23.04.2017
 
כל צבעי מראקש

 

כל צבעי מראקש

מאת איילת אידלברג

ברוכים הבאים למראקש, לאולפני ההפקה הגדולים בעולם שמעלים מדי יום מופע עם עשרות אלפי ניצבים, תפאורות אוריינטליות מרשימות,  חמורים וסוסים, לטאות ונחשים, מופעי ריקוד וגירוש שדים, שווקי ענק, מסגדים וארמונות כתפאורה עוצמתית, וגם אתר הסעדה המוני בכיכר לכל השחקנים והניצבים.

בכל ארבעת הימים בהם שוטטתי במראקש חיכיתי לאיזה במאי שיקום ויצעק "קאט" ויעצור את הפקת הענק הזו וישלח את כולם הביתה לנוח קצת לפני שממשיכים מחר, או שפשוט יודיע שהצילומים לסרט הזה הסתיימו ודי. אבל שום במאי לא צץ משום מקום, ואני הבנתי, פעם אחת נוספת, שהמציאות עולה על כל דמיון.

מראקש, העיר של כל הצבעים, הריחות והטעמים שבעולם; מראקש, עיר של תזזית מתמדת מהולה ברוגע מוגרבי מתמשך; מראקש, עירם של האנשים: סוחרי השוק, המופיעים בכיכר, עגלוני מרכבות הסוסים, הנשים ברעלות. יש בה מכל וכל, בשפע, ברוחב לב, ביד נדיבה, לפעמים בהגזמה.

לפני כל דבר אחר, ויותר מכל דבר אחר, מראקש היא עיר של אווירה. ומכיוון שכך, אין צורך לערוך תוכנית טיולים מסודרת לביקור. אין צורך לעבור בין אתרי חובה ולסמן וי הכרחי. יש צורך אחר, הצורך להתערבב: לצאת ולהתערבב בים האנשים השוטפים את הרחובות, לשבת לצידם במסעדות המקומיות, להתמקח איתם בשוק, לצפות איתם בהופעות בכיכר המרכזית. לשוטט וללכת לאיבוד. והכי חשוב: להפעיל את כל החושים מבלי להחמיץ אף לא אחד. למשל, להריח את התבלינים הטריים בשוק, לטעום את התמרים העסיסיים שמציע מוכר הפירות היבשים, למשש ג'לביות וכפתנים מבדים רכים, להביט בשלל הנעלים הצבעוניות בחנות הנעליים, לשמוע את מספרי הסיפורים. אל תזניחו אף חוש, וכך תדעו כי זכיתם לחוויה מלאה באמת.

 

הלב הפועם של העיר

האם ראיתם פעם לב אמיתי של עיר? כזה שפועם, רוחש, אקטיבי, 24 שעות ביממה? למראקש יש לב כזה, וקוראים לו ג'מע אל-פנא (Djemaa el Fna), שפירושו "כיכר האבודים". הכיכר הענקית נמצאת בלב העיר העתיקה של מראקש, ונדמה כי ממנה זורם הדם והחמצן אל עורקיה וורידיה של העיר כולה.

בכבישים שסביב הכיכר, המולה רבה. אלפי אנשים פוסעים הנה והנה, וביניהם סוסים רתומים לעגלות, אופנועים וטוסטוסים, חמורים ואוטובוסים, נהגי מוניות ורוכבי אופניים. חציית הכביש נראית כמשימה מורכבת במיוחד, אבל איכשהו שום סוס לא דורך על איש ואף אחד לא נדרס.

והנה אנחנו בכיכר. אפשר לתפוס עמדה בטוחה על מרפסת בית הקפה הצופה אל הכיכר, ומשם, בטוח ומוגן, להביט במתרחש. ואפשר ללכת להתערבב. לפסוע הנה והנה בין הדוכנים למופיעים לרופאי האליל למרקידי הנחשים.

הקרנבל בכיכר מתחיל השכם בבוקר. ראשונים מגיעים מוכרי הפירות והירקות, ובשעות המוקדמות מתפקדת הכיכר כשוק. לקראת הצהריים מתחלף הקהל. את מוכרי הפירות והירקות מחליפים עכשיו אלה שהופכים את הכיכר למקום מעניין במיוחד, אלה שעושים את הכיכר לתיאטרון הגדול של החיים. ולא, לא צריך לקנות כרטיס בכניסה, המקום פתוח לכולם, רק בואו. על שרפרפים נמוכים יושבות נשים עטופות מכף רגל ועד ראש בג'לביות ורעלות. אלה הן אומניות החינה. בעזרת מזרק הן מציירות על ידיהן ורגליהן של נשים ציורים יפהפיים, עדינים ובעלי פרטים רבים. הן מבטיחות שהציור יהיה להיות עמיד לשבועיים. לא אוכל להעיד אם אכן כך, יען כי לא ניסיתי.

