22.07.2017
 
גלויות מהפיורדים הנורווגים

 

 

גלויות מהפיורדים הנורווגים

מאת אתי ישיב

צילם: אוריאל ישיב

 

בחודש אוגוסט הרגשנו שהכול יותר מדי וחייבים לברוח קצת. מהחום והלחות, מהעיתון היומי והעיסוק הקבוע ב"מה יהיה", מביבי, שרה ואורן חזן ואפילו ל"גב האומה" כבר לא נשאר לנו כוח. חיפשנו מפלט באינטרנט ומצאנו כמה הפלגות מתאימות. "או, ים זה טוב", חשבנו. רק מה, התאים הפנויים הספורים שנותרו במועד הקרוב כול כך להפלגה, היו באניות הפאר המפלצתיות, המשיטות אלפי נופשים, כאלו שאחרי ניסיון אחד, קודם, של שיט באיים הקריביים, כבר אמרנו לעצמנו "לעולם לא עוד". אז אמרנו. הרי כבר אמרו חכמים מאתנו, שרק חמורים אינם משנים את דעתם... ומפני שרכישת ההפלגה ברגע האחרון הייתה גם זולה במיוחד, אפילו השתכנענו והזמנו לנו , בלי לחשוב הרבה, תא באנייה קטנה יחסית, "ניאו רומנטיקה " (Neo Romantica) של חברת קוסטה (Costa), שתצא מאמסטרדם ותשוט לעבר הפיורדים הנורווגיים עם "מטען" של 1,800 נופשים ו-600 אנשי צוות מסורים.

ניאו רומנטיקה היפה, לבנה כולה ורק שלוש ארובותיה כתומות, עגנה במימי נהר אמסטל, ברציף נמל הנוסעים של אמסטרדם. במבצע "תיק תק" יעיל , מצאנו את עצמנו תוך חצי שעה, יחד עם 1,800 חברינו להפלגה, מאורגנים בתאים ומוזמנים ל"לאנץ'", ארוחה ראשונה, ואחת מחגיגה בלתי פוסקת של ארוחות לאורך עשרת הימים של המסע. התא שלנו מרווח מאוד, נקי ונעים, עם הרבה מקום לאכסון, טלוויזיה, כספת, מיני בר, חלון עגול, גדול, להשקיף ממנו אל המים, חגורות הצלה, חדר "שירותים" יפה ועובד צמוד, פדרו המסור, שעם חיוכו הטוב דואג לכול, מנקה, מסדר ומחליף מגבות פעמיים ביום וחושב על הכול רגע לפנינו.

בעוד דקות אחדות תצא האנייה לדרך. כולנו מצטופפים על הסיפונים, קצת מתרגשים לקראת הרמת העוגן, הארובות הכתומות כבר פולטות עשן ואז נשמע במערכת הכריזה של האנייה קולו המתנצל של הקברניט, המודיע לנו שהמפקד האמתי של השיט, הים הצפוני בכבודו ובעצמו, רוגש וגבה גלים, החליט לדחות את יציאתנו ויתיר לנו לגלוש לתוכו רק לאחר אחור קטן. רגע של אכזבה נמחה מיד על ידי נהר אמסטל מלא החיים, עם אניות, מעבורות וסירות המשייטות לידנו הלוך ושוב, והעיר אמסטרדם הירוקה שעל גדותיו המציגה לראווה את צריחיה היפים. על הסיפונים רוח קלילה, קרירה וחברינו למסע, רובם אירופים, שהאוקיינוס האטלנטי לא זר להם, ממהרים להתעטף בשמיכות ולתפוס שלווה על הדרגשים שמסביב לבריכת השחייה.

סוף סוף הים התרצה וכבר אנחנו משייטים לאורך האמסטל, עוצרים בסכר (Lock), גולשים ממנו אל מי הים הרוגשים, המטלטלים את האנייה בדרכה לנורווגיה, ומשאירים את חדרי האוכל ריקים למחצה.

