20.04.2018
 
ברוכים הבאים למלטה

 

 

ברוכים הבאים למלטה 

מאת גיורא נוימן

הדבר היחידי שישראלים רבים יודעים על מלטה מסתכם בביטוי "מלטה - יוק". כלומר: אין מלטה. על פי האגדה הרווחת במקומותינו, באמצע המאה ה-16 הצטווה מפקד הצי העותמני על ידי הסולטאן לכבוש את האי הקטן שבמרכז הים התיכון, טעה בניווט, וחזר לאיסטנבול עם הבשורה המרעישה.

בניגוד לאדמירל חסר הכישרון, יותר ויותר ישראלים כבר יודעים שיש מלטה. מזה כשלושה שבועות פועלות מתל אביב טיסות שכר של אייר מלטה, בשירותה של מארגנת התיירות קשרי תעופה. מי שמבקר במדינת האיים הקטנה חוזר נלהב ומלא שבחים על האי המרתק שאין דומה לו ברחבי הים התיכון. בעידן שבו הישראלים מדירים רגליהם מטורקיה, ואיי יוון כמו גם קפריסין כבר עמוסים בתיירים דוברי עברית, מלטה היא אלטרנטיבה מצויינת הן למי שמחפש נופש בחופי ים מלטפים והן תיור באתר מרהיב ביופיו עם סיפור היסטורי מרשים במיוחד, במרחק טיסה של שעתיים וחצי בלבד מנתב"ג.

מלטה, השוכנת 93 ק"מ מדרום לסיציליה, היא רפובליקה עצמאית, חברה באיחוד האירופי, ואחת המדינות הקטנות בעולם. האי העיקרי, מלטה, נמתח על פני 27 ק"מ מהנקודה הצפונית ביותר לדרומית ביותר ו-14 ק"מ מהנקודה המערבית ביותר למזרחית ביותר. בסך הכל, שטח הארכיפלג כולו הוא 316 קמ"ר, אבל בשטח קטן זה, בשני האיים העיקריים, מלטה וגוזו, מתרכזת אוכלוסיה של 453 אלף איש, מה שהופך אותה לאחת המדינות הצפופות בעולם (1,433 נפש לקמ"ר). לא פלא שכשליש משטחו של האי מלטה הוא רצף עירוני אחד. עבור הזרים, כל השטח הבנוי הוא מטרופולין אחד השייך לבירה ואלטה. תושבי האי לעומתם מקפידים לקרוא לכל שכונה ורובע בשם אחר, זכר לימים בהם היו אלה כפרים נפרדים.

לאורך חופיו המזרחיים של האי מלטה, סביב הבירה ואלטה, נבנו בצפיפות מאות מלונות, אתרי נופש ואטרקציות הקולטים מדי שנה יותר ממיליון תיירים ונופשים, בעיקר מגרמניה, אנגליה וצרפת. הם באים ליהנות מהאקלים הים תיכוני הנוח, השמש וחופי הים היפהפיים. המפרצים הרבים הפכו את האי לאתר אידיאלי לנמלי ים מסחריים ומעגנים לדיג ולנופשי יאכטות, בעיקר בחוף המזרחי, בעוד שבחופים הצפוני והמערבי ניתן למצוא פינות חמד להתרגעות.

 

"מקום מפלט" בפניקית

אבל, כאמור, מלטה אינה סתם אתר נופש למשימות בטן גב. מי שמתעניין בהיסטוריה, תרבות אירופית, ארכיאולוגיה ומבצרים עתיקים - ימצא במקום מכל אלה בשפע.

בזכות מיקומה האסטרטגי בין צפון אפריקה לבין סיציליה, ובין חלקו המערבי של הים התיכון לחלקו המזרחי, מלטה משכה תמיד את תשומת ליבן של המעצמות, העתיקות והמודרניות.

