מינכן, בירת הבירה הבווארית
מאת אתי ישיב
אלפי תיירים מצטופפים כל יום בפאב Hofbrauhaus, הפאב המפורסם ביותר בעולם (כך לפחות טוענים יושביו) השוכן בעיר העתיקה של מינכן, בירת בוואריה. יש הבאים בגלל הבירה המעולה - ויש בגלל ההיסטוריה.
המוסד המפורסם ניבנה מחדש בסוף המאה ה-19 במקום מבשלת הבירה ששכנה שם לפחות 300 שנה קודם לכן. כבר הרבה שנים לא באמת מבשלים בו את הבירה, אבל זו נשפכת עדיין כמים לגרונות השותים מהקנקנים הכחולים המסורתיים המוגשים בלוויית נקניקיות ריחניות, בייגלאך ענקיים ולהקות קטנות של מנגני מוסיקה בווארית טיפוסית בחדרים, בחצרות מוצלות, באולם הנשפים הגדול שבקומה השנייה ובעיקר באולם הכניסה המקומר, שהוא המקום המועדף, בו שורה האווירה המיוחדת של המקום. פעם קראו לאולם הזה "חדר השטיפה". למה דווקא? אז כך. חדרי שירותים לא היו בנמצא ושתייני הבירה שישבו שעות ארוכות מסביב לשולחנות העץ הארוכים נהגו להטיל את מימיהם בעודם יושבים, אל תעלות שעברו מתחת לשולחנות. בסופו של כל יום שתייה והשתנה, שטפו העובדים את הרצפה והתעלות במים רבים ומכאן "חדר השטיפה".
בשנות ה-20 של המאה הקודמת, היה בית הבירה הזה המקום המועדף על היטלר וכאן נשא את נאומיו הראשונים לפני חבריו לשתייה. אבל העיר מינכן, עריסת הנאציזם, לא מצאה לנכון להקים בה מונומנטים מיוחדים לציון השואה והמלחמה כמו שעשו ברלין וערים אחרות. פרנסיה טוענים שדי בקיים, למשל ה"הופבראוהאוס", כדי לזכור ולכל היותר הציבו שלטונים זעירים כמו זה שמצאנו על בניין מסחרי גדול, המספר בשבע מילים מינוריות ש"כאן עמד עד 1938 בית הכלבו Uhifelder" ומי שיודע יודע ומי שמבין מבין.
"מחול השעות" בכיכר העיר
מינכן היא אחד מיעדי התיירות הגדולים בגרמניה וכל יום ממלאים המוני תיירים את רחובות העיר העתיקה שלה ואת אתריה. היטלר היה בוודאי מתהפך בקיברו לו ידע כמה תיירים כהי עור, יהודים , הומוסקסואלים, צוענים מארצות שונות כולל קבוצה גדולה מאוד מסעודיה בה נתקלנו - גברים, נשים בגלימות שחורות וצעיפים ססגוניים וילדים - ממלאים את עירו. אבל מינכן רק מרוויחה מהעניין ובמקום להישאר עיר-מוזיאון, היא נראית היום עיר תוססת, צעירה, צבעונית ומושכת.
מדי יום, לאורך כל השנה, נערכים בעיר העתיקה של מינכן סיורי חינם ברגל של New Europe Free Tours. מומלץ מאוד להצטרף לסיור כזה הנמשך למעלה משלוש שעות, עובר בכל האתרים החשובים והיפים של העיר ומלווה במדריכים צעירים, נמרצים, בני ארצות שונות, המדריכים כל אחד בשפתו (אנגלית, איטלקית או ספרדית) ומפגינים ידע רב בתולדות עירם המאומצת. שלא כמו עיריית מינכן המצניעה את הנושא הנאצי, המדריך שלנו דווקא הירבה לספר על היטלר ותקופתו, הצביע על מקומות הקשורים באירועים שהתרחשו בזמן השלטון הנאצי והוא בהחלט "הרוויח" את הטיפים הנדיבים שקיבל בסוף הסיור (מהם חיים צעירים אלה).
