מקדוניה על המפה
מאת פנינה פארי
אם השם מקדוניה מצטלצל מוכר, זה לא רק בגלל האירוויזיון. גם אלכסנדר מוקדון קרוי על שמה. היום זו מדינה סלאבית הגובלת עם יוון בדרום, אלבניה במערב, סרביה בצפון ובולגריה במזרח. מקדוניה המכונה גם "פנינת הבלקן" היתה אחת משש הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה, וקיבלה את עצמאותה בשנת 1991 בעקבות פירוק הפדרציה. היא לא היתה מעורבת במלחמות היוגוסלביות של ראשית שנות ה-90, אך יציבותה התערערה במהלך המלחמה בסרביה בשנת 1999.
אבל מלחמה כמעט שהיתה גם שם. כאשר קמה המדינה החדשה, התקוממה השכנה מדרום, יוון, שהחליטה כי יש לה חזקה בלעדית על השם "מקדוניה", שמו של המחוז הצפוני של יוון ומקום הולדתו של גדול המצביאים היווניים אלכסנדר מוקדון. ביוון איימו במלחמה אם מישהו "יגזול" מהם את השם ההיסטורי, וניסו להכתיב לשכנה מצפון את השם "הרפובליקה של סקופייה". בלחצה של יוון הוחלט כי מקדוניה תתקבל לאו"ם בשם המסורבל משהו "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה". אבל לא עם כמקדונים ייכנע לגחמות של השכנים והם ממשיכים לשאת בגאווה את שמם. וכדי להכעיס, אף דגלם מזכיר את זה של מחוז מקדוניה היווני. גם היוונים עקשנים, ועד ששכניהם לא ייכנעו לדרישתם הם מונעים ממקדוניה להתקבל לאיחוד האירופי ואף הטילו עליה חרם כלכלי.
מקדוניה אמנם מדינה צעירה אך עם היסטוריה ארוכה ופתלתלה שהותירה אתרים היסטוריים וארכיאולוגים רבים ותערובות תרבותית מיוחדת. היא עדיין בתולית מבחינה תיירותית, והמקדונים עדיין לא למדו את כל הפוילעשטיק שנהוג להפעיל על ארנקו של התייר - חזיון נפרץ במחוזות תיור רבים. תכונות אלה עושות אותה יותר אטרקטיבית מאותם יעדים שכבר נכבשו על ידי נחילי תיירים.
מקדוניה היא תערובת של הרבה ישן מול מעט חדש. לצד מכוניות קשישות כמו זסטבה 750 (הגירסה היוגוסלבית של פיאט 600) וסיטרואן דה שבו, שחגגו כבר מזמן 30 שנה על הכביש, נעות מכוניות חדשות שזה עתה קולף מהן הניילון. גורדי שחקים לא רואים שם, הבנייה נמוכה ומשופעת בבתים עתיקים אדומי גגות המשווים לה מראה רומנטי שליו מחמם לב ונפש.
40 אחוזי אבטלה, משאבי טבע מצומקים, כלכלה המבוססת בעיקר על חקלאות ועל תעשיית טקסטיל, נופים עוצרי נשימה ואוכלוסיה מסבירת פנים - הביאו את מנהיגי המדינה להחלטה כי רק פיתוח התיירות הנכנסת יחלץ את עגלת הכלכלה שלהם מהבוץ. אמרו ועשו. החלו לקרצף ולמרק את הערים המרכזיות, בכל אחת מהן שיפצו רחוב אחד מרכזי שהפך למדרחוב מודרני בסגנון אירופי, משופע בחנויות ובבתי קפה, והחלו בונים בתי מלון שיהיה היכן לשכן את התיירים.
הנוף המקדוני משלב הרים, מישורים ושלושה אגמים טבעיים גדולים: אגם אוכריד, אגם פרספה ואגם דג'וראן, ששטחם הכולל הוא 477 קמ"ר, החבוקים בטבעות הרים. בזמן ביקורנו במקום בחודש אפריל היו ההרים מעוטרים בכיפות מושלגות ובשלוגיות (שלוליות שלג).
את מקדוניה חוצים שני רכסי הרים, דינארסקה ורודופסקה. הפסגות הגבוהות ביותר הן הר קוראב (2,754 מטרים) וסאר (2,747). הנהר וארדאר שזורם בין ההר סאר לבין ההר אוסוגובו נמצא בעמק הנמוך ביותר במדינה. למקדוניה יש שלושה פארקים לאומיים (פליסטר, גאליצ'יצה, מאברובו) ושתי שמורות טבע (אזראני, ג'אסן). הכניסה לכולם ללא תשלום.
המקום משופע בעצי שיזף ותפוח המוסיפים, בעת פריחתם בתחילת האביב, נופך ציורי מרהיב לצידי הדרכים.
