20.04.2018
 
פינוקים נוסח באדן באדן

 

פינוקים נוסח באדן באדן

מאת נילי ארנועם

פעם,  מי שסבל מכל מיני תחלואים נסע בעצת הרופאים "לעשות אמבטיות".  היום, כל מי שמחפש נופש יוקרתי, מי שחשובה לו איכות החיים, מי שרוצה לפנק ולהתפנק, מי שרוצה להעניק מתנה ייחודית, מי שרוצה לציין אירוע משפחתי,  לחגוג יום הולדת, יום נישואין או סתם להפתיע - יוצא לספא.

בתי המלון בכל העולם נאבקים על קיומם, אך באותה עת ממש מקומות ספא נפתחים חדשים לבקרים וכולם משגשגים.  ספא תחת כל עץ רענן, ספא לכל פועל.  כל בריכת שחיה הופכת לספא ומסאז' הפך לטיפול חובה. תעשיה שלמה עולה פורחת ומשגשגת סביב הספא: טיפולים אלטרנטיביים בשיטות שונות מן המזרח ומן המערב, מוצרי קוסמטיקה ותכשירי יופי,  שמנים ומשחות.  מי לא מכיר את זה: בא זוג לקוחות לסוכן הנסיעות ומחפשים דיל, מתווכחים על כל שקל, ואחר כך מגיעים אל הספא ושם שופכים את הכסף. מאות  ואלפי שקלים עולה הטיפולים, אבל מי סופר, העיקר שנהנים. יש לציין כי באדנים יש רבים. מקומות מרפא ונופש שהסיומת של שמם באדן מעידה על כך כי מדובר במרחצאות. אבל באדן-באדן יש רק אחת -  180 ק"מ דרומה מפרנקפורט,  בשולי הרי השוורצוולד ("היער השחור"), לגדות הנהר אוז (מתחרז עם בוז). שם נמצאת בירת המרחצאות של אירופה.

 פעם היו כאן נזירות

זה התחיל עוד בתקופת הרומאים. חיילים מצבא הלגיון הרומי שחנה בגרמניה בקרבת עמק הריין, ועסק בחיפוש דרכי תעבורה חדשים, חשפו באקראי מקורות מים חמים שבקעו מבטן האדמה. מאז ועד היום משמשים מים תרמליים אלה לטיפולים המבוססים על שתייה וגם על רחצה, והפכו את המקום למרכז תיירות המתבסס על מקורות המים החמים הנובעים מן האדמה ומפרנסים את כל הסביבה.

באדן-באדן היתה מאז המאה ה-19 מקום הנופש היוקרתי המועדף על בני החברה הגבוהה באירופה. כתוצאה מקשרי נישואין בין נסיכת באד-באדן, שנישאה לצאר הרוסי אלכסנדר הראשון, התארחו במקום רבים מבני האצולה הרוסית.  אלא שבגלל אורח החיים הראוותני שלהם פרצה אחר כך המהפכה ששמה קץ לשושלת הקיסרית. חלק לא קטן מהונם הם הותירו במקום, בעזרתו האדיבה של הקזינו שעליו עוד יסופר.

אנחנו התארחנו במלון "באדישר הוף", המנוהל  על ידי רשת שטייגנברגר. הרשת נוסדה בגרמניה בשנת  1930,  והמלון הראשון שלה היה  איירופישר הוף, גם הוא בבאדן-באדן. כיום מנהלת הרשת בבאדן-באדן שלושה מלונות בדרגות שונות. 

המבנה של "באדישר הוף" התחיל במאה ה-17 כמנזר קפוציני לנזירות, ורק בראשית המאה ה-19 הפך למלון יוקרתי של החברה הגבוהה. מי לא התארח כאן. כל המי ומי של פעם. הסלבריטיס של היום הם שחקני קולנוע, דוגמניות וכדורגלנים, פעם היו אלה פילוסופים, סופרים, מוזיקאים ואמנים.השמות  ברהמס ושומאן, גיתה וניטשה ודוסטוייבסקי  בוודאי אומרים לכם משהו. היום המלון כל כך מזוהה עם באדן-באדן, עד כי המזרקה של המים התרמליים הנמצאת בחצרו הפכה לסמלה של העיר.