סיורי החינם יוצאים כל בוקר בשעה 11 מכיכר בשם מריאנפלאץ (Marienplatz) שבלב העיר העתיקה, מיד לאחר שמסתיימת האטרקציה המפורסמת ביותר בעיר - מופע השעון המנגן עם דמויות הנחושת והאמייל הצבעוני הנעות לאיטן במרפסות מגדל הפעמונים שבבית העיריה "החדש" הבנוי בסגנון גותי. ולא צריך להירשם מראש. פשוט להגיע. וכשתגמרו להשמיע, יחד עם כל המצטופפים בכיכר, אנחות התפעלות מהמופע, המדריכים כבר יחכו שם לבושים חולצות טי אדומות ונושאים דגל גבוה ומכאן תנו להם לעשות את העבודה. הם יובילו אתכם בין האטרקציות של העיר בת 850 השנה, החל במריאנפלאץ, דרך הכנסיות העתיקות הרנסנסיות והבארוקיות, הקתדרלה הענקית "כנסיית גבירתנו" (Frauenkirche) ששני מגדליה הם סימן ההיכר המזוהה ביותר עם מינכן וגם כשהעיר הופצצה קשות בשלהי מלחמת העולם השנייה, ו-60 אחוזים מבניניה, כמו גם הקתדרלה, היו לעיי חרבות, דאגו טייסי בעלות הברית לא לפגוע במגדלים עצמם, ששימשו גם להם סימן דרך. הקתדרלה שופצה לאחר המלחמה ונבנתה מאותן לבנים אדומות מהם נבנתה במקור. מספרים כאן, שבניית הקתדרלה ארכה רק 20 שנה וזאת בעזרתו האדיבה של השטן שחתם עם האדריכל הסכם לפיו יהיה המבנה חסר חלונות. האדריכל התחכם והמבנה מכיל חלונות מפוארים, אבל מנקודה מסויימת אחת בכניסה מסתירים אותם העמודים לחלוטין וכך מחד - ניצל כבודו של השטן ומאידך - הקתדרלה נבנתה במהירות שיא, בעוד שקתדרלות אחרות באירופה ניבנו במשך עשרות רבות של שנים וכמה מהן אף לאורך מאות שנים. בחצר הקתדרלה נמצא מודל ברונזה של העיר העתיקה שייחודו בכתב הברייל המלווה את המבנים ומאפשר לעיוורים "לראות" את העיר. הסיור ממשיך להתפתל בסימטאות העיר העתיקה, עובר את המרכז היהודי, את ה"הופבראוהאוס", את שוק הפירות, הירקות, הבשר והדגים בן מאתיים השנה שהמים הזורמים בשתי המזרקות הניצבות בו טהורים וטעימים להפליא, את רחוב מקסימיליאן המכונה כאן "שיקי מיקי", בגלל חנויות היוקרה שלאורכו, המכוניות המפוארות החונות בו ובתי הקפה הגובים מחיר כפול עבור האספרסו שהם מגישים, את בניין האופרה והאורוות המלכותיות שכיום משמשות בתי קפה וסופרמרקט והוא מסתיים בכיכר אודיאון הסמוכה לאוניברסיטה , שכל סביבתה שזורה סיפורי אימה ותזכורות מתקופת השלטון הנאצי, כמו פס הזהב על קטע הכביש ברחוב רזידנץ מספר 26, שצוייר כמחווה לאמיצים שהתנגדו לנאצים.
שרידי התקופה הנאצית ומכמני תרבות
מדי יום לאורך כל השנה, יוצאים במינכן גם סיורים המוקדשים לתקופת היטלר והרייך השלישי ואלה מגלים את העובדות העיקריות ומגיעים אל האתרים ששיחקו תפקיד בפרק האפל הזה שהוביל בסופו לחורבנה של מינכן היפה. סיורים אחרים יוצאים למחנה הריכוז דכאו, אחד ממחנות הריכוז הראשונים שנבנה 15 ק"מ צפונית מערבית לעיר ואליו נשלחו כבר ב-1938 קומוניסטים, אינטלקטואלים יהודים, הומוסקסואלים ואויבי משטר דומים. ב-1965 נחנכה בדכאו יד זיכרון לקורבנות בה אפשר ללמוד על הזוועות שעברו אסירי המחנה. הסיורים עוברים בין המיבנים, התאים, חדרי הגז ובמוזיאון.