הפיורד הקסום של אולדן

 

נורווגיה (Kongeriket Norge בנורווגית), ארוכה וצרה, משתרעת על חלקו המערבי של חצי האי הסקנדינבי וגובלת בשבדיה, בפינלנד וברוסיה. והיא ביתם של כ-5 מיליון נורווגים. ביותר מחצי שטחה (סה"כ 323,87 קמ"ר) מיתמרים הרים, חלקם מכוסים קרחונים ענקיים מהגדולים באירופה, ואילו חופיה , שאורכם מגיע לכ- 2,000 ק"מ, (ועוד 239,057 איים ואיונים) חרוצים לעומק על ידי לשונות ים ארוכות, צרות, מתפתלות וחובקות עמקים וצוקים תלולים - הפיורדים היפהפיים, האחראים העיקריים לגלי התיירים המציפים את הארץ בקייצים. הנורווגים עצמם אינם מתייחסים לפיורדים שלהם כמו למקום. בשבילם הם חווייה רוחנית. אתה מקשיב לרחשי הקרחון הכחול. אתה מתענג מריחו של מפל המים. אתה מפנים את הנוף המופיע לפתע בעיקול הדרך. אתה מתאחד עם השקט של החוף בבוקר ועם השתקפות קרני השמש האחרונות של היום בירוק של הפיורד. בשבילנו, אורחים לרגע, העוברים כול יום אל פיורד אחר, אל עיירה חדשה, המראות נאספו כמו צרור של גלויות דואר יפהפיות שאתה חוזר ומדפדף בהן ונזכר.

 

סטאוונגר (Stavanger)

יום שלם של הפלגה באוקיינוס. מוקדם בבוקר הבא חדלה לפתע האנייה מטלטוליה ונכנסה לפיורד הראשון "שלנו" . בגלל השיבוש בלוח הזמנים, דילגה ניאו רומנטיקה על ביקור בעיר ברגן ההיסטורית והיפה והשנייה בגודלה בנורווגיה אחרי אוסלו הבירה, והגיעה היישר אל סטאוונגר, העיר בדרום נורווגיה, שהתחילה ככפר דייגים קטן על חופי הים הצפוני, גדלה במאה העשרים להיות מרכז תעשיית שימורי הדגים של הארץ, והיום , עם 105,000 תושביה, היא הרביעית בחשיבותה במדינה, בהיותה מרכז תעשיית הנפט הנורווגית. שורה של איוני סלע כאילו מורה לאנייה את הדרך אל העיר סטאוונגר, היושבת בקצה הפיורד ומקיפה את לשון המים סביב סביב עם חורשות ירוקות, ושכונות חדשות, מודרניות, כשבתווך המעגן והעיר העתיקה שבמערבו . שתי אניות נוסעים מספיקות כדי לחסום קצת את הנוף, אבל עדיין המראה יפה להפליא, עם ההרים מאחורי העיר, בתי העץ הקטנים במדרונות ובתים מודרניים במרכז, גשר מיתרים יפה, המחבר את העיר עם כפרי הפריפריה, ברווזים במים ושחפים לבנים המתעופפים מעל האנייה וכמו מזמינים לצילום.

