הזמנה לסרביה
מאת גיורא נוימן
בעבר, עד שנות ה-90 של המאה הקודמת, נהנתה יוגוסלביה ממעמד של יעד תיירות חשוב, מוביל ובעיקר זול. היום הבעיה הסרבית, כפי שמציגים אותה אנשי התיירות שלה, היא כזאת: עם התפרקות יוגוסלביה, כל אתרי התיירות המפורסמים של נפלו בחלקן של ארבע רפובליקות אחרות בשותפות, ואילו סרביה, המרכז היבשתי של המדינה ההיא, נותרה מיותמת. זה לא שאין לה מה להציע לתייר, אבל רוב התיירים עדיין לא יודעים זאת.
אז הנה כמה סיבות טובות מדוע כדי לבקר בסרביה החדשה.
1. בזכות בלגרד
היעד החשוב ביותר בסרביה הוא כמובן הבירה בלגרד. העיר היפה הזו, הנמצאת במפגש הנהרות דנובה וסאווה, בנויה המטרופולין בנויה על 14 גבעות. על הגבעה הבולטת ביותר, ממש בין שני הנהרות, מתנוססת מצודת העיר המרשימה. עוד מהמאה הראשונה לספירה ניצבה כאן מצודה, אך החומות והמבנים הנוכחיים נבנו בתקופת השלטון העותומני, האמפריה ששלטה בסרביה במאות ה-17 עד ה-19. במאה ה-18 נחשבה המצודה כאחד המבצרים החזקים ביותר באירופה. בתחום המצודה והפארק נמצאים מוזיאון צבאי, מוזיאון לאמנות, אנדרטאות זיכרון, גן חיות וגם מסעדה מצויינת שהיתה חביבה על המרשל טיטו, נשיא יוגוסלביה. האוכל טעים, השירות נעים והנוף נפלא.
כאשר יורדים מהמצודה, כדאי לשוטט ברחובות הסמוכים ובהם מבנים מרשימים שבחלקם שוכנות שגרירויות זרות. לא להחמיץ את המידרחוב שבהמשך, שאורכו 1,500 מטרים, המסתיים בכיכר הרפובליקה (סמוך לסימטה על שמו של המנהיג הקומוניסטי משה פיאדה). לאורך המדרחוב שלל מסעדות, ברים ובתי קפה, והשכונה כולה היא מוקד בולט של בילויי הערב בבלגרד. אזור בילוי פופולרי נוסף, מרחק כעשר דקות הליכה מהמדרחוב, הוא רובע סקדריליה (SKADRALIJA) - מספר רחובות צרים בסגנון המאה ה-19, עם ריצוף של אבנים לא מסותתות, שעליהן ניצבים שולחנות של בתי קפה ללא ספור. האווירה הבוהמית והנינוחה מאפשרת להעביר שעה על כוס קפה של אחר הצהריים אחרי התרוצצות רגלית בין אתרי החובה בעיר. עוד אזור המשגשג בלילות הקיץ הוא הטיילת לאורך הנהר, שבה המסעדות הקטנות והברים פתוחים עד השעות הקטנות של הבוקר.
אטרקציה מיוחדת בבלגרד היא המתחם המלכותי, על גבעה מיוערת סמוך לעיר. שני הארמונות במתחם, המרוחק כחצי ק"מ זה מזה, נבנו באמצע שנות ה-20 של המאה העשרים בהזמנתו של מלך יוגוסלביה אלכסנדר. הארכיטקטים, פליטים מרוסיה הצארית, בנו כאן שני מבנים צנועים יחסית, של שלוש קומות בלבד, עם רמיזות למסורת הביזנטינית, המאורית ולאולמות בתוך הקרמלין במוסקבה.
כיום מתגורר במתחם הנסיך אלכסנדר, נכדו של המלך שנה את המתחם. אלכסנדר זה, חי מאז ילדותו בגלות אמריקה, התחתן עם נסיכה, התגרש והתחתן שנית עם יורשת אמריקאית של אימפריית ביטוח, ולאחרונה הותר לו לחזור לסרביה אחרי שוויתר על תביעתו לכתר המלוכה. הוד מלכותו, כפי שהוא מכונה כאן, התחייב לממן את תחזוקת המתחם מכספו הפרטי, תמורת הזכות להתגורר במקום.
