הפנים החדשות של בריסל
מאת אתי ישיב
הילדון החמוד ("המנקין פיס") בעל הפנים החצופים משהו, המשיך להשתין לתוך המזרקה כפי שהוא עושה כמעט ארבע מאות שנה (מאז 1619), ואנחנו עמדנו לידו, שואלים את עצמנו איך זכה דווקא הקטנטן הזה להיות האזרח הידוע ביותר, ממש אזרח כבוד של בריסל, בירת בלגיה, ומדוע השאלה הראשונה שנשאל כל מבקר בה היא, "ואת המנקין פיס ראית?" אבל עם מסורות לא מתווכחים וגם אנחנו התמוגגנו לראות אותו מטיל כדרכו את מימיו תוך שהוא מחייך-קורץ אלינו.
שלשה דגלים על הגגות
למרות מיקומה בלב אירופה בין פריס, אמסטרדם, לונדון ופרנקפורט ולמרות שפע האטרקציות שהיא מבורכת בהן, בריסל שהיא עיר וגם מחוז בבלגיה, בירת הממלכה הבלגית, "מטה" הקהילות הדוברות צרפתית ופלמית, המארחת של מוסדות בינלאומיים רבים, אלפי חברות מסחריות, תערוכות, קונגרסים וועידות, הינה עדיין אחת הבירות הפחות מתויירות והפחות ידועות באירופה. עיר שנולדה די מאוחר בהיסטוריה, רק במאה העשירית לספירה, ושמה ניתן לה על שם הביצות שבתוכן ישבה (Bruocsella - "הכפר בביצות"). עיר של ניגודים שיש בה עיר תחתית ועיר עילית, עיר מודרנית ועיר עתיקה, עיר של סוחרים ועיר של אמנות, בירה מכופתרת של האיחוד האירופי והבירה העולמית של אמנות הקומיקס. פלמית במקורה ודו לשונית עם דומיננטיות צרפתית בחיי היום יום שלה, היא מניפה שלושה דגלים על גגותיה: האחד של בלגיה, השני של האיחוד האירופי והשלישי, הפלמי, המתהדר בסמל אריה יהודה כתזכורת לחלקם של אביריה הצלבנים בכיבוש ירושלים. ונוסף לכל אלה - יש לה רצון עז להשיל את התדמית הישנה של עיר משעממת וישנונית ולחשוף את פניה האמתיות, העכשוויות, התוססות.
למרות שכמיליון תושבים חיים בבריסל, היא נראית למבקרים בה קטנה למדי, כאשר לרוב האתרים והאטרקציות ניתן להגיע ברגל. המקום להתחיל בו את הסיורים הוא הכיכר הגדולה, ה-Grand Place המלבנית, אחת הכיכרות היפות ביותר והמושלמות ביותר בעולם, שגם אחרי ששוטטנו בה שוב ושוב - בבקרים כששפעת הפרחים של שוק הבוקר ממלאים אותה, בצהרי היום, ובלילות כשזרקורים מאירים את חמודותיה - גילינו כל פעם אוצרות נוספים, פרטים שהעיניים לא קלטו לפני כן. עמדנו משתאים בלב הכיכר כשבתי הגילדות בני המאה ה-17 מקיפים אותה ואותנו עם חזיתות הבארוק היפהפיות שלהם, כשכל קומה של המיבנים היא עולם מפואר של פסלים, קישוטים, גימלונים, כיפות וצריחים. גילדת האופים, גילדת נגרי הארונות, יצרני נרות החלב, סוחרי הגלנטריה, הקצבים, הספנים, החייטים, מבשלי הבירה, הציירים - כל קליקה כזו של בעלי מלאכה הצליחה לבנות לעצמה בית מרהיב עין עם אוצרות אמנות ודימויים היסטוריים וביניהם שוכנים היום מוזיאונים כמו מוזיאון הקקאו והשוקולד או המוזיאון המצויין של העיר בריסל המכיל בין היתר ציורים של פיטר ברויגל האב, שטיחי קיר מפוארים ואוספי כלי כסף ופורצלן מעשי ידיהם של טובי האומנים בעיר. פנינת הכיכר הנפלאה הזאת היא בית העירייה הגותי בן המאות ה- 13 וה- 15, שהצריח המפואר שלו נישא לגובה 96 מטרים כשבראשו ניצב פסל נחושת של מיכאל הקדוש. הצריח הזה הגיח מולנו מבין גגות העיר כל פעם שחיפשנו את דרכנו והוא שימש לנו מעין מצפן ומורה דרך בעיר הזרה.
