רומניה, גירסת הספוילר התיירותי
או: למה בסופו של דבר - גם אתם תמצאו את עצמכם על מטוס לבוקרשט
מאת גדי קנר *
צילומים: גדי קנר, רשות התיירות הרומנית
הפעם הקודמת שביקרתי ברומניה הייתה בשנת 1979. התאורה שקידמה את פני משפחת קנר בשדה התעופה של בוקרשט הייתה לבנבנה עמומה עד עגמומית, שוטרים עמדו בקרן זווית והביטו בדריכות תאבת-שלמונים בנוסעים כבויי-מבע ששירכו את דרכם במרחבי המרצפות הממורקות כמי שמובלים אל הכיסא החשמלי. כולם עישנו שם בשרשרת, ועל כל ההמולה השקיף תלוי מהכותל החבר צ'אוצ'סקו חמור-הסבר, ממוסגר ומואר כראוי, עשר שנים לפני שהועמד בצוותא עם אשתו אל מול כיתת יורים.
במסדרון היציאה מהטרמינל, אמי נתנה לפקיד המכס שעט עלינו כמה קופסאות סיגריות 'קנט' כדי שלא יפתח את מזוודותינו ויעיף לכל הרוחות את תכולתן, כפי שעשו חבריו לנוסעים אחרים, שלא התאימו את עצמם בזמן למנהגי המקום בו נחתו.
היום נמל התעופה הבוקרשטי מסביר פנים הרבה יותר מענני הזיכרון הקלושים שלי. אמנם האווירה ההסתדרותית / קופת-חולימית עדיין מרחפת באולם היוצאים ובאולמות הנכנסים, אך את דיוקנו של צ'אוצ'סקו מחליפה על הכתלים פרסומת ל'מקדונלד'ס' ("גם טעים, גם בריא, והעיקר - ארוחה שלמה בעשרה ליי! יאמי!"), והדקורציה הכללית וסבר הפנים של העובדים משרה תחושה הרבה יותר נעימה. מה גם שהדיוטי-פרי המזומן לנוסעים היוצאים מהשדה, אם נקדים בהרבה את המאוחר, מודרני, עמוס בכל-טוב ומזמן מציאות לא רעות כלל - במיוחד בתחום האלכוהול המיובא.
צ'אוצ'סקו רוצה ארמון
תחילה, אין שום דרך אפשרית להתעלם מהפיל הענק הניצב בחדר הבוקרשטי. רבות דובר (בעיקר לרעה) על ארמון הפרלמנט (Palatul Parlamentului), המבנה השני בגודלו בעולם, לאחר הפנטגון, וללא ספק אחד המבנים הכעורים שבהם, המתנוסס לדיראון בקצה שדירת המצעדים הראשית של העיר - Bulevardul Unirii. קחו בחשבון את 3,000 עובדי הכפיה ושאר האומללים שמתו בעבודות הקמתו (חלקם, כך אומרים הדיווחים, קבורים ביסודותיו) - והרי לכם כל הסיבות שבעולם לשנוא את המבנה, עוד אפילו בטרם הגעתם אליו.
ארמון הפרלמנט. ורסאי, מהדורת הקטרקט
היה לי קרוב משפחה, שלכל חנות אלקטרוניקה, שעונים או ריהוט אליה נכנס, היה מבקש מהמוכר "תן לי את הכי גדול שיש לך". זו ככל הנראה הפרקטיקה שהנחתה את הוגי ומקימי מפלצת הבטון והשיש הזאת - מין עיסה מגונה של ארכיטקטורה סטליניסטית קלאסית, בתקציב בלתי-מוגבל, עם מה שנראה כמו פרי עבודתו של אדריכל קצר-ראיה או לוקה בקטרקט, שראה פעם ככל הנראה (ולא מקרוב) את חזית ארמון ורסאי.
