הזמנה לקייב
מאת גיורא נוימן
הפטריוטים המושבעים של קייב משוכנעים שעירם היא היפה ביותר בעולם. הצנועים יותר מוכנים להתפשר ולומר שהיא היפה מבין כל ערי ברית המועצות לשעבר. כך או כך, די בסיור קצר ברחובות הבירה האוקראינית בת 3 מיליון התושבים כדי להיווכח שאכן זו אחת הערים היפות באירופה, עם תמהיל נכון בין פאר ישן מסוף המאה ה-19 לבין צבעוניות בתי הקפה, הפאבים וחנויות המותגים של ראשית המאה ה-21. ומעל לכל זה מתנוססים צריחי הכנסיות האורתודוכסיות, הצבועות בדרך כלל בתכלת שמימי ולפעמים בירוק זית או בצבע קרם פסטלי ובראשם בצלי הזהב המפורסמים.
שלא תהיה טעות: בצלי הזהב בראשי הכנסיות של קייב אינם חיקוי של הכנסיות הרוסיות, אולי להיפך. במאה התשיעית לספירה, לפני כ-1,200 שנה, קייב היתה בירתה של מעצמה סלאבית בשם רוס, שממנה התפתחה מאוחר יותר רוסיה המודרנית. בשנת 988 לספירה קיבל על עצמו ולדימיר הראשון נסיך קייב את הדת הנוצרית, ומכאן היא התפשטה צפונה.
קיימות שתי גרסאות עיקריות לסיבות שגרמו לולדימיר להתנצר ולנצר את נתיניו. האחת גורסת שהצעד נועד לחזק את מעמד ממלכתו כצומת מרכזי בנתיב המסחר בין קונסטנטינופול, בירת ביזנטיון הנוצרית, בדרום, לבין הארצות שלחופי הים הבלטי ובעיקר סקנדינביה, מצפון. גרסה עממית, רומטית יותר, טוענת שהוא פשוט התאהב בנסיכה ביזנטית וכדי לבקש את ידה היה עליו לקבל את דתה.
מכל מקום, ראוי להתחיל את הסיור במקבץ הכנסיות היפה ביותר בעיר. שמו פצ'רסקה לאוורה (Pecherska Lavra), ובתרגום: "מערות המנזר". זהו מתחם גדול המשתרע על מספר גבעות המשקיפות על העיר ועל נהר הדנייפר, ובו כ-30 כנסיות שהקדומה בהן היא משנת 1051. המתחם המטופח להפליא נחשב לאתר הקדוש ביותר של הכנסיה הרוסית הפרבוסלבית ואחד המקודשים לנצרות האורתודוכסית בכלל, ומאות אלפי עולי רגל מכל רחבי מזרח אירופה מבקרים בו מדי שנה. מתחת לכנסיות נחצבו מנהרות ארוכות, הקטקומבות של קייב, שבהן נקברו נזירים ואבות כנסיה באלף שנים האחרונות. גופותיהם החנוטות של אנשי הכמורה מוצגות כיום בתיבות זכוכית (אל דאגה - השלדים לבושים ומכוסים לחלוטין בגלימות ברוקד רקומות; רק אצל קדוש אחד מציצות מתחת לגלימה כפות הידיים החנוטות).
בתוך המנהרות אין תאורה, לכן בירידה לקטקומבות המבקרים קונים נרות מיוחדים להאיר את דרכם במנהרות הצרות (במחיר 1 גריבנה - כחצי שקל). ליד אחד הארונות יש תמיד התגודדות: זהו ארונו של נזיר שהתפרסם בסגולותיו כמרפא, בעיקר ילדים, ועד היום מגיעים הורים מודאגים להתפלל אליו ולבקש מזור לילדיהם החולים. הירידה לקטקומבות מחייבת לבוש צנוע: חל איסור על כניסה במכנסיים קצרים, הנשים חייבות בכיסוי ראש וללבוש חצאית.
בתקופה הסובייטית אסר המשטר על פעילות דתית במקום, והכנסיות ומבני המנזר הפכו למוזיאונים. אחדים מהם פעילים עד היום, כמו מוזיאון אוצרות התרבות העתיקה, שבו לצד איקונות ותשמישי קדושה מכל התקופות גם אוסף מרשים במיוחד של כלי זהב מהתקופה הסקיתית, מהמאה הרביעית לספירה.
על גבעה מקבילה כקילומטר דרומית ממנזר לאוורה מתנוססת אנדרטת ענק בצבע נירוסטה המתחרה במגדל הפעמונים של המנזר. דמותה של אשה האוחזת בידה חרב היא הדימוי הסובייטי ל"אמא מולדת", זה שמה של האנדרטה, שהוצבה לפני כ-30 שנה לזכר הניצחון על הנאצים. בבסיס האנדרטה מוזיאון גדול המוקדש ל"מלחמה הפטריוטית הגדולה" (מלחמת העולם השנייה), ובגנים מסביב מוצבים כלי נשק סובייטייים - טנקים, תותחים ומטוסים.