הנסיך אלכסנדר התחייב גם שלא לערוך כל שינוי שהוא במקום. וכך, נוצרו כמה מוזריות. למשל, ציור שמן של רמברנדט תלוי מאחורי דלת דווקא ומתחת לאחד המזגנים, שהותקנו שם על ידי הגברת מילושביץ ביום של חמסין.
אוהבי האמנות הקלאסית: בארמון יש אוסף נאה של יצירות הירונימוס בוש, ברויגל, קנלטו, פאולו ורונזה ופריטי ריהוט צרפתי מתקופת לואי ה-18 וריהוט איטלקי מתקופת הרנסנס.
2. בזכות חבל וויבודינה
מבלגרד ניתן לצאת צפונה לחבל וויבודינה (VOJVODINA), אסם התבואה של הארץ, המצטיין בגידולי חיטה, תירס, ירקות וגפנים. הכביש חוצה את השדות הירוקים והצהובים לאורך כל הדרך לשתי הערים החשובות שבאזור, נובי סאד (NOVI-SAD) וסובוטיצה (SUBOTICA). כדאי להתעכב בדרך בעיירה קטנה ויפה סרמסקי קרלווצי (SREMAKI KARLOVCI), שבמרכזה כנסיית סנט ניקולס ומזרקה, שלפי המסורת המקומית מי ששותה ממימיה יש לו סיכוי טוב להתחתן בתוך שנה.
האזור הוא גם מרכז לכרמים ויש בו עשרות יקבים פרטיים קטנים.
נובי סאד, העיר השניה בגודלה וחשיבותה בסרביה שהיא גם בירת המחוז שבו נוכחות בולטת של דוברי הונגרית, היא המרכז התעשייתי, המסחרי והתרבותי של האזור החקלאי שמסביבה. העיר, שנוסדה במאה ה-17, שוכנת על גדות הדנובה וגם בה מבצר גדול השולט מגבוה על הנהר ועל העיר. כל המלחמות שבאזור נסבו על מבצר זה, שבו מערכת פנימית סבוכה וארוכה של מינהרות שהיו מסתור למתגוננים.
בנובי סאד בית כנסת גדול שאינו פעיל, זכר לקהילה היהודית שראשוניה הגיעו אליה בראשית המאה ה-18 מהטריטוריות האוסטרו הונגריות. כשלושת אלפים מיהודי העיר נרצחו כשנה לפני סיום מלחמת העולם השניה, וזאת באמצעות שיתוף פעולה בין הנאצים לבין אנשי מפלגת הימין הקרואטית אוסטאשי.
3. בזכות הכנסיות והמנזרים
קצת דרומה מבלגרד מתחיל אזור הגבעות הירוקות שומדיה (SUMADIJA), המשתרע על חלק גדול ממרכזה של סרביה. האזור עשיר ביערות, בחורשות ובמיוחד בבוסתני פרי: תפוחי עץ, שיחי פטל, ושזיפים משווקים מכאן לכל המדינה. באחרונה נעשים באיזור זה מאמצים לפתח תיירות כפרית הכוללת לינה ואירוח בבתי האיכרים, סמוך לרפתות ולמטעים. המיקום והתנאים מושכים במיוחד ציידים מיוון ואיטליה.
העיירה קניץ (KNIC) והאגם, המלאכותי גרוז'ה (GRUZA) שלידה הם המרכז לתיירות החקלאית שבאזור. הפנינה של המחוז באזור זה היא כנסיות סנט ג'ורג' בעיירה טופולה (TOPOLA). העיירה היא מקום הולדתו של קרג'ורג' פטרוביץ ("ג'ורג' השחור") שהיה הראשון שהעז להרים את נס המרד נגד השלטון העותמני. צאצאיו במאה ה-02 הפכו למלכי יוגוסלביה, ואחד מהם, הנסיך אלכסנדר, מתגורר כיום בארמון בבלגרד. ב-1904 הקימה כאן המשפחה כנסיה ואחוזת קבר, מצופה בשיש לבן, שבה קבורים מייסד שושלת קרג'ורג' ועשרים מצאצאיו.
