15.10.2018
 
לעבור את שווייץ ברכבת

לעבור את שווייץ ברכבת

מאת אתי ישיב

בדיוק על השנייה לפי לוח הזמנים שלה, עזבה הרכבת האדומה עם חלונות הזכוכית הפנורמיים את תחנת הרכבת בדאבוס ויצאה למסע מרהיב לאורך מסילת הברזל הגבוהה ביותר בשוויץ. ישבנו בקרון המחלקה הראשונה המפואר של ה"ברנינה אקספרס" (Bernina Express) בדרכנו אל העיר טיראנו שבאיטליה, כשמהחלונות נשקף הנוף עוצר הנשימה. בעודנו עוברים גשרי דרכים, הרים אימתניים, זרמי נהרות וקרחונים עתיקים, הגיע לקרוננו מבקר הכרטיסים. הגשנו לו את כרטיסי "סוויס פאס" (Swiss Pass) שבידינו. הוא העיף מבט מהיר, חייך ושוב לא הטריד אותנו עד סוף הנסיעה.

 

במהלך הימים הבאים השתמשנו אין סוף פעמים במערכת התחבורה הציבורית השוויצרית. נסענו בלי חשבון ברכבות, באוטובוסים, ברכבלים, כשכרטיסי הסוויס פאס שלנו חוסכים לנו זמן ומזכים אותנו ביחס אדיב של עובדי המערכות השונות. רשת של יותר מ-18,000 ק"מ של מסילות ברזל, כבישים ונתיבי מים בשוויץ מציעה מבחר עצום של יעדים וטיולים, והפאס מאפשר נסיעות בלתי מוגבלות, לא רק בכל מערכת התחבורה השוויצרית אלא גם במסילות הברזל הפרטיות, בספינות קיטור באגמים, באוטובוסי הדואר הצהובים ובמערכות התחבורה העירוניות ברוב הערים, והוא משמש גם ככרטיס כניסה חופשי ל-400 מוזיאונים ברחבי המדינה. את הפאס אפשר לרכוש לפרקי זמן של ארבעה ימים, שמונה ימים, 15 יום, 22 יום חודש, אצל סוכני נסיעות נבחרים וגם בתחנות הרכבת המרכזיות בשוויץ. בזמן הרכישה כדאי לבדוק גם את נושא ההנחות. למשל, שני אנשים הנוסעים יחד יקבלו כל אחד 15% הנחה, צעירים עד גיל 26 יזכו ל-25% הנחה וילדים עד גיל 6 פטורים לגמרי מתשלום.

 

שמעון פרס על הקיר

מצויידים בפאסים יצאנו ברכבת מלוצרן שבלב המישור השוויצרי אל העיירה ההררית דאבוס שבלב אחד מאזורי הסקי המפורסמים של קנטון גריסונס, או גראובינדן (Graubunden) כפי שהוא מכונה על ידי המקומיים, בקצה הדרום מערבי של שוויץ. העיירה בת 13,000 התושבים משתרעת כמו נקניק לאורך שלושה ק"מ, כשבצדה האחד Davos Dorf ובשניDavos Platz והיא מתערסלת לה בין הרי השלג המקיפים אותה, יפה להפליא. אין פלא שכבר במאה ה-19 היא הייתה פופולארית מאוד כעיירת מרפא ועד היום מגיעים אליה מאות אלפי מבקרים כל שנה, כשבקיץ מטיילים ברגל או רוכבים על אופניים בין 450 הק"מ של שבילים מסומנים, ובחורף מנצלים את 44 מעליות הסקי המשרתות 320 ק"מ של מדרונות הגולשים בין עצי מחט וארזים.