תושבי מינכן אוהבים להתייחס לעירם כל"בירת התרבות" של גרמניה. תואר שנשמע לי קצת מוגזם, גם אם יש בה, נוסף להיסטוריה ולמורשת, שני בתי אופרה, שלוש תזמורות קלאסיות, אולמות למוסיקה קלאסית ומודרנית וג'ז, קונצרטים בפארקים, תיאטרון וכמה מוזיאונים שלפחות על אחד מהם אסור לפסוח. ה"Old Pinakothek", מיבנה רנסנסי איטלקי מהמאה ה-19, מכיל אחד האוספים הנפלאים ביותר באירופה של ציורים מתחילת המאה ה-16 ובין הציירים הידועים ביותר נמצאים שם דירר, קראנאך האב והבן, ממלינג, רובנס, ואן דייק, טיאפולו, רפאל, פרא פיליפו ליפי (בן המאה ה-15), אל גרקו, מורילו, פיטר ברויגל האב, הנס הולביין האב - אוסף עוצר נשימה ואחת הסיבות הטובות לבקר במינכן - בירה או לא.
מי שלא יכול בלי "קניות" ימצא במינכן את כל הרשתות הבינלאומיות והמותגים האהובים לצד בוטיקים של מעצבים ובתי כלבו גדולים, חנויות מזכרות ו"עתיקות" וכמובן - שווקים. רק מה - המחירים באירו אז כדאי לשים לב למבצעי סוף עונה, בהם הכל נעשה כדאי יותר. ומי שיש לו בבית ילדונת חמודה, זו ההזדמנות להתכונן כבר לפורים ולהביא לה כתחפושת שמלונת בווארית צבעונית עם שרוולים תפוחים וסינר - היא פשוט תאהב את זה. לעומת זאת לא נראה לי שהבנים הקטנים יתלהבו ממכנסי עור קצרים עם "שלייקס", התלבושת המסורתית של הגברים בבוואריה.
מסעדה פעילה מ-1328
האוכל בבוואריה אינו בשורה מרנינה לבעלי בשר. כלומר, טעים הוא כן, אלא שהוא די שמן ומבוסס על מבחר גדול של נקניקיות, נקניקים ומאכלי בשר חזיר, תפוחי אדמה מטוגנים בשומן, כופתאות ובצקיות שונות ומלווה תמיד בכמויות גדולות של בירה כהה או בהירה הנמזגת הישר מחביות. בעצם אפשר לומר שבמינכן האוכל הוא המלווה את הבירה, אותה שותים כאן במרתפים ענקיים או במסעדות גן, שגם הן משתרעות על שטחים גדולים. אאוגוסטינר קלר (Augustiner Keller) למשל, הנמצא ברחוב ארנולף (Arnulf) מס' 52, מרחק 10 דקות הליכה מתחנת הרכבת הראשית, הוא מסעדת גן שיכולה להכיל בשטחה שכונת מגורים שלמה. המסעדה העתיקה הזו קיימת עוד מ-1328 (בטח לא בצורתה כיום) והיא אחת המסעדות האהובות על תושבי מינכן.
