נערכים לקרנבל
מאת אסנת מורג
הספירה לאחור החלה. החגיגה הגדולה בתבל בפתח, ומאות אלפי תיירים מרחבי העולם ממתינים לשעת האפס ותחילתו של הקרנבל הגדול שמתקיים ברחבי אמריקה הלטינית.
אין כמעט דבר נפלא מקרנבל זה - הריקודים, התלבושות, המוסיקה, האווירה - זוהי הלטיניות בהתגלמותה.
בכל שנה, 40 יום לפני חג הפסחא, נחגג הקרנבל שמקורו בנצרות. המאמינים נהגו להתנזר מבשר (בלטינית: Carne) ומכל הנאה גופנית אחרת במשך 40 הימים שקדמו לחג הפסחא, כהזדהות עם סבלו של ישוע. אך לפני צום הבשר, התקיימו חגיגות זלילה וחטאים שאליהן התלוו מסיבות רחוב של ריקודים, מסיכות, ותלבושות מפוארות.
הקרנבל הגיע לשיאו בימי הביניים. בתקופה זו הוא נחגג במדינות רבות באירופה וביניהן ספרד ופורטוגל. עם ההתפשטות הקולוניאלית והכיבוש הספרדי ביבשת אמריקה הדרומית, הגיעו המסורות אלה גם לשם והתערבבו עם המסורות אפריקאיות של העבדים. המפגש הייחודי של המסורות הוליד את ה"סמבה", המוסיקה המזוהה ביותר עם ברזיל, המלווה את ימי הקרנבל, ונוגעת בתחומי עניין ובנושאים שונים: שמחה ועליזות, דכאון, מחאה חברתית או אהבה שסופה מר.
במדינות אמריקה הלטינית נמצא שלל מגוון, מיוחד ומייחד של דרכים וצורות שונות בהן נחגג הקרנבל, אולם המוסיקה, הריקודים, השמחה, התלבושות והתפאורות מאחדים את היבשת כולה.
מי שעולה על כולן בימי שמחה אלה היא ברזיל. ואכן, ימי הקרנבל בברזיל מוגדרים לעתים כ"ארבעה ימים של שכרון חושים". טרדות היום-יום וקשיי המחייה נשכחים ותשומת הלב כולה אלה מוקדשת לשמחה ולהנאות החיים: מופעים מרהיבים, מסיבות רחוב המלוות במוסיקת סמבה ובתופים רועמים, תהלוכות רחוב ססגוניות, תפאורות מרהיבות ובימות בכל רחוב.
במהלך ארבעת ימי הקרנבל ריו דה ז'נרו הופכת להיות בירת הכיף העולמית, את רחובותיה גודשים עשרות אלפי רקדנים, רקדניות, תפאורות גרנדיוזיות ותלבושות מפוארות לצד לבוש מינימלי סקסי, האלכוהול נשפך כמים - והכל נעים לקצב הסמבה. הקרנבל בריו דה ז'נרו הוא ללא ספק המפורסם והנוצץ שבחגיגות אמריקה הלטינית.
נדמה, שבכל שנה נעשים מאמצים כבירים להתעלות על שיאי השנה שעברה. כל שנה, בתי הספר לסמבה, שעליהם מבוסס המצעד הראשי של הקרנבל, מקבלות את הנושא שעליו מבוסס הקרנבל. הנושא אמור לבוא לידי ביטוי בתלבושות, בתפאורות, בריקודים ובשירים שאיתם יופיעו במהלך ימי הקרנבל. בתי הספר לסמבה הם למעשה אגודות שכונתיות המופעלות לצורך הקרנבל, ומתכוננות אליו במהלך כל השנה. שיאו של הקרנבל הוא "מצעד המנצחות", הנערך באצטדיון ה"סמבודרומו" בשבת שאחרי הקרנבל. במצעד זה צועדות בשנית, בתהלוכת ניצחון עליזה, אותם בתי ספר לסמבה שהפליאו בהופעתם, זכו בהצטיינות ובכבוד להשתתף ב"מצעד המנצחות".
אבל כאמור, הקרנבל של ריו אינו היחיד. בברזיל, מומלץ לבקר בתקופת הקרנבל גם בערים אחרות, בהן ניתן לחוות את הקרנבל במלא עוצמתו ובסגנון הייחודי לכל אזור ואזור.
צפונית לריו, במחוז באהיה, מתקיים קרנבל ברוח מסורתית, אשר נחשב בעיני רבים ל"קרנבל האמיתי" של ברזיל. מדובר בקרנבל של סלבדור דה-באהיה, שהוכתר בספר שיאי גינס כחגיגה ההמונית בעולם. הקרנבל בסלבדור מרשים במיוחד, אומנם פחות נוצץ, אבל הרבה יותר סוער וספונטני ונוטה יותר לאפריקניות שבריקודים, מעין חזרה לשורשים האפריקנים הפרועים.
קרנבלים מפורסמים אחרים מתקיימים בערים רסיפה, אולינדה ובעיר סאו-פאולו, שחוגגת את הקרנבל בעיקר במועדונים. כאמור- כל עיר ומחוז והחגיגות המיוחדות והאופייניות לה.
גם בטרינידד ניתן לחוות את הקרנבל בכל עוצמתו. רחובות פורט אוף ספיין, בירתה של טרינידד, הופכים בתקופת הקרנבל למסיבה אחת גדולה, שמחה ורועשת. חגיגה צבעונית, צלילי משרוקיות, תופים וערב רב של תלבושות מדהימות.
שמחת הקרנבל מבטאת גם את ציון יום שחרורה של טרינידד בשנת 1838 - סיבה מספקת לחגיגה כפולה, שהפכה את הקרנבל למסיבה גדולה של עצמאות ושחרור העבדים מעול הקולוניאליזם הלבן: חגיגה ללא הפסקה, הנמשכת עד אור הבוקר, שבאה לידי ביטוי בחופש טוטאלי להתחפש, להתפרע בעליצות ברחובות ולהנות ממאכלים, מוסיקה, ושירה.
במהלך הימים שבת וראשון, נערכות במסגרת החגיגות גם תחרויות רבות ומגוונות, כשתחרות התזמורות ותחרויות ריקודים טעונות מתח אירוטי - הן הבולטות שבהן. בתהלוכת התזמורות החווייתית, עוברות בסך להקות, נגנים וחבורות של זמרים המפליאים בנגינתם ובשירתם. משאיות מקושטות, שעליהן די-ג'ייס המנגנים מוסיקה קצבית ומרקידים את הקהל כולו.
בכל רחבי אמריקה הלטינית, מהסלסה בקולומביה ועד הסמבה בברזיל, החוק היחיד השולט בכל הקרנבלים באשר הם - המשתתפים חייבים ליהנות, לרקוד ולחגוג. ואכן,פרץ השמחה והריקודים שהולכים ומתגברים מיום ליום בכל תקופת הקרנבל, המקצבים, הצבעים והמוסיקה שמלווים את האירועים הם חוויה שנוגעת בכל החושים - הריח, המישוש, הראיה, הטעם והשמיעה.