15.08.2018
 
קייב, היפהפייה המתעוררת

 

 

קייב, היפהפיה המתעוררת

 

מאת נילי ארנועם*

אומרים ש"אין חדש תחת השמש", אבל מסתבר שדווקא יש.

תחת שמש אביבית נעימה ועל מרבד שלג לבן, קיבלו את פנינו יפהפיות זהובות צמות וכחולות עיניים, בשמלות רקומות פרחוניות, עם ככר לחם ומלח. קבלת פנים מזרח אירופית מסורתית. היה זה בקייב, בירת אוקראינה, בסיור מטעם אשת טורס בשיתוף עם חברת התעופה האוקראינית אירוסוויט. בסיור זה למדתי שכל מה שדמיינתי על קייב - פשוט לא נכון.

פחות משלוש שעות טיסה ומעכשיו גם ללא ויזה, והנה אנחנו בעיר מדהימה ביופיה. תחשבו על בודפשט, תחשבו על פראג, תוסיפו גם סנט פטרסבורג, קצת ברלין, וינה או פאריז. תיקחו קצת מזה וקצת מזה, את הקצת הכי יפה, ומה תקבלו? את קייב.

מעתה יש לנו יעד חדש על המפה.

בשני העשורים מאז השתחררה אוקראינה מעולו של השלטון הסובייטי עברה העיר תקופת שגשוג ופריחה. היא נראית עתה במיטבה, כאילו לא עברו עליה מלחמות עולם, כאילו לא עברו עליה איימי השלטון הנאצי ותקופת השלטון הסובייטי, העוני והרעב. זוהי עיר שאימצה בהתלהבות את כל סממני המערב. אורות הניאון המרצדים, קניונים מפוארים, חנויות ובוטיקים של מותגים, מסעדות מפוארות, דיסקוטקים, מועדונים וחיי לילה סוערים. המחסור הוליד שפע, פיצוי על מה שלא היה.

אוקראינה היא המדינה הגדולה באירופה אחרי רוסיה, גדולה פי 30 מישראל. תשאלו מה יש לנו לחפש שם? התשובה: את ההווה, ואת העבר ואת השורשים. כאן היה ערש תנועת החסידות, כאן היתה ראשיתה של תנועת הציונות, כאן פרחה הספרות והתרבות העברית, כאן החלו שושלות רבנים וחסידים, כאן נותרו קברי צדיקים, כאן חייתה אוכלוסיה יהודית גדולה אשר בסוף המאה ה-19 היוותה רוב מוחלט בעיר. עד היום ידועה האימרה כי מסילות הברזל והסוכר הם של ברודסקי (בעל הון יהודי ידוע), התה של ויסוצקי והאידיאולוגיה של טרוצקי.

 

עיר תת קרקעית

האטרקציות העיקריות של קייב נמצאות סמוך לגדת הדנייפר, החל ב"לאוורת", מתחם הכנסיות והמנזרים המרהיב מהמאה ה-11 עם כיפות דמוי בצלים מוזהבים ומנצנצים, דרך מוזיאון המלחמה המרשים המשתרע על שטח גדל עם תצוגת פסלים, טנקים ותותחים וגם האנדרטה הענקית "רודינה מאט" (באוקראינית: אמא מולדת) - דמות אשה מנירוסטה שבידה האחת מגן ובידה השניה חרב. זהו פסל החירות של אוקראינה, הגבוה אף יותר מפסל החירות הידוע שבניו-יורק או כל פסל אחר באירופה או ארצות הברית. משקלה של אמא מולדת, המסמלת את נצחון ברית המועצות במלחמת העולם השנייה, הוא לא פחות מ-530 טון. הפסל חלול ועתה, לאחר שהיה סגור הרבה שנים, ניתן שוב לעלות בו במעלית, במדרגות ובסולמות עד הידיים המניפות מגן וחרב, ושם להינות מן הנוף.

