15.08.2018
 
קפריסין: קפיצה לאירופה, כאן מעבר לפינה

 

קפריסין: קפיצה לאירופה, כאן מעבר לפינה

מאת  נילי ארנועם

ידוע, קפריסין היא החו"ל הכי קרוב לארץ, ולכן כשיוצאים לחופשה לקפריסין אין הרבה סיבות מיוחדות לעקוב אחרי תחזית מזג האוויר בערוצי הטלוויזיה  השונים או באדיבות חברת התעופה הלאומית.  החורף שם כמו פה. הקיץ שם כמו פה.

נחתנו בקפריסין לאחר טיסה קצרצרה של 38 דקות. הגענו יחד עם הבוקר, ישר לארוחה. מה יכול להיות יותר טוב? שעת היציאה המוקדמת מותירה יום מאוד מאוד ארוך. עם ארוחת הבוקר במסעדה על הטיילת של לרנקה הסתברו לי שני דברים: האחד, זה לא שקפריסין הצטרפה לאיחוד האירופי, אלא שאירופה הצטרפה לקפריסין - אחרת למה הם זקוקים לטיילת כל כך רחבה, למה? כדי להציב את כל השולחנות והכסאות  והשמשיות הצבעוניות  שסביבם מצטופפים המוני הנופשים מאנגליה ומאירלנד, מגרמניה ומהולנד ומרוסיה גם, כולם משתוקקים לכוס בירה צוננת או פרוסת אבטיח קר. דבר שני: הבנתי שהקפריסאים טרם סיימו לגרש את הבריטים, למרות שהשלטון הבריטי  באי הסתיים רשמית לפני 56   שנה. כל המכוניות נוסעות בצד הלא נכון של הכביש, כלומר, השמאלי, וכשיורדים מן האוטובוס צריך  להסתכל לצד  השני, ההפוך מזה שאנו רגילים לו. זה הרגל חשוב למשך כל התקופה בו שוהים באי.

מלרנקה עלינו לסיור בכפרים ההרריים. התחנה הראשונה: מסעדה בכפר אומודוס (OMODOS),  כפר ציורי שפוקדים אותו תיירים רבים. בתוכנית הסיור נאמר כי נעצור שם לארוחת צהריים קלה. למעשה, זכינו שם לארוחת צהריים אדירה, ובעיקר להרבה אווירה. בצער רב יצאנו מן המסעדה לראות אי אלו אטרקציות תיירותיות נוספות.

בסופו של היום הגענו לכפר קקופטריה (KAKOPETRIA) שבהרי הטרודוס ולפונדק  לאיונס אין (LIONS INN). זהו אתר נופש כפרי, שוקק חיים עם הרבה מלונות קטנים, מסעדות, פאבים, חנויות וכל מה שדרוש לתיירים לחופשה רומנטית. יופי של מקום. תוך כדי טיול אחר הצהריים בסמטאות הצרות והתלולות הבטחתי לעצמי שלמקום הזה אני עוד חוזרת. בונבוניירה של מקום. גם הבטחתי לעצמי לחזור אל הסוכרייה שבאותה בונבוניירה, הלאיונס אין. זהו פונדק, או יותר נכון חצר ובה גיבוב של מבנים, אולם קבלה, מסעדה, פרוזדורים עם חדרים, גרם מדרגות, חללים ומרפסות בכל מיני מפלסים, עם חדרים שונים ומשונים שאף אחד אינו זהה למשנהו. החדרים מאוד נעימים ומפנקים. הם מרוהטים בסגנון עתיק, עם מיטות גבוהות, חלקן עם עמודים ואפיריונים, עששיות נפט ישנות המתפקדות כמנורות, רגלי מכונות תפירה  יצוקות בברזל המשמשות כשידות,  והכל מושקע עם הרבה מחשבה וטוב טעם. למרות האופי הכפרי העתיק, החדרים חדישים ומצוידים כראוי, עם מקררים, וכמה מהם עם ג'קוזי ופינות בישול או מטבחונים. בקיצור, מקבץ של צימרים ציוריים בחלקו העתיק של הכפר נוגע במרכז התיירותי שלו.