בימי מלחמת העולם שניה קייב נכבשה על ידי הנאצים וסבלה קשות מידם. אבל הקורבן הגדול ביותר היתה האוכלוסיה היהודית של העיר. מספר שבועות אחרי כיבוש העיר, בספטמבר 1941, ערב יום הכיפורים, נצטוו עשרות אלפי היהודים בקייב לעזוב את בתיהם והובלו בטענות שווא ליער בפרברי העיר בשם באבי יאר. שם, על שפת נקיק צר ועמוק, נורו למוות במכונות ירייה והוטלו למטה. על פי רישומי הנאצים, ביומיים הראשונים בלבד נרצחו כך 34 אלף איש. בהמשך הוסיף הנקיק להתמלא בעשרות אלפי גוויות - בשארית האוכלוסיה היהודית, בצוענים, בקומוניסטים ואפילו בשחקני קבוצת הכדורגל דינמו קייב, שהעזו להביס את נבחרת חיל האוויר הגרמני. בסך הכל נרמחו במקום על פי האומדן כ-50 עד 60 אלף איש.
סמוך לאתר הרצח בבאבי יאר הציבו הסובייטים בראשית שנות ה-80 אנדרטה מרשימה לזכר הנרצחים, וסביבה פארק גדול. אלא שלא נוח היה למשטר לנקוב בשם המפורש "יהודים", לכן בטבלאות הזיכרון מתוארים הנרצחים כ"אזרחים סובייטים". רק העובדה שאחת משלוש הטבלאות כתובה ביידיש (האחרות הן ברוסית ובאוקראינית) מרמזת על זהות הנרצחים. היום ניצבת במקום אנדרטה נוספת, מנורת שבעת הקנים, שהוקמה ביוזמת ישראל. חנך אותה הנשיא לשעבר משה קצב בביקור ממלכתי באוקראינה בשנת 2001. לאחרונה, אחרי שקצב הסתבך באישומים פליליים, החליפו אנשי שגרירות ישראל את טבלת הברונזה שלרגלי האנדרטה וכיום שמו של קצב לא מוזכר עוד בבאבי יאר. לבאבי יאר ניתן להגיע ממרכז העיר בקלות, בתחתית העירונית או באוטובוס.
אגב מטרו: התחתית של קייב נבנתה על פי הדגם של מוסקבה וסנקט פטרסבורג, כשבעיצוב התחנות השקיעו מכשרונם מיטב הארכיטקטים והאמנים של ברית המועצות. גם אם לא משתמשים במטרו לנסיעה, כדאי לשלם את דמי הכניסה ולרדת לאחת התחנות ולהתרשם.
קייב מציעה לתייר המזדמן לא רק אתרי תרבות, דת או זיכרונות מלחמה מדכאים. החלק העליז והתוסס של העיר מתרכז ברחובות המתחילים בעיר העתיקה ונמשכים צפונה, בגדה המערבית של נהר הדנייפר ובמקביל לו. כזה הוא רחוב החנויות הראשי והסואן חרשצ'אטיק (vulitsya Khreshchatyk). בסמטאות שבסוף הרחוב פועל השוק בסראבסקי (Bessarabsky), עם דוכני פירות, ירקות, בשר והרבה קוויאר. בסופי שבוע נסגר רחוב חרשצ'אטיק לתנועת כלי רכב והופך למדרחוב, ובו מתרכזת הסצינה העיקרית של חיי הלילה העירוניים.
אנדרייבסקי וזוויז (Andriyivsky vzviz) הוא אולי הרחוב היפה ביותר בקייב. הוא מוביל מהעיר העתיקה עד לרובע פודיל (Podil), הרובע התעשייתי והמסחרי של העיר בסוף המאה ה-19. כאן פעל אז הנמל העירוני ולא מפתיע שבשכונה התרכזו רבים מיהודי העיר. בשנים האחרונות שופצו רבים מן המבנים התעשייתיים העתיקים ועברו הסבה למקומות בילוי כמו גלריות, חנויות, מסעדות ובתי קפה לרוב.
בכל בתי המלון בקייב מונחים בדלפקי הקבלה חוברות מידע עם פרטים על מרכזי קניות אופנתיים, אתרי הבילוי הליליים, המסעדות, הפאבים והמועדונים בעיר. המדריך הנוח ביותר, הכולל הרבה טיפים מועילים, הוא הגרסה המקומית של המדריך הנפוץ בערים רבות באירופה "אין יור פוקט".
