סלוניקי וכל מה שסביב לה
מאת יוסי זילברמן
קו חדש של טיסות ישירות בין תל אביב וסלוניקי יופעל מסוף מאי ועד אמצע אוקטובר. זוהי הזדמנות לקהל הישראלי להגיע בטיסה קצרה יחסית של שעתיים ו-20 דקות, ובנוחיות רבה, לאחד האזורים האטרקטיביים ביותר ביוון. היוזמת של הפעלת הטיסות היא אשת טורס.
העיר סלוניקי, או תסלוניקי (THESSALONIKI) כפי שהיא נקראת ביוונית, היא השניה בגודלה ביוון, אחרי אתונה, והעיר העיקרית בצפון המדינה. קצת היסטוריה: העיר נוסדה בשנת 315 לפני הספירה על ידי המצביא המקדוני קסנדרוס ונקראה על שם אשתו תסלוניקה, שהיתה גם אחותו של אלכסנדר מוקדון. פסל גדול לכבודו של הגיבור היווני הידוע הזה ניצב בטיילת שלחוף הים.
בגלל מיקומה הגיאוגרפי בדרום הבלקן וחשיבותה המסחרית השתלטו עליה במהלך ההיסטוריה הרומאים, הביזנטים, הצלבנים והעותמנים, וכל אחד מהם השאיר בה את חותמו.
העיר הפכה לחלק מיוון רק בשנת 1912, לקראת מלחמת העולם הראשונה. בעקבות המלחמה, עד 1923, התרחשו חילופי אוכלוסין בהיקף גדול, כשעשרות אלפי תושבים שהוגדרו טורקים (לעתים קרובות הם היו פשוט יוונים מוסלמים) עברו לטורקיה, ובמקומם הגיעו לסלוניקי אלפי יוונים שחיו דורות רבים ברחבי אסיה הקטנה שבאימפריה העותמנית.
מה אפשר לראות בסלוניקי: בסיור של יום מלא, רובו רגלי, אפשר לבקר במרבית אתרי התיירות, כולל האתרים ההיסטוריים. כדאי לעלות קודם ברכב למצודה הביזנטית אנו פולי (ANO POLI), השומרת על העיר וניצבת על אחת הגבעות ממנה נשקפת כל העיר. אחר כך, ליד מרכז העיר, מומלץ לבקר ברוטונדה - מבנה מעוגל שהיה כנסיה שנהפכה למסגד. לידה נמצאת קשת גלריוס (הקאמארה), על שמו של הקיסר הרומאי שניצח את הפרסים וקבע את העיר כמקום מושב הקיסרות.
המגדל הלבן בקצה הטיילת העירונית הוא הסמל הייצוגי של סלוניקי. המגדל נבנה ב-1536, גובהו כ-30 מטר ותפקידו היה לשמור על אזור הכניסה לנמל.הוא נקרא גם "מגדל הדמים", כי שימש עד 1878 כבית סוהר ולידו רבים הוצאו להורג.
הנצרות הגיעה לעיר במאה הראשונה לספירה, סביב השנים 50-60, עם ביקורו של השליח פאולוס הקדוש. ברחבי העיר כנסיות רבות ומנזרים, בעיקר של הזרם היווני אורתודוקסי. למי שמתעניין.
מבין המוזיאונים, המעניין ביותר הוא המוזיאון הארכיאולוגי שבו אוסף עצום של ממצאים מאזור מקדוניה.
החלק הכי כייפי בשהייה בסלוניקי הוא שיטוט ברחובותיה המרכזיים, בסימטאות, בשדרות הירוקות ובטיילת הארוכה לאורך הים. זו הדרך הטובה ביותר לחוש את האווירה המקומית ולהשתתף בה.
סלוניקי היא עיר של צעירים. בעיר ארבע אוניברסיטאות גדולות אליהן באים סטודנטים מכל הארץ, והם מורגשים מאוד, במיוחד באזורי הבילוי. הצעירים מתגודדים סביב ובתוך הפאבים ובתי הקפה גם בשעות היום.