אנחנו מחתימים את "תעודות הזהות" הימיות שלנו ויורדים בכבש האנייה אל החוף. מזג האוויר נהדר (בהיר, קריר - ממש לפי הזמנתנו), האנשים בחוף ידידותיים ושמחים לכוון אותנו אל שכיות החמדה של עירם. במרכזה ניצבת קתדרלה גדולה ומרשימה, דומקירקה (Domkirke) האפורה, שנבנתה בסגנון גותי על שרידי בסיליקה אנגלו-נורמנית בת המאה ה- 12, שנהרסה בשריפת ענק. הפריט המעניין ביותר בקתדרלה הוא דוכן המטיף, שהדמויות החטובות בו מציגות את כול ההיסטוריה התנ"כית החל באדם וחוה לרגלי מדרגות הדוכן, וכלה בניצחון ישו במעלה האפיריון. ליד הקתדרלה אפשר לראות פסל אדם יצוק ברזל, אחד מ-23 פסלים שיצר הפסל אנתוני גורמלי (Gormley) בדמותו ובגובהו שלו, ופיזרם ברחבי העיר תחת הכותרת "עמוד שבור". הפסלים, המייצגים את החיים בעיר על פי גורמלי, מוצבים כול אחד בגובה אחר שעל פני הים, כשהראשון נמצא במוזיאון המקומי לאמנות בגובה 41.41 מטרים, האחרון על אי קטן בפיורד, שקוע כמעט במי הים וכולם מסתכלים לאותו כיוון: 10 מעלות מערבה, כלפי הים. העיר מלאה עבודות אמנות וגם הרבה מוזאונים , כמו מוזיאון הנפט הנורווגי, מוזאון תעשיית שימורי הסרדינים, מוזאון ארכיאולוגי, מוזאון אמנות ועוד כהנה וכהנה. ברחבה הגדולה שלפני הקתדרלה מתארגן בינתיים שוק פתוח מתחת לסוככים לבנים ואפשר לרכוש בו מזכרות שגרתיות, סוודרים יפים, נעלי לבד צבעוניות, תכשיטים, בגדי ילדים, כלי מטבח עם קישוטים מסורתיים וגם חולצות טי די איומות. אנחנו מטפסים אל העיר העתיקה (Gamle Stavanger ), שהיא עדות חיה להיסטוריה של העיר. מטיילים ברחובות התלולים, בין 173 הבתים הלבנים, הזעירים, בני המאה ה-18, עם גגותיהם המשופעים המכוסים רעפים אדומים וארובותיהם השחורות המיתמרות לשמים, חלונותיהם מקושטים בצנצנות פרחים, גמדים צבעוניים, פה משקל עתיק ושם ברומטר ישן. בכניסות לבתים עציצי פרחים ואדניות פורחות עם מרגריטות, בוגנוויליות לוהטות, פרחי כובע הנזיר, ציניות ולוע ארי - ערבוביה מקסימה. הבתים האלה שופצו כולם והם היום בתים מוגנים, שרבים מהם משמשים גלריות ובוטיקים לעבודות יד מקומיות. החנויות הגדולות נמצאות באזור החדש יותר של העיר. רובן מקומיות, אבל ראינו גם "זארה". בגדי החורף (בשבילנו. לנורווגים אלה הם בגדי קיץ...) המוצעים בהם בהחלט קורצים, אבל המחירים, המחירים - יקרים כל כך. רחוב Over Holmgate הוא השינקין של סטאוונגר וצעירי העיר כיוונו אותנו לשם עם חיוכי הנאה. בתי הרחוב הזה, השוקק חיים, צבועים כול אחד בצבע אחר ויוצרים ביחד סימפוניה של צבעים חמים. רובם משמשים בתי קפה, מסעדות ואכסניות קטנות ונחמד היה לראות בכניסות הבתים את פסלוני הטרולים ה"מאיימים" ובמרפסות את הכיסאות המרופדים פרוות אמתיות, תזכורת למזג האוויר המקומי, הקר.

 

אנדלסנס (Andlsnes)

האנייה נכנסה לפיורד רומסדאל (Romsdale) ובשעה שמונה וחצי בבוקר השתנתה לפתע התמונה בחלון העגול של התא שלנו. במקום מי הים הכחולים, מילא את החלון הר גבוה, מיוער והרכסים שלו ימשיכו ללוות אותנו עד לקצה הפיורד, שם, על גדות נהר ראומה (Rauma), יושבת העיירה אנדלסנס. במורדות ההר ובחופים מפוזרים בתים וחוות, כאילו זרע אותם מישהו ברוח, בלי תכנון מוקדם. בפסגות המשוננות של ההרים רובצים שלגים אחרונים של אשתקד ועם מגע קרני השמש הן זוהרות ממש בלבן. כול פסגה מיוחדת וציורית ומפלי מים דקיקים זורמים מהן אל העמקים כמו פסי כסף. באנדלסנס חיים כ-3,000 תושבים ובמחוז כולו - 7,000! במקבץ הבתים המשמים של העיירה יש שתי חנויות בגדים, חנות יפה לכלי בית ומטבח, סופרמרקט, כמה מספרות וגם מכון אופטיקה, "הלפרין" המקומי. מבנה אחד מרשים ומיוחד בכול זאת מפאר את העיירה והוא המרכז לטיפוס הרים, המציע מגוון רחב של מסלולי טיולים בסביבה, ברכב, בשיט או ברגל. באותו יום באמת טיפסנו בהרים. אמנם לא ברגל, אבל באוטובוס נוח, שלקח אותנו לסיבוב יפהפה בן שלוש שעות לארץ הטרולים הסמוכה. טרולים או לא, הכביש , שניבנה ב-1935 על תוואי דרך עפר כפרית צרה, צר מאוד גם היום והוא מתפתל לאורך נהר ומפלים שוצפים, יערות ופסגות סלע שגיאות עם שמות כמו "בישופ", "מלך", "מלכה", עובר את "קיר הטרולים", הסלע האנכי הגבוה באירופה, המאתגר מטפסי הרים מכול העולם , ואת "דרך הטרולים" (Trollstigen) עם מערכת סיבובים בלתי אפשריים שסימרו את שערותינו ועשו את עורנו חידודין חידודין. מתחתם עמקי רומסדאל ואיסטרדאל (Romsdal , Isterdal ) שיופיים הירוק בלתי נתפס ועוד עוצרים לטיול רגלי קצר ליד מפל מים משגע ביופיו - באמת טיול עוצר נשימה.