ההתמצאות קלה. כבישים ראשיים מחברים בין הערים העיקריות, כך שקשה לטעות בדרך. אבל מי שרוצה להבין את השילוט חייב לדעת לקרוא קרילית, כי שלטים באנגלית כמעט שלא מוצאים. הדרכים אמנם לא מזכירות אוטוסטראדות, אבל הכבישים העיקריים פועלים ככבישי אגרה וכל כמה עשרות קילומטרים יש לעצור ולשלם.
ירושלים של הבלקן
טיסת סאן דור מישראל נוחתת בנמל התעופה הבינלאומי של אוכריד (Ohrid) - עיירה יפהפיה השוכנת בדרום מערב מקדוניה, על גבעה מצפון מערב לאגם בעל אותו שם. בשל אקלימה המצויין ומיקומה לחוף אגם ציורי היא שימשה ביוגוסלביה כאתר נופש חשוב. אבל ההיסטוריה שלה התחילה הרבה קודם. המלך פיליפוס, אביו של אלכסנדר מוקדון, בנה כאן במאה הרביעית לפני הספירה מצודה על ראש ההר מעל האגם, ששרידיה הולכים ונחשפים היום על ידי ארכיאולוגים. הקיסר יוסטיניאנוס, שנולד לא הרחק מכאן, במאה השישית, התייחס אליה כעיר קדושה וטיפח בה כנסיות רבות. במאה העשירית פעלו באוכריד לא פחות מ-365 כנסיות, שבזכותן זכתה לכינוי "ירושלים של הבלקן". מהן נותרו היום על תילן 40 כנסיות.
חלקה העתיק של העיר, הבנוי על צלע ההר ומשקיף על אגם אוכריד, מזכיר עיירות ציוריות באירופה. הרובע העתיק מוקף חומה גבוהה מהתקופה העותמנית הכולל 18 מגדלים וארבעה שערים. בסמוך נחשף אמפיתיאטרון רומי עתיק, ובקיץ פועלים בו פסטיבלים למוזיקה.
המלצה חמה: לא לפסוח על הכנסייה הקטנה על שם קלמנט הקדוש, ששרדה מהמאה החמישית ושוחזרה לתפארת במאה הנוכחית.
העיר עשירה בבתים ציוריים, כנסיות, אנדרטאות, פסלים, טיילת מושקעת לאורך האגם, בזאר טורקי, בתי קאזינו, בארים, מועדוני לילה, מסעדות ועוד. בחודשי החורף מתגוררים בעיר 55 אלף תושבים ובקיץ מספרם מוכפל - כאשר אוכריד מוצפת בתיירים ממדינות שכנות וגם מגרמניה ומהולנד.
המדרחוב של אוכריד יפהפה. הבתים מהמאות ה-18 וה-19, בדרך כלל בני שתי קומות, משופצים להפליא ומעוטרים במרפסות ציוריות. באמצע המדרחוב צומח עץ עתיק יומין, שזקני המקום נשבעים שהוא כבר בן 500 שנים. מאחר שהגזע כבר לא מה שהיה פעם והוא איים לקרוס תחת משקל הענפים, יצקו סביבו תמוכות בטון עצומות המעניקות לו עוד שנות חיים.
בתקופת הקיץ הופכת אוכריד לעיר ללא הפסקה. היא שוקקת חיים גם בשעות הערב המאוחרות, ובמדרחוב נוצרים פקקים אנושיים של בליינים בני העיר והתיירים הרבים.
במרחק נסיעה של כחצי שעה מאוכריד נמצאת כנסיית סווטי נאום ("נחום הקדוש"), שנוסדה במאה התשיעית. מרביתה נחרבה, אך היא שוחזרה 500 שנה אחר כך, במאה ה-14. ציורי פרסקו נדירים מעטרים את קירותיה. בגנים שסביבה משוטטים בחופשיות להקות טווסים מדושני עונג מרהיבים ביופיים. הטווס מסמל בנצרות אריכות ימים וחיי נצח. במקום פועלת מסעדה המשרתת תיירים.
האגם העתיק ביותר
העיירה אוכריד נמצאת כאמור על גדת אגם בעל אותו שם, הנמצא בפינה הדרום מערבית של מקדוניה. אגם אוכריד, שהוא הגדול ביותר (350 קמ"ר) והעמוק ביותר (עד 300 מטרים) בדרום הבלקן, נמצא בחלקו הגדול במקדוניה ובחלקו הקטן באלבניה. הגיאולוגים טוענים כי הוא מקווה המים המתוקים העתיק בעולם (5 מיליון שנים). בזכות העובדה שלחופיו לא הוקמו מפעלי תעשיה, מימיו הכחולים צלולים ביותר וסביבו משגשגים צמחיה עשירה ומינים רבים של חיות בר. בשל ייחודו הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
הנה עוד כמה דברים מעניינים על האגם: המים בו מתחלפים כל 70 שנה (לשם השוואה: בכנרת הם מתחלפים כל שנתיים), והטמפרטורה שלהם נותרת קבועה - 24 מעלות. בקרקעיתו מתרחשת תופעת טבע נדירה - 80 מעיינות מזרימים לתוכו את מימיהם ויוצרים תנודה מתמדת על פני המים. המבנה המיוחד של האגם יוצר בו בית גידול לבעלי חיים לא שיגרתיים כמו צלופחים ודגי פורל איכותיים ביותר.
