24.06.2017
 
אוויר אלפיני טהור בבוואריה

 

אוויר אלפיני טהור בבוואריה

מאת אתי ישיב

מינכן, בירת בוואריה העירונית והסואנת, היא בסיס מצויין לצאת ממנו לטיולים קצרים בסביבה. רק כמה קילומטרים מחוץ לעיר וכבר אפשר לנשום אוויר אלפיני טהור, לשטוף את העיניים בגבעות מיוערות המשתרעות כל הדרך עד רכסי האלפים, לבקר בארמונות דמיוניים, בכפרים חקלאיים המשמרים עדיין את המסורות העתיקות או בכנסיות מפתיעות ביופיין.

 

חגיגה כפרית בכנסית רוקוקו

האוטובאן מספר 95, כביש מהיר בן ארבעה מסלולים היוצא ממינכן דרומה (עם נטייה קלה מאוד מערבה) עובר דרך אזור כפרי עטור מרבדי דשא ירוקים ושפעת פרחים צבעוניים. ביציאה 10 שלו  מומלץ לרדת מהכביש הראשי ולחפש את הכבישים הכפריים המוליכים אל כנסיית הרוקוקו של הכפר וויס (Wies).  הכנסייה, הניצבת בודדה מחוץ לכפר,  בלב אחו (וזה אכן פירוש השם וויס), יערות וביצת כבול, מפתיעה גם בשל מיקומה המיוחד במינו וגם בשל הניגוד בין הפשטות של קירותיה החיצוניים לבין העושר המדהים המכסה את קירותיה בפנים. פסלי עץ, עיטורי זהב, קישוטי טיח וציורי קיר בולטים על רקע הקירות הלבנים ויוצרים הרמוניה מופלאה בין עבודות האמנות  והמיבנה עצמו. מפליאים ביותר ביופיים ציורי כיפת הכנסייה, אזור המקהלה  המקושט בעמודים, מעקות, פסלים וציורים הנראים ממש כסימפוניה של צבעים והעוגב במרפסת העליונה. אין פלא שהארכיטקט שתיכנן את הכנסייה והצליח לסיים את בנייתה תוך שמונה שנים בלבד, היה כה מאוהב ביצירתו עד שסירב לעזוב את המקום ובילה את שארית חייו בבית קטן לידה.

שלא בכוונה, הגענו אל הכנסייה בצהרי יום ראשון מיד לאחר התפילה והופתענו לראות את כל הנוכחים לבושים בבגדי בוואריה המסורתיים. הנשים בחצאיות צבעוניות ארוכות,  חולצות עם שרוולים תפוחים, סינרים ומצנפות ואילו הגברים במכנסי עור קצרים עם "שלייקעס", חזיות עור וכובעים עם נוצות. אז לא, הם לא תמיד לבושים כך בימי ראשון, אבל השבוע התקיים כאן יובל המאה של מפעל לייצור בגדים מסורתיים וכל הבאים אל החינגה שנערכה לאחר התפילה שיתפו  פעולה ולבשו את בגדי החג שלהם. באוהל גדול נאספו כולם מסביב לשולחנות ארוכים, ולצלילי תזמורת אומפה אומפה מקומית של כלי נשיפה רקדו, שרו ובעיקר חיסלו כוסות בירה עצומות עם נקניקיות, הרים של עוגות משגעות (שגם אני לא עמדתי בפניהן) ועוד מעדנים מקומיים. וה"חברה" האלה יודעים לשמוח. בקולניות, בלי חשבון ובלי לספור קלוריות.

 

הייסורים של ישו מושכים תיירים

טיפה דרומה על כביש 23 מגיעים אל הגבעות המיוערות הנמצאות לרגלי הרי אמרגאו האלפיים (Ammergau Alps). אלה מקיפות את העיירה הקטנה אובראמרגאו, שאנחנו היהודים לא כל כך אוהבים בגלל פסטיבל הנערך בה אחת לעשר שנים במשך כל הקיץ, ובו המחזת ה"פסיון" הנוצרי, מחזה הייסורים של ישו, שכל בני הכפר משתתפים בהצגתו. הפסיון, שהצגתו נמשכת כל היום ברחבי הכפר, הועלה לראשונה עוד ב- 1634 כהבעת תודה לאלוהים  ונציגיו על עצירת פלא של מגיפת דבר משתוללת ממש רגע לפני שהגיעה אל הכפר. המסורת נמשכת עד ימינו ובשנים של העלאת המחזה היא ממלאה את הכפר בהמוני תיירים.  אבל לא רק -  גם בסתם שנים של חול  פוקדים אותו תיירים רבים פשוט מפני שהוא יפה כל כך בתוך הנוף הסובב אותו,  עם רחובותיו מרוצפי האבנים, בתיו המצויירים, תריסי העץ הצבועים,  הכיכרות הקטנות החמודות שבאחת מהן ניצב "עמוד דבר" - גם הוא מזכרת לאותה מגיפה מהמאה ה- 17, החנויות הרבות המעוצבות להפליא והמלאות מזכרות עץ עשויות ביד אמנים בני המקום, המסעדות, בתי הקפה והגלריות הקטנות.