יש רק חודשיים בשנה, באביב ובסתיו, בהם העיירה (והאזור כולו) כמעט נסגרת לחופשה מרוכזת וחוץ מכמה איים בודדים של פעילות היא נראית כמו עיירת רפאים, כשרוב בתי המלון, המסעדות, החנויות ומועדוני הלילה סגורים ומסוגרים. ודווקא אז הגענו אנחנו. למזלנו, מלון ArabellaSheraton Seehof, הממוקם במקום מצויין בכפר דאבוס, מרחק הליכה מתחנת הרכבת ועם מסורת אירוח של 700 שנים (שהתחילה עוד ב-1291), נשאר פתוח גם בתקופת החופשה. בילינו שלושה ימים קסומים במלון האלגנטי, שניחוחות של ימים עברו באולמיו ההיסטוריים מתערבבים בפינוקים של היום בחדרי האורחים המרווחים והיפים, כשהצוות הידידותי יוצא ממש מכליו להנעים את זמננו ולספק לנו כל מידע שבקשנו. יש במלון שלוש מסעדות, שני ברים, ספא אלגנטי, חדרי ישיבות ונשפים, ספריה, חדר ביליארד ואינטרנט לשימוש חופשי של האורחים. על קירותיו תלויים תצלומיהם של גדולי עולם שהתארחו בו, ביניהם מככב שמעון פרס נשיאנו, ששהה בו, מסתבר, פעמים רבות. ברחוב, ממש ליד המלון, נמצאת תחנה לאוטובוסים התכופים הנוסעים לאורך העיירה מה"דורף" אל ה"פלאץ" וחזרה ומגיעים תוך דקות לכל מקום בה. אנחנו, עם הפאסים שלנו, לא היססנו לעלות עליהם ולרדת, כאילו היו אלה רכבינו הפרטיים.

נוסף להיצע הרגיל של כפרי נופש (קלאבים, פאבים, מסעדות, ברים, שופינג), יש לדאבוס כמה הפתעות ייחודיות ובהחלט כדאי לפנות שעה בסדר היום ולבקר במוזיאון קירשנר, הכולל אוסף נהדר וייחודי מעבודות הצייר הגרמני האקספרסיוניסט ארנסט לודוויג קירשנר, שהתיישב בדאבוס ב-1917 והתאבד בה ב-1938. רק שימו לב, המוזיאון פתוח בין השעות 17.00-14.00 בלבד, כך שקל לפספס אותו.

האתר השני הוא כמובן הסנטוריום בו קיבל הסופר היהודי תומאס מאן בעל פרס נובל לספרות 1929 את ההשראה לכתיבת ספרו הידוע "הר הקסמים". הסנטוריום ההיסטורי אמנם החליף שמות בינתיים, אך הוא פעיל עדיין במקומו בגובה 1,863 מטרים, ברכס בשם שאצאלפ (Schatzalp) שמעל דאבוס והנוף הנראה ממרפסותיו העתיקות עדיין קסום כפי שהיה ב-1911 בעיניו של מאן. אפשר לעלות אל שאצאלפ בטיפוס מייגע ברגל, או בפוניקולאר העוזב את התחנה שבמרכז דאבוס כל רבע שעה ומגיע ליעדו תוך 4 דקות נסיעה.

צמודה לתחנת הפניקולאר בשאצאלפ נמצאת מסעדה עם מרפסת מדהימה, בה אפשר לשבת שעות ארוכות ולצפות אל נוף הפסגות שמעל ואל העמקים הצרים היוצאים מעמק דאבוס שמתחת, תוך לגימת קפה, בירה או יין מקומי מצויין.