העיר נוסדה בראשית האלף הקודם, והמעניין הוא שהמסמך הקדום ביותר בו מוזכרת העיר קייב הוא "איגרת קייב" מהמאה העשירית, מכתב בעברית של אנשי הקהילה היהודית עם שאלות הלכתיות לגאונים בבגדד. מעניינת לא פחות העובדה כי אוקראינה היתה ארצם של הכוזרים ושל הקראים, ספק מתגיירים, ספק יהודים.

קתדרלת סופיה הקדושה נבנתה במאה ה-11 בהשפעת כנסית איה סופיה שבקונסטנטינופול (היום איסטנבול) והיא מרהיבה ביופיה. הככר המרכזית, שהחליפה במרוצת השנים והתקופות שמות רבים, נקראת עתה ככר העצמאות, סביבה בנייני ציבור אדירים וארמונות מפוארים, מזרקות ופסלים. העין לא שבעה מלראות את המראות. בשנים האחרונות נוספה לקייב גם עיר תת-קרקעית. עיר מערבית במלוא מובן המילה.

כשתטיילו במרכז העיר תבחינו קרוב לוודאי בחממות מתכת עם זכוכית הממוקמות במקומות הכי מרכזיים. אל תחפשו שם ערוגות של עגבניות, גזר או צנונית, שם צומח מעמד חדש, של אילי הון, סוחרים ומתעשרים חדשים. שם צומח כסף, שם פורח הפרוספריטי. אלו הם קניונים תת-קרקעיים ענקים שנבנו מכספי אוליגרכים והם מציעים את כל טוב המערב, את המילה האחרונה באופנה, את כל המותגים, את הקפיטליזם בהקצנה. מאחר ושופינג הוא חלק מהנה בכל טיול, אפשר לעשות גם קניות בסגנון הישן, בשוק העירוני המקורה, קונסטרוקציית מתכת עם תקרה שקופה המכניסה אור יום אל החלל הענק והגבוה. בשוק ציורי זה רוכשים המקומיים את התצרוכת היומית שלהם, ירקות, בשר ודגים, והתיירים יוכלו לרכוש שם קוויאר, שחור או אדום, אמיתי או זוייף, ואם לא לרכוש, לפחות לטעום.

קייב היא גם מקום מצויין לקניות זולות, לשימוש עצמי וכמתנות. בעיקר סיגריות ואלכוהול. בשדה התעופה נמכרים מארזים יפהפיים, ערכות של וודקה, קוניאק ומשקאות אלכוהוליים אחרים, יחד עם מערכת של כוסות תואמותם, במחיר של כ-6 יורו. אפשר לשלם גם בדולרים. המטבע המקומי הוא גריבנה וכל גריבנה ערכה כחצי שקל.

 

סטריפטיז וגם קפה ארומה

אם לחזור לסממני המערב, כל ערב במהלך הסיור הוקדש לבילויים ולחיי הלילה התוססים. החל משעות הערב המאוחרות ועד שעות הקטנות שלפנות הבוקר פתוחים מקומות בילוי המיועדים בעיקר לצעירים. מתחם "ארנה" הוא מבנה גדול בן כמה קומות שכולו מועדוני לילה, דיסקוטקים, קריוקי וסטריפ-טיז. אצלנו רוקדים על שולחנות, בקייב רוקדים על עמודים ומתפשטים על ספות ושולחנות. הווליום בשיאו, הדי-ג'ייס מרקידים לצלילי המוזיקה מחרישת אוזניים כבמיטב מקומות הבילוי שבעולם. האלכוהול נשפך כמים, הצעירים מתודלקים והבליינים של תל-אביב ירגישו שם בבית. בילינו גם ב"בודהה בר", מרשת מועדוני בודהה בר הידועה בעולם. התיירים היותר סולידיים יוכלו לבלות את זמנם בקזינו של מלון "פרמייר פאלאס", מלון מפואר של חמישה כוכבים בבניין עתיק יפהפה, כמובן משופץ, מרוהט בסגנון לואי ה-18 ומאובזר בהתאם למילה האחרונה.