לפני הזמנת החדרים כדאי להיכנס לאתר האינטרנט של הפונדק ולבחור את החדר המבוקש, כדי שלא יהיו אי הבנות  ואכזבות, מכיוון שכאמור חדר אחד אינו זהה בגודלו ובציודו למשנהו. חוץ מזה, בכפר יש היצע גדול של מקומות לינה בדרגות שונות וגם מלונות קטנים ואף יותר מפוארים.   מסביב לכפר אפיקי מים רבים, ובארוחת הערב זכינו לקבל דגי פורל ומרק פטריות מוקרם חלומי. גבינות חלומי אכלנו במקומות אחרים, שעליהם עוד ידובר.

 

לקוראי עברית בלבד

בוקר המשכנו אל אגרוס (AGROS), כשבאופק מביטים בנו כל הזמן הרי הטרודוס. באגרוס מתמחים בגידול ורדים. עונת הקטיף היא בחודש מאי ועושים זאת, לפנות בוקר - לפני שהארומה מתנדפת באוויר. קוטפים את הוורדים כאשר הריח שלהם הכי מרוכז ומייצרים מהם מיגוון רב של מוצרים: למאכל, לקוסמטיקה ולפריטים דקורטיביים שונים. יש לקטוף 300 ורדים עדי להפיק מהם קילוגרם אחד של עלי ורדים.

ביקרנו בעסק  משפחתי שבו מייצרים, אורזים וגם מייצרים את כלי החרס שבהם משווקים המוצרים. בגב הפרוספקט שקיבלנו מופיעים זה אחר זה הסברים בשש שפות שונות, זניחות כנראה, כי במרכזו של הפרוספקט, במסגרת נפרדת, עם צילום מבחר המוצרים השונים, מופיע הכיתוב הבא בעברית: "מתחילת המאה ה-20 משפחת צולקיס מעבדת ורדים ומייצרת מי ורדים בכפר אגרוס. כיום, מוורדי הכפר מייצרים מוצרים כמו ליקר, ברנדי, מתוקים ובשמים. מוצרים אלה מיוצרים בתהליך מסורתי. מטעמי היגיינה מוצרינו אטומים בכלי חרס מפורצלן אשר מיוצרים במפעלנו ולחלוטין אינם מזיקים לבריאות ולסביבה." ציטוט מילה במילה. בבית המלאכה יש שלט בשפה זרה אחת בלבד, בעברית כמובן.  זה אומר דיינו.

עלי הכותרת ומי הוורדים משמשים לתיבול מאפים ומאכלים, לתה ולמשקאות חריפים, למי פנים, לנרות צבעוניים בצורת ורדים, כמטהרי אוויר ועוד שימושים רבים. פגשנו בחנות המפעלון את בת המשפחה המנהלת היום את העסק ואת בנותיה החמודות המצולמות בפלקטים בתוך מרבדי עלי ורדים מאופק עד אופק.

מיד אחרי הביקור הריחני הזה היה לנו ביקור מתוק. עצרנו סמוך לבית המרקחת של ניקי, ולא מפני שמישהו היה זקוק לתרופה. אמנם נקי כמו בית מרקחת, אבל לא כי מוכרים שם תרופות אלא כי רוקחים פה ריבות. כאן מייצרת אשה צעירה בשם ניקי  פירות וירקות מסוכרים הטובלים בסירופ סוכר מתוק. הם קוראים לזה "גליקה". כ-20 דוודים מנירוסטה מבהיקים בנקיונם  מוצבים על מבערי גז המותקנים על הרצפה, ובכל אחד מהם מרקחת של פרי או ירק כלשהו.  בקפריסין נוהגים לקנח את הארוחה בדברי מתיקה מעין אלה: פירות וירקות מסוכרים,  לימונים ואפילו חצילים ננסיים ברוטב צמיגי, מתוק עז. הגליקה שכבשה את ליבנו עשויה  מאגוזי מלך על קליפתם הקשה והמחוספסת, כפי שהם נקטפים מן העץ, מושרים כמה ימים במים המוחלפים כל יום ואחר כך מבושלים במרקחת סוכר. התוצאה היא  אגוז רך ונימוח להפליא, כמו חמאה ומתוק כדבש. בית המרקחת פועל במבנה חדש על פי התנאים הקפדניים הדרושים, כדי לעמוד בדרישות של השוק האירופי. בחנות מוכרים את המוצרים המיוצרים במקום, אבל ראו הוזהרתם: בחנויות בפאפוס, למשל, אפשר לקנות את המוצרים של ניקי, הנמכרים גם בחנויות המכולת ובמינימרקטים יותר בזול.  כמו שאמרתי, זהו בית מרקחת. גם במחירים.

