מה נשמע בבודפשט?
מאת נילי ארנועם
מי שעוד לא היה בבודפשט, שיקום. אם יש לו אומץ. נראה שהיום כבר לא שואלים האם היית בבודפשט אלא מתי היית בבודפשט. הרוב, כמובן, נוסעים בקיץ. יש כאלה שמכוונים את נסיעתם לפסטיבל האביב, ואחרים, שבעקבות החוויה שהיתה להם, מתכננים לשוב גם לפסטיבל הסתיו. יש אחרים, כמונו, שככה סתם באמצע החורף לוקחים חבילה או תופסים איזה דיל ויוצאים. ויש הרבה טעמים לביקור בבודפשט דווקא בחורף.
קודם כל, מהטעם הפשוט: הטעמים. מה הטעם לאכול ערמונים קלויים לוהטים באמצע הקיץ? זהו חד משמעית חטיף של יום חורף קר, שנועד להפשיר בחומו את הידיים הקפואות. בנסיבות כאלה, הטעם הוא שונה לחלוטין מטעמם הסתמי ביום קיץ. ואיזה טעם נפלא יש לכוס פונץ' מהביל, או לסתם יין אדום חם ומתובל, שאותו לוגמים תוך כדי שוטטות במדרחוב המושלג. ושלא לדבר על הטעם של קדרות ענק עם בשר ותפוחי אדמה, או גלילות של כרוב ממולא או ערימות של בצל עם חלקי פנים של בקר המטוגנים במחבת ענק בקוטר של מטר בכל קרן רחוב. בקיצור, כשאדים מהבילים עולים מן המטעמים זה מחמם את הנפש (גם אם זה לא כשר).
בתי הקפה והמסעדות הם טעם נוסף. קפה ז'רבו (GERBEAUD) הוא מוסד בודפשטי ידוע, שגם השלטון הקומוניסטי לא היה יכול לו. בית קפה נפתח בשנת 1858 ומאז הוא פתוח ברציפות מאז ועד היום. אחרי מלחמת העולם השניה הוא הולאם אך המשיך לתפקד במתכונתו המערבית. היום הוא שייך למשקיע גרמני, שפתח במרתף הבניין פאב ובסמוך גם מסעדה. אז אם כבר לחטוא בעוגת דובוש או אסטרהאזי, למה לא לעשות זאת במקור?
להפליג על הדנובה בחורף לא מומלץ, אבל לסעוד במסעדה על סיפונה של האוניה ספון (SPOON) מאוד מומלץ. הספינה עוגנת במזח קרוב לרוב בתי המלון המפוארים של פשט ולמדרחוב ואצי. הארוחה מצויינת, הספינה מפוארת, וגם השירותים שלה בעיצוב מודרני עכשווי, כמו במגזין. בנוסף לטעם של חוש הטעם, יש עוד הרבה טעמים להקדים את הביקור בבירה ההונגרית ולא לחכות לקיץ. כמה מהם להלן.
פרלמנט על הגובה
סמוך לגדת הדנובה שבפשט ניצב הבניין המרשים של הפרלמנט. הוא בולט גם בלילה, בזכות התאורה המיוחדת שלו.
האגף המרכזי של הבניין נחנך בשנת 1895. שני האגפים שבצדדים הושלמו ב-1904. אגף אחד משמש להתכנסויות של הממשלה והאגף השני, הזהה לו כמעט לחלוטין, משמש כאולם לכנסים ולאירועים חשובים אחרים. למספר 96 מקום חשוב בהיסטוריה ההונגרית, כיוון שבשנת 896, אלף שנים לפני פתיחת הבניין, הגיעו השבטים המדיארים לערבות שמשני צדי הדנובה והתיישבו כאן. לכן מהכניסה לפרלמנט אל אולם המבוא מובילות 96 מדרגות רחבות, וכיפת הבניין מתנשאת לגובה של 96 מטרים.
אגב, פעמיים ביום (ב-11:30 וב-13:00) מתקיימת הדרכה בעברית (פרט לימים בהם מתקיימים דיונים במליאה).
המבנה מרשים בחיפויי השיש שבתוכו. אלא שיש להודות על האמת כי אין מדובר בשיש איכותי ואפילו לא בשיש אמיתי. הוחלט לבנות את הבניין מחומרי בניין מקומיים בלבד, ומאחר ואין בהונגריה שיש, נעשה שימוש נרחב בשיש מלאכותי - מלבד שמונה עמודי שיש מסיביים, העשויים כל אחד מגוש אחד, שיש כמותם רק 12 בכל העולם. אלה נשלחו כמתנת בית המלוכה של שבדיה.