העיר נשרפה כמעט כליל בשנת 1917. היא נבנתה מחדש לפי עקרון פונקציונלי של רחובות אורך ורוחב מקבילים. אין בה גורדי שחקים עם חלונות זכוכית בוהקים, רוב הבתים בני ארבע עד שמונה קומות בלבד. מרכז העיר הוא בכיכר אריסטוטלוס, ARISTOTELOUS שהיא למעשה לב ליבה של העיר.
הכיכר רחבה מאוד מסביב לה בתי מלון בעיצוב חיצוני יפהפה ובתי קפה ופאבים רבים, וחזיתה פונה לטיילת שלחוף הים. בלילות הקיץ מתקיימים בה מופעי בידור לקהל הרחב. גובלים בכיכר שני שווקים מקורים חלקית וכן אזור השופינג, המתמקד ברחוב טסימיסקי (TSIMISKI), ובלילה - אם יש את נפשכם לחוש את שמחת החיים של אחינו בני יוון - צאו לאזורי הבילוי ולטברנות, אלה המסעדות המשלבות אוכל מעולה במחירים סבירים, שתייה כמים (צבעו של האוזו, המשקה הלאומי, הוא אכן כצבע המים), והמוסיקה המקפיצה את הנוכחים לרקוד על השולחנות. נגני גיטרות ובוזוקי ותקליטורים מרעישי אוזניים משמיעים ללא הפסק מוסיקה יוונית שחלקה מוכר גם לנו. הקהל, ובמיוחד הצעירים, מצטרפים לשירה בהתלהבות רבה. את הלילה העליז אפשר לסיים בפאבים המפוצצים מצעירים שכאילו אין להם מחר.
ישראלי יכול להרגיש בסלוניקי כמו בבית מבחינת קצב החיים והנוף האנושי. בני הנוער הממלאים את הרחובות הדומים מאוד לרחובותינו.
בין שמיים וארץ
סלוניקי מתאימה ביותר לטיולים בשיטת הכוכב, בזכות העובדה שמרבית אתרי הטבע וההיסטוריה בצפון יוון הם במרחק נסיעה של שעות ספורות - בסך הכל עד יום של נסיעה, ביקור וחזרה למלון.
אחד היעדים הבולטים בצפון יוון, ובלי גוזמה גם אחד האתרים המיוחדים בעולם בכלל, הוא מטאורה (METEORA), קבוצת מנזרים "התלויים בין שמים וארץ".
הנוף של מטאורה הוא מעין שילוב של קפדוקיה בטורקיה וההרים המדהימים שבגווילין, שבסין: שרשרת של צוקים משוננים בגובה של 400 עד 600 מטר מעל פני הים המשקיפים על עמק תסליה הרחב והירוק. בראשי הצוקים נבנו במאות ה-11 עד ה-15 עשרים ושניים מנזרים הדבוקים ממש לפסגות, כחלק אינטגרלי של הסלע. כיום פעילים ופתוחים רק שישה מנזרים, בארבעה מהם מתגוררים נזירים ובשניים האחרים רק נזירות.
מטאורה היתה מקום מפלט למאות נזירים בתקופות הביזנטית והעותמנית, וכיום יש בה כמה עשרות בלבד. אפשר להגיע בקלות ברכב לכל ששת המנזרים.
ביקור במנזר כזה ממחיש את אורח חייהם של הנזירים בעבר ובהווה. בכל אחד מהם יש כנסיה, מוזיאון קטן וספריה שבה כתבי יד עתיקים. מכל ממנזר ניתן לראות את כל האחרים כעל כף יד ולהשקיף על כל האזור. במילה אחת: מהמם.
