20.01.2018
 
לוצרן, עיר שתענוג לעבור אותה ברגל

 

לוצרן, עיר שתענוג לעבור אותה ברגל

 מאת אתי ישיב

כל שנתיים על השעון (השווייצי כמובן) נערך בשווייץ יריד תיירות (STM) גדול. כל שנתיים עובר היריד אל עיר יפהפייה אחרת, שהרי פשוט אין ערים לא יפהפיות בארץ הזאת, והשנה הגיע תורה של העיר לוצרן לארח אותו. לוצרן, עיר קטנה-גדולה,  שאמנם רק ששים ומשהו אלף תושבים גרים בה אבל היא העיר העשירית הכי מתויירת בעולם (לפי מדריך מישלן לפחות), ועם האגם שעל גדתו היא שוכנת, ההרים המקיפים אותה וסביבתה הכפרית, היא באמת מיוחדת.

לוצרן, עיר של כיכרות יפות, כנסיות רבות ומוזיאונים מעניינים, שוכנת בלב שווייץ, על ציר צפון-דרום בין המישור השווייצי והרי האלפים, בקצהו הצפון מערבי של אגם לוצרן, כשהרי פילטוס וריגי המושלגים מתנשאים מעליה ושולטים בנופה. התמונות המזוהות ביותר עם העיר הן של מגדל מים מתומן מסוף המאה ה-13 המשקיף אל הנהר רוס (Ruess) ושל שני גשרי עץ מקורים, ימי ביניימים גם הם, המחברים את שני חלקי העיר - העתיק והחדש.

לוצרן היא עיר של הולכי רגל, וגם אם באים אליה במכונית כדאי לשכוח ממנה ולטייל בה בעיקר ברגל, או בעזרת התחבורה הציבורית המצויינת שלה - אוטובוסים וחשמליות, המגיעים בנוחיות ובתדירות גבוהה לכל מקום.

 

אתר מצולם ביותר

העיר העתיקה (Altstadt) של לוצרן מוקפת חומת ביצורים עתיקה (Musegg Ramparts) שתשעה ממגדליה עדיין עומדים על תילם ואפשר לטייל ביניהם ואף להיכנס לשלושה מהם. מצדה האחד של החומה נשקפת העיר וצדה החיצון נושק לאחו ירוק שפרות עבות בשר וכבדות עטינים רועות בו.  בטיול בין הרחובות הקטנים והציוריים של הרובע העתיק עוברים רחובות שקטים ושלווים וממש לידם רחובות תוססים ומלאי חיים, אבל המיוחד בלוצרן, כבר בימי הביניים,  היו דווקא הגשרים שלה. בשנת 1400 היתה אפילו העיר היחידה באירופה שהתפארה בארבעה גשרים.

כדאי להתחיל את הטיול  בגשר הקפלה (Kapellbrucke) שניבנה בתחילת המאה ה-14 ונקרא על שם קפלת פטר הקדוש הנמצאת מולו. גשר העץ, שיחד עם מגדל המים המתומן הניצב לידו הוא האתר המצולם ביותר בשווייץ, נהרס בשריפה  הגדולה  של 1993, אך בהיותו סמל העיר, דאגו אבות העיר לבנותו מיד מחדש. במקום 100 הציורים המשולשים בני המאה ה-17 שפארו אותו  ותיארו את ההיסטוריה של שווייץ, של לוצרן, וכן את תולדות חייהם של הקדושים הפטרונים של העיר, שובצו בין קורות העץ העתקים מדוייקים, ומי שלא ביקר מימיו בגשר העתיק לא יכול להבחין בהבדלים. הגשר המקורה השני, גשר שפרייר (Spreuerbrucke, המילה  Spreu פירושה בגרמנית מוץ החיטה) מתחילת המאה ה-15, עוטר גם הוא במאה ה-17 בציורים שנושאם המאקברי הוא מחול המוות. גשר היסטורי זה היה המקום היחיד בעיר ממנו מותר היה להשליך  המיימה את עלי השלכת ואת מוץ החיטה, ומכאן נגזר שמו.