אם אתם היסטריים בכל מה שקשור לנחשים - פיקחו זוג עיניים נוספות. בכיכר מפוזרים כמה מרקידי נחשים. נחשי הקוברה הם הרקדנים הפוטוגניים ביותר, אך מלבדם אפשר לפגוש שלל נחשים נוספים, ארוכים ומפותלים, המתפרנסים מכך שהם מצטלמים עם מבקרים. אם לא תהיו עירניים, תמצאו את עצמכם פתאום מלופפים בנחש בעל מבט מלוכסן ומזמין ולידו בעל הבית שלו שדורש מטבע עבור הצילום האטרקטיבי.

אם חפצתם לשפוך אור על עתידכם, הגעתם למקום הנכון. בכיכר שפע של ידעונים, קוראים בכף היד או מנחשי עתידות באמצעים אחרים. אם התפתתם לקריאת העתיד, סביר להניח שתצאו מהמפגש גם עם הבטחה כלשהי, ברכה, מרקחת סודית או הפנייה לרופא מקצועי - במקרה הזה רופא אליל. רופאי האליל של הכיכר מצטיינים בהופעה אחידה: ג'לביה בגווני הכחול-תכלת, תרבוש על הראש והבעה על הפנים שמסבירה עד כמה הם חשובים ומקצועיים. הם מגיעים לעבודה כשכל בית המרקחת שלהם פרוס לפניהם: לטאות חיות וגם מיובשות, ביצי יען ענקיות, שורשים ופקעות של מיני צמחים, עשבים מיובשים, תמיסות בשלל צבעי הקשת בבקבוקונים קטנים, ציפורני נמרים ועוד כל מיני דברים לא מזוהים.התוכנית האומנותית של הכיכר מתחלקת בין המופיעים השונים: מספרי סיפורים, רקדנים, שחקנים,  נגנים, להטוטנים וגם גמדים במופעי ביזאר.

אחר הצהריים צומחים ופורחים בכיכר דוכני האוכל הרבים. כמו יש מאין, תוך שעה אחת של עמל מזורז קמים בכיכר עשרות דוכני מזון, והיא הופכת להיות אתר הסעדה פתוח ועצום. לכל דוכן ספסלים ושולחנות כדי לאפשר אכילה מסודרת ונוחה. הכל נקי, מסודר, מבריק ומפתה מאוד. המחירים זולים עד כדי גיחוך, והמבחר - תשפטו בעצמכם: דגים, קלמרי ושרימפסים מטוגנים, צ'יפס ואורז, שיפודים, קבב, עוף צלוי, קוסקוס, נקניקיות, סלטים חריפים, מרק ראש כבש וגם ראש כבש ככה סתם, סופגניות מטוגנות, לחמניות טריות שנאפו ממש לפני רגע. דוכני ממתקים ועוגות ודוכני ענק של פירות יבשים ואגוזים.

 

בזאר החלומות

הרחובות והסמטאות שמאחורי כיכר ג'מע אל-פנא אוצרים בחובם את ארץ הפנטזיות והתשוקות של חובבי הקניות. ערב רב של מבוכים, כוכים, פתחים וחצרות פנימיות שמכילים חנויות ודוכנים לאין-ספור, בתוך שתי וערב של סמטאות שחוצות זו את זו. זהו המקום הקלאסי ללכת לאיבוד, כמה שיותר רחוק ועמוק יותר טוב. תוכלו לשוטט באיבוד המבורך הזה עד שיכלו כוחותיכם, ואז, כל נער או ילד יכוון אותכם בחזרה אל הכיכר. בשלב זה אתם עשויים להיות מופתעים למדי: הלכתם כל כך רחוק, הייתם בטוחים שאתם כבר ברובע אחר, ועכשיו יתברר לכם שבעצם פסעתם במעגלים, והכיכר קרובה, ממש בפתח הסמטה.

