אורלנדו של מעלה ומטה 

מאת אתי ישיב

עיר משונה אורלנדו, בירת מרכז פלורידה. עיר רבת פנים. יש בה המון יערות סבוכים, עצים פורחים, דשאים מוריקים, הרבה כחול של אגמים, לשונות ים, בריכות טבעיות וביצות המנקדים את הנוף הפסטורלי שלה. יש לה "דאון טאון" מסחרי הדומה לאלה שבהרבה ערים בינוניות אחרות בארה "ב והוא גם המרכז ההיסטורי שלה.. יש לה "אפ טאון" עשיר, עם בתי מגורים מפוארים המוקפים בגנים מרהיבים, או שוכנים ליד חופים ציוריים של אגמים זעירים. יש לה גם שכונות עוני מזוויעות. ומלבד כל אלה ועבור כל מי שאינו גר בעיר,  היא אולי פארק השעשועים הגדול ביותר בעולם -  לילדים, אבל באותה מידה גם למבוגרים ומי שבא לנפוש בה יכול לבלות שבועות באזור השעשועים, עיר האשליות שהכל בה "כאילו", בלי לחשוב אפילו שמעבר לו יש עיר שמתנהלים בה חיים אחרים, רגילים.

אנשים חולמים בדרך כלל על יעד חופשה שיש בו כל מה שהם יכולים להעלות על הדעת. מקום שכל בני המשפחה, בכל גיל, ימצאו בו את מבוקשם, ביום וגם בלילה. מקום שייצוק אדרנלין חדש לעורקים וימלא את המצברים. אורלנדו היא "ה"מקום להגשים את החלום הזה. אז ברוכים הבאים לאורלנדו. 

אין רגע משעמם

השמחה מתחילה כבר ביציאה מנמל התעופה הבינלאומי של אורלנדו ונמשכת בנסיעה לאורך ה"אינטרנשיונל דרייב" וברחובות ובשדרות המסתעפים ממנו. ואין רגע משעמם. הכל צבעוני, תוסס ונע. כאן מגלשות מים מתפתלות מגבהים עצומים  ואנשים בבגדי ים הנראים כנמלים קטנות, מטפסים אליהן במדרגות העולות; גלגלי ענק צצים מכל פינה ומעל כל רחוב; מזרקות מים; כדור ענק  ניצב על גגו של מגדל מלון שרתון העגול; מכוניות ואופנועים תלויים בכניסות לאתרים ולמבנים; בית שנבנה כאילו שקע על צדו האחד - הכל כדי למשוך עין. רק תבואו.

רוצים פארק נושאי? דיסני וורלד, יוניברסל סטודיוס, עולם הים, אפקוט, מרכז החלל על שם קנדי  ואולי ממלכת הגולגלות או (בטח לא תאמינו) חוויית הארץ הקדושה ( The Holy Land) עם ירושלים העתיקה ממש כאן באורלנדו - בכל אחד מאלה ובאחרים, אפשר לבלות יום תמים, עד מאוחר בלילה, ולא למצות את ההיצע.  ואם לא מתחשק לבלות את כל היום בפארק אחד, אפשר להיכנס אל אחד הפארקים הקטנים  הנמצאים בכל רחוב ולעלות על גלגל ענק, על קרוסלה מטורפת או על רכבת שדים דוהרת.

מחפשים בילוי לערב? קרקס השמש (Cirque du Soleil ) מציע מופע תיאטרלי מהפנט בבצוע להטוטנים חסרי מורא;  הסוסים הדוהרים של דולי פרטון  (Dixie Stampede) ורוכביהם המופלאים המשתפים גם את הקהל בפעלוליהם,  מציגים פרודיה על מלחמת הצפון נגד הדרום ומשמשים רקע בידורי, צבעוני ומשעשע לארוחת ערב הנזרקת על צלחות הפח בסגנון ימי המערב הפרוע -  מרק ירקות סמיך, קלח תירס בחמאה, תפוח אדמה אפוי, עוף בגריל ונתח חזיר בבר-ב-קיו, הרבה תה קר מצנצנת זכוכית פשוטה ופאי תפוחי עץ ריחני; ואם הטעם שלכם נוטה לכיוון ההיסטוריה הרחוקה, תוכלו להתענג על ארוחת ערב ומופע אבירים שיכניסו אתכם לאווירת ימי הביניים כשאבירים מתחרים ביניהם על גבי סוסים אנדלוסיים, חמושים בחרבות ובמגנים וכל ה"שטיקים" ששייכים לעניין (Medieval Times Dinner & Tournament) ועוד מאות מקומות בילוי -  באורלנדו מבטיחים השנה לפחות  206 (!) אטרקציות בידור, הכל לבחירתכם האישית. ואגב, היציאה מכל אטרקציה נעשית דרך חנויות ענק, אותן "מלכודות תיירים" המפתות לקנות ולקנות, ואין פלא שבכל מקום מסתובבים המוני נופשים מותשים כשהם  עמוסים שקיות פלסטיק עם חולצות טי, בובות, משחקי מחשב, כובעים, והמון חיות צעצוע מרופדות, רכות, באלף צבעים וגדלים: מזכרות לעצמם ומתנות למקנאים שנותרו בבית. אורלנדו היא גם אחת מערי השינה הגדולות בעולם. וגם בפן הזה שלה היא מציעה מבחר שיכול לספק כל צרכן - ממוטלים פשוטים ועד כפרי נופש ומלונות פאר של כל הרשתות הידועות והטובות - והמחירים בהתאם.