עוברים את אחד הגשרים  ומגיעים הישר אל העיר העתיקה וחמודותיה. אם זה בית העיריה הרנסנסי שגגו ניבנה בסגנון בית חווה, אם הבתים המצויירים בהירשנפלאץ (Hirschenplatz) שהמשורר גתה בכבודו ובעצמו התגורר שם בשנת 1779 במלון "גולדנר אדלר", או  שוק היין (Weinmarkt) על בתיו המצויירים והמקושטים באותות ובדגלים ששימשו פעם מקום מושבן של הגילדות, בית המרקחת שניבנה עוד ב-1530 והמזרקה הגותית היפה -  זהו רובע עתיק שמזמין לשוטט בו,  ללכת לאיבוד בין סימטאותיו ולגלות בו עוד פינת חן, עוד כיכר, עוד כנסייה ועוד ארמון.

לוצרן היא גם עיר של מוזיאונים וכמה מהם שוכנים בתוך העיר העתיקה, כשפיקאסו הוא האמן המככב בהם. מוזיאון פיקאסו צמוד לבית העיריה הישן ואפשר לראות בבית המקסים  (Rhyn-Haus  Am) בו הוא שוכן אוסף של ליתוגרפיות, תגליפים וכלי קרמיקה של האמן, כמו גם צילומים יפהפיים של הצלם האמריקני דויד דוגלס דאנקן, חבר קרוב של האמן, שצילם אותו ואת אשתו האחרונה ז'קלין.  גם במוזיאון רוזנגרט (Rosengart) השוכן ברחוב פילאטוס 10, נמצא אוסף נהדר של 80 מיצירות פיקאסו, 100 מציוריו של פול קלה וגם עבודות של מונה, פיסארו, רנואר, בונאר וסזאן, לז'אר ומאטיס, שאגאל, אוטרילו וקנדינסקי - אוצר אמיתי.

 

אריה עצוב מאוד

מי שנהנה מקניות דווקא (ובינינו, מי לא נהנה מהן) ימצא בעיר העתיקה חנויות כלבו, בוטיקים מקסימים, דוכני רחוב ושווקים קטנים ומטריפים וכמה טוב לנוח קצת מתחת לשמשיות בבתי הקפה שלאורך הנהר, ללגום ספל קפוצ'ינו ולבהות בברבורים המלכותיים השטים במים ועוקבים בדריכות אחר כל יד הזורקת אליהם פירורי לחם.

גם מסעדות מצויינות, טיפוסיות ואחרות, אפשר למצוא שם ואני יכולה להמליץ על "Stadtkeller" בככר שטרנן (Sternenplatz) מס' 3, שם בילינו ערב שווייצי טיפוסי מסביב לשולחנות עץ ארוכים, טובלים בשמחה פיסות לחם בסיר  פונדו הגבינה, טועמים מרק עגבניות נפלא ופיסות עגל בשמנת נוסח ציריך, מרטיבים גרון עם יינות ריזלינג לבנים מקומיים ומרלו ופינו נואר אדומים גם הם מקומיים ומתעלפים כמעט מטעמם של קינוחי מרנג אלוהיים, כשהמלצרים רצים בין השולחנות הצפופים והעמוסים ומגישים עוד ועוד מכל הטוב הזה. מוסיקאים מקומיים מפליאים בינתיים בנגינה על כלים מקוריים כמו קרנות הרים ארוכות, רקדנים בבגדים לאומיים רוקדים ומנופפים בדגלי שווייץ וקהל הסועדים מצטרף לשירה ולריקודים - מי היה מאמין שהשווייצים העצורים והיבשושיים כביכול מסוגלים להתפרק כך.

