^{בחצר האחורית של רומניה}

מאת  הדס ברגמן

נחתנו בשדה התעופה של בוקרשט, עיר הבירה של רומניה, בסביבות השעה תשע וחצי בבוקר, לאחר כשעתיים וחצי טיסה משדה התעופה בן גוריון. לאחר כשעה ומשהו של התארגנות, שעיקרה בדיקת הרכבים השכורים שקיבלנו (שבעה בסך הכל), יצאנו לנו לדרכנו - חבורת ישראלים שוחרי הרפתקאות - לכיוון הרי הקרפטים הרומנים, לשלושה ימים של טיול ג'יפים אתגרי בחלקים הפחות מתויירים של המדינה.

ככל שמתרחקים מעיר הבירה וממרכזי אוכלוסיה אחרים הולכות ומתמעטות המכוניות על הכביש, כך ששיירה של שבעה ג'יפים חדשים ונוצצים (אם כי לא רחקה השעה והם כבר לא היו כל כך נוצצים), משכה תשומת לב כמעט בכל מקום אליו הגענו, ובעיקר באזורים היותר כפריים. ברגע שנכנסו לכפר זה או אחר פשטה השמועה על בואנו כאש בשדה קוצים, וילדים ומבוגרים יצאו אל פתחי הבתים כדי לראות את הפלא ולנפנף לנו לשלום.

על הכבישים נשמר כמובן מקום של כבוד לדאצ'ה תוצרת רומניה (הידועה יותר לישראלים כדלתא - הרכב בעל שני החורים בגג, כדי שהחמור אשר קנה אותו לא יצטרך לקפל את אוזניו). ברוב המקרים הדאצ'ות עומדות בצידי הכביש כשמכסה המנוע שלהן מורם אל על והנהג רוכן ומפשפש מתחת. רכב שטח פופולרי נוסף הן עגלות עשויות עץ הרתומות לפרדות או לשוורים, אלה זוחלות להן באיטיות גם בכבישים המהירים, בין כלי רכב חדישים יותר ופחות. בשטחים הכפריים העגלות מהוות את עיקר התנועה. באזורים אלה רואים גם רוכבי אופניים, אך רוב אלה שלא מתנייעים בעזרתה של עגלה - הולכים ברגל.

מחזה שכיח, אותו רואים בכפרים על אם הדרך, הם דוכנים לממכר תפוחי אדמה, ביצים ושאר תוצרת הגידול העצמית שמציעים תושבי המקום למכירה. ואם אתם נתקלים בשלט עליו רשומה המילה Magazin, זה לא אומר שכאן תמצאו הוצאה לאור או חנות עיתונים אלא דווקא מכולת. מחזה שכיח נוסף אותו רואים לאורך שולי הכבישים הן נשים קשישות המובילות למרעה את פרת המשפחה כשהיא קשורה בחבל כאילו היתה כלב ברחובותיה של תל אביב. כך, עם השגחה צמודה, מוציאים ברומניה את הרכוש היקר למרעה. בדרך כלל מדובר על פרה אחת או שתיים בלבד למשפחה.

הרי הקארפטים נמצאים במרכזה של רומניה ומהווים כשליש משטחה של המדינה, צורתם כשל פרסה והם מנוקדים בכפרים קטנים ובתי חווה בודדים המחוברים ביניהם באמצעות דרכי עפר צרות. יש בהרים שבילים מסומנים ומשולטים המיועדים לטרקים רגליים וכן כאלה המתאימים לרכיבה על אופני הרים. בקרפטים מספר אתרי סקי ידועים, בהם העיירות פויאנה בראשוב (Poiana Brasov) וסינייה (Sinaia), שבהן ריכוז גדול של בתי מלון ופנסיונים. סינייה נקראת כך על שמו של חצי האי סיני, ובה נמצא גם העתק מדוייק של מנזר סנטה קתרינה. בסינייה נמצא גם ארמון פלש המפואר שניבנה על ידי אליזבת וקארל הראשון מלכי רומניה, ושבנייתו, שהחלה בשנת 1873, נמשכה כארבעים שנה. הארמון בן יותר ממאה החדרים היה הבניין הראשון באירופה שחובר לחשמל ושבו הותקנו שתי מעליות, גג זכוכית הנפתח חשמלית, מערכת שאיבה מרכזית ומרכזיית טלפונים, והוא מרוהט בפאר רב.