 

עיירה בצל שלוש פסגות אלפיניות

ממשיכים דרומה ועוברים כפרים כה זעירים עד שקשה אפילו למצוא אותם במפה, כנסיות קטנות, אין ספור פנסיונים או חדרים להשכרה (על אחד הבתים קראנו  מודעה קטנה: "חדר להשכרה עם בית שימוש") ובימי ראשון קורים שם המון דברים: שווקי פשפשים ו"מכירות גראז'ים", חגיגות או טכסי נישואין. וכבר מגיעים אל גרמיש-פרטנקירשן, תשלובת של שתי עיירות קטנות יפהפיות, היושבות באגן פתוח, מעורסלות בין ההרים וגם הן (ביחד) בירה -  בירת האלפים הבוואריים (לגרמנים יש חיבה מיוחדת ל"בירות"), כשעיקר המוניטין שלהן צמח מספורט החורף המצויין, הנמשך  שם עמוק לתוך האביב ומביא אליהן  גולשי סקי מכל העולם.

תארו לכם את היופי של מקום היושב בצלן של שלוש פסגות אדירות: פסגת הצוגשפיץ הגבוהה ביותר בגרמניה והמלכה האמתית של כל הסביבה, האלפשפיץ והווטרשטיין הנמצאות שלושתן במרחק יריקה ממנו ותבינו מדוע נוהרים לשם רבים  גם בקיץ, רק כדי לשוטט ביערות ובשבילי הליכה נוחים מול נופים שגיאים.

 גרמיש היא העיירה האלגנטית יותר בין השתיים ואילו פרטנקירשן שימרה יותר מאווירת הכפר שלה כשבשתיהן בתים מצויירים כמסורת בוואריה,  שאפשר ממש לקרוא בהם כמו בספרי ילדים על תושבי המקום, על האזור ועל מנהגים מקומיים.

בגרמיש מומלץ להציץ בכנסייה הכפרית העתיקה (Alte Kirche) הנמצאת על גדתו השמאלית של יובל הלוייזאך (Loisach), בין בתי עץ מקסימים שבמרפסותיהם פורחים שלל פרחים צבעוניים. על קירות הכנסייה  הנתמכים על עמוד מרכזי אחד, יש ציורי קיר בני המאות ה- 14 וה- 15 , שאמנם לא השתמרו היטב אבל עדיין מרגשים ובשעת בין ערביים הפתיע אותנו העוגבן של הכנסייה כשפצח בקומה העליונה בנגינה חרישית על עוגבו והצלילים הרכים הדהדו ברכות בין הכתלים העבים של הכנסייה העתיקה .

 

קיסר שהעדיף טירות על מלחמות

מערבה מגרמיש, בלב האלפים  הגרמניים, ליד הגבול הגרמני-אוסטרי ועדיין במרחק של טיול יום נוח ממינכן ברכב או ברכבת (רק שעתיים נסיעה) נמצאים סמוכים זה לזה הוהנשוונגאו (Hohenschwangau) ונוישוונשטיין  (Neuschwanstein ) שנבנו, הראשון בתחילת המאה ה- 19  על ידי  המלך הבווארי מקסימיליאן השני והשני -   באמצע המאה ה- 19 על ידי יורשו, לודוויג השני, "המשוגע" כפי שכונה, ששיגעונו היחיד התבטא בתאווה בלתי נגמרת לבניית טירות עד שהודח בשל כך מכס מלכותו... טירות אחרות שבנה  לודוויג  הן לינדרהוף  (Linderhof) הנמצאת באותה סביבה, 14 ק"מ מערבית לאובראמרגאו,  ווהרנקימזה (Herrenchiemsee) השוכנת על אי באגם קים, האגם הגדול ביותר בבוואריה סמוך לכביש מינכן-זלצבורג . כל אחת מהטירות שונה מחברותיה ולכל אחת סיפורה המיוחד כשהמעניין מכולם הוא אולי סיפורה של נוישוונשטיין, האוצרת בתוכה הפתעה לכל מכורי דיסנילנד.