אזור פופולארי אחר בלוצרן הוא זה המקיף את הכיכר הידועה כ"כיכר האריה" (Lowenplatz) וזאת בזכות פסל "האריה הגוסס של לוצרן" הנמצא בסמטה קרובה. הפסל נחצב בסלע גיר ענק לזכר חיילי המשמר השווייצי שהגנו על ארמון המלכות הצרפתי בפריז בעת המהפכה הצרפתית. 850 חיילים שוויצרים נהרגו שם והאריה הרובץ, שאורכו 9 מטרים, מזיל דמעה והוא עצוב כל כך, עד שמספרים כי מרק טוויין תיאר אותו כ"פיסת הסלע העצובה והנוגעת ביותר ללב בעולם".  ילדים יאהבו מאוד את גן הקרחונים המופלא הנמצא ברחוב Denkmal 4, שם נמצאו 32 חורים שונים שנחצבו בסלע על ידי קרחון רוס לפני עשרים אלף שנה, כאשר הקרח כיסה עדיין את כל המישור. במוזיאון ממול אפשר ללמוד בין היתר כיצד נוצרים קרחונים, לראות מודלים של קרחוני שוייץ, ללמוד על בעלי החיים שהתקיימו ביניהם ולקנח בטיול בגנים האלפינים ובאולם המראות המעוותות את דמות הצופים ומשעשעות עד דמעות את הגדולים כמו את הקטנים. מיבנה הזכוכית העגול החולש על הככר הוא ה" בורבקי פנורמה"  (Bourbaki-Panorama)  שציור פנורמי ענק  (1,100 מטרים רבועים גודלו) מתחבא בתוכו ומתאר את הצלת הצבא הצרפתי בידי השוויצרים, כאשר ניגף במלחמת צרפת-פרוסיה ב-1870. לא אמנות גדולה, אבל ציורי הקרב, הנסיגה הגדולה, הטיפול בפצועים ובמתים והחיים בשולי המחנות הם חוויה ריאליסטית ומרשימה, שקדמה ( הוא צויר בשנת 1871) לחוויות שהעניקה מאוחר יותר לעולם תעשיית הקולנוע.

סמוך לתחנת הרכבת של לוצרן, על שפת האגם, ניבנה גם מרכז התרבות והוועידות המקומי (  Kultur und Kongresszentrumאו בקיצור: KKL). זהו קמפוס מרהיב, שאולם הקונצרטים המצויין שלו ידוע כאחד האולמות הטובים בעולם והוא מארח פסטיבלים וקונצרטים לאורך כל השנה. בקומה הרביעית של הבניין נמצא המוזיאון לאמנויות יפות ובו תצוגות קבע של אמנים שווייציים וכן תערוכות מתחלפות מעניינות של אמנות עכשווית בינלאומית.

עוד אתר מומלץ לילדים הוא המוזיאון השווייצי לתחבורה, שיש בו אוסף עצום של קטרי רכבת, מטוסים, מכוניות, אופניים, אופנועים ושאר פריטים ומודלים הקשורים בהיסטוריה של התחבורה. המוזיאון נמצא ברחוב לידו 5 ליד האגם, ואפשר להגיע אליו גם בספינות המעבורת השטות בו (יוצאות מהמזח שמול KKL)  וכך ליהנות גם משיט מקסים.

ובין אטרקציה אחת לשנייה, כדאי פשוט לטייל לאורך האגם, להרים את הראש ולהתבונן בפנורמת הרי האלפים או בטירת גוטש (Gutsch) הבארוקית הבנויה מעל העיר והנראית כמעט כמו אחד מארמונותיו של לודוויג "המשוגע" מבווריה. אגב, היום משמשת הטירה כמסעדה והיא מקום אידיאלי לארוחת צהריים, שעה אפשר להשקיף בה אל כל העיר מהמרפסת שלו.