השוק הענק של מראקש מכיל כל טוב, באמת. הוא מיועד למקומיים אבל ערוך עם מיני מזכרות גם בעבור התיירים. סוחרי העיר הם גברים (לא ראיתי ולו מוכרת אחת!) והם מסבירי פנים, חייכנים, אוהבי תיירים, סבלניים ואוהבים לעמדו על המקח. וזאת עליכם לזכור: אף אחד לא מצפה שתיאותו לשלם את המחיר הראשון שהוצע לכם. אם תעשו כן, המוכר עלול ללקות בליבו. מחיר הפתיחה הוא בעצם יריית הפתיחה להליך מורכב וממושך שבמהלכו יכבדו אתכם בתה מתוק בכוס זכוכית קטנה, יראיינו אתכם על ארץ מוצאכם, יספרו לכם כמה מעט הם ירוויחו, אם בכלל, מהצעת המחיר שלכם, וינסו להגיע איתכם לעמק השווה ביחס למחיר, שזה אומר 5% פחות ממה שהם הציעו בהתחלה. עסקה סבירה היא עסקה שבסופה קבלתם הנחה של 60% עד 70% מהמחיר המקורי. נראה שהישראלים שביקרו כאן בעבר השאירו את רישומם כקניינים מובחרים. חלק מהמוכרים אפילו מפטפטים בעברית, מה שנתן לנו תחושה ממש ביתית. אף אחד לא שאל אותנו על פוליטיקה, פשוט קיבלו אותנו בשמחה.

אז מה יש לשוק להציע? כל מה שלא ידעתם אף פעם על קיומו, אבל עכשיו, אחרי שראיתם אותו כאן בשוק, לא תוכלו להמשיך את חייכם בלעדיו: תיקים מעור וסלים מקש, קופסאות מתכת קטנות מעוטרות ומשובצות באבנים, סלילים וחוטי משי, דרבוקות ונרגילות, מנורות מברזל עם ציפוי עור מצוייר וסתם עששיות. ובתחום הביגוד: ג'לביות צנועות ומפוארות, כפתנים מסורתיים, צעיפי משי ובגדי הופעה לרקדנית בטן. יש גם תכשיטים מכסף - עגילים, צמידים, שרשראות וטבעות, רובם משובצים באבני חן פשוטות. לתיבת האיפור: בקבוקוני צבע לאיפור ועלי חינה במשקל. לקישוט הבית: שטיחים קטנים וענקיים, מצמר וממשי, בצבעים חמים ובדוגמאות גיאומטריות, קומקומי מתכת וכלי קרמיקה. הקנייה הפופולארית בחנויות הקרמיקה היא הטאג'ין - כלי החרס שבו מבשלים המרוקאים את ארוחותיהם. אבל תחשבו טוב לפני שאתם רוכשים - זה לא נכנס במזוודה, זה שביר, תצטרכו לסחוב את הטאג'ין הארוז בידיים עד הארץ, ואז, אם בטעות מישהו יתיישב לכם על הארגז, הלך על הקניה והמאמץ.

צבעוניות במיוחד הן החנויות המוכרות את הנעליים המרוקאיות המסורתיות - שטוחות ומוארכות, עם שפיץ בקצה, ולמהדרין - שפיץ מגולגל כלפי מעלה. הן עשויות מעור, משי או בד, בכל צבעי הקשת. העיטור מגוון מאוד: החל מנעליים חלקות לגמרי, המשך ברקומות ביד, מעוטרות בפאייטים צבעוניים, בחרוזים, בעיטורי כסף וזהב, בניטים ממתכת וכלה בדוגמאות סרוגות.

חלק אחר של השוק מוקדש למזון. כאן תמצאו דוכנים בשלל צבעים. בדוכנים הירוקים לגמרי מוכרים נענע טרייה, מבריקה וריחנית, שנקטפה לפני שעות ספורות. בערימה שליד צרורות צרורות של לואיזה, שיבה וגרניום. המרוקאים אוהבים את התה שלהם ריחני והם מבשמים אותו עם העלים הירוקים. שילוב הצבעים של ירוק-אדום-צהוב-שחור מלמד שהגענו אל דוכן החמוצים. כאן נמצא שפע של זיתים: גדולים ובשרניים, קטנים ומצומקים, שחורים-ירוקים-סגולים. מגולענים ומעוכים, מבריקים משמן, טובלים ברוטב פלפל חריף אדום. מצופים בכוסברה קצוצה, מעורבבים בלימונים כבושים. וליד פחי הזיתים - צנצנות המוחמצים: שום, פלפל אדום, לימונים, מלפפונים, גזר, כרובית, צלפים כבושים, זיתים ממולאים בגמבה, שום וצלפים.

מחלקה נפרדת בשוק המזון הן חנויות התבלינים. לכל חנות יש את תערובת התבלינים המובחרת שלה שנקראת "ראש החנות". התערובת, שמרכיביה והמינון שלהם נשמר בסוד, מיועדת לנשים שלא יודעות לבשל, ואפשר לתבל איתה קוסקוס, קציצות, בשר וסלטים - האוכל ייצא טעים, באחריות בעל החנות. 