המכוניות מגיעות רק עד מרגלות הטירה ומכאן מובילה אליה דרך תלולה שאפשר לעלות בה ברגל או בכרכרות רתומות לסוסים - טירה מלכותית או לא? נושמים ונושפים (שוויצרים - בטח שעלינו ברגל) הגענו למעלה  ומה קורה כאן? מה עושה כאן ארמון הנסיכה הנרדמת מדיסנילנד? אז זהו, שהצריחים הנפלאים של טירת נוישוונשטיין המתרוממים בכל יופיים המלכותי מארמון אגדות השוכן בתוך נוף עוצר נשימה מהיפים ביותר בעולם, הוא דווקא האוריגינל! וולט דיסני, אבא של דיסנילנד,  שביקר במקום וכה התלהב ממנו, פשוט חיקה את המקור, בנה אותו בממלכת השעשועים המלאכותית שלו ועשה ממנו סמל מסחרי קיטשי, ממש כמו מיקי מאוס.

אז לוקחים נשימה ארוכה וכשנרגעים מזכרונות הקיטש ההוא, מסתכלים סביב סביב ורואים שטירת "ברבור האבן" (זהו פירוש שמה בעברית) שנבנתה על חורבות טירה עתיקה, היא יצירת אמנות  אדריכלית נהדרת שכל חמש קומותיה ומי יודע כמה חדריה, מלאים בחפצי אמנות , ציורי קיר ותקרות, גובלנים, פסלים ומה לא. כל היופי הזה הוקם ונאסף כמחווה למלחין ריכארד וואגנר, שלודוויג השני, שהיה משוגע או לא, אבל רומנטיקן בטח היה, נשבה בקסם יצירותיו המבוססות כולן על אגדות  גרמניות ימי ביניימיות שהאבירים לוהנגרין, טנהאוזר, פרסיפל, זיגפריד ואחרים מככבים בהן. כך למשל מופיע הברבור, סמלו של לוהנגרין, כמעט בכל האולמות המפוארים  ומי שמכיר היטב את יצירות וואגנר ימצא בוודאי מוטיבים נוספים שמקורם באגדות העתיקות הללו. וכיאה לארמון המוקדש למלחין, יש בו גם אולם מוזיקה גדול עם אקוסטיקה מצויינת, שעל קירותיו מצויירים גיבורי האופרות הוואגנריות. מבט מענג על הארמון אפשר לקבל מגשר מריה (Marienbrucke) המתוח על  עמק פולאט ומשקיף על עמקים, אגמים ומפלי מים מרהיבים עמוק לתוך האופק.

הטירה הסמוכה, הוהנשוואנגאו, נשקפת גם היא מכאן וכמוה גם האגם הקטן "אגם הברבורים", ממנו קיבל צ'ייקובסקי את ההשראה  ליצירה המפורסמת הנקראת באותו שם.

טירת הוהנשוואנגאו נבנתה על ידי אביו של לודוויג, מקסימיליאן השני מבוואריה, גם היא על חורבות טירה עתיקה ושימשה בית ילדותו של לודוויג. בשיפוצים שעשה בה, הכניס  לודוויג גם לטירה הניאו גותית הזו  את המוטיבים מהאגדות הגרמניות ומיצירות וואגנר כיד הפנטזיה הטובה עליו. בחלון חדר השינה שלו, שאת תקרתו צבע כשמים בלילה, הוא  הציב טלסקופ ממנו יכול היה להשקיף על התקדמות עבודות הבנייה בנוישוונשטיין.

את ארמון לינדרהוף הנמצא באותה סביבה,  בנה לודוויג  בסגנונות הרנסנס והבארוק, כשהוא פוזל לעבר ארמון וורסאי של לואי ה- 14, לאחר שהתאהב, בנוסף לוואגנר,  גם בחיי החצר הבורבונית. יצירת האמנות האסטטית הזו בנוייה עמוק בתוך יער באחד העמקים הפראיים של האלפים האובראמרגאים. היא מוקפת גן איטלקי מלוקק עם בריכות מים, מפלים, מדרגות גן, ערוגות פרחים מסוגננות ומזרקות וגם ביתן מורי בניחוח מזרחי ו"מערת וונוס" מלאת האוצרות  כאילו הייתה מערתו של עלי באבא ושכמותה אפשר לפגוש רק באגדות או באופרות של וואגנר - פנטזיות כבר אמרנו?

 גם בטירה האחרונה, הרנקימזה, אפשר לבקר בטיול של יום ממינכן. היא נמצאת  180 ק"מ דרומית  מזרחית למינכן, סמך לכביש הנמשך עד זלצבורג  שבאוסטריה, על אחד משני אייו של אגם קים (Chemsee) המכונה "הים של בוואריה". באהבתו האובססיווית לחצר המלכות הצרפתית, הקים כאן לודוויג חיקוי  לארמון וורסאי (אז מה אנחנו רוצים מוולט דיסני?)  כמחווה ללואי ה- 14 "מלך השמש",  תוך שהוא מבזבז עליו את שארית כספי אוצר המדינה. שבוע ימים הספיק לודוויג לגור בוורסאי שלו לפני שהודח מכס המלוכה ומארמונותיו ושלושה ימים לאחר מכן טבע במי אגם שטרנברגר (Starnberger See). תאונה, רצח או התאבדות ובכל מקרה - עוד פרק עגום בחייו של מלך רומנטיקן,

ביישן יוצא דופן שבמקום לצאת, כמנהג הימים ההם, למלחמות, העדיף לבנות טירות....