פנים המבנה מלא בשאנדלירים ענקיים עד כדי גיחוך (שחלק מהנורות בהם נשרפו ולא הוחלפו), מהם משתלשלים מאות קריסטלים, במין פארודיה מוקצנת על נברשת הסלון של החותנת הרומניה שמעולם לא הייתה לכם. חלק מרצפת השיש האינסופית מכוסה בשטיחים רחבי-ידיים אדומים-כדם, באמצעם עמודי תמיכה רחבים בנוסח עאלק-יווני/רומי, ועל החלונות תלויים וילונות קטיפה ענקיים, שכל מכה קלה בהם מצריכה את העומדים לידם לכסות את פניהם במסיכת אב"כ מחמת ענן האבק המיתמר מהם.
אורכו של הסיור במקום (בקבוצה בלבד, אי אפשר לסייר לבד) כשעה, ובכניסה יש להפקיד תעודה מזהה כלשהי. הסיור, אגב, מכסה רק כארבעה אחוזים משטח המבנה, אבל בהחלט אין צורך ביותר מזה - ראיתם ארבעה-חמישה אולמות, והבנתם את העיקרון.
אגב נוסף, מי שמעוניין לצלם בתוך המבנה, צריך לרכוש רשיון צילום מיוחד בחנות המזכרות שבכניסה (30 ליי מחירו). אל תנסו "לגנוב" צילומים בפנים בלי לרכוש את הרישיון מראש, משום שההערה מהמדריכה המיליטריסטית הצמודה עלולה להפוך לשיחת נזיפה ממושכת אצל קצין הבטחון ביציאה (שבמקרה ששכחתם - הוא מחזיק בדרכון שלכם כפיקדון). במו עיני צפיתי בתייר גרמני שחטא, ועבר סדרת חינוך אצל הקב"ט. לא אומר שלא נגרמה לי קורת-רוח מרובה מכך.
אתר: cic.cdep.ro/en
ועוד אגב, למתעניינים באמנות: באגף חדש וזכוכיתי-למראה של תפלצת הפרלמנט שוכן המוזיאון הרומני לאמנות עכשווית (Muzeul Național de Artă Contemporană), המציג תערוכות מתחלפות בנושאים שונים, אך ברחבי Google Reviews ו-TripAdvisor לא ניכרת התלהבות ניכרת ממנו.
אתר: http://www.mnac.ro/
השודדים רוצים חמוצים
פויאנה בראשוב, לצד סינאייה, הייתה ונותרה אתר נופש מוכר ואהוב על התיירים הישראלים, כמו גם על המקומיים, ובחורף חביבה במיוחד, ובצדק, על חובבי הסקי. מלון 'אלפין' הוותיק, בגירסתו הנוכחית המורחבת, מספק שלל חדרים טובים (ברמת שלושה / ארבעה כוכבים פחות או יותר) וארוחת בוקר רומנית עשירה, עם כל המאכלים הרגילים, כולל השלאגרים המוכרים והאהובים - נקניקיות מבשר לבן (מעולות), נקניק סלמי 'סיביו' (כן, האגדות נכונות - הוא אכן עשוי בין השאר מבשר סוס), שלל גבינות מקומיות, בייקון מטוגן וסלטי חצילים (עם שום ועם גמבה).
מוזיאון החמוצים של השודדים מהצריף. מימין: כרובית
אך האטרקציה המרכזית בפויאנה, לטעמי בכל אופן, היא מסעדה בשם Coliba Haiducilor (משהו כמו "צריף השודדים" בתרגום חופשי, אל תשאלו למה). זהו מוסד ותיק (בן כמעט חצי מאה), מוכר ואהוב אצל הרומנים, כמו גם בקרב רבבות התיירים הפוקדים אותו מדי שנה. האוכל במסעדה מצויין - המעדנים הרגילים של המטבח הרומני (כולל שלל הסלטים, האיקרה, החמוצים, הבשרים, הממליגה והפפנאש), מוגשים בכמה חדרים גדולים מחופי-עץ שעל קירותיהם קישוטים אותנטיים נוסח חולצות ריקמה, ציורי נוף, צלחות מצויירות, מוצרים מגולפים מעץ, חרבות, רובים עתיקים, אקדחים ועורות דובים - שסביר להניח שכולם (למעט הפריטים האחרונים, אני משער) מוכרים לכם מביקור שערכתם בשלב כלשהו של חייכם בסלון ביתו של מכר / קרוב יליד רומניה. את הארוחה מנעימה (מילה מרחיקת-לכת, יש להודות) תזמורת הבית המסורתית, שסובבת בין השולחנות, מלווה את הארוחה בשירה, כינור, אקורדיון ומין קאנון רומני, ועושה-שמות במיטב הרפרטואר העממי, דוגמת "צ'וקרלייה", "הבה נגילה" ואפילו "יעשה שלום במרומיו".