ההדרכה שקיבלנו (באנגלית) היתה מקצועית ומרתקת. אבל אם מישהו בכל זאת לא מוצא עניין בבניין הפרלמנט, בטוח שימצא עניין במבנה המושלם של המדריכה, המיתמרת להערכתנו למספר הקסם של 196 ס"מ, בלי עקבים ובלי אף גרם מיותר.
השוק המקורה הגדול
מול גבעת גלרט, בצד סמוך לגשר סבדשג SZABADSAG)) בגדה של פשט, הבניין השני מהדנובה, נבנה בסוף המאה ה-19 כתחנת רכבת שגגה נתמך בקונסטרוקציות ברזל מרשימות. אי אפשר לטעות: המתכנן היה אוגוסט אייפל בכבודו ובעצמו. היום פועל כאן השוק המקורה של העיר. בימי החורף אין כמו לבלות כמה שעות בשוק זה. יש בו שלושה מפלסים, במפלס הכניסה חנויות מזון, ירוקת בשרים ועופות. בקומה העליונה בגדים, מפות ורקמות ובקומת התחתונה דגים חמוצים ומיני כבושים, לפי העקרון שמה שמעלה ריח חריף מדי - שיהיה למטה. השוק נקי ואסתטי, מיגוון המוצרים בו גדול ואיכותם טובה. אפשר להסתובב בו שעות, להתרשם מהמבחר האדיר, מהמחירים הצנועים, מאורח החיים ואף להצטייד במזכרות ומתנות לקרובים.
יותר מפואר מווינה
ביקור באופרה הוא חוויה, תוכנית המופעים עשירה ואיכותית ומחירי הכרטיסים מתאים לכל כיס. הכרטיסים הזולים ביותר דומים במחירם להוצאה בבית קפה, וגם היותר יקרים אינם מעבר להישג יד. ביקור באופרה הוא חוויה לאוזן וגם לעין. למעשה, קיימים שני אולמות למופעים, אבל כאשר אומרים "בנין האופרה", קודם כל מתכוונים לזה שברחוב אנדראשי (ANDRASSY). הבניין נבנה בתקופתו של הקיסר פרנץ יוזף ונחנך בסוף המאה התשע עשרה. מסופר עליו כי כאשר ביקשו רשות מן הקיסר לבנות אולם אופרה, היתנה זאת בכך שלא יהיה גדול מן האופרה שבוינה. אכן, כשהוזמן לפתיחה, היה מרוצה ממידתו הצנועה, כפי שדרש, אך כאשר נכנס לתוכו הוכה בתדהמה: פארו היה גדול בהרבה מאשר באופרה שבוינה. גם כאן השיש אינו טבעי אלא חיקוי מלאכותי. לאולם ארבע קומות יציע ובמרכז היציע הראשון תא כבוד שנשמר לקיסר ירום הודו. אגב, הוא ביקר בו פעם אחת בלבד. ואילו הקיסרית סיסי, רעייתו, שנהגה לקפוץ לבודפשט ולבקר באופרה, לא היתה יכולה להשתמש בתא המלכותי בהיעדרו של בעלה, לכן נשמר לה תא נפרד משמאל לבמה. אגב, מן הכניסה הראשית אפשר להיכנס רק לאולם וליציע שבקומה הראשונה, ששירתו את בני האצולה. ליציעים העליונים, שם המקומות יותר זולים, הכניסה היא נפרדת, מבחוץ, וזאת כדי שבעלי הדם הכחול לא יאלצו להתחכך, חלילה, עם בעלי הדם הפשוט, האדום.
מרכז תרבותי חדש של אומנויות התאטרון נפתח לפני שנתיים בדרום העיר, על גדת הדנובה, בכוונה להחזיר את החיים לאזור הדועך. זהו קומפלקס מרשים, בעיקר בתאורה המיוחדת המאירה אותו בלילה, עם מדשאה וגן פסלים הבנוי בסגנון מודרני עם רמיזות קלאסיות.