ניתן לשוט על פני האגם בסירות משוטים קטנות בעלות עשרה מושבים. השייטים מנעימים את זמנם של התיירים בשירה עממית ובסיפורים על המקום ומעניקים להם חוויה רומנטית ורוגעת בדרך לפינות חמד על שפת האגם בהן צמחיה סבוכה נושקת למימיו. באחת הפינות האלה ניצבת קפלה עתיקה הנטועה אי שם בבדידותה ביער על שפת האגם, אליה ניתן להגיע רק בשיט. אפשר גם לשוט ביאכטה ממונעת, מעין מיניבוס ימי, ולבקר בערים אחרות על שפת האגם.
בשעות בין הערביים נצבע האגם בצבעה של השמש השוקעת, ובדקות שאחרי השקיעה הוא הופך לכסוף מהפנט.
אזור קו התפר
הנה עוד כמה ערים הראויות לביקור במקדוניה:
סקופיה (Scopje) - בירת מקדוניה והעיר הגדולה ברפובליקה. מונה כחצי מיליון תושבים. סקופיה, הנמצאת בצפון מערב המדינה, נהרסה ברעידת אדמה חזקה שהתרחשה בשנת 1963. הכל שוחזר ואין זכר להרס. האטרקציות העיקריות בה הן העיר העתיקה, השוק הססגוני והמוזיאון לאמנות מודרנית.
סקופיה גם עשירה במסגדים וכנסיות, כמו ערים רבות אחרות במקדוניה. אם בסוף האלף הראשון לספירה נמצאה מקדוניה על קו התפר שבין הנצרות המערבית, של רומא, והנצרות המזרחית של ביזנץ, היום שהיום, בראשית האלף השלישי, התפר הוא בין המרחב של הנצרות המזרחית בגרסתה הסלאבית לאיסלאם המערבי המתון, בנוסח האלבני.
ביטולה (Bitola) - העיר השנייה בגודלה ובה כמאה אלף תושבים. נמצאת בדרום מערב מקדוניה. לפני מלחמת העולם השנייה חייתה במקום קהילה יהודית, בעיקר של מגורשי ספרד דוברי לאדינו, שמנתה כ-7,000 נפש. בפי היהודים נקראה העיר בשם "מונאסטיר". באפריל 1943, בהוראת הנאצים ובאישורו של בוריס מלך בולגריה, שסיפח את מקדוניה לממלכתו, הועלו כל אנשי הקהילה, ואיתם עוד 3,000 יהודי סקופיה, לרכבות שהובילו אותם לטרבלינקה, שם נרצחו כולם, מלבד 130 ששרדו את האסון. כמה עשרות הצליחו לברוח לפני המשלוח ולהצטרף לפרטיזנים ביערות.
כיום כל שנותר מהקהילה הוא בית קברות שנהרס במהלך המלחמה. על קירותיו של ביתן קטן בכניסה לבית הקברות מוצגים תצלומים מחיי היהודים שהתגוררו בעיר. שער ברזל כחול המעוטר במגן דויד גדול ניצב בפתחו של שדה ירוק רחב מימדים ובו שרידי מצבות מנותצות. לאחרונה החלו לשקם את המקום.
בביטולה אפשר להלך לאורכו של המדרחוב המשוחזר שבמרכזו שני מסגדים גדולים, להתבסם מריחות הבזאר המקומי ולנוח על ספסל על גדת הנהר דרגור.
סטרוגה (Struga) - עיר קסומה בדרום מערב מקדוניה, צפונית לאגם אוכריד (Ohrid), המשתרעת לשני צידי הנהר צ'רני דרין (Drin, "הנהר השחור"). השילוב של הבתים הבנויים על גדת הנהר מאוד מרשים ויוצר תחושת רוגע ונופש. במחצית השנייה של חודש אוגוסט מתקיים במקום פסטיבל שירה בינלאומי יוקרתי שניתן לפגוש בו אלפי משוררים מכל העולם.
ג'קוזי בעמידה
מקדוניה עדיין לא משופעת בבתי המלון, אולם אלה שפועלים בה מציעים רמת אירוח טובה. אמנם לא מדובר בפאר נוסח אנטליה או אילת, אבל זה בהחלט נוח, נקי ונעים למי שבוחר לטייל בארץ מתפתחת בשולי אירופה.