האירוע המרכזי לשמו התכנסנו לכאן מתנוסס על קירות החדרים דווקא בקומה התחתונה של המבנה רחב-הידיים: מוזיאון החמוצים. על שורות שלמות של מדפים מסודרות צנצנות חמוצים צבעוניות שנעשו ביד אמן: באחת דגל רומניה העשוי מפלפלים, חצילים ולפת, באחרת עץ חג מולד וקישוטים מגזר, כרוב ועגבניות שרי, בשלישית פרחים מגולפים מקישוא, כיתובים דוגמת "noi suntem Romani" ("אנחנו רומנים") עשויים משלל ירקות, ועוד כהנה וכהנה - והכל נתון בצנצנות ושרוי במי מלח. לתהייתי, אישר המארח במקום כי כל תכולת הצנצנות אכילה. בקיצור, עניין ייחודי מרהיב-עין, השווה לכשעצמו את הביקור.
כתובת: Strada Drumul Sulinar, Poiana Brasov
אתר: http://www.colibahaiducilor.com/
סינאיה רוצה ארמונצ'יק
עיירת הנופש סינאיה היא מחוז-חפץ מוכר ואהוב על התייר הישראלי לדורותיו, עוד מאז ימי הפרה-היסטוריה בהם התנייע אביו המנוח של יאיר בחוצות היבשת בפורד מודל טי, משרבט את הטיוטה ל-"מדריך לפיד לאירופה" וצופה בטירנוזאורוס רקס טורף ממותה. מדובר באמת בעיירה נחמדה להפליא, שברחובה הראשי ניצב כהרגלו מלון 'סינאיה' הוותיק, שכעת נמצא בבעלות ישראלית ושינה את שמו ל-'רינה סינאיה', כהוקרה לאימו של הבעלבית, ברנש נמרץ העונה לשם אדריאן.
אך עם כל הכבוד לענייני הנופש והסקי, מוקד המשיכה האמיתי של סינאיה הוא ארמון פֶּלש (Castelul Peleş), שכיית חמדה אמיתית המככבת בכל ברושור תיירות רומני, פנינה ארכיטקטונית ייחודית בכל קנה-מידה תיירותי.
ליד השלאגר הפלשי, באותו מתחם מלכותי, נמצא ארמון נוסף השווה ביקור, קטן וצנוע הרבה יותר אך מעניין, ותיירים נוטים לדלג עליו - ארמון פֶּלישור (Pelișor) שמו, שמשמעו ברומנית מדוברת "הפֶּלש הקטן", או אם תרצו "הפֶּלשל'ה" (שם חיבה) - הארמונצ'יק.
החדר המוזהב. גולדפינגר ביקר פה
זהו מבנה של משפחת המלוכה הרומנית בסגנון אר-נובו, שהוקם בתחילת המאה ה-20 ותוכנן בידי האדריכל הצ'כי קארל לימן (שעיצב גם את האח הגדול לבית פלש), ומעצב פנים וינאי. יש בו כמה חדרים מעניינים במיוחד, כמו חדר ילדים עם בובות יפניות, אך המיוחד והמרהיב שבהם הוא בלי ספק "החדר המוזהב" - עם עיצוב פנים, ריהוט, עיטורים, קישוטים ואפילו חשד קל לפנג-שוואי בסגנון עדות המלך מידאס פינת גולדפינגר.