כנסיית מתיאוס שבצד השני של הדנובה, על גבעות בודה, נמצאת בלב מרכז תיירותי ששום תייר אינו מחמיץ. גם כאן מתקיימים קונצרטים עם עוגב ומקהלה, ומי שלא ראה תור של אנשים הממתינים בסדר מופתי לכניסה בלילה קר של אמצע דצמבר, ומתחת לאפס, לא ראה תור מימיו. אחרי הקונצרט עוד אפשר להספיק להיכנס לאחת מן המסעדות המשובחות שבסביבה הקרובה וליהנות גם ממוסיקה הונגרית וצוענית קלה.
הצצה אל חייה של סיסי
תחבורה ציבורית נוחה מגיעה אל הארמון בגודולו, במרחק של כשלושת רבעי שעה נסיעה ממרכז העיר. כאן בנו את ביתם יוסף, רעייתו אליזבט וילדיהם. המדובר כמובן בקיסר האוסטרי פרנץ יוזף ורעייתו הידועה בכינויה סיסי, שהיו גם מלכי הונגריה כאשר הונגריה היתה חלק מהקיסרות. אבל מה, פרנץ יוזף ביקר כאן רק פעם אחת ומעולם לא לן בארמונו. כל כך לא אהב לצאת מוינה. סיסי, לעומת זאת, בילתה כאן הרבה. במרוצת המאה ה-20 ושתי המלחמות הארמון הוזנח עד שכמעט התפורר, ולא נשאר בו דבר מקורי מתקופת הזוהר שלו, בזוף המאה ה-19. בשנת 1996 הוא נפתח לביקורים לאחר ששופץ ושוחזר בחלקו. בגלל התקציב המוגבל שקיבלו המשפצים זהו ארמון ממש חמוד, בקנה מידה אנושי, המעניק תחושה ביתית. שוחזרו בו שני אגפים עיקריים: האגף של הקיסר, האגף של הקיסרית ואולם התיאטרון המשפחתי, שבו מאה מקומות ישיבה. בחצר אפשר לראות את הקירות החיצוניים שטרם שזכו לשיפוץ ולהבחין עד כמה נהרס הבניין במשך הזמן.
אגף הקיסר בצבעי בורדו-סלק ואפשר לראות בו את חדר העבודה עם מכשיר הטלפון שהותקן בו מיד כשהגיעה ההמצאה הזו לאירופה וגם מכשיר טלגרף שנועד לשמש את מזכירו של הקיסר. אפשר היה להעביר בו שתי אותיות בדקה. על הקיר מתנוססת מפה של הקיסרות הגדולה עם קווים אדומים המסמנים את פריסת קווי הטלגרף ברחבי הקיסרות. אבל בחדר העבודה הזה, כמו שאמרנו, לא עבדו אף פעם, כי הקיסר העדיף את וינה. האגף של הקיסרית הוא בצבעי כחול-סגול, הצבעים האהובים עליה עד התאבדותו של בנם הבכור, יורש העצר, בגלל אהבה נכזבת (אחר כך היא לבשה רק שחור).
הביקור הוא תירוץ מצויין למדריכי התיירים לספר קצת על חיי המשפחה המלכותית והרכילות מסעירה בת מאה שנים. האמא שלה והאמא שלו היו חברות והחליט להשיא את ילדיהן זה לזו. אלא שלפי התוכנית שלהן, פרנץ היה צריך לשאת את הלן. מה לעשות, וכמו בחיים ולא כמו בתוכנית, פרנץ התאהב דווקא באליזבט, האחות הקטנה. היא היתה בת 15 הוא בן 23. האהבה ניצחה, אבל רק עד לחתונה. אחרי שהתחתנו התברר שאליזבט, הלוא היא סיסי, לא מסתדרת עם החותנת (האם זו הסיבה שהיא העדיפה להתרחק ולגור בהונגריה ולא בוינה?). בקומת הקרקע של הארמון מוצבים דוכנים של כל מיני בעלי מלאכה, אומנים ויוצרים, המוכרים במקום מגוון גדול מתוצרתם. אפשר למצוא כאן עבודות בסגנון מסורתי ועבודות בסגנון מודרני המתאימים הן למזכרת או לקישוט הבית והן כמתנה. בחצר המוזיאון דוכנים המוכרים דברי מאכל חמים. התפעלתי מאותו מתקן, תנור אפיה, שבו מסתובבים על ציר כמו עופות על גריל מעין מערוכים עליהם כרוכים ספירלות