שם עד שפורק בשנת 1990. ואילו באחד המבנים המקיפים את הכיכר נמצא הבנק אותו שדד סטלין ב- 1904, בהתחלת הקריירה שלו, לפי הוראת לנין שהיה זקוק לסכומי כסף גדולים עבור המהפכה הסובייטית. בית העירייה ומלון מריוט ניצבים גם הם בכיכר ולידה שוכן המוזיאון לאמנויות יפות המכיל אוספים היסטוריים של חפצי אמנות ומלאכות יד.

השדרה המרכזית של העיר, שדרת רוסטאבלי, רחבה דיה כדי לאפשר לטנקים לנוע בה ולאורכה נמצאים בניין הפרלמנט, בתי המלון הגדולים, חנויות מעצבים, המון פסלי חוצות מקסימים, וגם פושטי יד ורוכלים מזדמנים. ואגב תנועת הטנקים, גם לרכבת התחתית בעיר יש תפקיד כפול והיא נחפרה לעומק של 200 מטרים באדמה כדי לשמש בעת הצורך מקלט אטומי לתושבים. השדרה והרכבת התחתית הן יצירות סובייטיות טיפוסיות, כמו גם בלוקי המגורים העצומים, האפורים והמוזנחים שבפאתי העיר, הנראים כשכונות עוני עם אנטנות טלוויזיה על הגגות וכביסה תלויה בחזיתות, אך משמשים למגורי המעמד הבינוני.

הסוד הכמוס ביותר בעיר הינה אנדרטה יוצאת דופן ההולכת ונבנית כבר כעשרים שנה ועדיין אינה מוכרת אפילו לתושבי טביליסי ובוודאי לא לתיירים המבקרים בה. שכיית החמדה הזו בנויה על גבעה רמה מחוץ לעיר, לא רחוק ממאגר המים המלאכותי, "הים של טביליסי", המספק את כל המים לעיר. עמודיה האדירים של האנדרטה הינם מונומנט להיסטוריה של גרוזיה. על העמודים אפשר למצוא, חטובים בברונזה, את סיפורי הברית החדשה ואת סיפורי כל שושלות המלוכה באופן כרונולוגי מקבלת הנצרות ועד מלכי ימי הביניים. משלימים את המונומנט כנסייה שבחזיתה תבליטי כל הכנסיות החשובות ביותר בגיאורגיה ושורת גלריות - ריקות בינתיים. קשה להאמין שבמאה ה- 21 מקימים טירוף מונומנטאלי בגודל של עמודי קראנאך במצרים... כשיסתיימו יום אחד הבנייה וציפוי כל העמודים בטבלאות הברונזה, יהיה המקום מן הסתם אחד מאתרי החובה בעיר.

 

 

ארוחת מלכים ו...חצ'אפורי

בערבים מומלץ לאכול באחת המסעדות הגיאורגיות הטיפוסיות. הארוחות עתירות מנות (סלטים, דגים, שיפודי בשרים, עוף, פטריות, חצילים, תרד, סלק וכמובן חצ'אפורי או חינקאלי. השתייה כדת -כוסות הבירה וכוסיות היין מורמות זו אחר זו בלוויית דברי ברכה, להקות רקדנים מפליאות בקפיצות קרב וצחצוח חרבות ולפני שמרגישים מצטרפים גם האורחים אל הרקדנים וכולם יחד קופצים ורוקעים ומוחאים כף - שמח!

וקניות? קשה למצוא בגיאורגיה משהו שבאמת כדאי לקנות (אפילו חולצות טי לא מצאנו ואם כבר היו - חסרו המידות הנכונות), אבל חובבי אווירה יכולים ליהנות בשוק הפשפשים המקומי - מיתחם ענק מלא ציורים, תמונות קדושים, חרבות, עבודות לבד מקסימות וגם "אלטע זאכן" רוסי ובו קריסטלים ישנים, כלי בית, מדי צבא, דרגות, כובעי צבא, תמונות סטלין ותכשיטים בפרוטה. אנחנו בילינו שעה ארוכה בחנות הספרים הנהדרת Prospero's Books בשדרת רוסטאבלי 34, שם מצאנו המון ספרים באנגלית על גיאורגיה והקווקז, רכשנו ספר אגדות מקומיות, ישבנו לנו בנחת בגינת בית הקפה הצמוד וגם קנינו צעיף מקסים בחנות עבודות היד הנמצאת באותה חצר. ואחר כך יצאנו לנמל התעופה לטיסת "הביתה" שלנו. בדרך, לפני היציאה מן העיר, מעל קיר בצומת רחובות, חייכה אלינו תמונתו של ג'ורג' דאבל יו בוש המנופף בידו לשלום.

 

_____________________________________________________________

* תודות לחברת איילה על הארגון המוצלח של הטיול ובמיוחד למדריך אשחר יופה, על עומק ידיעותיו ונועם הליכותיו.