פלש - האתר הרשמי (הארמון והארמנוצ'יק גם יחד): https://peles.ro/
בראן רוצה תיירים
טירת בראן היא מוקד המשיכה התיירותי הפופולרי ביותר ברומניה, או כך לפחות טוענת הסטטיסטיקה הממשלתית. מדובר במצודה טבטונית ציורית שנבנתה במאה ה-14, המתנוססת על צוק מרשים במיוחד בגבול חבל מונטניה וטרנסילבניה. בשנת 1920 הפכה הטירה למעון רשמי של בית המלוכה הרומני, עד 1948, בה גורשו הוד-מלכותם וצאצאיהם בידי המשטר הקומוניסטי. ב-2007, לטובת חובבי הרישומים בטאבו, הושבה מחדש הבעלות על הטירה למשפחה המלכותית הרומנית, הנמנית על בית הבסבורג האוסטרי.
מעניין במיוחד תהליך הדבקתה של הטירה לדראקולה. ב-1897 פירסם הסופר האירי בראם סטוקר את רב המכר על אודות הרוזן חובב מציצת הדם. לפני פרסום הספר, שקד סטוקר שבע שנים על לימוד פולקלור אירופי, במיוחד טרנסילבני, הקשור לערפדים. השם "דראקולה" (שמשמעותו המילולית "של דראקול"), היה למעשה שמם של צאצאי הנסיך וולאד השני מוואלכיה, מהמאה ה-15, שזכה לתואר "דראקול" (שפירושו שד או דרקון, על שום השתייכותו למסדר הדרקון הטבטוני). אחד מצאצאיו של ולאד השני, היה ולאד השלישי - ולאד "המשפד" טפש (או "צֶפֶש" אצל המדייקים הנודניקים). הוא זכה בכינוי המלבב בשל מנהגו להוציא להורג את מתנגדיו (חיילים עות'מניים בישי-מזל במיוחד - אלפים או אף עשרות אלפים מהם) באמצעות השחלת שיפוד (כאן הזמן להרחיק את הילדים מהמסך למשך משפט אחד) - תקיעת ישבנו של אדם קשור על מוט מחודד והשארתו שם עד שמשקלו יגרום לחדירת המוט לגופו ולמותו בייסורים. אגב, למרות הפגמים הניכרים-לעין באישיותו, בעיני הרומנים נחשב ולאד לגיבור לאומי על שהצילם מכיבוש בידי האימפריה העות'מנית, ופסלו של השיפודאי הנ"ל מוצב בכיכרות כמה וכמה מערי רומניה.
בראן. מבט מכיוון המשופד התורן
טירת בראן עצמה קשורה עובדתית-היסטורית לוולאד המשפד (דראקולה) בערך כמו שקריית מוצקין קשורה אליו. כנראה שכף רגלו לא דרכה בה מעולם (למרות שלחם במספר קרבות באזור). הוא גר בכלל הרחק משם, בטירת פויינאר (ההרוסה כעת). גם בראם סטוקר, שביקר בטרנסילבניה, לא ביקר מעולם בטירת בראן וגם לא הזכיר אותה אף פעם בכתב או בעל-פה, אלא שבשנות השבעים של המאה הקודמת, החלו תיירים אמריקנים לפקוד את טרנסילבניה עקב הפופולריות הגוברת והולכת של דראקולה בפרט ומעשיות הערפדים הקולנועיות והספרותיות בכלל. הכפריים בסביבה חיפשו לעצמם מקור פרנסה, ובצוק-העיתים החלו לטעון שטירת בראן היא-היא למעשה טירתו האותנטית של דראקולה, וכך הרומנו-בלוף הפך למציאות תיירותית חיה ונושמת - בעיקר בגלל היכולת הפנומנלית האול-אמריקנית המוכחת לקנות כל בדיה ולוקש מפוקפק הנמכר להם.
אגב, הערה לינגוויסטית שולית, לטובת מנבלי-הפה מבין הקוראים: לדרקולה קשורה גם הקללה הרומנית הנפוצה !du-te dracu (שמשמעותה המינורית יותר הוא 'לך לעזאזל') כמו גם !dai dracu, תאומתה הרומנית של ה"פאק יו" האנגלו-סכסית המוכרת והאהובה.