סיפור מעניין יש למלון ראדון (ורדים, ביוונית), החולש על העמק  בנוף מרהיב עין, מלון של שלושה כוכבים, עם שטחים ציבוריים מרווחים וחדרים סבירים לדרגתו. מלון זה  היווה ניסיון חברתי מעניין. הוא הוקם כשותפות של מאות משפחות מן הסביבה כדי לפתור את בעיות התעסוקה ושל הצעירים שלא מצאו במקום פרנסה.  הקמת המלון היוותה מנוף לפיתוח האזור כולו, שהפך ממקום נחשל למקום מבוסס. ובעקבות ניסיון זה, שהצליח, חברו כמה גורמים  ממשלתיים ובינלאומיים להשקיע ולפתח את האזור. כעת מקימים שם אתר ספורט ונופש שיהיה הגדול מסוגו בקפריסין והחמישי בגודלו באירופה כולה. למרות שביקורנו לא היה מתואם מראש ונעשה בהתרעה קצרה, זכינו במלון לארוחת צהריים עשירה.

 

רק בשביל הדיאטה

הארוחות המוגשות בקפריסין בצהריים ובערב ראויות לפרק נפרד. עוד לפני צאתי לדרך הבטחתי לעצמי (ולבעלי) שאפסיק עם הרגלי המגונה, הזלילה.  אמרתי וקיימתי - בכל ארוחה רק צלחת אחת. מאחר וזו בעיה קולקטיבית, לא רק שלי, אשמח לשתף אתכם בדיאטה קפריסאית, כדלקמן: אתם מתיישבים לשולחן בטברנה שעליו כבר מונחות צלוחיות עם ממרחים כמו חומוס, איקרה ורודה (תרמה) וצ'זיקי מיוגורט סמיך עם מלפפונים ועשבי תבלין. לידן קערות עם סלט ירקות וגבינה, מה שאנו קוראים סלט יווני, וגם צלוחית עם מעט זיתים וסלסלה עם הרבה לחם טרי ריחני. טוב, כל זה לא ממש נחשב כי אלה דוגמיות לניגוב. אוכל בריא. אחר כך מגיעים מיני דגים, סרדינים או פירות ים, שרימפס,  טבעות קלמרי דיונונים עם כל הידיים, הרגליים והמחושים (או איך שקוראים לכל הסלסולים האלה) ועוד כל מיני שרצים בלתי מזוהים. זה לא ממש נפוץ אצלנו בארץ אז חייבים קצת לטעום, ממש חייבים. אחר כך מגיעים לשולחן מין מאפה של פסטה מוקרמת וגם תפוחי אדמה מבושלים ואפויים. נו, זה בשביל הפחמימות. מגיע גם תבשיל של בורגול ברוטב עגבניות, זה ממש טעים וגם אוכל של טיבעונים, אז מותר. חלקי עופות צלויים על גריל זה דיאטטי, בשר וקציצות בשר (רק טעמתי). תבשיל מבשר חזיר כידוע אסור בארץ, אז מוכרחים לאכול בקפריסין. אחר כך גם מגיע משהו מכבש, שזה נחשב הרבה יותר מבקר, לפחות  זה יותר יקר, אז אני לא פראיירית וגם לוקחת. הגישו גם פרוסות גבינת חלומי מטוגנות, שזה ממש חלומי ואפילו אם אני בדיאטה  אין זאת סיבה לוותר, והגישו עוד אי אלה דברים שמבחינה פסיכולוגית העדפתי לדחוק עמוק אל הבטן ואל תוך תת המודע. כמו צ'יפס חם ופריך למשל.  העיקר שעמדתי במילה.  אכלתי מהכל,  אבל רק בצלחת אחת.

 בקשר לאוכל קיימת עוד תופעה מעניינת. כשמתיישבים לאכול,  על השולחן יש בערך ארבע צלוחיות קטנטנות. אוכלים ואוכלים והצלוחיות מתרוקנות,  אבל כשקמים מן השולחן, אחרי שעה או שעתיים בהן לא מפסיקים ללעוס,  נותרות עליו יותר מ-20 קערות מלאות. זהו משחק מכור מראש. בתחרות בינינו לבין המלצרים הם תמיד ייצאו מנצחים. כמה שאנחנו אכלנו, הם הביאו עוד. על כל צלוחית שהתרוקנה, הם הביאו עוד ארבע קערות מלאות. את הארוחה נוהגים לקנח בפירות מסוכרים או טריים. מגש עם פלחי תפוזים, תפוחים, קיווי, קלמנטינות ומנדרינות עסיסיות. אני נשבעת לכם שבקושי טעמתי. אני הרי בדיאטה.