למלון שני אגפים. האגף העתיק, שבו זורמים מים תרמליים אל הצנרת של החדרים, והאגף החדיש, הצמוד לו, הממוקם ממש מעל הספא, כלומר מעל מקום הנביעה. המלון מרוהט בהידור רב. חדרי האוכל והמסעדות נמצאים באגף הישן, הבנוי כמו מקדש יווני, עם עמודים בסגנון ניאו קלאסי. האטריום עם החלל הגדול והתקרה הגבוהה הופכים לאולם קבלת פנים ושמחות. גרם המדרגות והפרוזדורים שמסביב יוצרים תפאורה רבת רושם.  המלון מדורג כארבעה כוכבים סופיריור פלוס, אבל יש לו את מרבית הנתונים להיות מדורג בחמישה כוכבים.

סביב המלון גינה גדולה, עם צמחיה מטופחת. הוא מומלץ במיוחד לאנשים שבאים בגלל הספא. זהו ספא משוכלל, עם בריכת שחיה פנימית הגדולה ביותר במלונות של באדן-באדן, ועם בריכה חיצונית אליה יוצאים באמצעות פתח המקשר בינה לבין בריכה פנימית אחרת. המים בוקעים מן האדמה בחום של כ-60 מעלות צלסיוס והם מקוררים לרמה של 38 מעלות, שזה עדיין חם מאוד. בימות החורף הקרים עולים אדים מהבילים מן הבריכה שבחוץ, ואין תענוג גדול יותר מאשר לטבול בה, כשמסביב קור של אפס מעלות אבל הגוף טובל במי בריכה המעלים אדים.

תחשבו גורמה

מי שמעדיף מלון של חמישה כוכבים יכול להתארח ב"אירופישר הוף", השייך גם הוא לרשת מלונות שטייגנברגר. שני המלונות סמוכים זה לזה, מרחק דקות הליכה נעימה לאורך הנהר הזורם בלב האזור התיירותי. זהו מלון בן 160 שנה, מאוד מפואר, עם סוויטות מהסרטים, שאכן שימשו לצילומי לא מעט סרטים.  במלון היה בעבר מרתף יין, שהוסב לפני שלוש שנים לספא חדשני. העובדה שהספא נמצא בקומת הקרקע, באולמות מקומרים, יוצרת תחושה של חמאם טורקי. המלון נמצא ממש מול המבנה הציבורי המרכזי  המכונה "טרינקהול", שם מותקנים ברזיות לשתיית מים תרמליים בעלי תכונות רפואיות מוכחות לכל מיני מחלות. ה"טרינקהול" הוא מבנה מאורך עם אכסדראות והמהווה את לב האזור התיירותי. בקיץ נערכים שם קונצרטים בכל יום אחרי הצהריים, תחת כיפת השמיים, ולא רחוק נמצא המוזיאון המקומי שבו ממצאים ארכיאולוגיים. קצת הלאה משם ניצב  הקזינו. לא עוד קזינו, אלא אחד הנודעים בעולם בפאר וביופי שלו. מרלן דיטריך אמרה עליו פעם שהוא הקזינו היפה ביותר בעולם, והיא ידעה מה היא מדברת.  מאז נבנו כידוע אי אלו בתי קזינו בכל רחבי תבל, אך נדמה לי שאוריגינל של באדן- באדן נשאר עדיין אחד היפים ביותר, לא פחות יפה מהקזינו של מונטה קרלו. זהו מוסד אלגנטי שמקפידים בו על הופעה נאותה של האורחים, וגם אין בו מכונות משחק מצלצלות. הכל סולידי. כמה מפורסמים מהאליטה החברתית האירופית במאות הקודמות השאירו כאן את מיטב כספים. חלקם אפילו התרוששו. 

בחזרה לענייני המים החמים. כפי שאמרנו, כל מלון בבאדן-באדן מעניק שירותי ספא ממגוונים.  ב"באדישר הוף", למשל, בנוסף לכל המתקנים המוכרים היה גם חדר שנקרא בתרגום חופשי "חדר אקלים ימי". בגרמנית זה הרבה יותר ארוך ומרשים. גם החדר הוא מרשים. זהו חדר חשוך אטום עם תאורה פלורסנטית כחולה ואלמנטים נוספים היוצרים תנאי אקלים ימי משופרים. אומרים שישיבה של 20 דקות בחדר סגור וחשוך זה שקולה כנגד הרבה שעות באוויר הצח של שפת הים.  ישיבה פעמיים ביום במשך שבועיים שלושה עשויה לעשות לבן-אדם כמה דברים טובים.  אני למשל מפנטזת שזה עשוי להחזיר את הנעורים או להאריך את החיים בעוד כמה שנים, אבל לפי מה שביררתי, אין לכך הוכחות מדעיות. מכל מקום, כחלק מהאירוח זכינו לקבל מסאז'ים על חשבון הבית. לא דוגמיות קצרות אלא טיפולים ממושכים שנמשכו כמעט שעתיים ושלוש. יצאנו בתחושה של להיוולד מחדש, או במילים אחרות: נכנסנו משומשים ויצאנו מחודשים.