של רצועות בצק הנטבלות בחמאה, סוכר, קינמון, אגוזים ועוד דברים טובים, כשהאופה מלפף את הבצק סביב המערוך כצמיד. כאשר הבצק משחים מבחוץ הוא נשלף מן המערוך לתוך שקית ניילון השומרת על החום. הבצק המתוק רך מבפנים ופריך מבחוץ והעיקר - חם. כך מוכרים אותו כאן. בדוכן הסמוך מצאנו אותו בגירסה חדשה, אחרי שהתקרר, כשהוא מלא בכל מיני קרמים וממרחים עם הרבה קלוריות. בדוכן שלישי הציעו לי שווארמה עם טחינה בפיתה. ממש כמו בבית. ההפתעה האמיתית נגרמה לי כאשר ניצבתי ליד דוכנו של הקשיש המייצר צעצועי עץ, ממש באולם הכניסה לאגף המיועד להפעלת הילדים המבקרים. בין כל הפריטים ראיתי רעשן וגם סביבון. אמרתי לעצמי: גם להונגרים יש. אבל אחרי דקה קלה הבחנתי באותיות עבריות על גבי הסביבון. בעזרתה של המדריכה שתרגמה, סיפר האיש כי בילדתו היו לו חברים ילדים יהודים, בניו של רב, וידע לספר כי בחנוכה הם היו משחקים בסביבונים ומקבלים דמי חנוכה. משהו באותיות שעל הסביבון נראה לי משובש. לא היה כתוב שם "נס גדול היה פה". ראשי התיבות היו של "נס גדול היה שם", כמנהג הגולה. הקשיש החביב גם ידע לספר על אותו הנס.
שותה מי ששותה אחרון
הונגריה ידועה גם ביינותיה הטובים. בעיר העתיקה של בודה, מול כנסיית מתיאש ומלון הילטון, פועל בית היין ההונגרי (HOUSE OF HUNGARIAN WINES). זהו מרתף יין ענק שבו מציעים כ-700 סוגים שונים של יין. המבקר מקבל מפה עם מסלול תחנות התצוגה ב"דרך היין" שבתוך המרתף, המייצגים את אזורי גידולי הכרמים העיקריים של הונגריה. כל מבקר מקבל כוס לטעימה, סלסלת קש לנשיאת הבקבוקים אותם בחר ושקית חטיפים לנישנוש בין טעימה לטעימה, כדי לנטרל את החיך מטעם היין הקודם. הביקור מתעכב על 22 אזורים וסוגים עיקריים של יין.
אנחנו טעמנו כמה סוגים שונים. לאחר כל טעימה מרוקנים את היין שבכוס לתוך כד חרס ואחר כך שוטפים אותה במים מתוך קנקנים המפוזרים בכל נקודת טעימה, כהכנה לטעימה הבאה. אני ייצגתי את מדינת ישראל בכבוד. בעת שרוב המשתתפים מכל מיני לאומים יצאו ממרתף היין מתנדנדים כשהם חגים בעיגולים, אני צעדתי החוצה יציבה ובקומה זקופה. זאת למרות שכל הזמן כוסי התרוקנה והתמלאה, ואת כל תכולת הכוסית שתיתי. החטיפים היו מאוד טעימים, קצת מלוחים, עם הרבה טעם של עוד. שקית אחר שקית פתחתי, נישנשתי ונישנשתי. והצמא? כמו ביום קיץ לוהט באמצע המדבר. עד מהרה גיליתי את קנקני המים לשטיפת הכוסות, ובכל נקודת שטיפה מילאתי את כוסי ורוקנתי אותה לתוכי, וחוזר חלילה מנקודת שטיפה עד לנקודת השטיפה הבאה. מים צוננים ומחיים את הנפש. את המשקה היבש, היין הלבן, רוזה אדום השארתי לנוכרים. אני הלכתי על משקה רטוב, על השמפניה של הטבע. כשכל יתר המשתתפים הגיעו מותשים אל קו הגמר, אני הרבצתי פיניש. התחנה האחרונה בסיורנו היתה של יינות חבל טוקאי. יין קינוח מתוק. אני, שגדלתי על יין לקידוש, סוף סוף יכולתי ליהנות. סיימתי את מסלול דרך המים בגביע מלא יין בצבע ענבר ובטעם דבש חלומי. והעיקר - הוכחתי לגויים איזה כושר שתיה יש לבת ישראל כשרה.