 

הגברים רוקדים לבדם

בין ארוחה לארוחה גם טיילנו. מהאזור ההררי העוטה פה ושם שלג לבנבן, עם טרסות מטעים וכרמי גפנים, ירדנו אל החופים הכחולים של פאפוס, עיר קיט ידועה בקצה המערבי של האי. אחרי היכרות כללית עם העיר והיכרות מעמיקה ומדוקדקת עם חנות הכלבו היקרה והיוקרתית של וולוורת המשכנו למלון קוראל ביץ', הנמצא מחוץ לעיר. זהו אחד ממלונות הפאר של פאפוס, השייך לרשת לפטוס  (LEPTOS) שיש לה אתרי נופש רבים בסביבה. למלון אגף נפרד לאנשי עסקים, ספא מפואר ואולמות אירועים המסוגלים לארח גם אלף אורחים. המלון נמצא במרחק של כ-10 ק"מ מן העיר, עם חוף ים מטופח פרטי וכל הדרוש לאורח שאינו מוכן להסתפק במועט. 

במרחק כמה דקות נסיעה במעלה ההר הצופה על המפרץ  בנתה לפטוס את  קמארס (KAMARES), כפר עם 640 בתי נופש, למעשה וילות מפוארות עם גגות רעפים אדומים  ובריכות שחיה. 40 וילות הותירה חברה ברשותה להשכרה לנופשים. הווילות מרוהטות ומצוידות קומפלט, כוללות  מספר חדרי מגורים במפלס אחד או יותר, עם גינות מטופחות וכל מה שיכול להנעים את החיים. מחיר וילה כזאת לקניה הוא כחצי מליון דולר בממוצע. אפשר גם להתארח בהן לנופש. מה שאפרש לעשות בטוסקנה או בפרובונס,  אפשר גם בפאפוס.

בקרבת העיר יש מספר אתרים ארכיאולוגיים כמו קברי אצילים ורצפות פסיפסים מפוארות שנתגלו בשנים האחרונות, במצב מצויין. הפסיפסים נתגלו בשרידי מבנה מגורים מפואר שהכיל 20 חדרים המרוצפים בפסיפס.  בכלל, כדאי לדעת העיר היתה בירת האי בתקופה ההלניסטית והרומית, ובפארק הארכאולוגי שלה עשרות פסיפסים מרהיבים שכמוהם נמצאו רק בארץ ובסיציליה. זו אחת הסיבות לכך שאונסק"ו הכריז על העיר פאפוס כאתר מורשת של התרבות העולמית. אז נא להתייחס אליה בכבוד. 

טיול גדול יותר, לכחצי יום בחיק הטבע, מוצע בכיוון צפון לאורך החוף, לעבר אקמאס (AKMAS). המים בגווני כחול, ירוק, טורקיז אפור וסגול עמוק.  אפשר לצאת מכאן להפלגה, עם שחיה במים וארוחת צהריים. אפשר לצאת למסלול הליכה רגלי ואפשר גם לטבול במים במרחצאות של אפרודיטה.

אווירה חמה ציפתה לנו בטברנה וארלאדיקה (VARELADIKA) שבפאפוס. יתכן שזוהי טברנה שאליה הולכים בעיקר מקומיים, יתכן שבגלל העונה לא היו בה הרבה תיירים. בכל אופן, נהנינו מערב שכולו חוויה.  הטברנה הדי גדולה התמלאה באורחים, כאמור בעיקר מקומיים, שרקדו ריקודים בסגנון יווני כל הערב - גברים משופמים, רובם מעשנים, רוקדים לבדם כמו זורבה, וריקודי זוגות או שורות עם  גברים נוספים. ערב מרתק שנמשך עד השעות הקטנות של הלילה, שבמהלכו גם אנחנו הצטרפנו לקהל החוגגים, מענטזים בריקודים יווניים ומזרחיים. וכל זה במרחק 38 דקות טיסה מנתב"ג.