מאחר והנופשים שוהים במקום בממוצע כעשרה  ימים, מוצעים להם שפע אירועים וחוויות מכל המינים והסוגים: אוכל ויין, אמנות והתרבות ברמה הגבוהה ביותר שיכולה להיות. ארוחות הבוקר במלון במזנון עשיר המציע כל טוב. נכון שמזנוני ארוחת הבוקר בארץ עשירים, אבל מיני הנקניק, הנקניקיות והבשרים הלא כשרים, מיני הגבינות והעוגות, הצהוב-צהוב של הביצים הקשות-רכות והשמנת-חלב של הקפה, מוסיפים המון, לא רק בקלוריות. המון.

ארוחות הצהרים והערב הן לא רק כדי להקיט את תחושת הרעב. הן חלק מבילוי הזמן. חלק טעים.  השפים חייבים להפגין מקוריות ויצירתיות. אורח בבית מלון לתקופה ממושכת מהווה אתגר עבורם. אין לחזור על אותה ארוחה פעמיים, וברחובות הסמוכים קורצות עוד מסעדות. חדר האוכל ב"באדישר הוף" נפתח אל מרפסת היוצאת אל הגינה, הצופה על בריכת המים החמים ונושקת אל הנוף הירוק והצמחייה העשירה שבחצר המלון.  האוכל מעודן ואינו שגרתי. אכלנו בשר ציד של צבי, מוס סרטנים וגם התוספות מיוחדות. תשכחו מהשילוש הקדוש של אורז, פירה או צ'יפס. תחשבו גורמה. סופיסטיקייטד. תפריט א-לה-קארט משובח המוגש בלוויית יינות מן הכרמים והיקבים שבסביבה. קרוב לודאי שגם תאכלו הרבה מפירות היער השחור, מיני פטל, אוכמניות ודומדמניות. כמובן שלא תמלטו מעוגות היער השחור. אבל גם המנות הראשונות, הבשר או התוספות  עשויים להיות בסגנון היער השחור.

טבילה אוטומטית

באדן-באדן התפתחה סביב מעיינות הספא.  מעבר לטיילת והנהר נמצאת  העיר העתיקה על סמטאותיה ובנייניה המרשימים בשלל סגנונות בניה. לפני הכריסמס, כבר במהלך נובמבר, הלכה העיר והתקשטה לקראת החג בקישוטים בצבעי אדום-ירוק אופייניים ובתאורה צבעונית ססגונית מרהיבה. בחלק העתיק של העיר, ליד ככר השוק הישנה ובית העיריה, נתגלו ממצאים ארכיאולוגיים של מערכת מרחצאות משוכללים מתקופת הרומאים. המים החמים שבקעו מבטן האדמה הוזרמו בצינורות חרס שחיממו את הרצפה ואת הקירות של בית המרחץ. המקום משוחזר  ומתוחזק היטב וניתן לבקר באתר הארכיאולוגי במסלול המאפשר הצצה לחיי הדולצ'ה ויטה של חיילי הצבא הרומי.

על האתר הרומי נבנו הרבה שנים אחר כך,  ב-1877, מרחצאות פרידריכסבאד, ששימשו את קיסרי גרמניה. הביקור בהם הוא חוויה מיוחדת במינה. כמו במסלול של סרט נע, ללא מגע יד אדם, נכנסים מצד אחד עייפים ושחוקים, ויוצאים כעבור שלוש וחצי ואחרי 16 תחנות,  רעננים כאילו נולדנו מחדש.