הטירה עצמה ספרטנית למדי מבפנים ומעניינת, למרות שרבות כמוה מפוזרות ברחבי גרמניה בפרט ואירופה בכלל, והנוף הנשקף ממנה מרהיב. אחת האטרקציות בה היא תערוכה של אביזרי עינוי ימי-ביניימיים שונים ומשונים, לחדוות הפסיכופתים מבין המבקרים. למרגלות הטירה, אגב, יש שוק ענף במיוחד לכל סוגי המרכולות, והמוכרים בו מבינים עברית, וחלקם אף דובר את שפת הקודש. אפילו בחלון הראווה בקונדיטוריה שבכניסה לשוק יש פירוט בעברית על סוגי העוגות והעוגיות המוצעים שם למכירה.
האתר הרשמי: http://www.bran-castle.com/
בראשוב רוצה הוליווד
העיר בראשוב, השניה בגודלה ברומניה, חביבה עליי (ונדמה שגם על רוב הרומנים) הרבה יותר מהבירה בוקרשט. היא נעימה מאוד וחסרה את שדרות הענק, שערי הנצחון, האנדרטאות, ארמונות העם ושאר הסובנירים שהותיר אחריו שלטון צ'אוצ'סקו. מעל העיר, הרחק על ההר, מתנוסס באותיות ענק שמה של העיר, בדיוק כמו בשלט הנודע המתנוסס מעל הוליווד. ליד השלט נמצאת מצודת ראסנוב (Cetatea Râșnov), השווה ביקור לכשעצמה.
אתר התיירות ההיסטורי הנודע בעיר הוא כמובן הכנסיה השחורה (Biserica Neagra), כנסיה גותית מהגדולות במזרח אירופה, שעלתה באש במאה ה-17, קירותיה השחירו ומכאן שמה. פרסומה הרב של הכנסיה נובע בעיקר מאוסף שטיחים נדירים יקרי-ערך הנמצא בה, מהמאות ה-17 וה-18, שנתרמו ע"י סוחרים מהמזרח שהגיעו לעיר.
לא הרחק משם, במדרחוב המרכזי התוסס של העיר, Strada Republicii, תמצאו את כל הרפרטואר המוכר והאהוב של חנויות המותגים, מ'נורת' פייס', 'אדידס' ו'סמסונייט' ועד 'רולקס' ו'מקדונלד'ס'. המחירים נוחים למדי בהשוואה לארץ (ונמוכים מעט מאלו של החנויות המקבילות בקניוני הענק הבוקרשטיים דוגמת 'אפי פאלאס' של מיודענו לב לבייב, או 'אוניר'), וסביר להניח גם כי בין רבע למחצית מהמשוטטים והקונים שם יהיו ישראלים.
אגב, מרחק קצר מהמדרחוב נמצא רחוב Strada Sforii, שזכה לפרסום כאחד הרחובות הצרים באירופה (מטר ועשרה ס"מ בסך הכל רוחבו). הזדמנות פז לצלם סלפי, בתנאי כמובן שטרם הגעתם לגיל בר/ת מצווה.
אתר העיר בראשוב - מדריך עירוני: http://www.brasovtravelguide.ro/
מיכאל רוצה יין
מיכאל רוטנברג הוא איש היי-טק ישראלי רב מוניטין, שהספיק לעשות כמה וכמה אקזיטים כבדי-מזומנים (חברת בריזקום, למשל) והגיע להתמודד פנים אל פנים עם סוגיית משבר גיל המעבר. אלא שמה שמתבטא אצל בעל-אמצעים אחר בן גילו ברכישת מכונית ספורט עם גג נפתח או יאכטה לצורך סיורי-דאווין בקאריביים, מצא את ביטויו אצל רוטנברג בייצור יין.
הלך רוטנברג והקים יש-מאין יקב (Crama Rotenberg שמו) במחוז פראחובה, רכש שטחי כרמים רחבי-ידיים של ענבי מרלו, וטורח מזה כמה שנים על הכנת שלל יינות (מצויינים כולם, באחריות, הזוכים בשלל מדליות בתחרויות ליינות מרלו ברחבי העולם). היינות נמכרים היטב ברומניה בלבד, ובמחירים לא זולים כלל, במיוחד בהשוואה ליוקר-המחייה המקומי. וכך האיש נעים-ההליכות נוטש את מעונו הרמת-חני החם מספר חודשים בשנה ונודד לפריפריה הרומנית כדי לנצח על מלאכת מילוי חביות העץ במיץ הענבים, היישון, הביקבוק, המילוי ושאר המונחים הנפוצים בעולמו של היינן.