 

122 ק"מ בארבע שעות

דאבוס היא גם צומת מצויין לטיולים בסביבה, שאחד מהם הוא הנסיעה ברכבת האדומה, ה"ברנינה אקספרס" לכיוון איטליה. קו הרכבת הזה פופולארי ביותר ואת מקומות הישיבה בקרונות הפנורמיים יש להזמין מראש, גם אם מחזיקים בסוויס פאס. הקו מתחיל בעיר כור (Chur), נמשך לאורך 122 ק"מ, חוצה 55 מנהרות, 196 גשרים ומעברים ועובר נופים שהנחילו לו מקום של כבוד ברשימת אתרי המורשת של אונסק"ו, לפני שהוא מגיע ליעדו בעיר האיטלקית הים תיכונית טיראנו. הרכבת נקראת אמנם "ברנינה אקספרס", אבל את הדרך הלכאורה קצרה של 122 ק"מ היא עושה עם 9 תחנות כמעט בזחילה, לא בגלל טכנולוגיה מפגרת אלא בגלל אילוצי הטבע, ואל טיראנו היא מגיעה רק אחרי נסיעה של כארבע שעות ויותר בהן עברה קניונים, גשרים מופלאים, קירות סלע נישאים, עמקים שהיא סובבת פעם, פעמיים וארבע פעמים לפני שהיא מצליחה לצאת מתוכם ואנחנו בינתיים רואים את הנוף פעם מימין ופעם משמאל, ערי נופש ידועות, קרחוני ברנינה והאגמים המלאכותיים "הלבן" ו"השחור", הרים מלכותיים, נחלים קטנים הזורמים לאורך המסילה, ים של שלג וירידה דרמטית מגובה של 2,200 מטרים לעבר העיירה פוסקיאבו וגשר ברוסיו (Brusio) העגול, ולבסוף - טיראנו עם עצי הדקל שלה.

כאן נטשנו את הברנינה אקספרס ואחרי מנוחת גלידה מחיית נפשות בקיוסק קטן מחוץ לתחנת הרכבת, ובלי באמת לבקר בטיראנו שאליה בוודאי נשוב בהזדמנות אחרת, התחלנו את החזרה לדאבוס והפעם, משום שרצינו לעצור בכמה עיירות בדרך, נסענו ברכבות מקומיות שאינן מצריכות הזמנת מקומות מוקדמת. עברנו שוב את את גשר ברוסיו העגול שהרכבת סובבת אותו פעם אחת בתחתיתו ופעם אחת במרומיו במעגלים של 360 מעלות מושלמות, ובפוסקיאבו (Poschiavo) הקטנה והציורית עזבנו את הרכבת. ראשית בגלל שמה המתגלגל שאהבנו ושנית מפני שהיינו כבר רעבים ונזכרנו בהמלצה על מסעדה אחת מצויינת, "קרוצ'ה ביאנקה" (Croce Bianca - צלב לבן) שקיבלנו מיותם רגב, מדריך קבוצות של "רואים עולם" בשוויץ, שסיפר לנו אודותיה בהתלהבות.

פוסקיאבו ידועה בעיקר בגלל הארמונות הרנסנסיים המיוחדים שלה, שניבנו על ידי סוחרים עשירים שעשו את הונם בארצות זרות ובכיכר המרכזית שלה ניצבת כנסייה מעניינת מתחילת המאה ה-16, כנסיית סן ויטורה שהגג הנמוך שלה ומגדל הפעמונים הדק בעל חמש הקומות הם בסגנון לומברדי איטלקי ואילו הקימרונים הפנימיים - בסגנון גותי גרמני. טיילנו לאורך הנהר העובר בעיירה ובקלות רבה מצאנו את המלון-מסעדה "קרוצ'ה ביאנקה" של משפחת זנולארי (Zanolari), השוכנים במיבנה אבן ורוד בן 150 שנה עם 27 חדרי מלון קטנים ומסעדה גדולה עם ניחוח של פעם וגן מלבב, ושלמרות השעה המאוחרת בה הגענו (שלוש אחר הצהריים) הצדיקה את המלצתו של יותם. המסעדה בשעה זו הייתה כבר ריקה והמלצר היחיד היה פנוי כולו בשבילנו. מרק בצל אחד וקרם תפוחי אדמה אחד עם פיסות בצל ושומן חזיר מטוגנות היו פתיחה מבטיחה ואחרי הטליאטלה עם מורטדלה והטליאטלה עם ירקות וגבינה כבר ברכנו את יותם. זהו גם מקום מצויין לשתות בו יינות טובים, כי לקלאודיו זנולארי, בעל המקום ומנהלו, יש גם מרתף יינות נפלא בטיראנו שאפשר לבקר בו וכמובן לקנות מהיינות שלו. ואגב, קלאודיו הרחיב לאחרונה את עסקיו ועכשיו הוא הבעלים של מלון-מסעדה נוסף במרכז העיירה, ממש מול כנסיית סן ויטורה (www.croce-bianca.ch, www.hotelalbrici.ch).