העיר העתיקה של אולסונד - מבט מהר אקסלה

 

בינתיים, החיים באנייה נמשכים כבר כשיגרה. מי שיורד לשיטוטים היומיים יורד ומי שלא - נהנה מההיצע הבלתי פוסק של בידור, אוכל, טיפולי יופי, קניות (כן, יש חנות לא קטנה עם אופנת ספורט, תיקים, תכשיטים, אביזרים...ומבצעי מכירה רבים), ריקודים, קזינו, אולם ספורט מצויד היטב, משחקי קלפים, בטלוויזיה מעבירים את משחקי האולימפיאדה בריו - לא משעמם אף רגע. אנחנו בילינו את שעות ההפלגה שבין פיורד לפיורד אם באולם הספורט, הממוקם בירכתי האנייה, שם נהנינו לדווש באופניים או למתוח שרירים, כשהמכונות הכבדות מתנדנדות תחתינו עם תנועות האנייה ומולנו נופי הים היפים, או במשחק שבץ נא, שדאגנו להביא אתנו מהבית. ומילה על האוכל (הרי כולם חוזרים מההפלגות עם קילוגרמים עודפים). לאורך כל ההפלגה היה האוכל מבוסס על המטבח האיטלקי, כאשר כול יום הוקדש למאכלים מאזור אחר של איטליה. בחדר האוכל המרכזי, בסגנון מזנון, היה מגוון בלתי ספיר של מנות ותמיד יצאנו בתחושה של החמצה. במסעדה אחרת היו כול ערב תפריטים מודפסים, שרות מלצרים וחמש מנות גורמה...ולמי שכול זה לא מספיק לו, יש גם פיצרייה ומסעדת המבורגרים. בין לבין אפשר לבלות בברים, בבית הקפה והשוקולד...מספיק כבר!

 

אולסונד (Alesund)

האנייה שטה צפונה והתחנה הבאה שלנו היא אולסונד - עיר חוף קטנה בת 23 אלף תושבים, שהיא באמת שונה ומיוחדת במינה. העיר, אחת מנמלי הדיג העמוסים ביותר בנורווגיה, בנויה ממערכת של כמה איים קטנים הצופים אל פיורד סטור ( Storfjord). במקום ללמוד את מפת העיר, החלטנו היום לנסוע באוטובוס תיירים (Hop On - Hop Off ), הנוסע בין 8 תחנות קבועות ובזמנים קבועים, כך שנוכל להגיע בקלות לכול מקום. העצירה הראשונה שלנו הייתה בהר אקסלה (Aksla), האטרקציה מספר אחד באולסונד, שנוף העיר והאיים שלידו, הנשקף ממנו, מדהים ביופיו. האוטובוס עשה דרכו בדרך צרה להפליא, עם סיבובים לא עלינו, שנסללה במלחמת העולם השנייה בזמן השלטון הנאצי בנורווגיה, על ידי אסירים רוסים. האוטובוס חסך לנו טיפוס של 418 מדרגות אל פסגת ההר והוריד אותנו בפסגה, ממש ליד נקודת התצפית. מזג האוויר היום גשום, אבל פתאום, לשעה קצרה, בקעה השמש מבין העננים ויכולנו לקפל מטריות וליהנות מהנוף הקסום של ההרים, הבתים, האיים והאיונים, המרינות. האוטובוס הבא החזיר אותנו העירה. בדרך רואים כמה בתי עץ ישנים עם גגות דשא, שהזכירו לי את פסל הבית על העמוד של מיכה אולמן, בכניסה לרמת השרון. פעם היו כאן רוב הבתים מכוסים דשא, ששימש כבידוד מפני הקור. היום זו כבר דקורציה. התחנה הבאה של האוטובוס הייתה במרכז העיר. כאן סיפור קצר. בשנת 1904 השמידה שריפת ענק את העיר. ארכיטקטים, מהנדסים ובנאים מכול רחבי נורווגיה, ואף מארצות אחרות, התגייסו למלאכת השיקום ובתוך שלוש שנים בנו עיר חדשה, שכול בתיה נבנו בסגנון אר-נובו. שעות אחדות טיילנו בין הבתים היפים האלה עם שפע המגדלים, הצריחים והקישוטים, כמו משהו מאגדות, וגם במדרחוב הקניות קונגנסגאדה (Kongensgade) , כשהקניות ה"גדולות" שלנו היו גלויות דואר יפהפיות, שנשלחו למשפחה שבבית. כמו בכול עיר ועיירה בנורווגיה, גם באולסונד יש כמה מוזיאונים מעניינים, ביניהם המוזיאון הפתוח סאנמור (Sunmore) עם מבחר רחב של סירות ובתים עתיקים, המוזאון ההיסטורי אלסונדס, וגם משהו שהוא לא בדיוק מוזאון, אלא אקווריום נפלא, שהיה התחנה האחרונה שלנו באוטובוס התיור ובו דגים, צמחים ויצורי ים מופלאים אחרים, החיים שם באקווריום הידידותי, שאם אתה ילד, או מבוגר, מובטח לך שתיהנה בו. הגשם התחזק בינתיים ולא נשאר לנו אלא להימלט חזרה אל האנייה הממתינה בסבלנות לנוסעיה.