אנחנו התארחנו במלון "רדיסון", מלון ארבעה כוכבים פלוס המנוהל על ידי רשת רדיסון העולמית, בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים. מלון זה משווק בישראל באופן בלעדי על ידי אשת טורס לחבילות נופש באמצע השבוע ולסופי שבוע. הוא מתאים ביותר לאירוח ישראליים ובהיותו מלון עסקים התפוסה בו גבוהה במשך השבוע ויורדת בסופי השבוע, בדיוק מה שמתאים כדי להציע לישראלים סופי שבוע בו במחיר אטרקטיבי. מזנון ארוחת הבוקר ארוך, מה שאומר גם עשיר, בדיוק כמו שאנו אוהבים. במלון פועלת מסעדה איטלקית מצויינת, ובכלל מבחר המסעדות בעיר גדול ומגוון: סושי, סיני, תאילנדי ואסיאתי. הרבה פיוז'ין שעושה די הרבה קונפיוז'ין כאשר צריך להחליט לאן לצאת לאכול. מי שמתלבט יכול למצוא בקייב מקדונלד ואפילו קפה ארומה ולהרגיש בבית.

אנו בילינו בארוחת ערב יוקרתית במקום מפואר חדש שנפתח רק לפני ימים אחדים ומנוהל על ידי שף ישראלי. אכלנו וגם בילינו, כי במקום הופיעה זמרת כישרונית בליווי נגנים שהנעימו לנו את המטעמים והמעדנים שזרמו אל שולחננו. הקהל היה צעיר ויפה. לבוש במיטב האופנה האחרונה, יקר ויוקרתי.

 

איקונות בכיוון ירושלים

כדי שנכיר ונהנה גם מן האותנטיות של המקום, מן הפולקלור, יצאנו אל מחוץ לעיר לכפר סמוך, לבקר בבית ובמשק של משפחת איכרים. הדרך לשם היתה ארוכה ואיטית. אותה דרך בדיוק בחזרה עברה ביעף, כפי שעוד יסופר. בדרך לשם נקלענו לשיירה שנסעה בצעדי הליכה בעקבות הלוויה שהתנהלה לאיטה בכביש הבינעירוני. מחמת עינא בישא מאמינים המקומיים כי אין לעקוף את המת כדי לא להגיע לפניו. כך השתרכנו לאיטנו בדרך אל הכפר, במהירות שהתאימה לימים של עגלה עם סוס.

הבית הכפרי התגלה כמיזם תיירותי מושקע. זהו "מוזיאון הכפר" שבו נשמרו פריטים מן העבר, לטובת המבקרים. הרהיטים, החפצים, כלי הבית וכלי העבודה, הבגדים וכל אורחות החיים הודגמו לנו עם סיפורי אגדות מעשיות. בני המשפחה שותפו אף הם במיזם והופיעו כשחקנים בלבוש מסורתי והציגו לנו טקסים ואירועים מחיי הכפר. האם ידעתם כי בכל בית כפרי המקום החשוב ביותר פונה אל המזרח, אל ירושלים? שם, בכותל המזרח תלויים האיקנונים עם תמונות הקדושים ולשם פונים בעת תפילה. האירוח כלל גם ארוחת צהריים טיפוסית שהוגשה בכלי חרס שנעשו בעבודת יד. נזיד בורשט חם, של בשר, שעועית, סלק וכרוב. לצידו הוגשו קעריות חרס גדולות עם שמנת סמיכה ומוצקה שליוותה את כל הארוחה. הוספנו אותה לבורשט החם, הערמנו אותה על תבשיל תפוחי האדמה הלוהטים. השמנת הלכה טוב גם יחד הוורניקלאך, מין כופתאות בצק מבושלות שבתוכן מלית כרוב עם בצל או גבינה מתוקה. לקינוח הוגשו מיני פאנקייקס, לביבות בצק דמויי בלינצס או מופלטה, שהוגשו עם דבש ועם המון שמנת כמובן.