המתיישבים הראשונים בארכיפלג, כנראה מסיציליה, שעליהם לא ידוע הרבה, התיישבו באיים בסביבות 5000 לפני הספירה, כלמר לפני כ-7,000 שנה. באלף הרביעי לפני הספירה התחילו להקים מקדשים מסתוריים מאבני ענק המזכירים את אתר סטונהנג' שבאנגליה, אבל עתיקים ממנו באלף וחמש מאות שנה ולא פחות מרשימים. החוקרים עדיין אינם יודעים כיצד הצליחו בוני המקדשים המגליטיים, בטכנולוגיה של תקופת האבן, לחצוב את סלעי הענק, להזיזם ממקום למקום ולהציבם במקדשים, הכוללים מזבחות, חדרים פנימיים סודיים לכוהנים ואפילו קודש קודשים.

במאה השמינית לפני הספירה הגיעו למלטה יורדי הים הפניקים שהפליגו מצור, מצידון ומגבל ושהשתמשו במפרצים המשובחים של מלטה כנמלים מסחריים וכתחנה אחרונה לפני קרתגו, שבה ברבות הימים הקימו מעצמה ימית חשובה. הם הראשונים שכינו את האי בשם "מאלט", או בשפתם: מקום מחסה ומילוט מסערות הים. הדימיון לעברית אינו מקרי, שכן הפניקית היתה שפה שמית, אחות לעברית.

עם עליית האימפריה הרומית הפכה מלטה למוצב קדמי של קרתגו מול יריבתה החדשה מצפון, ולכן הרומיים עשו מאמצים ניכרים לכבוש אותה. הם הצליחו לעשות זאת ב-213 לפני הספירה, סיפחו אותה לרומא וקראו לה מליטה, שפירושו בלטינית דבש. ואכן, גם היום אחד מענפי החקלאות הבולטים בה הוא ייצור הדבש.

מהתקופה הרומית נותרו ברחבי מלטה וגוזו שרידים של רצפות פסיפס ופסלי שיש רבים, המעידים על תקופות של עושר ושגשוג.

הפרק ההיסטורי הבא בסיפור מתרחש בשנת 60 לספירה, כאשר אל סלעי האי התנפצה ספינה שנשאה את השליח פאולוס, שהיה בדרכו מכרתים לרומא לעמוד שם למשפט. הברית החדשה שמתארת את הפרשה במילים מרגשות מספרת כי תושבי מלטה קיבלו את הניצולים בפנים יפות, העניקו להם מחסה ואירחו אותם בבתיהם. פאולוס לא ביזבז את זמנו ואת שלושת החודשים ששהה באי, עד שהגיע ספינה נוספת להובילו לרומא, הקדיש להטפה, לריפוי חולים ולהפצת בשורת הנצרות. כך התחיל הרומן הארוך של תושבי מלטה עם הכנסייה, רומן שנמשך עד היום. גם כיבוש מוסלמי של 200 שנה (מהמאה התשיעית עד ה-11) לא קטע את נאמנותה של האוכלוסיה לנצרות. מלטה היא כיום המדינה הקתולית ביותר באירופה, רוב תושביה מקפידים לבקר בכנסיה לפחות פעם בשבוע, ומעמדה של הדת מעוגן בחוקה. לכן זוגות מלטזים שמחליטים לפרק את הקשר ביניהם אינם יכולים להתגרש בארצם.

 

אבירים בכל פינה

אחרי שהתפרקה האימפריה הרומית והתחלקה לשתיים, נותרה מלטה ברשותה של הממלכה המזרחית, ביזנטיון. אולם בשנת 870 היא נכבשה על ידי הערבים, ששלטו בה כ-200 שנה. את האיסלאם אמנם לא הצליחו להשריש באי, אבל במקום זאת השאירו מורשת תרבותית חשובה לא פחות: השפה המלטזית. 70% מאוצר המלים של המלטזית המודרנית מקורם בערבית, והיתר בא מאיטלקית. הדקדוק והתחביר הוא שמי, ולכן מבחינה לשונית נחשבת המלטזית כשייכת למשפחת השפות הערביות. האלפבית, אגב, הוא לטיני.

הנה עוד סיבה שהישראלים יכולים להרגיש במלטה כמו בבית: ביטויים ומילים רבות נשמעים להם מוכרים, מעברית או מערבית. שני אירו הם "זוג אירו". ברוכים הבאים - "סחה". שפתיים - "שיפתיין." וכאשר רוצים לבקש מנהג המונית שיזדרז אומרים "אימשי, פליז". טוב, במקום לשבור את הראש ולחפש מילים מוכרות בערבית או בעברית עתיקה, אפשר לדבר אנגלית, שאותה כולם מדברים.