בין סינייה לפוואנה בראשוב משתרעים הרי בוצץ' (Bucegi), שפסגתם מתנשאת לגובה של 2,500 מטרים. כשנוסעים לאורך הכביש הנמתח לצד הרכס עוברים מספר עיירות נופש, בהן אזוגה (Azuga), שבה מפעל הבירה הרומנית אזוגה המבוססת על מי המעיינות מהאזור, ובושטן (Busteni), שבה נמצא המפעל העתיק ביותר ברומניה לנייר. מספר קילומטרים לפני בושטן ניתן לראות על הפסגה שמעל העיירה את הצלב הענק, המתנשא לגובה של 46 מטרים, שהוקם לזכר החיילים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. 

אחרי שהשארנו מאחורינו את עיר הנפט טרגובישטה (Tirgoviste), שבה נשפטו במשפט שדה והוצאו להורג ניקולא צ'אושסקו ואישתו אלנה, ירדנו סוף סוף מהכביש הסלול אל השטח ואל דרכי העפר. ככל שהתקדמנו פנימה אל תוך ההרים ואל האזורים הכפריים הופך הנוף מסביב לציורי יותר ויותר, כשכל גבעה ירוקה יותר מחברתה והדרכים הופכות לעבירות פחות ופחות, עד שהן מתאימות רק לרכבי 4X4 -  במיוחד כשמדובר בתחילת האביב, כשהדרכים עדיין בוציות מהגשמים והשלגים.

עברנו כפרים נידחים, חלקם הגדול אף לא מחובר לחשמל ועל מים זורמים אין בכלל מה לדבר - לכל בית צמודה באר פרטית משלו ומבנה השירותים ניצב על בור סופג מספר מטרים מהבית. אבל כל זה לא מונע מרוב הכפריים להציב על גג ביתם צלחת לווין לקליטת שידורי טלויזיה. גם רדיו ומכשירים סלולריים נקלטים באזור היטב, למרבה הפלא. בכפרים אלה, שלא השתנו הרבה במאה או מאתיים השנים האחרונות (לעיתים מדובר במספר בתים בלבד הרחוקים אחד מהשני כמה קילומטרים), חיים אנשים קשיי יום המעבדים את חלקת האדמה הקטנה שלהם, לעתים גם במדרון תלול, ומגדלים כמעט את כל צורכם בעצמם. אלה אנשים מסבירי פנים מאוד והם שמחים על כל אורח ששובר את שגרת היום יום, במיוחד אחרי שחלק מהמקומות היו מנותקים עקב  החורף הקשה השורר באזורים אלה.

אנג'ליקה, למשל, שחיה עם משפחתה בחווה מבודדת, איפשרה לנו לנוח בחצר ביתה, להציץ אל תוך הבית הדל (במונחים מערביים, כמובן), אך המסודר בקפידה ולטעום מגבינת האורדה (Urda) שהיא מייצרת, מריבת התותים והדובדבנים הביתית, מהלחם הטרי ומהמאכל הלאומי של רומניה - לא ממליגה העשויה קמח תירס, אלא סרמלה (Sarmala), שהוא תבשיל כרוב ממולא באורז ובשר.

בכפר אחר נתן לנו כפרי זקן לטעום ישר מהחבית מהליקר הביתי שהוא מייצר - הצויקה (Tuica) - ברנדי חזק ושורף העשוי שזיפים או תפוחים.

המפתיע בכל אותם כפרים מבודדים הוא שגם במקומות הנידחים ביותר רואים את ההקפדה על הטיפוח, החל בגדרות הצבועות המקיפות את הבתים, דרך השביל המוביל לדלת הבית המתוחם באבנים ועד העצים שנועדו לחימום הבית המונחים בערימה מסודרת. הבתים עצמם, בלא יוצא מן הכלל, חלקם מחופים עץ וחלקם טיח, מעוטרים בפיתוחים וקישוטים נעימים לעין (אמנות כפרית מסורתית), כך שכל בית נבדל ממשנהו, חלונות הבתים מעוטרים בפיתוחי ברזל ובעדם רואים וילונות תחרה לבנים. גגות הבתים עשויים פח (אצל העניים יותר), או רעפים (אצל העשירים). את עבודת חיפוי הגגות מבצעים ברומניה דרך כלל בעלי מקצוע צוענים.