מטאורה נמצאת במרחק של כשלוש שעות נסיעה מסלוניקי. מגיעים לכפר קלמבקה (KALAMBAKA) שלרגלי האתר ובו ניתן לקבל את כל שירותי התיירות הנדרשים, כך שאפשר לתכנן גם שהיית לילה במקום.
יעד נוסף במרחק נסיעה מסלוניקי הוא הר האולימפוס - ההר המפורסם שהפך גם למושג. לא רק שהוא הגבוה בהרי יוון (2,911 מטרים), הוא גם מקום משכנם של אלי יוון העתיקה, כך לפחות לפי המיתולוגיה. גם הוא אתר פופולרי לטיול של יום שלם המשלב טיולי טבע רגליים קצרים.
יעד שלישי, לא פחות חשוב, הוא חצי האי חלקידיקי ((HALKIDIKI, דרומית מזרחית לסלוניקי. מחצי האי בולטות שלוש לשונות יבשה, או אצבעות, הנשלחות במקביל לתוך הים האגאי.
הלשון הראשונה, קסאנדיה, היא הממוסחרת. הלשון המרכזית, סיטוניה, היא המעניינת ביותר. מגיעים אליה בנסיעה של כשעה וחצי מסלוניקי, בדרך כפרית ירוקה, שופעת פרחי בר, כרמים ומטעי זיתים. כמה כפרים קטנים שוכנים לאורך המפרצים ובקצה הלשון אתר של נופש דה-לוקס בשם פורטו קאראס.
במקום פועל מלון אחד הפתוח ממאי ועד אוקטובר ובו מתרכזים כל אמצעי הבילוי למשפחות הנופשים (מחציתם מרוסיה). המלון השני פתוח כל השנה, בזכות הקזינו המופעל בו.
הלשון השלישית, אתוס, היא מעין אוטונומיה של מנזרים ואסורה בכניסה לנשים. האפשרות לצפות במנזרים הנטועים על המצוקים היא על ידי שיט לאורך החוף.
היסטוריה יהודית
אי אפשר לומר "סלוניקי" מבלי להזכיר את הסיפור המיוחד של הקהילה היהודית שהיתה שם. אומרים שהיהודי הראשון הגיע לעיר מאלכסנדירה שבמצרים כבר בשנת ייסודה, ב-315 לפני הספירה, או בגירסה אחרת - רק בשנת 140 לפני הספירה.
הפרק החשוב בתולדות הקהילה היהודית בעיר נפתח בעקבות גירוש ספרד, ב-1492, עם בואם של 15 אלף או 20 אלף יהודים, שהקימו בה את הקהילה הספרדית המפוארת. למי שלא יודע: עד שנת 1922 היהודים היו רוב דומיננטי בעיר, עד כדי כך שיום השבתון והמנוחה הכללי היה שבת.
המאזן השתנה רק כשבוצעו חילופי האוכלוסין ועשרות אלפי יוונים הגיעו לסלוניקי מאסיה הקטנה, בעיקר מאיזמיר. ערב מלחמת העולם השניה, ב-1940, חיו בה כמעט 50 אלף יהודים, שהיוו עדיין כשליש מתושבי סלוניקי.
האסון הכבד נחת על הקהילה עם הכיבוש הגרמני. רוב היהודים נשלחו על ידי הנאצים למחנות ההשמדה, שם נרצחו. 1,700 מהם הצליחו להינצל. כיום מונה הקהילה כאלף איש בלבד ורק בית כנסת אחד פעיל. בית הקברות היהודי הגדול נהרס על ידי הנאצים ובמקומו שוכנת כיום אוניברסיטה. במוזיאון היהודי במרכז העיר, ברח' אגיו מינה מספר 13 (HGHIOU MINA), נמצאים שרידים מבתי הקברות ובתי הכנסת שנהרסו וכן תמונות רבות מחיי הקהילה ותולדותיה.
- - - - - -
* המחבר היה אורח חברת אשת טורס ולשכת התיירות היוונית בישראל