והנה טיפ שלמדנו על בשרנו: כשנוסעים לקייב, ולאוקראינה בכלל, כדאי לשנן היטב את האלפבית הקרילי. השילוט ברחובות הוא באוקראינית בלבד ומי שלא שולט באותיות מתקשה לא רק להביין את השלטים אלא אפילו לפענח את שמות הרחובות. לדוברי רוסית זהו גן עדן, כי רוב האוקראינים יודעים גם רוסית. אבל מי שאינו יודע רוסית יתקשה להסתדר לבדו.
בין נחמן לסופייה
רבים מהישראלים הנקלעים לקייב מעוניינים לנסוע גם לאומן, מקום קברו של רבי נחמן מברסלב. באופן טבעי, גם מי שאינו מאמין סקרן לראות את האתר שמושך אליו עשרות אלפי מאמינים מדי ראש השנה וחגים אחרים.
אומן נמצאת במרחק של כ-200 ק"מ מקייב, במחצית הדרך לאודסה, מרחק נסיעה של שעתיים וחצי עד שלוש באוטוסטרדה טובה. מיד כשיוצאים מקייב נזכר המבקר שהוא נמצא בארץ חקלאית מובהקת. לצידי האוטוסטרדה נמתחים מאופק לאופק שדות ירוקים של גידולים בסיסיים כמו חיטה, תפוחי אדמה וחמניות, ומפעם לפעם צץ כפר קטן עם בקתות איכרים שעיצובם לא השתנה מזה דורות. לצידי הדרך לא נראות חנויות נוחות, ומי שלא לקח לדרך בקבוק משקה קל או סנדביץ' צריך להתאפק עשרות קילומטרים.
אומן עצמה היא עיר עגמומית עם שיכונים מוזנחים בני 12 קומות הבנויים בצפיפות בסגנון סובייטי. ברחובות שמסביב למתחם הקבר הרבה עסקים המתפרנסים מעולי הרגל: החל בדירות להשכרה, דוכנים עם תשמישי קדושה, קיוסקים ומכולות עם מזון כשר ואפילו סוכנויות נסיעות לשלומי אמוני ישראל. אין ספור שלטים בעברית, בסגנון מליצי אופייני, ודמויות של חסידים ברחוב מזכירים אווירה של שכונה חרדית בישראל.
אחרי שממלאים את המצווה ומסיימים את הביקור בבית הכנסת שבו מצבת הקבר של נחמן מברסלב, ולפני שפונים בחזרה לקייב, מומלץ להקדיש עוד שעה לביקור באתר מיוחד במינו הנמצא בפרברי אומן. זהו פארק סופייה, אחד הפארקים היפים באוקראינה. הוא הוקם בסוף המאה ה-18 על ידי אציל פולני, הגראף פוטוצקי, לכבוד אשתו האהובה סופייה. הגראף, שהיה בעל נחלות רבות בכל רחבי ממלכת פולין - היא שלטה על שטחים נרחבים שכיום הצאים בתחומי אוקראינה, בלארוס וליטא - חיפש דרך להנציח את שם אשתו הטרייה. לשניהם היו אלה נישואין שניים. הוא התאלמן מאשתו הראשונה והתאהב באשתו של אציל אחר, פחות עשיר ממנו. במסע שכנועים, לחצים והרבה כסף הצליח לשכנע את בעלה של סופייה לעזוב אותה לטובתו. כשהושלמה העיסקה, החליט בהתלהבותו להקים את הפארק בסגנון שראה במערב ומרכז אירופה - ורסאיי, סאן סוסי ולאז'נקי. אלפי איכרים צמיתים עקרו גבעות והפכו אותן למישור, על המישורים ערמו גבעות מלאכותיות, היטו נחלים, חפרו אגמים ונטעו עצי נוי במשך כמה שנים כדי לשמח את ליבו של פוטוצקי.
סופו של הסיפור לא היה מאושר כל כך. החבילה התפרקה כשסופייה, צעירה מבעלה החדש ב-20 שנה, ברחה ממנו בחברת בנו מנישואיו הראשונים, שהיה צעיר ושרמנטי מאביו. אבל הפארק נותר על מקומו עד היום, והוא נחשב אתר מורשת שאליו מגיעים מטיילים ותלמידי בבתי הספר מכל רחבי אוקראינה.
אגב, גם לנחמן מברסלב היה יחס מיוחד לפארק. לפי אחד הסיפורים הקשורים בשמו, הוא המליץ לתלמידיו לבקר שם ("אין אומן זיין און אין סופיא נישט?" - או ביידיש: להיות באומן ולא להיות בסופייה?). סיפור אחר גורס שנחמן נזף בחסידים שבאו לבקרו מעיירה רחוקה ובדרך עצרו להתרשם מפארק סופייה, במקום לעשות זאת בסדר הפוך: קודם להתייצב אצלו ורק אחר כך לבלות בפארק.
_______________________________
* המחבר היה אורח חברת התעופה אוקראין אינטרנשיונל (PS) וחברת כספי תעופה