את הערבים גירש ממלטה הדוכס רוג'ר מנורמנדיה, ואז בא עידן שלטון האצילים האירופיים - צרפתים, ספרדים, גרמנים. כך עד שנת 1530, כשהאי עבר לרשותו של מסדר אבירי סנט ג'ון, הלא הוא יוחנן הקדוש.

מסדר סנט ג'ון היה אחד המסדרים החשובים במסעות הצלב, שתפקידו היה ללוות את עולי הרגל לארץ הקודש. משגורשו הצלבנים מארץ ישראל התנחל המסדר באי רודוס. אבל אחרי שנכבשה רודוס על ידי הסולטן העותמני סולימן המפואר, מצאו עצמם ללא בית, ומלך ספרד החליט להעניק להם את מלטה. תקופת שלטונם של האבירים היא אחד הפרקים החשובים בתולדות מלטה, והאי חייב את מראו כיום קודם כל לאבירי המסדר. הבירה ואלטה ושלוש הערים המבוצרות סביב, המזדקרות לתוך המפרץ כלשונות ארוכות או כאצבעות, נבנו על ידי אבירי המסדר. עיר הבירה עצמה קרויה על שמו של המצביא הגדול, ראש המסדר ז'אן דה לה ואלט. הסמל המלטזי, צלב אדום בעל חיצים מתפצלים, הוא סמלו המקורי של המסדר.

ואלטה וערי המבצר מעניקים לחוף המזרחי של מלטה מראה של טירה ימיבינימית ענקית החולשת על מפרצי הנמל. אלה נבנו מיד עם התיישבותם של אבירי סנט ג'ון במקום, שהעבירו לכאן את בירתם מהעיר העתיקה מדינה (שהוקמה בתקופה הערבית). לא עברו הרבה שנים ומבצרים אלה עמדו למבחן. בשנת 1565 פלשו העותמנים לאי בכוח עצום של 48 אלף חיילים והטילו מצור על ואלטה. מולם, בקרב נואש, עמדו 540 אבירים, שלעזרתם הצטרפו 3,000 שכירי חרב זרים ו-4,000 חפ"שים מלטזים. ראש המסדר לה ואלט, קשיש שהיה כבר קרוב לגיל 70, התגלה בערוב ימיו כמצביא גאוני שהצליח להדוף את גלי הפולשים ולהחזיק מעמד שבועות ארוכים, עד שהגיעה תגבורת של 8,000 אלפי חיילים מסיציליה. יחד איתם, עדיין בנחיתות מספרית בולטת, הצליח לשבור את גבו של הכוח הפולש, שנסוג מוכה וחבול וחזר לאסיה קטנה.

 

ציור של קרוואג'יו

מלטה ומסדר סנט ג'ון הם עד היום כמעט מילים נרדפות, וטיול באי כמוהו כטיול בין אתרי המורשת של המסדר.

קודם כל, למי שאינו בקיא בתרבות האירופית, צריך לספר קצת מה היתה משמעות המסדר במאה ה-16. במשפחות האצולה של אירופה נהוג היה להוריש את התארים ואת הרכוש לבן הבכור במשפחה. הבנים האחרים נאלצו להסתדר בעצמם, מי הצטרף לשירות בכנסיה, מי פנה לחיי צבא ומי שסתם העביר את זמנו בחיי בטלה. הפתרון המכובד ביותר לבנים הלא בכורים היה הצטרפות למסדר סנט ג'ון: כאן יכלו לחבר את חיי הצבא עם התמסרות למטרה דתית. לכן, במשך כ-250 שנה הגיעו למלטה לשרת במסדר בני המשפחות המיוחסות ביותר באירופה, בני משפחות המלוכה ובני אצולה, שהביאו איתם כמובן הון רב אותו השקיעו בציוד האבירים, בביצור ואלטה, בבניית שתי קתדרלות, אחת מהן מהמפוארת באירופה, וברמת חיים גבוהה כיאה למעמדם. מאחר וחברי המסדר נדרו נדר של נזירות ולא יכלו להתחתן ולהעמיד צאצאים חוקיים, ההון שהביאו נשאר ברשות המסדר. כך, דור אחרי דור. אם בכל זאת היו להם ילדים - והיו - הרי שהם לא הכירו בהם, ולכל היותר העניקו להם תפקידי אדמיניסטרציה בשירות המסדר. וכך, עד היום, המשפחות המיוחסות של מלטה מתגאות בקשר כזה או אחר שהיה לאבותיהן עם אבירי המסדר.