גם תנינים אוהבים מרשמלו

ואולי מתחשק לכם לגוון קצת ולבלות בחיק הטבע? במרחק חצי שעת נסיעה מהאטרקציות הגדולות של אורלנדו, נמצאות שמורות טבע מעניינות שקשה להעלות כמותן על הדעת בתוך ההמולה הנצחית של עיר השעשועים.  אנחנו  למשל, בילינו יום מרתק בשמורת הטבע הפרטית Boggy Creek, באזור החרקים הגדול ביותר בארה"ב. חם כאן ויבש והידיים מעופפות מצד לצד במאמץ לגרש את החרקים העוטים עלינו (הם נמצאים כאן בכל מקום, "הרגיעו" אותנו בעלי המקום). עצי ברוש  בני 350 שנה, גבוהים, עבותים ועטורים  בזקנים ארוכים של עשבי טחב (" עשב ספרדי" ) . כבר חודשים שלא ירד כאן גשם והביצות יבשות כחרס. אנחנו יוצאים לשוטט בביצה היבשה במעין טיולית  משונה למראה, שגלגלי טרקטור ענקים הותקנו לה. הגלגלים הללו מותאמים לנסיעה במי הביצות, אבל עכשיו, כשהכל יבש, הטיולית קופצת על כל אבן וכל סדק בקרקע, ומהר מאוד אנחנו מבינים מדוע נקראים הסיורים הללו  "Monster Wild Life Tours "...נשר מעופף מעלינו. משפחת עופרים מתבוננת בנו ונמלטת אל סבך העצים. עגורים חומים אפורים ( Sandhill Cranes) מנקרים בעשב היבש. במקווה מים קטן מתנמנם לו תנין קטן שמואיל לזוז רק כשהנהג-מדריך שלנו זורק לעברו ממתק מרשמלו. אנחנו ממשיכים להיאבק במעופפים הקטנים ועוברים לרכב אחר, הפעם לשיוט במי האגם הסמוך, אחד מחמישה אגמים הקשורים ביניהם בתעלות ובסופה של הדרך הם מתחברים לביצות Ever Glades שבדרום פלורידה. "שיוט בסירת סילון" זה נקרא, ואיך זה נראה? כמו אחת המכונות המעופפות שבנה  בתחילת המאה ה- 16 האמן הרב תחומי  ליאונרדו דה וינצ'י.  הסירה שטוחה לגמרי ובאחוריה מותקנת המערכת המוזרה שנראית כמו מנוע של מטוס בוכנה ומשמיעה רעשים כה גבוהים, עד שעלינו לחבוש אוזניות אוטמות, מגושמות על אוזנינו כדי לעמוד ברעש. אבל אז מתחיל השיוט וכל הטענות מתפוגגות. קודם כל, הסירה באמת מרחפת על פני המים ולא חשוב מה גובהם, או מה צומח בהם. והחיים שעל פני המים - איזה יופי! הנה גולשים להם עגורים לבנים, לידם ברווזי מים. Black Buzzer , סוג של נשר שחור חולף מעלינו. להקה של מאות  ציפורים זעירות מעופפת לפנינו, כאילו מורה לנו את הדרך. שושנות מים צהובות ועליהן עגור בודד השולה דג מהמים. ראשנים זמזמנים, צמד קורמורנים עומדים על החוף ולידם תנין גדול, שנים וחצי מטרים אורכו רובץ על החול ופיו פעור. שבועיים מאוחר יותר קראנו על תנינים שטרפו נשים בפלורידה. אבל לפחוד בדיעבד זה לא נחשב. בינתיים הסירה טסה על הקנים במים כאילו היה זה כביש מהיר וציפור איביס גדולה ולבנה, שמקורה מעוקל ואדום, צופה בנו ממרחק.

שופינג לכל כיס

 עוד בילוי זמן מקובל באורלנדו הוא שופינג. ממרכזי קניות ענקיים ואלגנטיים, דרך חנויות מפעל, חנויות מותגים, בתי כלבו,  בוטיקים קטנים ויקרים ועד חנויות שבהן ה- "Sale" הוא כל השנה וחנויות ל"עתיקות" וגם שוקי פשפשים.  וכל אלה מתחרים בלי הרף על לבם וכיסם של המבקרים. לנו תיירים מחו"ל, זה נראה מוזר שכל המבקרים האמריקאים רצים כאן לקניות. והרי יש להם מרכזים כאלה גם על יד הבית, לא חשוב מהיכן הם באים."מה זאת אומרת", אמרה לי מישהי. "אני הרי אישה ואישה אוהבת לקנות בכל מקום, בכל זמן". אז תארו לכם - כחמישים מיליון תיירים מגיעים לאורלנדו מדי שנה, רובם אמריקאים, וכולם קונים.  על הישראלים המבקרים כאן חביבים בעיקר The Mall at Millenia שהוא קניון אלגנטי שרובו חנויות בינלאומיות כמו גוצ'י וקרטייה וגם אם לא קונים בו, הרי מתענגים על המראות ול"תכלס" נוסעים ל-  Prime Outlets שבו חנויות מצוינות עם מותגים ידועים ובמחירים מתקבלים על הדעת.