 

אולדן (Olden)

כל הלילה שייטה ניאו רומנטיקה בים ומוקדם בבוקר הגיעה למרכז נורווגיה ועגנה בכפר אולדן, אחד מכמה כפרים קטנים בנורדפיורד (Nordfjord). היסטוריונים מדווחים, שכאן היה מרכז הפעילות של הוויקינגים והמקום שנהגו לקיים בו את אספותיהם השנתיות. סביבת אולדן מתברכת בהרבה מסלולי טיול ובכמה קרחוני ענק ואנחנו , מכולם, בחרנו לבקר בקרחון בריקסדייל (Briksdale) המלכותי, אחד מפלאי הטבע הנהדרים של נורווגיה.

קרחון בריקסדייל

 

באנייה יש כמובן היצע גדול של טיולים אבל אנחנו מעדיפים לרכוש אותם מהחברות המקומיות, שמשרדיהן, או לפחות נציגיהן, ממוקמים בדרך כלל ליד האנייה העוגנת. אלה בדרך כלל זולים יותר מסיורי האנייה ואנחנו חוסכים כמה עשרות אירו בכול טיול. קנינו גם היום כרטיסי נסיעה באוטובוס ויצאנו לדרך יפהפיה, צרה ומצוינת, שעצים נטועים לאורכה והיא מתפתלת לאורך נהר נחשי, כשמעלינו מתנשאים ההרים הירוקים, שפסי עננים נחים עליהם לרוחבם. ההרים נפרשים לעינינו כמו קפלים בחצאית, אחד אחרי השני , כשמפלי מים רבים זורמים מהם וערפילים מכסים אותם לרגעים ונעלמים. במקום כזה נוצרות אגדות. הנהר מתרחב לאגם שלאורכו רועות פרות באחו הירוק, הרטוב וקרוואנים ואוהלים נטועים במגרשי החניה המוסדרים שלו. האוטובוס הוריד אותנו במרכז המבקרים של בריקסדייל ומכאן לפנינו 45 דקות של הליכה די מאומצת בעליה, עד לתצפית הקרחון. הגשם לא פסק לשנייה ואנחנו, רטובים לגמרי למרות השכמיות שכיסו אותנו מרגל ועד ראש, החלטנו להתפנק ולעשות את הדרך בטרקטורונים אטיים המכונים כאן "רכבי הטרולים" (troll cars) שחסכו לנו 30 מתוך 45 הדקות של ההליכה והשאירו אותנו רטובים כמו עכברים לעשות את החלק האחרון של הדרך ברגל. על ההר רואים כבר את קצה הקרחון ועוד כמה דקות והקרחון הכחול-לבן הופיע ממש מולנו, כאילו נופל לקראתנו מראש ההר הקירח. במאה השנים האחרונות הקרחון הולך ונסוג ומשאיר אחריו "מזכרות" בדמות סלעי ענק שכאילו לוטשו על ידי מכשיר ענק, אבל בעצם זו עבודת הקרחוני, או בורות שנחצבו בסלע עוד בתקופת הקרח הקצרה. מפל מים נשפך מקצה הקרחון היישר אל האגם שמתחתיו, פרות ועזים רועות בשטח, פרחים יפים להפליא פורחים על גבעולים ארוכים, פטריות אדומות עם נקודות לבנות כמו בספרי ילדים ואני מזמזמת לי "והטיפו ההרים עסיס..." הדרך חזרה קלה יותר, בירידה, וגם הגשם פסק לכמה דקות. אנחנו מטיילים בנחת ושואפים את אוויר הפסגות הצח. עוברים ליד מפל מים גדול, גועש, שוצף ומצליף את רסיסי מימיו היישר לתוך עינינו. תענוג.