קניון בן 150 שנה והקולנוע הראשון באירופה
כל סביבת הכיכר מאוכלסת בחנויות מזכרות, אופנה, נעליים, בדי ברוקאד טיפוסיים, שוקולטריות והמון חנויות-מחסנים של בונבוניירות ארוזות ומוכנות בכל גודל, משקל ומחיר. מהנסיון שלנו - לא מומלץ לרכוש אותן שם. השוקולד באריזה קטנה אחת שקנינו שם ונשאנו בידינו בדחילו ורחימו, נמצא מאוחר יותר שבור לרסיסים וגם התאריך שעל האריזה נראה היה לנו חשוד קצת. כדאי לקנות במקומות היקרים יותר, בהם אפשר לבחור, לראות בדיוק מה קונים וליהנות מכמות של שוקולד קטנה יותר אבל איכותית באמת. וכן - גם ברים יש שם ובתוך הסימטאות הצרות מרוצפות האבנים ניצבים שולחנותיהן של מסעדות משובחות ומהירות, יקרות וזולות כשבפתחי אלה האחרונות עומדים מלצרים המשדלים עוברים ושבים להיכנס אליהן. ממש בכיכר הגדולה, במרתף המקומר של בית מספר 15, ביתו המרשים של אחד דוכס ברבאנט, אכלנו במסעדה 't Kelderke העתיקה והצפופה, כשמרפקינו נוגעים באלו של שכנינו וכולנו נהנים יחד בעיקר מהאווירה המיוחדת ומהבירה המצויינת וגם ממרק הצדפות המעולה והמנות שבאו אחריו. לא נורא יקר, מקסים ושייך למקום. מסעדה מומלצת אחרת בסביבה, היא ה- Aux Armes de Bruxelles ב-Rue des Bouchers מספר 13 , שידוענים רבים פוקדים את שולחנותיה. מספרים לנו שהזמר הבלגי המפורסם (המנוח) ז'אק ברל נהג לאכול שם ובארוחת הערב שלנו, ממש בשולחן לידינו, סעדו שם נשיאה לשעבר של פרו, אלחנדרו טולדו ורעייתו הישראלית, גם היא לשעבר. המסעדה אמנם אינה זולה, אבל היא יפה מאוד ועם האוכל המצויין והשרות הלבבי היתה שווה כל אירו ששילמנו.
לפני שעוזבים את סביבת הכיכר הגדולה, כדאי לשוטט קצת בגאלרי סאן הובר (Gallerie Saint Hubert) שהיא ארקדה מקורה, אלגנטית, בת כ-150 שנה, ובה חנויות אופנה יוקרתיות, מסעדות, מעדניות, מוזיאון לתולדות העיר וגם אולם קולנוע שטוענים כאן שהוא הראשון באירופה. בכניסה לקולנוע נמצא משרד כרטיסים בו ניתן לרכוש ביום המופע כרטיסי "רגע אחרון" בהנחה משמעותית.
ואם קניות, הרי הרחובות האופנתיים ביותר הם שדרות לואיזה ווטרלו, שם נמצאים בתי האופנה הגדולים של גוצ'י, ארמאני, שאנל, הרמס, וורסצ'ה, דיור ואחרים וכן בתי המעצבים החשובים, בינלאומיים ומקומיים. אז מי שרגיל לקנות בשאנז אליזה שבפריז, או בשדרה החמישית שבניו יורק, אלו הרחובות בשבילו. ומי שהגדולים והמרשימים האלה מפחידים אותו, הרי הרחוב "החדש"(Neuve Rue) למשל, שבעיר התחתית (חמש דקות ברגל צפונה מהכיכר הגדולה), הוא כתובת מצויינת בשבילו עם עשרות בוטיקים, בתי כלבו גדולים, חנויות מוסיקה ומחשבים, בתי קפה ומסעדות מהירות.