 

יופי וזכרונות מרים

 180 ק"מ ממינכן מגיעים אל העיירה ברכטסגאדן הנמצאת באלפים הגרמניים בגבולו של הפארק הלאומי הנושא אותו שם והיא יפה להפליא בקיץ כבחורף,  בהיותה ממש גן עדן לטיילים ולמטפסי הרים ומקום סקי מעולה עם כמה וכמה מסלולי גלישה. העיירה ההיסטורית והציורית שבה כ- 10,000 תושבים, רחוקה רק 30 ק"מ מזלצבורג והגבול האוסטרי מקיף אותה משלושה צדיה. אבל - כל היופי הזה מתובל בזכרונות קשים מהעידן הנאצי והעיירה מזוהה עם הדיקטטור אדולף היטלר שהתיישב בהרי אוברזלצברג (Obersalzberg), ההרים ההמקיפים את העיירה במזרחה, לאחר שהשתחרר ב- 1923 מהכלא בעקבות נסיון הנפל שלו לתפיסת השלטון בגרמניה. זה המקום בו ערך היטלר ב- 1938 את הפגישות ההיסטוריות שלו עם הקנצלר האוסטרי שושניג (בפברואר) ועם נוויל צ'מברליין הבריטי (בספטמבר). לכבוד יום הולדתו החמישים ניבנה בפסגת ההר בגובה 1,834 מטרים, בית תה, ששמו, "קלשטיין האוס", תורגם על ידי כוחות הכיבוש האמריקנים ל"קן הנשרים". כמעט כל המיבנים והבונקרים שבמקום נהרסו בהתקפות אוויר ב- 25 באפריל 1945 ורק "קן הנשרים" שלמרות שמו המאיים מעולם לא שימש מיתקן צבאי, נותר על עומדו והוא משמש היום אכסניה הררית. הדרך מאוברזלצברג לקן הנשרים פתוחה בין החודשים מאי - אוקטובר ואפשר לעלות בה ברגל, או באוטובוס. אין בה מעבר למכוניות פרטיות. היא צרה מאוד, פיתוליה חדים, מסוכנים ומפחידים.את המטרים האחרונים אל הפסגה עולים במעלית ומשם -  מי שמסוגל ליהנות במקום הקודר והמצמרר הזה, ימצא פנורמה בלתי נשכחת  של האלפים המזרחיים.

בברכטסגאדן עצמה נותרו עדיין מיבנים ששימשו את הנאצים בתקופת שלטונם, כמו תחנת הרכבת ובניין הדואר.  בעיירה אפשר לראות הרבה בתים מצויירים, בעיקר מסביב לכיכר השוק ולארמון, כשהמוטיבים העיקריים בהם הרריים, אבל מצאנו גם בית אחד המעוטר משום מה בציורי קופים.

ברכטסגאדן ההיסטורית נהנתה עוד בימי הביניים ממכרות המלח שבסביבתה שהבטיחו לה הכנסות נאות, קבועות. כריית המלח נמשכת גם היום ועמה גם ההכנסות לעיירה. מופע אור קולי נחנך במכרות ב- 2007  ומעניין מאוד לבקר במקום ולצפות במופע. אטרקציה אחרת בסביבה היא אגם קניג הנמצא 4.5 ק"מ דרומית לעיירה.  האגם היפהפה מוקף הרים תלולים בגובה 2,000 מטרים מעל פני המים והוא העמוק ביותר באלפים. ומי שכבר עלה לקן הנשרים, מומלץ לו לערוך עוד טיול בסביבה הקרובה - נסיעה בכביש הטבעתי רוזפלד (Rossfeld). ליד הגשר בכביש העולה לקן הנשרים, פונים פנייה חדה ימינה ומטפסים למעלה, שם מגיעים לתצפית נוף נהדרת, המציעה גם מסעדות עם אוכל מקומי וגם כסאות המפוזרים בשטח למנוחה, שיזוף וצפייה בנוף.

אז אם מחליטים להישאר לבלות בסביבת ברכטסגאדן, אם להמשיך לזלצבורג ואם לחזור ללינת לילה במינכן - שני דברים מובטחים: נופים נפלאים לאורך כל הדרך וזכרונות היסטוריים מטרידים.