אם אצל הרומנים הכל מסודר טיפ טופ, הרי שההפך הגמור קורה אצל הצוענים, שמספרם ברומניה נאמד בכשני מיליון. אגב צוענים: בדרכנו נקלענו במקרה אל תוך יריד צוענים צבעוני והומה אדם. היריד שהתמקם לו לאורך גדת נחל, משך אליו המוני בני אדם שהסתובבו בין קרוסלה צבעונית ודוכני בזאר מצד אחד לבין דוכני קבבים שהדיפו ניחוחות בשר וענני עשן למרחוק מצד שני, כשעל הכל מכסה מוסיקה רעשנית שהגיעה ממספר מקלטי רדיו מתוך המכוניות המיושנות שעמדו לצד עגלות הפרדות. למרות השם הרע שיצא לדאצ'ות, מסתבר כי הן מצליחות להגיע כמעט לכל חור.

אחת הדמויות הידועות בפולקלור הרומני הוא ללא ספק הרוזן דרקולה, נסיך טרנסילווניה. ברומניה קיימות מספר נקודות עניין בקשר לדמות זו. בעיר העתיקה סיגישוארה (Sighisoara), שבה חומה מימי הביניים שהשתמרה כמעט במלואה על אחד עשר צריחיה, אפשר לבקר בבית שבו נולד במאה ה-15 הנסיך הטרנסילווני ששימש מודל לדמותו המיתולוגית של הערפד המפורסם בעולם,  ולאד טפש ("הנסיך המשפד"). בבית פועלת כיום "מסעדת דרקולה". מקום נוסף הוא טירת דרקולה הנמצאת בעיירה בראן (Bran), שנבנתה במאה ה-14 ושופצה בתחילת המאה העשרים. האגדה מספרת כי הנסיך המשפד היה כלוא במרתפי הטירה לאחר שהואשם בבגידה. למרגלות הטירה כפר משוחזר ושוק גדול במתמחה במוצרים הקשורים לדרקולה.

בירתה של טרנסילווניה, העיר בראשוב, ידועה גם כפנינת הקרפטים ובה ריכוז של בתי מלון. לא רחוק מהמדרחוב ומהכיכר המרכזית של העיר שבה מתקיימים בזארים נמצאת הכנסייה השחורה, הנקראת כך משום שנשרפה במאה ה-17 וצבעה הפך שחור. בתוך הכנסייה דיוקן של מריה הקדושה שרק פניה לא נשרפו. לא רחוק משם נמצא בית הכנסת המרכזי שנבנה בשנת 1901 ושופץ בשנת 2001 (היום נותרו בבראשוב כמאתיים חמישים יהודים בלבד).

לא עוזבים את רומניה בלי לבקר כמובן בבוקרשט הבירה ובלי לבקר במפעל המגלומני שיצר מוחו הקודח של שליט רומניה המודח צ'אושסקו. כדי לבנות את ה"מרכז האזרחי", הכולל את "בית העם", כיכר רחבת ידיים, בנייני ממשלה ושדרה רחבת ידיים הרחבה משדרות שאנז אליזה בשישה וחצי מטרים, פונו כמה אלפי בתים וכ-15 כנסיות. "בית העם" המפלצתי בגודלו (הוא מתנשא לגובה של 12 קומות ובו כאלף חדרים), הוא המבנה השני בגודלו בעולם אחרי הפנטגון. בבניין הזה הכל מגיע בענק, וכדאי להצטרף לאחד הסיורים במקום. יש כאן אולם שגודלו 2,000 מטרים רבועים ובו שטיח שגודלו 1,000 מטרים רבועים, תקרות בגובה של 18 ו-19 מטרים, וילונות שאורכם 16 מטרים ומשקלם כשלושת רבעי טון האחד ועוד.