בדרך חזרה עצרנו בכפר אולדן. כמה בתים חמודים, מרכז מסחרי קטן, בית קפה -מסעדה עם שוקו חם, טעים, וכנסייה קטנטונת, שנבנתה בשנת 1759 על שרידי שתי כנסיות עתיקות, הראשונה מתחילת המאה ה- 14, ולכבודה בעצם עצרנו. המבנה הקטן , הצבוע לבן, מוקף מצבות קבר, שתי דלתות עץ פשוטות ובפנים - קירות עץ לא צבועים, ללא חימום וללא תאורת חשמל, כמה שורות מגודרות של מושבי עץ, כשכול "ערוגת" מושבים כזאת שייכת למשפחה אחת בכפר, מזבח, תמונת הסעודה הקדושה ומעליה ישו על הצלב ועל קיר צדדי תלוי תצלום משנת 1910 של 30 זקנים בני 70-80. זקני הכפר? בני משפחה? תושבי אולדן בטח יודעים, אבל בכנסייה אין איש ואין את מי לשאול. כדי לשמר את הכנסייה, נבנתה בכפר כנסייה נוספת, שהתפילות הרגילות נערכות בה ואילו בזו, העתיקה, הן נערכות רק בימים מיוחדים. מכמיר לב.

 

פלום (Flam)

התחלנו במסע חזרה ואנחנו שבים לדרום נורווגיה. עוד יום אחד ואחריו נעזוב את הפיורדים ונחזור אל האוקיינוס ואל אמסטרדם. הפיורד האחרון שנעגון בו יהיה אורלאנדספיורד . שם בעמק, בין הפיורד וצוק סלע היורד היישר אל תוך הים, מוקפת הרים ומפלי מים ציוריים, שוכנת העיירה הזעירה פלום. בחורף גרים בה 180 איש ובקיץ - 600, כולם עובדים בתעשיית התיירות המקומית ובחורף הם פשוט נוסעים הביתה. וכמו בנורווגיה, אפילו בעיירה הקטנה הזו, יש פארק חמוד, מרכז מסחרי צבעוני, מלון פרטהיים ( Fretheim) העתיק-וותיק, ותחנת רכבת היסטורית, שדברי ימיה מוצגים במוזיאון מעניין הצמוד אליה. פלום היא צומת טיולים המציע מגוון עצום של טיולי רגל, אוטובוסים ושיוטים בספינות טיולים ומעבורות. החדשה במעבורות, Vision of the Fjords, שאך זה הושקה, מושכת כול עין בעיצובה המרהיב בדמות הזיגזגים המופלאים של דרך הטרולים. הנסיעה מפלום עד מירדל (Myrdal ) וחזרה נמנית על 25 הדרכים היפות בעולם. בחרנו לעשות אותה ברכבת הפלומסבאנה (Flamsbana), יצירת פאר אדריכלית לעצמה, שעה לכול כיוון ושהות קצרצרה בתחנה במירדל, כשבדרך עוברים עמקים והרים מיוערים עם עצים מחטניים כמו אורן ואשוחית ועצים נשירים כמו אלון ואדר, קירות סלע עצומים, נופים פראיים וציוריים, נהרות העושים דרכם דרך העמקים המרשימים, מפלי מים המגרדים את ההרים ונשפכים אל הנהרות וכפרים היושבים במקומות הכי פחות אפשריים.

 

אז אלו היו הבחירות שלנו והטיולים שלנו בפיורדים הנורווגיים. יכולנו בוודאי לבחור נתיבים ויעדים אחרים ואין ספק שגם הם היו נהדרים, כי דבר אחד ברור. לא חשוב איך ואיפה מטיילים בנורווגיה. בכבישים, ברכבות, בשיוטים בפיורדים או ברגל - הטיול עצמו הוא החוויה ואם מתעקשים לחפש את המקומות הכי בולטים, הכי יפים, מבינים בסוף שהשלמות היא האטרקציה של המקום הזה, שבני האדם והטבע חיים בו יחד וזה לצד זה.