ביקב מתקיימים לאורך השנה גם סיורים מודרכים (בהזמנה מראש ובתשלום), הכוללים כמובן גם ארוחה וטעימת יינות.
אתר יקב רוטנברג: http://www.rotenberg.ro/
רומניה רוצה תיירים
הביקור ברומניה, כפי שמציין הגילוי הנאות בתחתית הכתבה, היה בין היתר באדיבות רשויות התיירות שלה, שטרחו והזמינו קבוצת עיתונאים גדולה מישראל בתואנה הברורה למדי המסתכמת במשפט (אוף-דה-רקורד, אבל אני מה 'כפת לי) של אחד מפקידי רשויות התיירות הרומנית - "To attract better class of tourists". מבלי להזדקק להכללות גסות, סוד גלוי הוא שחלק משמעותי במיוחד מתנועת התיירות הישראלית לבוקרשט מכיר היטב מבפנים את חדרי החקירות ותאי המעצר המשטרתיים בארץ. מספר בתי קזינו בבירה הרומנית מוחזקים בידי ארגוני פשע ישראלים, ומשמשים מכבסת כספים ענקית לכספי הארגונים הללו. על כל אלה נוספת "תעשיית הבידור" ההכרחית הנלווית, הכוללת שלל בתי בושת וסחר ענף בנשים.
נדמה אמנם שלרשויות ברומניה לא כל כך איכפת הפרופיל הקרימינלי של התיירים הפוקדים את עסקי הקזינו, שהרי מצלצלין ומרשרשים נטולי-ריח כמאמר הפתגם העתיק, אך כנראה שמרחיקי-הראות מקרב עסקני התיירות הרומנים מקווים להרחבת מקורות הזרמת המזומנים לקופות וכיסי המתפרנסים מענף זה, גם מקרב תיירים בעלי אמצעים שבאמת יגיעו לתור את הארץ היפה הזאת, ולא רק יגיעו כדי לגלגל ז'יטונים, לבהות ברולטה ולהזרים לגרונם כוסיות 'סטולי קריסטל' כאילו אין מחר.
ובאמת - אין שום סיבה שבעולם שלא תגיעו לרומניה בעניינים שאינם קשורים לסחבקיית רולטה, מלבד אולי התשתית התיירותית הדי בסיסית באזורי הפריפריה. צרפו רמת מחירים בגובה שישראלים הרגילים ליוקר המחייה אצלנו ילקו בפריצת-דיסק אם ימשיכו להתכופף כה עמוק כדי לחפשה, יחד עם שלל חברות תעופה במלחמת מחירים עזה לבוקרשט וליעדים נוספים ברומניה (כרגע יש טיסות ישירות מנתב"ג גם לקלוז'/נאפוקה ויאסי). הוסיפו לכל זה שורה של אטרקציות תיירותיות עולמיות מהמעלה הראשונה (אם נמנה רק כמה: הדלתא של הדנובה, המנזרים המצויירים האגדיים של בוקובינה, מוזיאון הכפר בבוקרשט וקניון 'שערי הברזל' של הדנובה בקרפטים), רצון אמיתי ועז בתיירות מישראל (הסטטיסטיקה מלשינה שאחרי גרמניה, ישראל היא ארץ המקור השניה בגודלה לתיירות הנכנסת לרומניה), וקיבלתם את התשובה לעובדה הבלתי נמנעת שככל הנראה בכל חדר שבו יתכנסו לשיחה בעתיד הקרוב עשרה ישראלים - שבעה או שמונה לפחות מהם ביקרו או יבקרו ברומניה.
_______________________________________________________________
* הכותב היה אורח של משרד הכלכלה הרומני, רשות התיירות הרומנית וחברת התעופה טארום