חנות התבלינים היא גם מעין בית מרקחת קטן של תרופות סבתא מרוקאית: שורש ג'ינסנג שאחרי הרתחה במים עם סוכר יעיל בענייני חשק לגברים, תה ירוק שטוב לכולסטרול, תבלין בשם ניג'לה שעובד מצויין נגד נחירות, אלרגיה, אסטמה ושפעת, חילבה שטובה נגד סכרת, קינמון שמעלה את לחץ הדם, זעפרן שטוב לעיכול, כמון נגד שילשול, כחל שטוב גם לאיפור וגם לבעיות אלרגיה בעיניים, שמן הארגן שעובד נגד קמטים וגם מחזק שערות וציפורניים, שמן ארניקה היעיל נגד דלקת פרקים, שמן ורדים שמעלים שקיות מתחת לעיניים, ופריט הכי חשוב - קטורת נגד עין הרע.

 

מראקש של היהודים

בתוך המדינה, העיר העתיקה של מראקש, באזור שבין ארמון באהייה לארמון המלכותי, נמצא המלאח - הרובע של היהודים. במראקש גרו בעבר כמה עשרות אלפי היהודים בתוך המלאח. זה היה מעין גטו סגור, שניבנה כך כדי להגן עליהם. מעמדם של היהודים בעבר היה מעמד של בני חסות. המלך היה פטרונם של היהודים, והחסות היתה בהתאם לחוק הדתי: תמורת מס גולגולת היו זכאים היהודים לביטחון פיזי, אוטונומיה דתית ומשפט הוגן.

בעבר היה המקום שמור ונקי. היום רחובות המלאח צרים ומוזנחים. הבתים צפופים מאוד. כל בית שבו גרה פעם משפחה יהודית אחת חולק לכמה דירות, ובכל חדר גרה משפחה אחרת. הרחובות שנשאו בעבר שמות עבריים נושאים עכשיו שמות חדשים שלא מרמזים על עברה היהודי של השכונה. אבל כולם מכירים את השמות העבריים של הרחובות: הנה אנו צועדים ברחוב תלמוד תורה בדרכנו אל בית הכנסת "לא עזמה" (בית הכנסת של המגורשים) בן 500 השנים, שהוא היחידי ששרד מבתי הכנסת הרבים שהיו כאן בעבר.

דרך שער הברזל אנחנו עוברים מהסמטה הצרה וקירותיה האדומים אל חלל חדש ומפתיע: חצר גדולה, נקיה ומוארת, קירותיה צבועים לבן וכחול, מוקפת סביב סביב בחדרים ומובילה אל בית הכנסת. בעבר היתה כאן, בחצר בית הכנסת, ישיבה גדולה. אלפי תלמידים הגיעו כדי ללמוד כאן וגרו במתחם. תפילת שחרית היתה מתקיימת אז בחמישה מחזורים. הישיבה איננה קיימת עוד ובחדרים שאיכלסו בעבר את בני הישיבה, גרים היום זקנים בודדים ועניים שהקהילה תומכת בהם. יש עדיין מניין שמתייצב לתפילות מדי יום ושומר על המסורת של בית הכנסת בעל העבר המפואר.

ברובע המלאח גרות עשר משפחות של יהודים. שאר יהודי מראקש, כ-200 בני אדם, מתגוררים ברובם באזור העיר החדשה היהודים שחיו כאן בעבר היו בעיקר בעלי מקצוע - חייטים, צורפים, שענים, בנקאים וכו'. היהודים שנותרו היום במראקש מתפרנסים בעיקר ממסחר.

 

איזה קוסקוס תזמינו? ואולי טאג'ין?

אוהבים לאכול טוב? הגעתם אל המקום הנכון. תמצאו כאן אוכל בשפע, טעים, טרי, צבעוני ומגוון מאוד. תוכלו לסעוד את לבכם לפי הכיס והעניין: ממסעדות יוקרה בבתים עתיקים משופצים דרך מסעדות עממיות ברחובות העיר העתיקה, ועד לדוכני האוכל הפתוחים בכיכר המרכזית.