במתחם ה- Prime Outlets נמצאת גם מסעדה נהדרת שמומלץ מאוד לאכול בה. "Texas de Brazil Churrascaria"  היא בעצם מסעדת סטייקים ברזילאית. המחיר קבוע והמוטו של המקום הוא - עוד. עוד מהכל. עוד מאוכל, עוד משירות, עוד מאווירה. כאן אפשר להמשיך לאכול עד שמתפוצצים. ואיזה אוכל! קודם כל מזנון אקסטרווגנטי  בן 40 מנות פתיחה  שלא ראתה או טעמה כמותם שפחה על הים. ואחר כך מתחילה החגיגה האמיתית, כשצבא של מלצרים בלבוש של גאוצ'וס  מביא אל השולחנות שיפודי ענק ומוריד אל הצלחות את הנתחים המשובחים ביותר של בשר בקר, עוף, טלה, חזיר ונקניקיות, כולם צלויים על להבות פתוחות, ולא יחדל עד שהסועד הופך  את הדיסקית שניתנה לו אל הצבע המורה - חדל! ויש עוד כמובן קינוחים וקוקטיילים ויינות ממרתף יינות שהמבחר בו לא יאומן ממש.

אורלנדו האחרת

קשה להאמין שתיירים מגיעים לאורלנדו במיוחד על מנת לשמוע קונצרט, לצפות באופרה, במופע בלט, או לבקר במוזיאונים. אבל אם כבר נמצאים כאן, אז למה לא? העיר הרי מלאה תרבות ובאמת חבל להחמיץ את מוזיאון צ'רלס הוסמר מורס (Morse) לאמנות אמריקאית ובו האוסף המקיף ביותר מעבודות הזכוכית המיוחדות של לואיס קומפורט טיפאני; את מוזיאון האמנות של אורלנדו שבו אוספים קבועים של אמנות אמריקאית עתיקה וחדשה, את המוזיאון וולס בילט (Wells' Built) להיסטוריה ותרבות אפרו אמריקאית ובוודאי  לא את המוזיאון וגן הפסלים של הפסל האמריקאי-צ'כי אלבין פולאסק (Albin Polasek), אחד הפסלים האמריקאים הנודעים ביותר במאה העשרים. כמאתיים עבודות של הפסל נמצאות בבית או מוצבות בין עצי הגן המרהיב שעל שפת אגם מוקף וילות. הבית אגב, נמצא  ברשימה הלאומית האמריקאית של מקומות היסטוריים.

ההחלטה שלנו לבקר במוזיאון פולאסק, גרמה לנו להכיר אורלנדו שונה לגמרי מזו של עיר השעשועים. התייעצנו עם עובדי המלון בו גרנו איך להגיע אל המוזיאון  וכשהתברר להם שאנחנו מבלים באורלנדו בלי מכונית משלנו, ירד קודם כל, מאוד, ערכנו בעיניהם. ההצעה הבאה שלהם הייתה לשכור מכונית ליום, אבל חשבנו שמוגזם להשקיע בנסיעה למוזיאון סכום של כשמונים דולר ושאלנו אם אין תחבורה ציבורית לשם. הם היו ממש נבוכים כשהפנו אותנו אל התחנה שהייתה ממש מול המלון.

תחבורה ציבורית של אוטובוסים וחשמליות אמנם פועלת באורלנדו וכל זמן שלא עוזבים את חגורת השעשועים אפשר בהחלט לנוע בעזרתה ממקום למקום. אבל אנחנו רצינו להגיע ל"דאון טאון" וממנו לאזור המוזיאונים שבווינטר פארק ומסתבר שזהו סיפור של שעה וחצי הלוך ועוד שעה וחצי חזור. מילא, חשבנו. נשקיע את הזמן, אם לא את הכסף. אז עלינו על האוטובוס והבנו את מבוכתם. היינו בו האנשים הלבנים היחידים בין השחורים וההיספנים, בין בעלי המום והחולים, בין השיכורים והזרוקים ועברנו גם בשכונות עוני שקשה להאמין שהן קיימות בעיר העשירה הזו, אבל הרגשנו שתודות לביקור במוזיאון פולאסק זכינו באחת החוויות הגדולות שלנו באורלנדו. נפתח לנו צוהר מעולם התענוגות שכולו זיוף  ואשליה והגענו אל העולם שאנשים אמיתיים חיים בו.