תענוג אמיתי לאספנים, ציידי אמנות ולסתם חטטנים
אל הכיכר הגדולה נחזור בכל אחד מימי ביקורנו בבריסל, ובינתיים אנחנו מטפסים (ברגל, ברגל) אל העיר העילית, להציץ בשלוש מתוך הכנסיות הרבות שבה. הראשונה, Notre Dame de la Chapelle הגותית עם התחלה רומנסקית מהמאה ה- 13, שם קבור מתחת ללוח שיש שחור הצייר פיטר ברויגל האב כשמעליו העתק הציור גדול של רובנס "ישו נותן את המפתחות לפטר הקדוש". העבודות של הציירים והפסלים שבדרך כלל אנחנו רואים רק במוזיאונים חשובים ובתערוכות מיוחדות, פתאום הן כאן, בכנסיות, בבניני ציבור אחרים ואפילו בבתים פרטיים, דבר שנותן לנו תחושה של יחסים אינטימיים יותר עם האמנים, בשר ודם, שחיו כאן בבתיהם, יצרו כאן בסדנאות שלהם, הסתובבו כאן ברחובות וגם מתו כאן. ממשיכים אל כיכר סבלון הגדולה (Place du Grand Sablon) המוקפת בתים עתיקים והיא המקום הנחשב ביותר לאכול בו באחת המסעדות הרבות, או לפחות לשתות קפה במקום שיכולים להיראות, וגם לבלות ימים בגלריות ובחנויות ממכר העתיקות הגודשות את כל הסביבה כשכל אחת מהן היא מבוך ענק של אוצרות מופלאים מאמנות צרופה וקיטש חינני, רהיטים עתיקים, פסלים ופורטרטים תקופתיים ועד בגדים, קישוטים, כלי בית וכלי עבודה שונים ומשונים - תענוג אמיתי לאוהבי אמנות, לאספנים, לציידי מציאות ולסתם חטטנים. ואם לא די בכל אלה, הרי בסופי שבוע מתקיים בכיכר שוק עתיקות המוסיף עוד ניחוח מיוחד לכל הסביבה. כנסיית Notre Dame du Sablon הסמוכה היא עוד כנסייה גותית יפהפיה שתחילתה מקום תפילה של גילדת הקשתים. לא רחוקה ממנה היא כיכר סבלון הקטנה, המוקפת עמודים עם 48 פסלי ברונזה המייצגים את המקצועות והאומנויות הנהוגים בבריסל ובמעלה הרחוב נראה בניין הבורסה הניאו קלאסי והמרשים של העיר המקושט ביצירות משל אמנים שונים וידועים, כולל הפסל הצרפתי אוגוסט רודן. פסיעות אחדות מכיכר הקדושים המעונים (Place des Martyrs ) שנבנתה ב-1774 והוקדשה מאוחר יותר לנופלים בקרבות העצמאות של בלגיה בכובשים ההולנדים והספרדים ב-1830, נמצאת הקתדרלה הגותית בעלת שני המגדלים המסיביים בחזיתה, קתדרלת מיכאל וגודולה הקדושים, שנבנתה לסירוגין במשך 400 שנה, מהמאה ה-13 עד ה-17. יפים במיוחד הם חלונות הזכוכית שלה שלמרבה הפלא דמויות המלכים והקדושים הנוצריים המופיעות בהם צויירו במאה ה-16 כדמויות מספרי קומיקס עכשוויים.
7,000 כלי נגינה
עשרות מוזיאונים יש בה בבריסל, לפחות שניים מהם לא כדאי להחמיץ. קודם כל, את המוזיאון לאמנות עתיקה, הנמצא ב"הר האמנויות" (Mont des Arts) שבגבול העיר התחתית והעילית, בבניין ניאו קלאסי המוקדש לאמנים פלמים "פרימיטיבים" בני המאות ה- 16-15 כמו ממלינג, הרונימוס בוש, או ג'ראר דויד, ובני המאות ה-17 וה-18 כמו פיטר ברויגל האב, רובנס, ואן דייק, פראנץ האלס ואחרים. הביקור באולמות המוזיאון הוא חוויה בלתי נשכחת. המוזיאון נמצא עתה בשיפוץ ואגף שלם שלו סגור, ובכל זאת יש ייצוג נהדר לכל האמנים החשובים שלו. תיזכר לטוב גם הקפטריה הידידותית והנעימה של המוזיאון, בה אפשר לאכול ארוחות קלות בכלים אסטטיים במיוחד. המליצו לנו מאוד לנסות גם את המסעדה של המוזיאון, בה מוגש אוכל מקומי טיפוסי מצויין, אבל הגענו אליה לאחר שעות הפעילות, אז בפעם אחרת.
המוזיאון השני הוא מוזיאון מרתק לכלי נגינה הנמצא בשני מיבנים משופצים. האחד - Old England, עוצר נשימה ממש בסגנון ארט נובו והשני בסגנון ניאו קלאסי. במוזיאון מרוכזים כ- 7,000 מוצגים מכל העולם ובעזרת מיתקנים אינפרא אדומים יכול כל מבקר להקשיב לצליליהם המענגים של הכלים השונים. בחודש יוני 2009 ייפתח באזור המוזיאונים עוד מוזיאון חשוב - זה של הצייר הסוריאליסטי הבלגי בן המאה העשרים רנה מגריט (Magritte), בבית ששימש את האמן בעבודתו במשך 24 שנים. האוסף המיוחד של המוזיאון כולל 200 עבודות שיעשירו עוד יותר את סצנת האמנות של העיר.