את הארוחה תפתח "תערוכת סלטים" שתיפרס לפניכם על השולחן. יהיה בה מכל טוב, לפי המצאי היומי: סלט ירקות טריים חתוכים קטן-קטן, סלט זיתים ברוטב עגבניות, צנוניות קטנטנות מוחמצות, חומוס, סלטי חצילים בכל הסגנונות והטעמים: על האש עם טחינה, מטוגנים, מעורבבים עם ירקות חתוכים, מעוכים בתיבול עז, פרוסים בתחמיץ, מעורבבים בביצה קשה. סלט שעועית ברוטב אדום סמיך, עדשים ירוקים מתובלים, סלט של פול מעוך, קוביות מלפפונים בתחמיץ, סלט תפוחי אדמה, קוביות סלק ברוטב פיקנטי, סלט עגבניות ובצל, סלט כבד ברוטב, סלט של כרובית מאודה, סלט קישואים מטוגנים ברוטב עגבניות, וגם - עלי חסה גמדיים פריכים וטעימים.

עם הסלטים יוגש לכם לחם טרי וטעים מאוד, שהולך מצויין עם הרטבים הפיקנטיים של הסלטים. ראו הוזהרתם: אל תתפתו! נכון, הלחם מדהים והסלטים טעימים כל כך, אבל אחר כך יתחילו להגיע המנות העיקריות, ומה יהיה אז? חובה להשאיר מקום למנות הבאות.

אז מה נאכל למנה עיקרית? יהיה עליכם לבחור מבין כמה אפשרויות - או פשוט להזמין את כולן:

הקוסקוס הוא אחד המאכלים הלאומיים של מרוקו. על ערימת קוסקוס ענקים מניחים את התוספת ירקות מבושלים במרק עשיר עם חומוס, עם עוף או בלעדיו. הירקות נימוחים בפה, הקוסקוס עדין והריח משכר.

או אולי תעדיפו מאכל לאומי אחר - שיפודים? הם יהיו בדרך כלל מבשר עוף או כבש. חזיר לא אוכלים במרוקו ובשר הבקר הוא נדיר למדי. הקבב גם הוא ניצלה כשהוא נעוץ על שיפוד, עסיסי מאוד ופופולארי יותר מאחיו השיפוד הרגיל.

אך אין תבשיל לאומי יותר מהטאג'ין. טאג'ין איננו שמו של מאכל מסוים אלא שמו של כלי בישול. זהו כלי חרס, המורכב משני חלקים: חלק תחתון שהוא קדירה רחבה ועמוקה, וחלק שני שהוא המכסה, וצורתו צורת חרוט גבוה. את קדירת החרס ממלאים מכל טוב, סוגרים עליה את מכסה הקונוס ומניחים על האש או בתוך תנור. הבישול האיטי בתוך הקדירה גורם למזון המתבשל להוציא את מיטב טעמיו, ואלה מתערבבים בטעמי שכניהם לקדירה. בסופו של התהליך, כשהקדירה מוגשת לשולחן והמלצר מרים את מכסה הקונוס ברוב טקס, מתפשטים בחלל האוויר ניחוחות משכרים ובלוטות הטעם מתחילות לעבוד עוד טרם בא המזון אל הפה.

אז איזה טאג'ין תזמינו? האפשרויות מרובות ולכל מסעדה וריאציה משלה: יש טאג'ין של עוף עם ירקות - בדרך כלל גזר, קישואים, עגבניות, תפוחי אדמה ואפונה ירוקה. יש טאג'ין של כבש מעוטר בשזיפים יבשים ושקדים. יש טאג'ין של דג ברוטב עגבניות ועשבי תיבול. יש טאג'ין של עוף בפירות ותבלינים. ולצמחונים - טאג'ין של ירקות העונה.

אופציה אחרת למנה עיקרית מיוחדת במינה היא הפסטייה. היא מפתיעה, היא מיוחדת ואוי, כמה שהיא טעימה: מרפדים כלי חרס בכמה שכבות של בצק עלים, מוסיפים את המילוי - בשר עוף או יונים מבושל עם שקדים, פירות יבשים ותבלינים -  מכסים בעוד כמה שכבות של בצק עלים, ולתנור. כשהפסטייה אפוייה, הופכים אותה לכלי ההגשה ומפזרים מלמעלה סוכר וקינמון בנדיבות אוריינטלית. מתקבלת מנה שהיא גם מתוקה וגם מלוחה, גם קרנצ'ית בבצק וגם עסיסית במילוי, גם מנה עיקרית וגם אופציה לקינוח. בקיצור, מנה מופלאה.

ובל נשכח את המופלטה, הגירסה המקומית למלאווח. הבצק ואופן ההכנה דומים, אך במקום רסק עגבניות, פלפל חריף וביצה קשה, את המופלטה טובלים בכמות נדיבה של חמאה מומסת ודבש.