 

עוצרת לפי דרישה

הביקורים שלנו בעיירות השונות היו קצובים בהתאם ללוחות הזמנים של הרכבות ותחנתנו הבאה היתה אלפ גרום (Alp Grum) שצדה את עינינו כבר בנסיעת הבוקר. הכפר אלפ גרום עצמו נחבא לו אי שם בין קפלי ההרים והרכבת עוצרת ליד בניין בודד, כבד וקודר, המשמש מלון-מסעדה-תחנת רכבת והוא מוקף נופי הרים מיוחדים במינם המשתרעים עד האלפים האיטלקים, כולל קרחון פאלו (Palu) ואגם הנושא אותו שם. עמדנו בחוץ דקות אחדות ברוח שנשבה בטרוף ונמלטנו אל תוך המסעדה, אל כוס קפה חם ושטרודל תפוחי עץ, כשעינינו נטועות בנוף הכמעט גותי הנשקף מבעד לחלונות הזכוכית הגדולים.

את פונטרזינה (Pontresina) השוכנת נטועות לרגלי צוק ברנינה (4,048 מטרים גובהו) והיא אחד מיעדי התיירות העיקריים של האזור, עברנו בלי לעצור בה, בדרכנו לסן מוריץ, עיירת הג'ט-סט ואחד היעדים התיירותים הנחשקים בעולם. גם אותה עברנו במהירות דרך שדות ירוקים מנוקדים בפרחי אביב צהובים, לבנים, ורודים, סגולים - שטיח פרא מרהיב עין, כפרים ובתי חווה עם גגות צפחה, חזיתות מצויירות, מפלי מים הזורמים מההרים, כנסיות, גינות ירק, עזים עומדות נטועות על הסלעים שבצדי המסילה ויערות של עצי מחט גבוהים עומדים זקופים כאילו היו חיילים במסדר. כמו מגילה נפרש לפנינו הנוף מעמק לעמק, מהר להר. ואגב, על השולחנות הקטנים שליד המושבים ברכבת מודפסת מפת המסלול הקבוע שלה, כשכל התחנות מצויינות בה. נוח מאוד לזרים כמונו. ועוד משהו שכדאי לדעת. הרכבות האזוריות עוצרות בתחנות הביניים רק לפי דרישה ואפשר להודיע למבקר הכרטיסים על היעד, או לצלצל בפעמון הנמצא בכניסה לקרון. ממש כמו באוטובוס.

וקצת לפני דאבוס, בעמק יפהפה, אנחנו עוצרים שוב לביקור, הפעם בקלוסטרס (Klosters), שכנתה הקרובה של דאבוס, שאיך שהוא נשארה, למרות בתי המלון והפנסיונים שלה וכל האטרקציות שסביבה, כפר אלפיני מסורתי בסביבה חקלאית.