בתום הארוחה החלה הופעת פולקלור עם נגני כינור ואקורדיון ושלוש זמרות רקדניות, עם קול פעמונים ובלבוש כפרי אותנטי שגם סחפו אותנו בריקודים. בתום האירוע הסתבר כי שלושת הגראציות הינן זמרות מקצועיות ידועות שבאו במיוחד מן הכרך כדי להופיע בפנינו במוזיאון הכפר. הזמנו אותם להצטרף אלינו בדרך חזרה באוטובוס המחומם והן סירבו בעקשנות. לאחר זמן מה ראינו אותן מבוססות בשלג העמוק בשבילי הכפר, נושאות תיקים גדולים וכבדים בדרכן אל הכביש הראשי שם עובר אוטובוס, מי יודע בכמה זמן. עצרנו, הצענו, הפצרנו וכמעט בחוסר נימוס העלנו אותן אל האוטובוס. הן כל כך היו אסירות תודה ומיד פצחו בשירה שלא פסקה כל הדרך, כולל הבה נגילה והבאנו שלום עליכם. ככה עברה עלינו בנעימים הדרך שהתחילה בתהלוכת הלוויה איטית והסתיימה באוטובוס מזמר וצוהל.

 

כל אשה בנויה כהלכה

הבניינים יפים בקייב, כבר אמרנו, אבל גם הבנות. אומרים על אוקראינה שבנותיה הן מן היפות בעולם, ואכן, אין זאת הגזמה. כל אשה בנויה כהלכה. גורדת שחקים. ריכוז כה גדול של צעירות יפהפיות, דקיקות וגבוהות שאי אפשר שלא לסובב את הראש לאחור. להסתחרר. למרות השלג והקרח הן נועלות מגפיים על עקבי מחט דקיקים וגבוהים שמוסיפות להן די הרבה סנימטרים. גברים מכל רחבי העולם באים לאוקראינה כדי למצוא כאן כלה. במפות תיירות של כל עיר בעולם מקובל לפרסם חנויות ומסעדות. במפות של קייב מפרסמים משרדים העוסקים בשידוכים, היכרויות ומציאת כלות.

 

גן זכרון בבאבי-יאר

בבית הכנסת המרכזי היתה בשבת פעילות ערה. גברים, צעירים ואף נשים הגיעו לתפילה, עם תגבורת של חב"דניקים. בית הכנסת שימש עד לפני לא הרבה שנים כתיאטרון בובות, מורשת מן התקופה הקומוניסטית שלא היתה ידידותית לדתות בכלל ולדת היהודית בפרט. כנסיות הרבות בעיר, למשל, שימשו כמוזיאונים. עכשיו מבנה בית הכנסת משופץ וחזר לשמש כמרכז לפעילות יהודית.

במקום אחר, בפרבר של העיר, נמצאת באבי-יאר, המקום שבו רצחו הנאצים כ-100 אלף איש 34 אלף מהם יהודים. פני הקרקע המחורצים והערוץ העמוק היו לגיא ההריגה של הקהילה היהודית, קבר האחים שבפתחו נורו הקרבנות למוות בערבו של יום כיפור 1941 ובמשך היומיים הבאים. אנדרטה בצורת מנורה מציינת את הקורבנות היהודים. בסמוך, מעברו השני של הכביש, הוקם גן זכרון עם פסלים שהוקם בתקופה הסובייטית לזכר הקורבנות המכונים "אזרחים שוחרי שלום" מבלי להזכיר את מוצאם.

_____________________________________________

*המחברת היתה אורחת חברת אשת טורס וחברת התעופה אירוסוויט