בשבת בערב המקום היה מלא חבורות סועדים עליזות והמלצרים לא חדלו לרוץ אל הבר עם כוסות בירה ריקות ולחזור ממנו כשהן מלאות. אגב, הבירה המיוחדת של המקום הזה היא בירה בהירה מאוד, כמעט חסרת צבע, אבל עם מוניטין ארוך של מאות שנים. תפריט האוכל די מצומצם וכולל מרק אטריות ומרק כופתאות כבד, מנות ראשונות קרות על בסיס נקניקים וגבינות ומנות חמות שרובן כאמור, בשר חזיר ונקניקיות עם תפוחי אדמה, כרוב כבוש או סלט כרוב, וכדי להציל את המצב יש גם גם מנת אווז אחת, מנת עגל ומנת בקר. המחירים בינוניים, ואם רוצים לטעם מאווירת מינכן, זה המקום. מי שכל זה כבד לו מדי, ימצא כמובן מסעדות בינלאומיות, דוכני שווארמה ומה לא, והלחמניות כאן טעימות כל כך, עד שלפעמים ויתרתי על ארוחה ופשוט חטפתי לחמניה עם גבינה טובה או סלמי טעים. ועוד לא הזכרתי את הקפה המשובח והעיקר - העוגות: משולשים גדולים וגבוהים של גן עדן נמס בפה - שוקולד, פירות, גבינה. אפשר להתעלף מעונג.
אפשר לשהות במינכן ימים על ימים וגם לילות, במיוחד מי שאוהב בירה. לאוהבי טבע ונוף מינכן היא גם בסיס מצויין לטיולים בבוואריה היפה. בטיולי יום אפשר להגיע אל ארמונות לודוויג השני, אל העיירה הקסומה גרמיש-פרטנקירשן, ואפילו לעלות ברכבל אל הצוגשפיץ (Zugspitze), הצוק הגבוה ביותר בגרמניה.
מינכן היהודית
שלוש צלעותיה של כיכר יעקב הקדוש (JakobPlatz St.) שבעיר העתיקה מהוות את המיתחם היהודי החדש-ישן של מינכן. היהודים חיו כאן מאז ימי הביניים וב-1882 קיבלו אישור מהמלך לודוויג מבוואריה לבנות להם בית כנסת במרכז העיר ושמו נקרא "אוהל יעקב". ב-9 בנובמבר 2006, 68 שנים בדיוק לאחר שבית הכנסת הזה נהרס בליל הבדולח, נחנך במקומו בית כנסת חדש הנושא אותו שם. 68 שנים לאחר ליל הבדולח ועדיין מוצבת אבטחה מסביב לבניין 24 שעות ביממה והמבקרים נדרשים בכניסה לעבור דרך מגלה מתכות. בית הכנסת ניבנה כביכול בדמות מקדש שלמה בירושלים, כשהבסיס האטום, נטול החלונות, בנוי אבן ואמור להזכיר את הכותל המערבי. בראש המיבנה ניצבת קוביית זכוכית גדולה הזוהרת בלילה וגם היא אמורה להיות תזכורת - לליל הבדולח.
ב-22 במרס 2007, 74 שנים לאחר שנפתח ליד העיר מחנה הריכוז דכאו, נחנך באותו מיתחם גם המרכז היהודי, שהוא הפרוייקט היהודי הגדול באירופה ובמימונו השתתפו עיריית מינכן, ממשלת בוואריה והקהילה היהודית במינכן, המונה כיום 9.500 נפש, רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר. במרכז יש מוזיאון, מרכז קהילתי, בית ספר, ספרייה ומסעדה כשרה ובמעבר תת קרקעי המחבר שניים מהמבנים אפשר לקרוא שמות של 4,500 יהודי מינכן שנרצחו בידי הנאצים.
בעיר שני בתי עלמין יהודיים. הישן פתוח לסיורים מאורגנים רק ימים ספורים בשנה ולקבלת מידע ותיאום אפשר להתקשר בטלפון 0021 2024 89 (0) 49+ עם הגב' היימן, בימים ב'-ה' בשעות 09:00 - 15:00 וביום שישי בשעות 09:00 - 12:00, ואילו החדש פתוח כל השנה בשעות היום.
בעיר יש שתי מסעדות (מסעדת כהן ומסעדת פלמינג) , שני בתי קפה (קפה ברכה וקפה שמוק) ומעדנייה (דניאל) - כולם כשרים.