מרבית מלונות הנופש בני ארבעה וחמישה כוכבים שוכנים ליד שלושת האגמים של מקדוניה, בעיקר סביב אוכריד.
אנחנו השתכנו במשך ארבעה לילות במלון בלוויו (BELLEVUE, ארבעה כוכבים) אשר שופץ ב-2007. הוא ניצב סמוך לחוף המזרחי היפהפה של האגם, מתפרש על שטחים נרחבים ומוקף מדשאות ועצים. למלון חוף פרטי באורך 800 מטרים, רחבה מרוצפת פתוחה בת 450 מ"ר עם נוף עוצר נשימה לאגם אוכריד, מסעדות, מועדון לילה, שני בארים, חנויות, בריכות שחיה לילדים ולמבוגרים, שני מגרשי טניס, מכון כושר, סאונה, קאזינו, אינטרנט אלחוטי ובנוסף עמדת גלישה חינם בלובי. ניתן גם לקבל מקלדת אלחוטית ולגלוש על מסך הטלוויזיה בחדר. אבל גולת הכותרת בבית המלון הם חדרי האמבטיה המתוחכמים. לא עוד ג'קוזי שהאורח טובל בו תוך שהוא שוקע אל מעמקי האמבטיה - אלא ג'קוזי בעמידה! זהו מתקן רחצה דיגיטלי משוכלל המטיח זרנוקי מים בעוצמת מסאז' משמונה ראשי מקלחת בו זמנית. ניתן לכוון את העוצמה ואת הזוויות, להדליק תאורה כחלחלה בתוך האמבטיה, לשמוע רדיו ואפילו לדבר בטלפון המותקן בסמוך - הכל עמיד במים. ויש גם מתקן ניתק מהקיר המתיז מים מתוך גלגלת מסתובבת, אותו ניתן להעביר ידנית על פני כל הגוף.
אוכל ובילויים
המטבח המקדוני מושפע מכל המטבחים הסובבים אותו: קצת טורקי, קצת יווני, קצת בולגרי וגם סרבי. האוכל בסיסי, לא מתוחכם ומתבסס על גידולי התוצרת החקלאית המקומית.
כל ארוחה נפתחת בממרח פלפלים אדומים קלויים, בורקסים, סוג אחד של לחם שמזכיר את הלחם הלבן האחיד שלנו ו"שופסקה" - צלחת של ירקות טריים ללא תיבול, חתוכים גס, ובהם מלפפונים, גזר, עגבניות, כרוב ועוד, שמעליהם מפזרים לעיתים גבינת צאן מגוררת. המנות העיקריות מאופיינות בתבשילי קדרה טעימים מאוד, ולא נפקד מקומם של שלל הדגים וגם בשרים על האש.
הקינוחים די משמימים: עוגות יבשושיות או מיני בקלאווה. בסיומה של אחת הארוחות הוגשה לנו לקינוח לשם גיוון מנת בננה ספליט עטורת קצפת. בשל סגנון הרטרו שלה זכתה הבננה להנצחה במצלמות של רוב העיתונאים, שלא ראו חזיון כזה זמן רב.
מקדוניה משופעת במסעדות - כולן מעוצבות להפליא. מחירי הארוחות סבירים למדי, וארוחה טובה תעלה בין 10 ל-30 אירו לסועד, כולל יין. בחלק מהמסעדות מופיעות להקת נגנים בסגנון מסורתי, באחרות מצטרפים אליהם גם רקדנים של ריקודי עם. הבילוי הנפוץ בערבים הוא בפאבים ובבארים הרבים הפועלים בכל עיר גדולה. בכולם מותר לעשן (עדיין) - חגיגה של ממש למעשנים הישראלים שהתרגלו למעמד של מיעוט נרדף.
אכזבת קניות
התחביב הלאומי של התייר הישראלי, לחזור ארצה עמוס קניות, לא יבוא על סיפוקו המלא במקדוניה. אין כאן קניונים, אין מרכזי קניות, אין בתי כלבו גדולים ואין כמעט להשיג מותגים - ואם יש, הם עולים כמו בארץ. אבל יש המון חנויות קטנות עם מוצרים קצת מיושני אופנה. רק החנויות לטלפונים סלולריים פורחות על כל שעל. מי אמר שהישראלים הם שיאנים בתחום זה? המקדונים כנראה דברנים לא פחות גדולים.
בשווקים וגם לצידי הכבישים אפשר לקנות דבש, שמן זית, גבינות, עבודות יד מסורתיות (למי שעדיין לא מאס בהן) וגם שוקולד איכותי תוצרת חוץ זול מאוד יחסית אפילו לדיוטי פרי.