 

"ברוכים הבאים" ברומנש

טיול יום מומלץ אחר מדאבוס הביא אותנו בקומבינציה של רכבות ואוטובוסים (כשבכל קטע אנחנו שולפים את הסוויס פאס שלנו ומציגים אותו לנהג או למבקר הכרטיסים) אל אזור הכפרים הרומנשים של אזור אנגדין שבקנטון גראובינדן. גראובינדן הוא הקנטון היחיד בשוויץ בו דוברים שלוש שפות רשמיות: גרמנית, איטלקית ורומנש, שפה עתיקה שנוצרה עוד לפני 2,500 שנה, בזמן כיבוש האזור בידי הלגיונות הרומים של טיבריוס, מתערובת של שפת החיילים - לטינית עם שפות האזור, והתפתחה מאז לדיאלקטים המדוברים כאן עד היום. לא רק השפה שונה באנגדין, אלא גם המיבנים בכפרים הזעירים שלה שונים ומיוחדים. בתי האבן האריסטוקרטים מקושטים בציורי גרפיטי ובסמלי משפחה ולאחורי כל בית דבוק אגף עץ שבמקור שימש מחסן, אורווה או רפת והיום משתדרג לאכסנייה או מסעדה. הבתים בנויים סביב ככרות הכפר המרוצפות אבנים קטנות כשבכל אחת מהן נמצאת המזרקה השכונתית הנראית כמו שוקת של בהמות. המים הזורמים במזרקות הם מי המעיינות המינרלים של הסביבה, שהוציאו לה מוניטין של יעד ספא נבחר באירופה.

"אלגרה" (Allegra), ברכה אותנו בלבביות עובדת מרכז המידע בכפר סקאול (Scuol), כשהיא אומרת לנו בעצם: "ברוכים הבאים" בשפת אמה, רומנש, לפני שציידה אותנו במפת הכפר, המצטיין בקסם רומנשי עתיק ובתשתית מודרנית ובנוי בשני מישורים. במורדות המעובדים של העמק - סקאול עלית, ולאורך הנהר העמוק אין (Inn) הזורם בו - סקאול תחתית. שתי ככרות יפהפיות מוקפות בתים ציוריים עתיקים נמצאות בחלק התחתון של הכפר ועוד בתים טיפוסיים רבים מפוזרים בו, כמה מהם פתוחים לביקורים כשהאחד משמש כמוזיאון מקומי. ויש כמובן גם כנסיה קטנה שצריח מגדל הפעמונים שלה משקיף על בתי הכפר ואל הנהר שמתחתיו והיא מוקפת קברים פורחים בכל צבעי הקשת.

באוטובוס מקומי, העושה קילומטרים ספורים מסקאול בדרך יפהפיה נטועה עצי אדר (Maple) מצלים, אפשר להגיע אל הכפר סנט ((Sent ולטייל גם בו בין הככרות, המזרקות והבתים המצויירים השמורים היטב, והם מיוחדים במינם בגלל הגימלונים הבארוקיים הידועים בכינוי גמלוני סנט, המפארים אותם. האמת, אפשר לטייל כאן בין הכפרים בלי תכנונים רבים וכל כפר שמגיעים אליו הוא חוויה לעצמה, וזאת כמובן בנוסף לנופים היפים להפליא, העוטפים אותם.

עוד באזור - 170 הקמ"ר של הפארק הלאומי השוויצרי ((Swiss National Park, הפארק הלאומי הראשון באלפים, שנוסד ב-1914 והוא עשיר בחיות בר כמו צבאים, יעלים, עזי בר, נשרים זהובים, נשרים מזוקנים ואחרים ובצמחייה ייחודית אלפינית, עשירה. ממרכז המבקרים, אתר מעניין לעצמו שבתערוכות ובתצוגות אינטראקטיביות מציג את הפנים השונות של הפארק, אפשר לצאת לסיורי צפייה בצומח ובחי או לצאת לבד לשיטוט בשבילים המסומנים שלו.

ואפשר כמובן להישאר בדאבוס ופשוט ליהנות מההיצע האדיר שלה של יופי ואטרקציות ואולי אפילו לזכות בהשראה כמו תומאס מאן למשל, כמו רוברט לואיס סטיבנסון שכתב בה את הספר המרתק שלו "אי המטמון", או כמו ציירים ומשוררים אחרים שנשבו בקסמה.

 

- - - - - --

* הכותבת הייתה אורחת לשכת התיירות של קנטון גראובינדן