הביקור בפרידריכסבאד הציב בפני דילמה מוסרית ראשונה במעלה: להתפשט או לא להתפשט? זו היתה השאלה. רק למענכם, הקוראים, החלטתי ללכת עד הסוף ועכשיו אני יכולה לדווח לכם ככה: רוכשים בקופה כרטיס ומכניסים אותו למתקן אוטומטי הפותח את שער הכניסה.  תחנה ראשונה - מתפשטים. מאכסנים את הבגדים במלתחה ויוצאים לאוויר העולם, עם צמיד ופתקית בלבד על היד. מכאן מתחילה סדרה של מקלחות  וחדרי אדים בכל מיני טמפרטורות.  מהפתקית שעל היד נפטרים די מהר כשמגיעים למסאז' בשיטה רומית-אירית קדומה (מוסרים את הפתק תמורת מסאז', כך שאי אפשר לקבל מסאז' פעמיים). המדובר בקרצוף יסודי של כל הגוף באמצעות ליפה חזקה ועם הרבה סבון מוקצף. מכאן ממשיך מסלול היבש והרטוב - שהות על משטחי שיש בחדרים עם טמפרטורה גבוהה וטבילה בבריכות קרות ולוהטות, לסירוגין. המבנה מאוד מפואר, קירותיו מחופים אריחי חרסינה בשלל צבעים ודוגמאות. יש בהחלט מה לראות.  יותר מזה, יש מה לראות בתחנה מספר 12.  זוהי בריכת ה"געמישט"  שבה נפגשים הגברים והנשים. אבל בתחנה מס' 12 היה לנו קר, לכן חזרנו מהר לתחנה מס' 11, שהמים בה הרבה יותר חמים וגם החברה - של נשים בלבד. בקצה הוויה דולורוזה חיכה לנו מסלול הפינוקים: מרחו אותנו בקרם גוף נעים, עטפו מכף רגל ועד ראש בסדין חמים, כולל את הידיים,  כיסו בשמיכה והשכיבו אותנו לישון שינה עמוקה  בחדר המנוחה.  אחרי שינה קצרה אך יעילה חזרנו אל המלתחות והתלבשנו.

חשוב לשמור את כרטיס הכניסה, בשביל היציאה.  כדי לצאת יש צורך להשתמש שוב בכרטיס הכניסה אותו יש להשחיל למתקן, כדי שהדלת האוטומטית תיפתח.  אם איבדתם את הכרטיס,  אין עם מי לדבר. אתם תקועים. זה אגב מה שקרה לי. לולא נצמדתי חזק חזק לעיתונאית אחרת מהקבוצה, יתכן שעד היום הייתי שם. כשהיא הכניסה את הכרטיס שלה והמחסום המסתובב נפתח, נצמדנו האחת לשניה והיינו לגוף אחד, ובתושיה ישראלית מצויה הצלחנו להיפלט שתינו החוצה בכרטיס אחד.

יין "חבל על הזמן"

כמה מילים על אולם הקונצרטים. כדי להנעים את שהותם של האורחים מתקיימים בעיר שפע אירועים תרבותיים, הצגות תיאטרון, אופרות, בלט וכדומה. האירועים הגדולים ביותר מתקיימים במה שהיה פעם מבנה של תחנת הרכבת, אשר שופץ והוסב לאולם אירועים סופר מודרני. החזית הישנה נותרה כשהיתה, אך מאחוריה הוקם מבנה חדיש עם ציוד משוכלל, שבו עולים מופעים מן המיטב. הוזמנו לנו כרטיסים ל"אורפאוס מן השאול" בהפקה מודרנית איכותית.

ומשהו על אמנות פלסטית. אחרי שנים של ויכוחים סוערים האם לבנות או לא לבנות, הוחלט לבסוף לבנות אגף חדש למוזיאון האמנות בבאדן-באדן. האגף, שנחנך רק לאחרונה, הוא לא רק חדש אלא גם בסגנון בניה  חדשני המשלב אבן בהירה וקירות זכוכית כהה. המוזיאון נמצא בשדרה הראשית, שלאורכה זורם הנהר אוז, לב ליבו של המרכז התיירותי של באדן-באדן. להקים שם מבנה בעיצוב ארכיטקטוני חדשני היה מעשה נועז. נועז, אבל גם מוצלח.  למרות חריגותו משתלב הבניין בסביבה והסביבה משתלבת בתוכו. המבקר משוטט בתוכו במפלסים השונים, באמצעות גשרים המחברים את החללים, כאשר החוץ והטבע מלווים את המבט, בין יצירה ליצירה.   המוזיאון הוקם במימונו של אספן אמנות מודרנית בשם פרידר בורדה, שהחליט להציג את האוסף הפרטי שלו להנאת הציבור הרחב.  באוסף יצירות גדולות מימדים, חלקן תלויות במהופך, חלקן נוצרו תוך כדי נזילות צבע שנשפך, ויש גם קלסיקאים כמו רותקו ופיקסו. במוזיאון נערכים סיורים מודרכים וההדרכה מסייעת גם לכאלה שאינם מבינים דבר להבין למה התכוון האמן.