המבנה החשוב ביותר בואלטה הבירה הוא, איך לא, קתדרלת סנט ג'ון. היא שימשה ככנסיית המסדר, ומתחת לרצפתה קבורים כ-400 אבירים. היא תוכננה על ידי הארכיטקט איש הרנסנס ג'ירולואמו קזאר, בסוף המאה ה-16, ואחד הפריטים המרשימים ביותר בה הוא ציור גדול של קרוואג'יו, המתאר את עריפת יוחנן. אגב, יש להקפיד ולומר "קו-קתדרלה" (קתדרלה משותפת), כי בעיר מדינה ניצבת הקתדרלה הרשמית שהיא מושב הקרדינל של מלטה.

ואלטה של היום היא עיר עם סימטאות צרות ותלולות, שמרבות מהן נשקפים הנמל או הים. נקודת התצפית המרהיבה ביותר בעיר היא מהרחבה שבחזית גני בראקה (Baraka), המשקיפה על המבצרים והכניסה לנמל.

סמוך לגנים ארמונו של ראש המסדר, המשמש כיום כמשרד ראש הממשלה, אחרי שהיה בעבר המטה של הצי הבריטי בים התיכון, וסביבו תותחי ברזל עתיקים. מעבר לרחוב מצויה אטרקציה חשובה: אולם המציע הופעה אור קולית על תולדות מלטה ואביריה. ברחובות מסביב, בין החנויות לתיירים ומוקדי השופינג, ניצבות בובות בדמות אבירים על שריונם המלא.

את הציוד האותנטי וכלי הנשק של האבירים ניתן לראות במוזיאון של ואלטה. מומלץ לאוהבי ברזלים, חניתות ורובים עתיקים.

 

מורשת אנגלית

האבירים שהגנו על האי בחירוף נפש, בשנת 1565, מול הפולש העותמני, נכנעו לפני נפוליון ללא קרב, 233 שנה מאוחר יותר. ההבדל הדרמטי בהתנהגותם נובע מכך שבשנת 1798 לא היתה בהם כבר רוח לחימה. על סף עידן המהפכה באירופה אבירי מלטה היו שקועים בחיי נהנתנות, שחיתות ומסיבות חשק. לא היה להם ראש להילחם.

מי שגירש את נפוליון, אחרי מספר שבועות, לא היו האבירים אלא דווקא האוכלוסיה המקומית, שהתקוממה על השוד שערכו חיילי הצבא הצרפתי בכנסיות של מלטה. הנאמנות הדתית של העם היתה חזקה פי כמה מרעיונות המהפכה הצרפתית וגם מאוזלת ידם של אבירי המסדר שהלך והתנוון.

כשהובס נפוליון במצרים וחזר לאירופה, עברה מלטה לשלטון בריטי, שהתמיד בה 164 שנים, עד שקיבלה עצמאות, בשנת 1964. הפרק הבריטי בתולדות האיים לא פחות חשוב מהפרק האבירי: הקולוניאליזם הבריטי השאיר למלטה את שיטת הממשל הפרלמנטרית, את השפה האנגלית, את הגינונים והנימוסים האירופיים.

בתקופת מלחמת העולם השניה סבלה מלטה מהתקפות אוויר קשות של של הגרמנים, שהתייחסו אליה כעצם בגרונם, בין איטליה של מוסוליני מצפון לבין הקורפוס האפריקאי בצפון אפריקה, מדרום. על עמידתם בהפצצות הקשות זככו תושבי מלטה, באופן קולקטיבי, באות הגבורה של האימפריה הבריטית.

- - - - - - - - -

* המחבר היה אורח חברת קשרי תעופה