גיבורי הקומיקס על הקירות
אם יש דבר אחד המיוחד לבריסל ולא קיים בערים אחרות בעולם, הרי הם בתים מצויירים שגיבוריהם הם דמויות ענק מסדרות קומיקס נחשבות. הכל התחיל לפני 80 שנה, כאשר דמותו המצויירת של טינטין הצעיר הופיעה לראשונה על דפי עיתון בבלגיה וכבשה את לבותיהם של ילדים ומבוגרים. טינטין, שפירו ואחריהם קורנטין, לאקי לוק, בלייק ומורטימר וכל שותפיהם להרפתקאות הקומיקס זיעזעו את בלגיה ואת אירופה כולה עם סגנון הקווים הברורים והצבעים העשירים, שהביא את המו"לים להדפיס עוד ועוד סיפורים מקסימים כאלה ששימחו דורות של קוראים מכל הגילים ויצרו את המושג "האמנות התשיעית". ואולי זה התחיל דווקא בבריסל בזכות חלונות הזכוכית המצויירים העתיקים בקתדרלת מיכאל הקדוש, שהקדושים המופיעים בהם נראים כגיבורי קומיקס. כך או כך, יש בעיר מרכז לאמנות הקומיקס וכן מספר חנויות ספרים המוקדשות אך ורק לספרים אלה - חדשים וישנים. La Boutique de Tintin שב-Rue de la Colline 13, מוקדש כולו אך ורק לטינטין, העיתונאי-הבלש המפורסם ולחבריו. פרנסי העיר גם הדפיסו מפות עם מסלול מיוחד המחבר את כל הבתים המצויירים, שהיום יש מהם כבר כ- 40 במספר. הלכנו בעקבות הציורים והשתעשענו פעמיים. קודם כל לגלות אותם על הבתים וזה לא תמיד פשוט, כי לפעמים הם נמצאים בחזית הבית, אבל לפעמים הם מסתתרים בזוית משונה, או על הגמלון למעלה. ושנית, מהציורים עצמם הגדולים מהחיים - תרתי משמע.
40 הרוגים במשחק כדורגל
אחד המונומנטים המזוהים ביותר עם בריסל הוא ה"אטומיום" שניבנה ברובע הייזל ( Heysel), בצפון העיר בשנת 1958 לרגל היריד העולמי הגדול, האקספו. הפסל, שגובהו 102 מטרים, הינו מולקולת ברזל המוגדלת פי 165 מיליארד והמכילה בתוכה מוזיאון מדע ותצפית מצויינת על העיר. האטומיום שניבנה על מנת לשרוד 6 חודשים, שופץ וחודש בשנת 2006 וב- 2008 חגגה העיר את יום הולדתו החמישים!
חובבי ספורט שיגיעו לסביבה יזכרו בוודאי גם את האירוע הטראומטי של משחק גמר גביע אירופה בין יובנטוס לליברפול שנערך ב-1985 במגרש הכדורגל "הייזל" הנמצא ממש מול האטומיום. במשחק הזה נמחצו למוות 40 אוהדים איטלקים על ידי אוהדים אנגלים שיכורים ובאצטדיון הוקמה אנדרטה לזכר ההרוגים.
בבריסל יש כ- 40 בתי מלון ברמות שונות. אנחנו בילינו את לילותינו במלון Floris Hotel Arlequin השוכן במיקום נפלא, פסיעות אחדות מהכיכר הגדולה ומרחק הליכה גם מתחנת הרכבת המרכזית Centraal, ברחוב de la Fourche מספרים 19-17. המלון, בן ארבעה הכוכבים שייך אגב, לקבוצה ישראלית (לא, לא מדברים שם עברית) שלה עוד שלושה מלונות בבריסל, מלון אחד בברוז' ואחד בהולנד. החדרים נוחים, נקיים מאוד ומהמרפסת המקורה של חדר האוכל שבקומה העליונה נשקף נוף מקסים של גגות העיר התחתית ומיבני העיר העילית. תענוג להתחיל כך את היום.
בין לבין מומלץ לעשות אתנחתות קלות כדי לטעום מהנישנושים המקומיים האהודים על תושבי בריסל וזמינים כמעט בכל מקום בעיר . זה יכול להיות ה"גופרה", הוופל הבלגי המפורסם, טרי ופריך עם תוספות שונות, או שקיות צ'יפס תפוחי אדמה הנמכרים בדוכנים רבים ונחשבים כמעט למאכל הלאומי הבלגי, כוס בירה - חומה, בלונדית או פירותית, אחת ממאות הסוגים המיוצרים במבשלות הבירה המקומיות, וגם שניים שלושה פרליני שוקולד ממולאים בכל טוב הארץ שאסור, ממש אסור לעזוב את בריסל בלי לטעום מהם, ולקינוח - עוד כמה עוגיות נימוחות בפה המשאירות בחיך טעמים מיוחדים במינם וטעם חזק של עוד.
הכותבת הייתה אורחת חברת התעופה בריסל איירליינס ולשכת התיירות של בריסל