את הזמן הפנוי שנותר לכם בין אמבטיית בוץ למסאז' תותי יער אפשר להעביר בהרחבת ההשכלה בתחום היין. קואופרטיב הכורמים האזורי ממשיך מסורת מפוארת של מאות שנים בייצור יין, ומציע לכם לטעום מתוצרתו וגם לקנות בקבוקים בחנות מסעדה הפועלת במרכז העיר העתיקה. במקום מציעים קולקציה של יינות ריזלינג, סובניון אדום, ורוד ולבן, פינו בלנק ופינו רד ועוד. במחיר של 6 אירו (שינוכה מהמחיר, אם תחליטו  גם לקנות יין) אתם  מוזמנים אל שולחן שאליו מוגשים יינות שונים בלוויית סלסלות לחם שבצידם פינכות עם שמאלץ אווזים -  שומן מן החי מטוגן  עם בצל ומתובל כהלכה. זה טוב לבריאות כמו מטען חבלה, אבל אומרים שיין אדום מנטרל כולסטרול, אז נגיד שזה בסדר. 

מאחר שאנו לגמנו יין עם חלב אימנו, חילקנו ציונים לכל יין מבחינת העפיצות, טעמי הפטל, האוכמניות והדומדמניות וגם ריחות היער השחור שאותם ממש הרגשנו בלשון. ובכן, הדירוג שלנו היה ככה: היין הראשון קיבל ציון "אחלה", השני "סבבה", השלישי "ממש חבל הזמן", הרביעי "סוף הדרך". אחריו טעמנו יין  שקיבל את הציון "שיחוק אמיתי, ולבסוף הגישו לנו יין "פצצות לגבות".

הפסקת קפה עם גולש

עם היציאה מן המלון טיפס המיניבוס לנקודת תצפית מרהיבה על עמק הריין. בדרך לא תמיד סלולה הגענו אל מצודת  יורג YOURG ששלטה פעם על הדרכים בסביבה.  בדרך ראינו קבוצות של ציידים שיצאו לצוד צבאים שאותם אפשר לקבל אחר כך על צלחת במסעדה. היה זה בוקר ראשון של כפור, שהיה גם היום האחרון לבציר ענבי היין בכרמים. כמות מסויימת משאירים הכורמים לבציר מאוחר, ליצור מה שנקרא אייס-ויין - הקרה מקפיאה את הענבים, הקיפאון מעלה את רמת הסוכר בענב ורמת הסוכר הגבוהה מעלה את רמת האלכוהול ביין,  וכל המרבה הרי זה משובח.

השלג שזה עתה ירד הלבין את צמרות העצים, כאילו פיזרו עליהם פודרה. הקרקע היתה עדיין כהה, טרם הצטבר עליה שלג, אבל העצים היו לבנים כולם. מראה סוריאליסטי מהפנט של קומפוזיציה באפור-לבן. כאן גם הסבירו לנו מדוע העצים מתנשאים לגובה רב: מסתבר שככל שהעץ צמא יותר לשמש, כך הוא מתמתח יותר ומפתח גזע ישר יותר. לכן העצים הצומחים  בשוורצוואלד שימשו בעבר כחומר גלם לבניית אוניות.

במרחק של פחות מ-30 ק"מ מן המלון שבעמק, מגיעים לפסגה בגובה של יותר מאלף מטרים (1,038 מ' ליתר דיוק).  על הפסגה, הפלא ופלא, נוצר אגם ולידו נמצא מרכז תיירותי עם חניות למזכרות, מסעדה, בית קפה ובית מלון. תזכרו את המקום: קוראים לו MUMMELSES, ואפשר להגיע אליו מבאדן-באדן בתחבורה ציבורית היוצאת כל שעה.

שם גם עשינו הפסקת קפה, וזאת ההזדמנות לשתף אתכם בחוויית הקפה המצוין שהיתה לנו כל יום. אתם מטיילים מפה לשם, בחוץ קר והלב רוצה משהו חם, אז מחליטים לעצור לקפה. נכנסים לאיזה מקום חמים, עם אווירה ומזמינים. מה מזמינים? פעמיים  גולש סמיך עם בשר, פעמיים מרק תפוחי אדמה  או עגבניות מוקרם ועוד פעם קונסומה דליל וצח. כי אין כמו מרק חם ביום חורף קר. זהו, בערך, הפרינציפ של הקפה.