האטרקציה בכנסיה זו הם 725 ציורי הקיר העשויים מאבני פסיפס צבעוניות, שהם העתקים מדויקים של ציורים מפורסמים מהמסורת הסרבית בימי הביניים. הציורים מכסים אל כל הקירות הפנימיים של הכנסיה על פני שטח של כ-3,500 מ"ר.
גם למי שאינו מתעניין במיוחד בכנסיות ובמנזרים, מומלץ לבקר לפחות באתר אחד או שניים. הכנסיה הסרבית, השייכת לכנסיות המזרחיות, היא כנסיה לאומית נפרדת ושפת התפילה ב היא סרבית עתיקה. העיצוב של בתי התפילה הוא ייחודי, בסגנון ביזנטי מאוחר, היצירות צבעוניות מאוד ומבטאות את ההיסטוריה המיוחדת של העם הסלבי שחי תקופה ארוכה תחת שלטון עותמני.
4. בזכות גודל המנות
האוכל בסרביה בסיסי וטוב, הוא מבוסס על הרבה בשר, אך גם המנות הראשונות והקינוחים עשירים וטעימים ביותר. הסרבי לא יפתח את ארוחתו מבלי ללגום כוסית על המשקה הלאומי, שליבוביץ, העשוי משזיפים כחולים ("שליבו"), ומכאן גם שמו. הבעיה, לתשומת ליבם של שומרי הדיאטה, היא הכמויות: כל מנה המוגשת לשולחן מתאימה לשניים שלושה סועדים בוגרים. להשאיר על הצלחת לא נעים, וגם לא כדאי כי זה טעים - אבל זה גם עשיר מאוד בשומן מן החי.
גם היין המקומי מעולה, במיוחד היין המיוצר במונטנגרו.
באזורים רבים, כולל גם בערי השדה, נדמה כי התושבים חיים עדיין כמו בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. זה בא לידי ביטוי, בלבוש ובמכוניות הנעות בכבישים, שרובן מייצור מקומי שבינתיים הופסק - והן דומות למכוניות הפיאט מהדגמים הישנים ביותר. רכבי ה-4X4 המקובל ביותר בכפרים הוא העגלות המונעות על ידי שמונה הרגליים של שני הסוסים אליהם הן רתומות.
לעומת זאת, בערים הגדולות הטלפון הסלולרי נפוץ מאוד, במסעדות ובבתי הקפה בהם מרבים הסרבים לבלות נשמעת מוסיקה אירופית עדכנית, והצעירות ברחובות מקפידות ללבוש ג'ינס וחולצות בטן. בכל מקום שבו ביקרנו התגלו הסרבים כמכניסי אורחים חמים המקבלים את התיירים עם כל הלב.
5. בזכות אתרי הספא
כחמישים אתרי מרפא וספא פזורים ברחבי סרביה, וההיסטוריה של כמה מהם מתחילה כבר בתקופה הרומית. האתרים בנויים סביב כאלף מעיינות של מים מינרליים, והם מתמחים בטיפול במיגוון מחלות אך גם בטיפולים מונעים ובחיזוק הכושר הגופני. ספורטאים יוגוסלביים רבים מבקרים תכופות באתרים שהתמחו בכך, ונבנו בהם מתקני ספורט מעולים.
אתר מרפא ידוע נמצא במרכז סרביה, דרומית לבלגרד, הוא העיירה ורנייצ'קה באניה (VRNJACKA). זו עיירה קטנה נחבאת בתוך חורשות, ואחד מרחובותיה המרכזיים מזכיר את רחובה הראשי של נהריה, עם נחל הגעתון החוצה אותה לאורכה. למים כאן טעם איום ונורא, אבל מומלץ לשתות אותם לבעיות עיכול, פרקים, עור ועוד כל מיני צרות.