 

דרך יפה להפליא

חלק מקסמה של לוצרן היא הסביבה היפהפיה שלה  והפסגות המדהימות הרובצות מעליה ומזמינות מרחוק לעלות  אליהן ולחוות אותן. ואל תאמינו למי שיאמר לכם "ראיתם הר אחד -  ראיתם את כולם". כל פסגה שונה, כל עלייה שונה וכל אחת דרמטית ומרתקת. כך הפילאטוס והריגי הידועות יותר, וכך גם הבורגנשטוק (Burgenstock), רכס סלעי, מיוער, עם קבוצה של בתי מלון,  שפעם ראשונה שמעתי את שמו  מיותם רגב  המדריך קבוצות של "רואים עולם" בשווייץ ומאוהב בה כמעט אובססיווית. יותם גם גילה לי שדוד בן גוריון ביקר במקום יותר מפעם אחת, אז הנה לנו גם סיבה היסטורית לביקור.

ועוד לא הזכרתי את ההר טיטליס, שאמנם רחוק קצת יותר מהאחרים (מלוצרן יש להגיע  תחילה לאנגלברג) אבל העלייה אליו בשורה של רכבלים יפה להפליא, נופי השלג עוטפים את המבקרים ב-360 מעלות משכרים, המסעדה במתחם העליון מצויינת, ויש למעלה גם מתקני גלישה משעשעים (ומפחידים) ואזורי שעשועים לילדים.

ואם בכל זאת רוצים משהו אחר, הרי תמיד יש בסביבה משהו מעניין, או לפחות יפה (בשווייץ, כאמור, זה תמיד יפה) לבקר. למשל אנטלבאך (Entlebuch), אחד האזורים המיוחדים בשווייץ וכולו כארבעים דקות נסיעה מלוצרן. אנטלבאך הוא השמורה הביאוספרית הראשונה (בינתיים גם היחידה) בשווייץ ולקח לנו קצת זמן להבין למה בדיוק הכוונה בשם המפוצץ הזה, שגם כותרת של אונסק"ו נוספה לו  (Unesco Biosphere Entlebuch). אז כך: אנטלבאך הוא אזור לדוגמה, שבעזרת שיתוף פעולה הדוק עם התושבים נחלץ להגנה, שימור ופיתוח בר קיימא של 400 קמ"ר של אדמות הבור של השמורה, על הצומח והחי המיוחדים שבהם.  הנסיעה אל השמורה היתה כה יפה (מצטערת, אבל זה באמת כך), כשהדרך עוברת בין גבעות ירוקות מנוקדות פרחי אביב צהובים, ורודים, לבנים, בתי עץ מפוזרים עליהן, פרות רובצות באחו ועזים עסקניות מטפסות וגולשות מהגבעות. הכביש הצר המכונה  "רחוב הפנורמה" מתפתל כנחש בין הרים חרוצים הנראים כמו חומת עיר שדים, התנועה לשני הכיוונים דלילה, כשרק אנחנו כאן, והטבע. עצים בגובה 40-30   מטרים מיתמרים ממעמקי העמקים ומגיעים עם ראשיהם לשמים וממול פסגות הרים מושלגות.

טיול רגלי קצר מגלה לנו סודו של מפל מים, מנסרות עץ שלידן נערמים גזעי עצים ענקיים שולחות ריחות של נסורת טרייה, דגלים אדומים של שווייץ מתנפנפים מעל גגות בתי העץ, נחל זורם מלווה את הכביש בפיתוליו, פרות ענודות פעמונים בוחנות בסקרנות אוטובוס צהוב הזוחל לאיטו בשביל הכפרי הצר.  בכפר החמוד פלוהלי (Fluhli), למרגלות מצוק, במלון עתיק בן 105 שנים, אנחנו מתרווחים בכסאות הקש שעל המרפסת ונכנסים  ממש לנירוונה. ושמורת אונסק"ו הביאוספרית? שתהיה. הרי אנחנו תמיד בעד שמירת הסביבה.

 

- - - - - - - - -

* הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות השווייצרית וחברת התעופה סוויס